שיתוף - לביקורת כשנפלתי

[נ. גל]

בהתחלה זו לא הייתה מלחמה. לא חשבתי שאי פעם זה יקרה לי.
אחר כך נפלתי, וזו הפכה למלחמת "לעולם לא עוד".
אני לא אפול יותר, הבטחתי לעצמי. זה היה לגמרי חד פעמי.

ואז נפלתי. והמלחמה הפכה למלחמת תקופה.
עכשיו אני בתקופה טובה, זה לא יקרה לי.
אני לא אפול עכשיו, אני במקום טוב עם עצמי.
וכשיהיה לי קשה?
לא יודע, נראה אז.

ואז היה לי קשה. והמלחמה הפכה למלחמת ימים.
היום לא. אולי מחר.
היום אני עוד יכול לנצח. הלוואי מחר.
היום יש עוד סיכוי לגרד איכשהוא.
ואני כבר לא יודע מה יהיה מחר.

והמחר הגיע. והמלחמה הפכה למלחמת שעות.
עכשיו לא. בשעה הקרובה אני לא שם.
יש לי תחמושת לעוד שעה לפחות, בשעה הזו אני לא אפול.
לפחות, אני מקווה שלא...

כשזו הפכה למלחמת רגעים, ונאבדתי במאבק עם עצמי, הבנתי.
כשהיד כבר רטטה והלב חמד כל מה שנלחמתי בו, האסימון נפל.
אני לא צריך לספור ימים, שעות, דקות.
אני צריך לספור ניצחונות.

 

[REBEKA997]

ואני חשבתי שרק אני נופלת
כתיבה מדהימה

 

[נ. גל]

ואני חשבתי שרק אני נופלת

אנחנו בעולם של בני האדם, לא? המלאכים זה בעולמות אחרים...

כתיבה מדהימה

תודה!

 

[REBEKA997]

אנחנו בעולם של בני האדם, לא? המלאכים זה בעולמות אחרים...

א: איי איי איי עולם השקר
ב: רוצה לעבור לעולם האמת?

 

[נ. גל]

א: איי איי איי עולם השקר
ב: רוצה לעבור לעולם האמת?

"ארזתם לבד?" הפקידה מהוקצעת מעט יתר על המידה.
אני מתבלבלת. "נראה לי שעזרו לי... לא זוכרת כבר."
"זה בסדר." היא אומרת ביובש. "כולם ככה. מי עזר לך?"
אני בוהה במזוודות. "את התיק הלבן ארזתי עם בעלי. המזוודה הורודה עם הילדים. את התיק הפרחוני - זה אנשים שאני לא מכירה אישית, מהאינטרנט."
"מהאינטרנט?" גבותיה מתכווצות. "איזה סינון?"
"נטפרי." אני עונה. "זה מפרוג."
"עובר." אני חושדת ששמץ חיוך על שפתיה. "הלאה."
"התיק השחור זה עוד מהסמינר, אלו שלא הקשבתי להן או פגעתי בהן. המרופט עם הקשקושים זה גם ארזתי עם הילדים."
היא מעבירה גם אותם, אני מתחילה לחוש הקלה קלה. "יש לי פה עוד תיק, אבל אני לא יודעת אם הוא יעבור."
"מאיפה הוא?"
"הוא שלי. ארזתי לבד."
"תיק נפילות אישי." היא מהנהנת. "בסדר, תעלי למשקל, אני מאמינה שנוכל להתמודד עם זה."
המשקל מתברר כמכונת כביסה מסוג לא מוכר, הוא משפשף את התיק בכל דרך אפשרית עד שפיסות הבוץ מתחילות להתקלף ממנו.
"עובר." היא מחייכת לבסוף. "למזלך, את בן אדם. אחרי המעבר כבר יראו לך מה צריכים לעשות כדי לנקות את התיקים האלה ממך."
היא מתקתקת, מאשרת לי את המעבר הלאה.
השער נפתח, ואני לא שואלת אם זה השער שצדיקים יבואו בו או רשעים.
פשוט עוברת לעולם האמת, ומקווה לטוב.

 

[עדר רחלים]

חבל שאפשר לשים רק סמיילי אחד בלייק, זה מהמם ממש!!

 

[REBEKA997]

וואווווו
אל תגידי לי שזה מעכשיו
את אומנית
אמיתית
וואו

 

[נ. גל]

וואווווו
אל תגידי לי שזה מעכשיו

לשקר ולהגיד שזה היה במגירה ועכשיו שלפתי?
זה כאן ועכשיו, מהלב למקלדת.

את אומנית
אמיתית
וואו

חבל שאפשר לשים רק סמיילי אחד בלייק, זה מהמם ממש!!

תודה!

 

[REBEKA997]

אד

לשקר ולהגיד שזה היה במגירה ועכשיו שלפתי?
זה כאן ועכשיו, מהלב למקלדת.


תודה!

אדיר
מסוקרנת לפגוש עוד חלקים ממך

 

[נ. גל]

מסוקרנת לפגוש עוד חלקים ממך

בתור התחלה:

נ. גל

www.prog.co.il

תהני.

 

[~שפרה~]

מדהים. כתיבה משובחת!.

 

[RACHELIZ]

איזה מסר! והכתיבה כמובן...
והקטע השני בכלל צריך אשכול משלו...

 

[לאלה]

תודה על שני הקטעים. יפהפיים.

 

[מתעניינת:)]

"ארזתם לבד?" הפקידה מהוקצעת מעט יתר על המידה.
אני מתבלבלת. "נראה לי שעזרו לי... לא זוכרת כבר."
"זה בסדר." היא אומרת ביובש. "כולם ככה. מי עזר לך?"
אני בוהה במזוודות. "את התיק הלבן ארזתי עם בעלי. המזוודה הורודה עם הילדים. את התיק הפרחוני - זה אנשים שאני לא מכירה אישית, מהאינטרנט."
"מהאינטרנט?" גבותיה מתכווצות. "איזה סינון?"
"נטפרי." אני עונה. "זה מפרוג."
"עובר." אני חושדת ששמץ חיוך על שפתיה. "הלאה."
"התיק השחור זה עוד מהסמינר, אלו שלא הקשבתי להן או פגעתי בהן. המרופט עם הקשקושים זה גם ארזתי עם הילדים."
היא מעבירה גם אותם, אני מתחילה לחוש הקלה קלה. "יש לי פה עוד תיק, אבל אני לא יודעת אם הוא יעבור."
"מאיפה הוא?"
"הוא שלי. ארזתי לבד."
"תיק נפילות אישי." היא מהנהנת. "בסדר, תעלי למשקל, אני מאמינה שנוכל להתמודד עם זה."
המשקל מתברר כמכונת כביסה מסוג לא מוכר, הוא משפשף את התיק בכל דרך אפשרית עד שפיסות הבוץ מתחילות להתקלף ממנו.
"עובר." היא מחייכת לבסוף. "למזלך, את בן אדם. אחרי המעבר כבר יראו לך מה צריכים לעשות כדי לנקות את התיקים האלה ממך."
היא מתקתקת, מאשרת לי את המעבר הלאה.
השער נפתח, ואני לא שואלת אם זה השער שצדיקים יבואו בו או רשעים.
פשוט עוברת לעולם האמת, ומקווה לטוב.

מדהים!
בהמשך תעדכני להיכן הוביל השער, והאם את ממליצה .. דרוש מידע מנסיון בלבד

 

[מגבת]

"ארזתם לבד?" הפקידה מהוקצעת מעט יתר על המידה.
אני מתבלבלת. "נראה לי שעזרו לי... לא זוכרת כבר."
"זה בסדר." היא אומרת ביובש. "כולם ככה. מי עזר לך?"
אני בוהה במזוודות. "את התיק הלבן ארזתי עם בעלי. המזוודה הורודה עם הילדים. את התיק הפרחוני - זה אנשים שאני לא מכירה אישית, מהאינטרנט."
"מהאינטרנט?" גבותיה מתכווצות. "איזה סינון?"
"נטפרי." אני עונה. "זה מפרוג."
"עובר." אני חושדת ששמץ חיוך על שפתיה. "הלאה."
"התיק השחור זה עוד מהסמינר, אלו שלא הקשבתי להן או פגעתי בהן. המרופט עם הקשקושים זה גם ארזתי עם הילדים."
היא מעבירה גם אותם, אני מתחילה לחוש הקלה קלה. "יש לי פה עוד תיק, אבל אני לא יודעת אם הוא יעבור."
"מאיפה הוא?"
"הוא שלי. ארזתי לבד."
"תיק נפילות אישי." היא מהנהנת. "בסדר, תעלי למשקל, אני מאמינה שנוכל להתמודד עם זה."
המשקל מתברר כמכונת כביסה מסוג לא מוכר, הוא משפשף את התיק בכל דרך אפשרית עד שפיסות הבוץ מתחילות להתקלף ממנו.
"עובר." היא מחייכת לבסוף. "למזלך, את בן אדם. אחרי המעבר כבר יראו לך מה צריכים לעשות כדי לנקות את התיקים האלה ממך."
היא מתקתקת, מאשרת לי את המעבר הלאה.
השער נפתח, ואני לא שואלת אם זה השער שצדיקים יבואו בו או רשעים.
פשוט עוברת לעולם האמת, ומקווה לטוב.

@נ. גל , אפשר להיות חברה שלך??



כתיבה עשירה מאד.

 

[-חיה-]

"ארזתם לבד?" הפקידה מהוקצעת מעט יתר על המידה.
אני מתבלבלת. "נראה לי שעזרו לי... לא זוכרת כבר."
"זה בסדר." היא אומרת ביובש. "כולם ככה. מי עזר לך?"
אני בוהה במזוודות. "את התיק הלבן ארזתי עם בעלי. המזוודה הורודה עם הילדים. את התיק הפרחוני - זה אנשים שאני לא מכירה אישית, מהאינטרנט."
"מהאינטרנט?" גבותיה מתכווצות. "איזה סינון?"
"נטפרי." אני עונה. "זה מפרוג."
"עובר." אני חושדת ששמץ חיוך על שפתיה. "הלאה."
"התיק השחור זה עוד מהסמינר, אלו שלא הקשבתי להן או פגעתי בהן. המרופט עם הקשקושים זה גם ארזתי עם הילדים."
היא מעבירה גם אותם, אני מתחילה לחוש הקלה קלה. "יש לי פה עוד תיק, אבל אני לא יודעת אם הוא יעבור."
"מאיפה הוא?"
"הוא שלי. ארזתי לבד."
"תיק נפילות אישי." היא מהנהנת. "בסדר, תעלי למשקל, אני מאמינה שנוכל להתמודד עם זה."
המשקל מתברר כמכונת כביסה מסוג לא מוכר, הוא משפשף את התיק בכל דרך אפשרית עד שפיסות הבוץ מתחילות להתקלף ממנו.
"עובר." היא מחייכת לבסוף. "למזלך, את בן אדם. אחרי המעבר כבר יראו לך מה צריכים לעשות כדי לנקות את התיקים האלה ממך."
היא מתקתקת, מאשרת לי את המעבר הלאה.
השער נפתח, ואני לא שואלת אם זה השער שצדיקים יבואו בו או רשעים.
פשוט עוברת לעולם האמת, ומקווה לטוב.

וואו!!
@נ. גל ומקלדת הקסמים!
יפה ממש

@נ. גל , אפשר להיות חברה שלך??

גם אני רוצה!!

 

[נ. גל]

והקטע השני בכלל צריך אשכול משלו...

התלבטתי לגבי זה... חשבתי שבהקשר זה עדיף. כדאי בכל זאת להעלות גם פוסט נפרד?

מדהים!
בהמשך תעדכני להיכן הוביל השער, והאם את ממליצה .. דרוש מידע מנסיון בלבד

ננסה לברר אם הנשמה שלי זוכרת משהו מגלגול קודם

מדהים. כתיבה משובחת!.

איזה מסר! והכתיבה כמובן...

תודה על שני הקטעים. יפהפיים.

@נ. גל , אפשר להיות חברה שלך??



כתיבה עשירה מאד.

וואו!!
@נ. גל ומקלדת הקסמים!
יפה ממש

גם אני רוצה!!

תודה רבה על כל התגובות החמות!
באמת משמח מאוד ומחמם את הלב לקבל אותן.

 

[RACHELIZ]

כדאי בכל זאת להעלות גם פוסט נפרד?

אפשר גם וגם

עריכה: עכשיו רואה שכתבת כבר את המילה "גם".

 

[Talya kadosh]

סיפור חיינו.

 

[דילים]

אני צריך לספור ניצחונות.

אח!!
משימת חיים.
מלספור ניצחונות רק מרוויחים.
את שלנו, של הילדים, בני הזוג, החברים...
@נ. גל -יפה הארת!