דרוש מידע כשמתארחים אצל ההורים...........

[מאפינס]

שם לב שרוב התגובות שהם נגד הלהיעזר
כתוב באותה נשימה אנחנו בקושי באים
כנראה שאם אתה מתארח וגם צריך לעשות הכל לבד אתה מעדיף את הבית שלך

ממש לא!!
פשוט ב2 הצדדים אנחנו מהגדולים (בגיל ולא במספר הנפשות)
הלוואי ויכולנו מבחינת ההורים לבוא יותר, אבל מה לעשות לזוגות הצעירים יש זכות קדימה אפילו שהם יותר גדולים מאיתנו במספר הנפשות!
בקיצור הענין הוא טכני שאין מקום לכולם!

 

[bracha5]

אתם לא חושבים שיש הבדל בין מי שמגיע מעפולה לירושלים, למי שמגיע מבית שמש לירושלים?

 

[פ.נ]

אצלינו רק הרווקות מישתוקקות לנשואים
יש אפילו תמיד מריבות מי ישן מהילדים
זה נכון שנישואים מגיעים זה דורש הקרבה מצידם(ואפילו המון הקרבה )
הן ללפני והן אחרי והן אפילו לפנות את החדר והם באמת עובדות קשה....
(לפעמים הרווקות הרבה יותר עובדות קשה כי הם מישתדלות להעסיק את עצמם בעבודות שונות ומסימות את הלוז שלהם בערב מאוחר מאוד)
זה מאוד לפי הגישה של הנישואים
עם הנשואים מגיעים ומשתפים פעולה זאת אומרים לא מרגישים פארזיטים(יש נישואים שחושבים שמגיעים לנופש*לא אומרת יכולים לבוא אבל להראות מינימום אנושיות)
ותשאלו את כל הרווקות נשואים שמגיעים ומראים קצת מעצמם כלומר אפילו מביאים משהו לשבת ועוזרים קצת בשב עצמם אפילו לפנות מהשולחן וכו זה נשואים אהובים עלכולם

 

[שולי איטח]

__

 

[תמי אחת]

אתם לא חושבים שיש הבדל בין מי שמגיע מעפולה לירושלים, למי שמגיע מבית שמש לירושלים?

לא.

 

[שרי ש.]

לארח, להתארח -
נושא לוהט כמו קפה רותח!
לפעמים זה מתוק (מידי),
לעיתים זה סמיך (ו -"די!")....
ואם לא -
זה פשוט נס!!!!

והעיקר -
לתת מכל הלב,
שלא יהיה קר....

 

[חרישאי]

דיון מרתק, הכי מרתק לקרוא את הצד של הרווקות.
ודאי שזה תלוי באופי של המארחים והמתארחים, תנאים במקום האירוח וכו וכו.
אצל ההורים שלי אני בא לעיתים די רחקות לצערי בגלל שזה שייך רק בדירה נפרדת, אצל חמי וחמותי יש תנאים מעולים ואכן אנחנו נוסעים לשם ממש המון.
דברים שאני ודאי יודע. א. בחיים לא השארנו אחרינו חדר לא מסודר, או חס ושלום פח לא מרוקן או שירותים לא נקי (במחילה מכבודכם). ב. הם ממש ממש ממש רוצים שנבוא, די נדיר שהם שבעים מאיתנו, וכשהם נשארים שבת לבד הם ממש מבואסים. ג. מצעים מדי פעם מציעים וזה ממש נחמד, אכל אף פעם לא ציפיתי לזה.
ד. אני משתדל מאד שלא יזוז ילד ממקומו וממיטתו ככל שזה אפשרי.
מה שכן, לגבי שמירה בצהריים, אנחנו אכן נעזרים בהם אבל מאד מאד משתדלים לוודא תמיד שזה באמת בא בטוב, והיו מקרים שלקחנו איתנו את הילדה. (זה מעט שונה כי זה בעיקר חמותי שומרת עליה).

 

[אבקת אפיה]

אני זוכרת שבתור בחורה היה לי ממש כיף שאחים שלי באו לשבת!!!
אף פעם לא הפריע לי לתת להם את המיטה שלי, ואפילו לפרוס מצעים עשיתי ממש בשמחה.
מה שכן הפריע לי מאד- זה גיסות שפשוט היו מנצלות אותי! באמצע הסעודה ילד עשה בטיטול- ביקשו ממני להחליף!! (היום כמובן אני דנה לכף זכות שהיו לכך סיבות מוצדקות, אבל אז זה הפריע לי)
גם מאד הפריע לי שהתקלחו אצלנו ביום שישי כשגם ככה יש עומס,
והדבר שהכי הכי הפריע לי-שבמוצ"ש אורזים מזוודות וטסים לאוטובוס- ואני זאת שצריכה לאפס את החדר, להוציא מצעים, להחזיר מזרונים למקום וכו'

היום בתור נשואה- ברור לי שבלאגן שאני יצרתי אני מסדרת אחרי!!!
אין דבר כזה לעזוב את הבית של ההורים לפני שהחדר מאופס, המשחקים אסופים והפח באמבטיה מרוקן.
ואיזה כיף לי לדעת שאמנם התארחתי אצל ההורים אבל לא הפכתי לנטל והשארתי אחרי טעם של עוד.

 

[חרישאי]

באמצע הסעודה ילד עשה בטיטול- ביקשו ממני להחליף!

זה המקום שההורה (הסבא סבתא) צריך לגשת לבנו או ביתו בצד ובשקט ולהודיע עד כאן

 

[Ravid.G]

@Ravid.G@​

הלחץ השבועי שלך-לא רלוונטי לחיים השמחים והאישיים של אחותך
השיח אל רווקים ככאלו שצריכים עוד לגדול- לא מגדיל את הקושי שלך...(אבל כן מקטין את הטקט שלך)
והכי חשוב!
הרווקים לא חייבים לך כלום!
כל מה שהם עושים איתך זה חסד מוחלט!!!!!

כנראה שגם אתם לא באמת קראתם את כל מה שכתבתי.. וחבל!!

באתי והצגתי את הדברים - כרווקה לשעבר שהייתה בסיטואציה והסתכלה עליה בעיניים בריאות!!

אין לי אחיות קטנות! אני בת זקונים ואני הייתי זאת שעושה בשביל כל הנשואים - בשמחה ובאהבה!
הרווקות שכן נמצאות סביבי אלה הגיסות שלי... שלא זזות מהחדר שלהן בשבתות וזה בסדר גמור! זכותן המלאה וכל הכבוד להן שיודעות לבוא ולעמוד על שלהן...
ואם כבר --- אני עובדת אצלן - עושה להן גבות, שפם, להמשיך?!...

התכוונתי בדברי שאם יש לך משהו שמפריע לך.. תדברי, אם לא תגידי לאחותך/לאמא שלך שזה מפריע, אף אחד באמת לא ידע!! צריך ל-ד-ב-ר! אנחנו משפחה!...

הטקט שלי -- מגיע ממקום להראות לכם תכלס' את החיים, וכן הם לחוצים תאהבו או לא
אבל תתפלאו, למרות כל הלחץ, גם החיים שלי שמחים ומאושרים - מאוד!
אני יושבת ונאנחת בסוף יום אבל כל כך שמחה שהגעתי לכל היעדים שהצבתי לעצמי.

ואיפה קראתם שמישהו חייב לי משהווווווווווו????? זה מעולם לא יצא ממקלדתי!!!!!!!!!!!

 

[טילון]

הרווקות (הכוונה לאחיות לא נשואות, בחורות לאו דוקא מגיל 20)
מארחות את הזוג שמגיע וראוי שהם, המארחות יציעו את המצעים, זה לא עבודה מפרכת

כשאני באה להורים אני לא באה כדי להיות אורחת. אני באה כדי להיות איתם ולהנות איתם. על הדרך אני מקבלת בית שמישהו אחר ניקה ואוכל שמישהו אחר בישל, ומאד מודה על כך. למה שהם גם יסדרו לי את המצעים? לא מספיק שהם צריכים לכבס אותם אח"כ? ולמה שהם יסדרו את הבלאגן שילדי יצרו? או ישמרו לי על הילדים בצהריים כדי שאני אוכל לישון? (מסייגת שלפעמים אמא שלי מציעה לי מעצמה לשמור על הילדים ושאני אנוח. אני מסכימה רק במצבים שבהם ברור לי שהיא לא היתה הולכת לנוח גם ככה) וברור שבזמן שאני שם אני שותפה כמו כל מי שבבית בעזרה- עריכת שולחן, הגשה ושטיפת כלים (אם כי במובן הזה לפעמים הגיסות הרווקות עשו יותר ממני, אם בדיוק הייתי עסוקה עם אחד הילדים. היום לכולן יש ילדים ב"ה, אז זה די שווה)

ואמנם אני מכירה את המקום של האחות הקטנה, אבל דווקא לא נרשמו לי טראומות מהסיפור- מאד אהבתי שהנשואים מגיעים, לא הפריע לי שהאחיינים ישנים איתי בחדר, והרבה פעמים גם שמרתי עליהם מיזמתי בשמחה. ולא הרגשתי מנוצלת, כי זה לא שהאחיות שלי ציפו ממני לשרת אותן, אלא ארחו את עצמן.
הדבר היחיד שהפריע לי מגיל מסויים היה זה שנדרשתי לפנות את החדר, ולזכור להוציא מראש את כל הדברים. (יכולתי כמובן לדפוק אם שכחתי משהו, אבל זה לא תמיד היה נעים) בשלב כלשהו שיתפתי את ההורים בקושי, ומאז באמת כמעט ולא יצא שהייתי צריכה לפנות את החדר אלא סידרו את זה ככה שהאחיינים יישנו איתי בחדר שלי, והנשואים בחדר אחר.

אבל אני ב"ה לא חוויתי רווקות מאוחרת. אני מניחה שכשיש רווק/ה מבוגר/ת בבית, צריך הרבה יותר זהירות.

 

[מרחבית]

@Ravid.G נשמע שאת בתקופה עמוסה ומעייפת מאוד מאוד, ואולי מתגעגעת לקצת פחות עול.
מובן לגמרי.
יחד עם זה, אני לא בטוחה שרווקות צריכות ללמוד מזה משהו... כי כל אחד חי את החיים שלו כפי שהם בהווה, עם הדברים הקלים, ועם הדברים הקשים, ולא יכול לחיות את החיים של מישהו אחר או של תקופות אחרות...

תדעי, יקרה, שמגיעה לך המון הערכה ומחמאות! תתני אותן לעצמך בשפע! בכלל לא מובן מאליו מה שאת עושה.

ואולי, במקביל, כדאי לך לחשוב על טיפה הרפיה?...
ההערכה תגיע לך בהחלט גם אם תקלי על עצמך.
בתור רווקה 'תקתקת' עד הסוף. ועכשיו גם... אבל זה כבר דורש יותר מחירים...
בית עם ילדים קטנים לא יכול להיות 'מתוקתק'! הוא לא צריך להיות 'מתוקתק'!
ודאי לא כשאמא עייפה כל הזמן עד שגם קפה לא עוזר...
ולא חייב קינוחים מושקעים.
ואפשר לתת לבעל לעשות את הקניות, ובהחלט שיקנה חד פעמי כפי שהוא רוצה... ותשתמשי בזה בשמחה...
מותר לך. זה בסדר גמור לוותר לעצמך... להרפות קצת...

סליחה על ההתערבות. פשוט נגעת ללבי. המאבק הזה לשלמות בתנאים בלתי אפשריים...
זה בדרך כלל מאבק עם הרבה מחירים, ולא צריך אותו. כי אנחנו בסדר גמור גם בלי זה...

 

[פשוש]

מותר לי לכתוב שהכוונה בהודעה שלי לא הייתה מה שאת הבנת והוצאת ממנה?
רציתי להביא כיוון אחר של הסתכלות.
כן, תופתעי לשמוע אבל יש כזה.
דוגרי - אין על אחיינים בעולם!
אבל יש את המקום שזה קשה.
כן. ק ש ה !
זה שהם חמודים ומתוקים ואני נהנית איתם זה לא סותר את הקושי.
כי לפעמים קשה לוותר על החדר שלי בשבת לטובתם.
ולפעמים קשה שהם באים אחר צהריים כשאני לפני מבחן גדול.
ואולי זה יראה לך מוזר, אבל ממש לפעמים אני פשוט רוצה שקט.
ולא, לא קשה לי לפרגן להם בכלל, אני יודעת טוב מאוד של מי הבית שאני גרה בו, אבל פספסת נקודה חשובה - הרווקות גרות בבית של ההורים. לא נמצאות בו להנאתן.
וכמו שלפעמים ההורים רוצים קצת שקט, גם לרווקות שבבית מותר לבקש אותו.


ואני מקווה שההודעה הזו תובן יותר ושדבריי לא יוצאו מהקשרם כמו שקרה קודם

זה אולי יפתיע אותך שאני אכתוב
ואולי אפילו יראה לך מוזר
אבל לבוא להורים כשיש לך כבר משפחה מבורכת
זה בד"כ לא איזה חוויה גדולה..
מנוחה וודאי שלא.
את צריכה להשאיר את הבית שלך נקי ומסודר כמו כל שבת
לעבור נסיעה מעייפת ואז להגיע לבית שלא שלך ושוב לארגן מצעים לפתוח מיטות לחפש כריות ושמיכות ולמצוא פינה לכל ילד.
וכמובן ישנים צפופים במיטות לא שלכם.
אחרי שבוע עמוס של עבודה - זה לא מאד נחמד.
זה ממש מעייף.
זה גם לא יפה לבוא בידיים ריקות אז את נסחבת באוטובוס המהביל עם סלט, פשטידה או מאפה.

וביחד עם כל זה צריך כמובן לא לנצל את האחות הרווקה, שלא יפריעו לה לישון בלילה / בצהריים, שלא ידעו לה בחפצים, שלא ירעישו, יבלגנו וכמובן לעזור לסדר ולהגיש.
אני לא אומרת את זה בציניות.
באמת האחות לא אשמה. והיא חלילה לא משרתת.
אבל נוצר מצב שכבר שוקלים פעם פעמיים ושלוש אם לבוא להורים ובאיזה תדירות.
ואם עושים את זה - זה בשביל כיבוד הורים.
במידה והאחיות באות לקראת, למרות שהן לא חייבות, זה יכול להקל על החוויה.
וזה רק למען כיבוד הורים. ההורים שלך ושל אחותך הנשואה.
תעשי סקר סביבך ותגלי שככל שהמשפחה גדלה פשוט מעדיפים להשאר בבית...
ובסופו של דבר אתם לא רוצים להיות שבת אחרי שבת לבד. אבא אמא מזדקנים ו2 ילדי זקונים....

 

[Ravid.G]

סליחה על ההתערבות. פשוט נגעת ללבי. המאבק הזה לשלמות בתנאים בלתי אפשריים...

תודה על הדאגה הכנה!! מסכימה שצריך להוריד פרופיל...
משפחה צעירה כשהילדים ברוך השם אחד אחרי השני - זאת תקופה מאתגרת - כל אחד עובר את זה, לא רואה את עצמי שונה מאחרים...

בסך הכל -- נתתי לרווקות מבט מכיוון אחר...
כי אם עכשיו קשה להן (וזה בסדר!...) אז אחרי הנישואין והילדים שיגיעו בע"ה... מסתבר שיהיה יותר קשה.
יתווספו להן עוד מטלות.. זה הכל. חשבון פשוט

 

[תמי אחת]

מה שכן הפריע לי מאד- זה גיסות שפשוט היו מנצלות אותי! באמצע הסעודה ילד עשה בטיטול- ביקשו ממני להחליף!!

זה המקום שההורה (הסבא סבתא) צריך לגשת לבנו או ביתו בצד ובשקט ולהודיע עד כאן

!!!
בחיים לא מבקשת מאחיותי להחליף טיטולים לילדים שלי (גם אם רק רטוב). זה לא נעים, זה לא אסתטי. אין שום סיבה בעולם שהן תעשינה את זה. זה הילדים שלי והתפקיד שלי!!! לא בזמן הסעודה ולא בשום זמן אחר.
לא מצליחה להבין נשים שזה לא ברור להן.
החרגה: כשאמא שלי מציעה (ומבצעת. לא שולחת את אחיות שלי) - זה משהו אחר. זו סבתא, לא דודה, והיא הציעה מיוזמתה
החרגה 2: אם הן שומרות על הילדים (כשזה קורה...) אני כן מצפה שזה יכלול החלפת טיטולים, כחלק מעסקת חבילה. אבל כשארני בשטח - כל עוד הן לא מציעות מיוזמתן, בחיים לא.
החרגה 3: רחלצה של הקטנים זה שונה, ושוב - רק אם הן מציעות.

 

[מרחבית]

אבל נוצר מצב שכבר שוקלים פעם פעמיים ושלוש אם לבוא להורים ובאיזה תדירות.

אני באמת חושבת שככל שהמשפחה ברוכה יותר, מטבע הדברים באים בפחות תדירות.
זו דרך העולם...
גם כי יותר קשה לארח, גם כי יותר קשה להתארח.

ככה זה, כמו כל החיים שלנו, דברים משתנים כל הזמן.
בתחילה יש בדרך כלל יותר מי שיעזור בבית, לפעמים כמה אחיות, וגם ההורים יותר צעירים.
ולנשואים - יש פחות ילדים ויותר קל להם להתנייד ולהתארח.
ובתקופה הזו באים יותר - ואחר כך פחות...
ולפעמים טוב להורים מזדקנים עם 2 ילדי זקונים להיות לבד בשבת, ברגיעה ובשקט...

ומה טוב למצוא דרכים נוספות לקשר, לדוגמא פגישה באיזה פארק ביום חול, יותר שיחות בטלפון, אולי פעם שההורים ישבתו אצל הנשואים, או כל רעיון מתאים אחר.
כמובן לא להפסיק לבוא לשבתות, אך בהחלט לא באותה תדירות.

 

[תמי אחת]

תחשבו אחרי נסיעה של יום שישי לחוץ דקה לפני שבת עכשיו לשים מצעים כל כך קשה לפרוש סדין ?(לא כל השנה ישנים אם פוך )

באמת לא חייבים לפרוש אז. תפרשי מצעים אחרי הדלקת נרות.
וגם אחיותייך/ גיסותייך היו נהנות להכנס לחדר (שלהן!1) ולהוציא את הדברים (שלהן!!) בלי להרגיש פולשות וזורות

 

[קליבר]

נשואים יקרים: מחכים לכם מאוד!!!
אך קחו גם בחשבון את העזרה השוטפת לקראת בואכם: הכביסות, השולחן, שטיפה, סדר ניקיון, בישולים קניות ועוד כהנה....
שמחים מאוד שבאתם, אבל קחו גם חלק קטן (מניסיון, שלוקחים חלק- (אפילו קטנצ'יק) מבינים כמה טרחו, דאגו שיהיה הכי טוב וכיף- וזה לכשעצמו מרגיש טוב)

 

[שרהלוי]

אם שוקלים את כל הטענות של 2 הצדדים, הכי טוב שתשארו כל אחד בביתו לשבת בלי להתארח ובלי לארח.
אממה, זה המשפחה שלנו! אנחנו אוהבים זה את זה, ורוצים להפגש! לא רק בגלל כיבוד הורים... ובאמת שהיום הכי מתאים לזה הוא שבת

כמובן שבלי מידות טובות והתחשבות של המתארחים ושל המארחים , זה כבר הופך להיות עול ומועקה ואף אחד מהצדדים לא נהנה

 

[מרחבית]

תודה על הדאגה הכנה!! מסכימה שצריך להוריד פרופיל...
משפחה צעירה כשהילדים ברוך השם אחד אחרי השני - זאת תקופה מאתגרת - כל אחד עובר את זה, לא רואה את עצמי שונה מאחרים...

בסך הכל -- נתתי לרווקות מבט מכיוון אחר...
כי אם עכשיו קשה להן (וזה בסדר!...) אז אחרי הנישואין והילדים שיגיעו בע"ה... מסתבר שיהיה יותר קשה.
יתווספו להן עוד מטלות.. זה הכל. חשבון פשוט

יותר קשה או יותר קל זה לא תמיד רק מספר המטלות...
לדוגמא, רווקה שצריכה בחלק מהשבתות לפנות את החדר שלה לטובת האורחים, זה יכול להיות קושי של חוסר פרטיות, חוסר בפינה הבטוחה שלה, בפרט אם היא יותר מבוגרת.
יכול להיות קושי, למשל, שמצד אחד עוזרים הרבה בטיפול בילדים ומעורבים גם רגשית, ומצד שני אי אפשר להחליט עליהם דברים - כי זה לא הילדים שלהן...
יכול להיות קושי למשל בגיל צעיר יותר, שההורים מרוכזים רוב השבתות בנשואים ובנכדים, ופחות בילדים שלהם...