התייעצות כשעבודה הפכה לעיקר והלימוד לטפל, מחשבות של אשת אברך לשעבר

[משקיף]

אתה צודק מהבחינה שהיו פחות לומדי תורה בדורות קודמים. אבל אם ב"ה יש כל כך הרבה לומדי תורה, למה לנסות להמעיט אותם? רוב רובם של האברכים מסתדרים ב"ה בסוף, וטוב להם עם לימוד התורה כל היום. מי שבאמת מרגיש קושי בפרנסה או בלשבת וללמוד כל היום- שיפנה לגדול בישראל ויתייעץ איתו עם כל הפרטים

אתה צודק אם לומדי התורה הם רק מי שנחשב אברך כולל [- חי במסגרת תורנית]
אבל אם לומדי תורה הכוונה לומדי תורה כפשוטם של מילים, הרי שאז אינך צודק לחלוטין.
בימי חזקיה לא היו פחות לומדים וגם בימי התנאים/אמוראים, רבים היו מי שלמדו ועסקו בתורה.
[כמובן שהיו גם תקופות שהיו מאד דלילות בלימוד התורה באופן יחסי].
גם בפולין שלפני המלחמה היו המון לומדי תורה.

 

[החכם הגדול]

זה שהאשכול הגיע ביום אחד לעמוד 9 מלמד על בלבול מוחלט בנושא אצל כלל הציבור ומלמד בעיקר את המשוואה ההזוי שקרה כאן ורק בשנים האחרונות מי שיודע קצת היסטוריה יודע שלפני 150 שנה 90% בכלל הגברים יצאו לשדה או לצאן וכדומה ו90% מכלל הנשים היו עקרות בית כפשטו ורבם לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב!! והשנוי המבורך שקרה שישנם היום אלפי ואולי עשרות אלפי לומדים וכמעט כל הנשים עבדות גרמו גם לדברים לא טובים כמו נירמול של לווה רשע ולא ישלם וכמו הרבה כאלו ששלוחים את האישה לעבוד עבדת פרך והם ישבים בחדר קפה כל היום ואני ח"ו לא מדבר על כולם ומצדיע לאלו שכן לומדים אבל זה שלא מלמדים אותנו בחידר שה' ברא גם אנשים שיעסקו להביא פרנסה וזה התפקיד שלהם בעולם וליהות יהודי זה גם ללמוד ולא רק ועם ה' רוצה שלא תוכל אז אתה גם רצוי וטוב זה בעיה רצינית שהביא חרבן גדול על כלל ישראל שיש הרבה אנשים שהם חייבים לצאת מהכולל שזה רצון ה' ומרגישים סוג ב' וד"ל ודווקא האשכול הזה מלמד כמה הברוך גדול

 

[קוונטים]

זה שהאשכול הגיע ביום אחד לעמוד 9 מלמד על בלבול מוחלט בנושא אצל כלל הציבור ומלמד בעיקר את המשוואה ההזוי שקרה כאן ורק בשנים האחרונות מי שיודע קצת היסטוריה יודע שלפני 150 שנה 90% בכלל הגברים יצאו לשדה או לצאן וכדומה ו90% מכלל הנשים היו עקרות בית כפשטו ורבם לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב!! והשנוי המבורך שקרה שישנם היום אלפי ואולי עשרות אלפי לומדים וכמעט כל הנשים עבדות גרמו גם לדברים לא טובים כמו נירמול של לווה רשע ולא ישלם וכמו הרבה כאלו ששלוחים את האישה לעבוד עבדת פרך והם ישבים בחדר קפה כל היום ואני ח"ו לא מדבר על כולם ומצדיע לאלו שכן לומדים אבל זה שלא מלמדים אותנו בחידר שה' ברא גם אנשים שיעסקו להביא פרנסה וזה התפקיד שלהם בעולם וליהות יהודי זה גם ללמוד ולא רק ועם ה' רוצה שלא תוכל אז אתה גם רצוי וטוב זה בעיה רצינית שהביא חרבן גדול על כלל ישראל שיש הרבה אנשים שהם חייבים לצאת מהכולל שזה רצון ה' ומרגישים סוג ב' וד"ל ודווקא האשכול הזה מלמד כמה הברוך גדול

כל מילה בסלע

 

[קוביית קרח]

לא הצעתי שום דבר לאף אחד, וגם אף אחד באמת לא רוצה.

כתבת יפה, אנשים רוצים להרגיש טוב עם עצמם. לכן הם לוקחים משכנתא מטורפת על דירה שהם נמצאים בה פחות מחצי מהיום, יושבים 9 שעות ביום מול מסך, עושים מיקור חוץ לגידול הילדים שלהם (שלבושים במיטב המחצלות מנקסט) מגיל שלושה וחצי חודשים ופוגשים את בן הזוג שלהם שעתיים ביום במקרה הטוב.

אורח החיים שלהם גורם להם לאושר רב. לכן התינוק שלהם סובל מהפרעת אכילה חמורה בגיל חצי שנה, הבן שלהם בן שמונה וחצי חוזר להרטיב, הם מתחילים לקחת ויגובי כדי להתמודד עם עודף המשקל שלהם והם כל כך מאושרים בזוגיות שלהם עד שהם מפרנסים מטפלת רגשית + מטפל זוגי.
והם לא גומרים את החודש!!!

אז הם הולכים לליווי כלכלי שאומר להם- נו, ברור, הבעל אברך. איך תגמרו את החודש עם משכורת אחת????? צריך להגדיל הכנסות!
אז הבעל יוצא לעבוד, נוספה משכורת ו- הפלא ופלא. הם עדיין לא גומרים את החודש!!!

אבל הם לא צריכים להגדיל הכנסות, הם צריכים להגדיר מחדש את סדר העדיפויות שלהם בחיים. להחליט מה הדבר הכי חשוב להם, בשביל מה הם מרוויחים כסף ומה המטרה. לאן זה מוביל.

אני לא אומרת לאנשים להפסיק לעבוד. ממש ממש ממש לא. אני אומרת לאנשים תצאו מהמרוץ: תתאפסו מחדש על החיים שלכם. יכול להיות שתגיעו למסקנה שאתם באמת באמת רוצים לעבוד 9 שעות ביום, ויותר חשוב לכם לגור ליד ההורים ולקנות סטים של בגדים יד ראשונה ולנסוע לצימר פעמיים בשנה, מאשר לראות את הילדים והבעל שלכם יותר מאשר כמה שעות ספורות ביום. ואז, רק אז, תחליטו כמה כסף אתם צריכים בחודש כדי לממן את אורח החיים שאתם בחרתם בבחירה חופשית מלאה ואז תגדילו הכנסות ותראו ברכה ושפע בעז"ה.
הרבה יותר גרוע לדעתי שבנאדם עובד וחי בלי להבין למה הוא מוציא את הכסף מאשר הולך הכסף ולמה

לא כל מי שעובד, לוקח משכנתא, או קונה לילדים בגדים חדשים , חי במרוץ עכברים.
יש אנשים שעובדים פשוט כי יש להם אחריות, רצון לתת לילדים שלהם חיים טובים, ולהתקיים בכבוד.
זה לא חטא, זו מעלה.
הזלזול בעבודה ובמאמץ היומיומי, כאילו זו עבדות מודרנית, הוא בדיוק מה שמתנשא.
וגם אם למישהו חשוב לקנות חולצה איכותית, או לשדרג את הבית , זו לא בושה.
זה לא סמל של שטחיות, אלא פשוט ביטוי טבעי לרצון להרגיש טוב, נקי, ומסודר.
הסתפקות במועט היא מעלה רק כשהיא נובעת מבחירה , לא כשמטיפים בה מלמעלה.
הנאום שלך על “ילדים שמופקרים אצל מטפלות” ו“תינוקות עם הפרעות אכילה” הוא לא ניתוח חברתי , זו דמגוגיה זולה. לא כל מי שעובד כדי לפרנס את המשפחה שלו הוא קורבן של "מערכת מושחתת" או "מירוץ".
יש אנשים שעובדים כי יש להם אחריות, ערך עצמי, ורצון לתת לילדים שלהם חיים נורמליים , לא רק קיום בסיסי בשם אידיאל של “הסתפקות במועט”.

אנשים לא צריכים “להתעורר” מהמירוץ, הם צריכים שיפסיקו לשפוט אותם על זה שהם בוחרים לחיות בצורה שונה משלך.

 

[טורונטיאני]

זה שהאשכול הגיע ביום אחד לעמוד 9 מלמד על בלבול מוחלט בנושא אצל כלל הציבור ומלמד בעיקר את המשוואה ההזוי שקרה כאן ורק בשנים האחרונות מי שיודע קצת היסטוריה יודע שלפני 150 שנה 90% בכלל הגברים יצאו לשדה או לצאן וכדומה ו90% מכלל הנשים היו עקרות בית כפשטו ורבם לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב!! והשנוי המבורך שקרה שישנם היום אלפי ואולי עשרות אלפי לומדים וכמעט כל הנשים עבדות גרמו גם לדברים לא טובים כמו נירמול של לווה רשע ולא ישלם וכמו הרבה כאלו ששלוחים את האישה לעבוד עבדת פרך והם ישבים בחדר קפה כל היום ואני ח"ו לא מדבר על כולם ומצדיע לאלו שכן לומדים אבל זה שלא מלמדים אותנו בחידר שה' ברא גם אנשים שיעסקו להביא פרנסה וזה התפקיד שלהם בעולם וליהות יהודי זה גם ללמוד ולא רק ועם ה' רוצה שלא תוכל אז אתה גם רצוי וטוב זה בעיה רצינית שהביא חרבן גדול על כלל ישראל שיש הרבה אנשים שהם חייבים לצאת מהכולל שזה רצון ה' ומרגישים סוג ב' וד"ל ודווקא האשכול הזה מלמד כמה הברוך גדול

בבקשה לא להכליל. כמה אחוזים יושבים בחדר קפה? והאם לדעתך אברך שרבו יודע שאם יצא לעבוד ייחלש ברוחניות צריך להישאר בכולל גם אם חלק מהזמן הוא מתבטל?
ואגב רוב הנשים שמחות להחזיק את בעליהן ולשמור על בית תורני. מי שקשה לה עם זה אכן כדאי שישאלו את רבם מה לעשות

 

[קוביית קרח]

בלת"ק חלקי, רוב האברכים יכולים להסתדר ב"ה גם בצמצום. אבא שלי אברך ואמא שלי במשכורת די נמוכה עם הרבה מאד ילדים וב"ה לא חסר ואל יחסר, ומעולם לא היו במינוס. יש כאלו שבמצב שבאמת אין ברירה ואז צריך לפנות לגדול בישראל שישמע את כל הפרטים ולשאול מה לעשות. אבל בכללי נשמע כאילו כל האברכים לא יכולים להסתדר. וזה לא נכון.
אבל כן, זה אומר חיים של תורה- לא מסעדות כל יום, טיסות לחו"ל ושיפוץ כל כמה שנים

כמה שילמו ההורים שלך על דיור? על אוכל? על מחיה?

 

[אלה2]

תמיד יש בחירה. אין לי סבלנות לפרט אבל כל אחד מהדברים שציינת הוא בחירה חד משמעית באורח החיים שהוא חלק מהמרוץ. וד"ל


לאברך הממוצע שאני מכירה יש הון עצמי מסוים עם משכנתא מטורפת או לא.
אפשר למכור את הדירה, לעבור לפריפריה ולחיות בשכירות נמוכה + עודף מהכסף שיושקע באפיק מניב.
האברך הממוצע מושקע בגמ"ח המרכזי או המתחרה שלו, אפשר להחליט שחייך קודמים ולהפסיק לחסוך כל חודש כסף לנישואי הילדים.
האברך הממוצע קונה במשנת יוסף ובאושר עד מוצרים שהם לא מוצרים מזון רק בגלל שהם שם במחיר זול. (מקרוקס, דרך משואב שוטף ועד דונה איקס)
האברך הממוצע נופש בבין הזמנים בצימר.
האברך הממוצע קונה בגדים בנקסט וקידישיק.
האברך הממוצע קונה חולצות שעולות 100 שקל לפחות.

לא יודעת מה את מכירה
אבל אני מכירה כמה וכמה אברכים "ממוצעים" בלי דירה,
בלי רכב( אופנים חשמליות...)
לא חוסכים במגח המרכזי לא כי הם נגד...פשוט אין מאיפה...
הנופש זה שבוע בקיץ אצל ההורים,
קונים בגדים בסוף עונה ולכבוד החג שלפחות הוצאות יחושבו מעל לדרך הטבע
ודרך אגב...החולצות של ה100 מקבלים תושים מהכולל לפני החגים לקנות אותם במחיר מסובסד או לקבל 2 ,חולצות מתנה לחג

התשובה שלך, חוץ מהטון המתנשא, לא נכונה עובדתית ואפילו מכאיבה

 

[לארג']

אני באמת מנסה להבין את אלה שהבעל יוצא לעבוד לכתחילה והאשה עובדת בחצאי משרות ורבעי משכורות
למה נראה לכם שזה עדיף על בעל לומד ואשה עובדת במשרה מליאה ומשכורת יפה ?

 

[התותח מאמזון]

שיהיה ברור! גם אם בבר מצווה של הבן שלי המוזיקה תהיה בוקסה מחוברת לנגן

אתה ממש חי ברמה גבוהה..

אצלי זה ככה, גם אם בבר מצווה של הבן שלי לא יהיה מוזיקה כלל, ואף לא בוקסה מחוברת לנגן.

והמנות גם הם לא יהיו בשריות, אזי גם אז אני אהיה האברך המאושר שבאדם!

 

[ניק 31137]

את מתארת סגנון מאד מסוים ולא נפוץ של "אברכים"
כשאת ירדת מ2 רכבים- להם מעולם לא היה אחד. נקסט זה מקום יקר עבורם והם לא יוצאים לצימר גם לא פעם בשנה

אבל יש להם 3 ילדי חיידר (2000 לחודש אחרי הנחת אחים) בחור ישיבה קטנה (1000) ילד תורן אצל מטפלת עד 1:30 (1000) ו2 ילדות בבית ספר שזה לפחות חינם והן לוקחות את הקטן מהמטפלת ושומרות עליו בבית.
הם צריכים נעליים, אחד צריך יישור שיניים, בגדים זולים כי המידות משתנות- לא הכנסתי לחישוב. כנ"ל תפילין, כובע וחליפה, ספרי לימוד. כל אלה לא בחישוב בכלל, אולי זה מותרות ומירוץ מיותר.
. אוכל- הכי בסיסי ל8 נפשות עולה לפחות 4000 בחודש.
מגורים- שכירות הכי זולה או משכנתא על דירה קטנה בצפת. 4000? אני אופטימית
עלות נסיעות באוטובוס לילדים עוד כמה מאות בחודש או שזה מותרות?
ולא כיסינו את כל ההוצאות הבסיסיות בלי טיפול זוגי ובלי הפרעת אכילה, ויש להם סיעתא דשמיא מיוחדת שאף אחד לא צליאקי ולא צריך אוכל מיוחד.
תספרי לי איך יוצאים מהמירוץ ומארגנים הכנסה פאסיבית של 14000 שקל בחודש, שזה מה שהמשפחה הזו צריכה גם אם היא גרה בחריש או צפת או ערד, בלי רכב, בלי חופשים ובלי לקנות פיצה בחנות.

אני יכולה לענות על השאלה בקלות, אבל ניכר שפספסת את הטיעון שלי ונתפסת לדוגמאות שאני נתתי מהחיים שלי כמו עוד מהקוראים אז אני מבהירה שוב בעיקר כי אני לא רוצה לסטות ממטרת האשכול:

לא כל אחד רוצה/מתאים לו/ יכול/ מסוגל לקום בוקר אחד ולחיות מהכנסה פסיבית. רוב האנשים לא רוצים.

מה כל אחד יכול אבל? לקום בוקר אחד, (כמו פותחת האשכול), להחליט שצריך להגדיל הכנסות, להוסיף משכורת של 7,000 ש"ח ולגמור את החודש במינוס יותר גדול ותחושת מצוקה גדולה יותר מאי פעם.

לעניות דעתי, אין לזה שום קשר לאברכות וליציאה לעבודה אלא לאורח חיים מירוצי שבו עובדים בכל הכוח כדי לגמור את החודש תוך שאיפה מתמדת להגדיל את התמ"ג של המדינה ואת ההוצאות החודשיות (וקוראים לזה רמת חיים) אפשר לבחור במירוץ ולהיות מאושרים מאוד, בתנאי אבל שבוחרים בזה בעיניים פקוחות לרווחה.

לפעמים יש משהו אצל אברכים שהם זוכים מראש להיות מחוץ למירוץ ולכן בדרך הטבע הם חיים יותר נכון כלכלית (כאמור אני מחוץ לענייני המיסטיקה)
אני אתן דוגמא:
כשאשת אברך מהסוג הנ"ל רואה באושר עד דונה X ב1999 ש"ח, היא לא פוזלת לעברה. למה? כי היא שקועה בעניינים רוחניים, זוטות כמו אופנה האחרונה לא מעניינות אותה.

כשאשת אברך המומצעת רואה את אותה דונה, מתחיל אצלה מאבק: כן לקנות, לא לקנות, זה ממש מציאה, זה צורך בסיסי, כולן קונים את זה, זה יותר זול מבוגבו פוקס. אבל היא יודעת שאין לה כסף לגמור את החודש (בין השאר בגלל הטינקו שהיא קנתה לפני חודשיים) אז היא לא קונה. אבל היא חוזרת הביתה ומרגישה ענייה. ויש מינוס. ובאמת צריך פה איזה שינוי. אז היא הולכת לייעוץ כלכלי שאומר להגדיל הכנסות. ובחודש הבא היא תקנה את הדונה כי הרי הם הגדילו הכנסות בדיוק בשביל זה, לא? או סביר יותר, בעלה יקנה לה את הדונה בהפתעה כי הרי יש הכנסה נוספת ובאמת שקשה ממש המצב החדש שהם כל הזמן עייפים נורא ובקושי מספיקים לדבר וזה בטוח ישמח אותה.

הלאה. דוגמא נוספת.
אני של לפני שנתיים, עומדת בזארה. רואה חצאית יפה ממש. אני יודעת שאני צריכה להפסיק לבזבז כסף, אבל אני עובדת כל כך קשה. למה שאני לא אקנה? השלוש מאות שקל האלו לא ישנו כלום במצבי הפיננסי. וזה אמת.

אני של לפני שנה, נכנסת לזארה מתוך הרגל, יש שם חליפה מתוקה בול לבת שלי. החליפה עולה מאתיים שקל. מתחשק לי ממש. אבל המאתיים שקל האלו אומרים שעתיים עבודה שלי. עשר חליפות כאלו משמעותן לחזור לעבוד חצי משרה. להכניס את הבת שלי למטפלת. אני לא קונה את החליפה, אני עדיין מרגישה צביטה. אבל אני יודעת שאני אף פעם לא יהיה עשירה מספיק כדי לקנות הכל. ושזה בסדר גמור להרגיש ענייה. כולנו עניים, חלקנו מאושרים אבל.

אני של היום כבר לא נכנסת לזארה.

 

[החכם הגדול]

בבקשה לא להכליל. כמה אחוזים יושבים בחדר קפה? והאם לדעתך אברך שרבו יודע שאם יצא לעבוד ייחלש ברוחניות צריך להישאר בכולל גם אם חלק מהזמן הוא מתבטל?
ואגב רוב הנשים שמחות להחזיק את בעליהן ולשמור על בית תורני. מי שקשה לה עם זה אכן כדאי שישאלו את רבם מה לעשות

אני יודע שלא קל להוציא שטיפת מוח של 20 שנה בהודעה אחת אני בפירוש כתבתי שזה לא כולם רק אמרתי שה' ברא גם חשמלאי וגם מוכר מכולת וגם נהג אוטבוס וזה לא טעות ביצור אלא רצון ה' ואני לא אומר לאף אחד לאיזה תפקיד הוא שייך זה שייך לרבנים ולאברך מה שהוא מרגיש בבקשה לא להוציא דברים מהקשרן

 

[#ג'וקר]

1, מי מכיר מישהו שיצא לעבוד ולא קרה אצלו שינוי ברוחניות?... [ולא מדבר על רבה בחיידר-כי לא נראה שעל זה ממליצים במסילה..]
ואם יש שינוי ברוחניות אין היתר לעבוד
2, מי שיכול ליהיות שמור וחייב לצאת לפרנס, אז זה חיוב דאורייתא שקודם לת"ת
3, אין דמיון בין מה שפעם עבדו ונשארו שמורים להיום, ההשואה מגוכחת...
4, בכל אופן יציאה לעבוד מצריך שאלת רב, ולנסות קודם להתפרנס בדרך אחרת,
5, מישהו כאן אמר שאין איסור לעבוד... אז כן יש איסור חמור לא ללמוד למי שיכול
6, והעיקר שאני לוקח מזה-שהנה הוא יצא לשוק העבודה וגם עדין קשה כלכלי.. וגם נוצר בעיה חדשה בניהול הבית...
מה שאין גם לאברך קפה...
ושהתבישו להם כל המזלזלים באברכים שפחות לומדים, מי אתם בכלל אתם לא מגרדים את דרגתו הוא שמור יותר.. הוא מנחיל לילדיו ערכים.. הוא אולי יום אחד ילמד יותר טוב.. אבל ההוא שיצא לעבוד לא יודע לאן זה ידרדר, הוא נמשך לכסף הוא ירצה יום אחד סמרטפון... יותר עוה"ז...
ועוד משהו עצם זה שיש מדי פעם דיונים האם אברך יכול להחזיק נשק... או האם אברך מתאים שיהיה... זה מוכיח שמי שנקרא אברך לא משנה מה הוא עושה, הוא שמור וזה הכי חשוב כל התפיסה הזאת שאם אתה אברך אתה חיב ללמוד טוב מגיע מרוחות זרות שהתורה זה קרירה וצריך לשאוף למוצלחות לשתלעס, שזה נכון צריך להצליח אבל זה לא כל המטרה, המטרה ליהיות יותר יהודי.

נ.ב.
כל האנשים המזלזלים במושג אברך ושמירה משוק העבודה זה ניקים שעובדים ונמצאים שם ולאן אין זכות והבנה מה זה תורה... כמו שלי אין מושג בתחום עבודתם שלהם, אז אנא פשוט תסת...

 

[איש מזל]

אחרי קריאת כל האשכול זה המסקנא שלי
יש את התגובות האלו

לא צוטטתי את כולם אענה אני מהחיים שלנו
נשואים 8+ שנים עם 4 ילדים ב"ה
משכנתא של מליון ש"ח...(לא קבלנו מאות אלפים מההורים...)
מעון וכל ההוצאות השגרתיות ב"ה
עובדת בהוראה...
בעלי אברך 2 סדרים
ועובד קצת לא ע"ח הסדרים וגם ביום שישי
בוא נגיד אולי הכנסה סה"כ של 5000
מה שכן מקפידים מאוד על מעשר וגם על חומש
כל השנים ואפילו בתקופות מאוד לחוצות בחיים לא נכנסנו למינוס שקל
ואם אני יושבת מחשבת הוצאות והכנסות ועוד בניכוי חומש משהו פה לא הגיוני
אבל זה ההבטחה של הקב"ה לא שלי.
אה ואנחנו לא חיים בצמצום,אולי לא לוקסוס וכמובן עם רכב הכי פשוט בשוק,אבל על אוכל לא חוסכים כלל(בשרי כל יום)
,יוצאים למסעדות וכו'
וכמובן לא לשכוח שאברכים הם מאוכלי המן ולא נתונים להנהגה הרגילה.
*עוד משהו בהזדמנות זו-מי שמעשר -מלכתחילה הכי טוב לתת ללומדי התורה-כמובן קודם במשפחה
ולא לכל מיני ארגוני קירוב וחסד,שכמובן לא מזלזלת בהם אבל זו ההלכה.
וככה מעגל הלומדים יישמר ,גם למי שקשה.

כאשת אברך,
יכולה רק להעיד שאכן ישנה ברכה לא מובנת.
אני בעצמי לא יודעת איך ולמה, אבל יש כל מה שאנחנו צריכים, במפורש.
לא מרגיש לי בנוח לכתוב פרטים שעלולים להיות מזהים (גודל משפחה, הכנסה, משכנתא, היקף משרה וכדו')
אבל יכולה להתחייב לכולם שבדרך הטבע זה נשמע חסר סיכוי, כלומר כל הנתונים שאמורים לגרום שלא נחיה בנחת.
ואני רק יכולה לומר שאני חיה בשלווה ובנחת, ויש לי כל מה שאני זקוקה לו.
חיים בפשטות, אבל יש כל מה שצריך. הילדים מאושרים, הם כמו כל חבריהם, מעולם לא הרגישו פחות אפילו בגרם!
נכון, היו כמה פעמים תקופות קשות, הייתי מובטלת, או שהמשרה היתה ממש חלקית, ואז חיינו באמת בצמצום וניסיתי להכניס עוד כסף בדרכים פחות נוחות, אבל אלו תקופות שעברו... ומי שיוצא לשוק העבודה ג"כ יכול להקלע לתקופה קשה...
לפעמים נדמה שהכסף ממש נופל משמים והוא מגיע בדרכים מענינות, ולפעמים לא מרגישים איך, אבל חובות אין לנו.
אומנם גם ביטחון כלכלי אין - אנחנו לא חוסכים לעתיד, אין ממה, מה נעשה כשנצטרך להשיא את ילדינו? לא יודעת, מבחינתי כאן הנסיון שלי, מודה שאני כן מוטרדת, אבל הבטחון של בעלי כל כך יצוק ואמיתי - ומקרין... ובתכלס, גם אם אשעבד את שלוות הנפש שלי ואעבוד כחמור בהווה, לא אחסוך משהו שיספיק אפילו חלקית שבחלקית...
אז לא עדיף לסמוך על הקב"ה שדואג לנו באמת בצורה מופלאה עד היום???

וזה הסוג השני

ב"ה! לכל אחד המסלול שלו
אבל יש אברכים רבים, רבים, שבלי מירוץ ובלי התיאור המעליב שהיה כאן, לא מסתדרים. והם קורסים. נפשית, רפואית, זוגית. כל אחד כמעט מכיר משפחות כאלה (כולל בכולל חזוא שאני מכירה אברך שנפטר מדום לב כשהיה בקריסה כלכלית, אפרופו הצ'יזבטים שסופרו פה)

ההשקפות של חיי תורה או יצאה לעבודה ידועות משכבר הימים
אבל מענין אותי נורא מה עונים כל בעלי ההשקה לאלו שאומרים תכלס' אין לנו כסף ועוד פעם אין לנו כסף ויועץ הכי בכיר לא יעזור להם כלל וכלל כי אין ממה לקצץ כלל וכלל מהכרות אישית

ובנוסף אני רוצה לעורר את לב המעיין ובמיוחד את @תורתו אומנותו
יפה שאתה אוהב כ"כ את התורה אבל לילדים שלך שיכול להיות יחיו בצמצום מה תגיד האם נכון לקנות בגדים יד שניה כי בחרת בתורה

עכשיו אל תבינו שאני מהבע"ב פה-שאפשר גם וגם, וכל השנים לא היו אברכים וכו' זהו דיון ארוך כמש"כ וכ"א יעשה כהוראת רבו (לאפוקי כאלו שיש להם יכולת להריע מנתונים היסטורים וכדו' הכרעות כבדות משקל כמו אלו)
אני ממשפחה אברכית ארדקור אבל אדרבה אני רוצה שיתבררו הדברים לעומקם הראוי

 

[ניק 31137]

לא כל מי שעובד, לוקח משכנתא, או קונה לילדים בגדים חדשים , חי במרוץ עכברים.
יש אנשים שעובדים פשוט כי יש להם אחריות, רצון לתת לילדים שלהם חיים טובים, ולהתקיים בכבוד.
זה לא חטא, זו מעלה.
הזלזול בעבודה ובמאמץ היומיומי, כאילו זו עבדות מודרנית, הוא בדיוק מה שמתנשא.
וגם אם למישהו חשוב לקנות חולצה איכותית, או לשדרג את הבית , זו לא בושה.
זה לא סמל של שטחיות, אלא פשוט ביטוי טבעי לרצון להרגיש טוב, נקי, ומסודר.
הסתפקות במועט היא מעלה רק כשהיא נובעת מבחירה , לא כשמטיפים בה מלמעלה.
הנאום שלך על “ילדים שמופקרים אצל מטפלות” ו“תינוקות עם הפרעות אכילה” הוא לא ניתוח חברתי , זו דמגוגיה זולה. לא כל מי שעובד כדי לפרנס את המשפחה שלו הוא קורבן של "מערכת מושחתת" או "מירוץ".
יש אנשים שעובדים כי יש להם אחריות, ערך עצמי, ורצון לתת לילדים שלהם חיים נורמליים , לא רק קיום בסיסי בשם אידיאל של “הסתפקות במועט”.

אנשים לא צריכים “להתעורר” מהמירוץ, הם צריכים שיפסיקו לשפוט אותם על זה שהם בוחרים לחיות בצורה שונה משלך.

מסכימה עם כל מילה. יש המון אנשים שבוחרים לעבוד קשה ולחיות בכבוד וגומרים את החודש. האנשים האלה, תתפלאו לשמוע, חיים ברמת חיים יותר נמוכה מהשכן שלהם ששקוע בחובות ומבזבז בלי חשבון כי הוא עני. באמת עני . אני בכלל לא מדברת עליהם. אני מדברת על מי שלא. לא גומר את החודש. לא מרוצה. לא מאושר. נחנק. מי שמרגיש עני ולא מבין למה עוד ועוד עבודה לא שווה עוד ועוד כסף. אני מדברת למי שלא בחר לעבוד אלא החיים אילצו אותו לצאת לעבוד.

 

[טורונטיאני]

כמה שילמו ההורים שלך על דיור? על אוכל? על מחיה?

הם קנו דירה במקום שהיה מעל היכולת הכלכלית שלהם בגלל צורך מסוים (לאחר התייעצות עם רב). כך שבאמת התחילו את החיים עם תנאים כלכליים פחות טובים.
ואגב השאלה על ההוצאות של פעם לעומת היום פחות רלוונטית אם יש ס"ד מיוחדת למשפחות אברכים. כן יש מקרים חריגים שבהם רב יורה לצאת לעבוד, אבל מכאן ועד לומר שלא ניתן להיות אברך הדרך רחוקה

 

[משקיף]

"אברך כולל" זה עניין של חינוך ושל קידוש המושג, הן בחלק מהישיבות והן בחלק מהסמינרים
החינוך לכך תמיד בא בהדגשת 2 צידי המטבע- כבוד והערכה ליושב בכולל ו"דחייה ומיאוס" מהיציאה לשוק.
החלק השני זה כבר סוג של "הפחדה" והכרחה וכאמור לעיל הבעיה מתחילה כשהצד של הלא תעשה גובר על הצד של העשה והטפל [עם כל החשיבות שבו לפעמים] נהפך לעיקר.
מאחר וזה עניין של חינוך והשרשה, מאד קשה לקבל שיש אנשים שחונכו אחרת וזאת למרות שהערכה שלהם והמסירות שלהם לתורה ולדרכה לא פחותה כלל וכלל.
אין לי שום עניין לחלל את המושג אברך כולל- להפך אני מנסה לקדש אותו יותר ולהפוך את הצד העיקרי שבו לעיקר וזה לחיות חיי תורה, אבל לקדש את העניין של "לא לצאת מהכולל" זה התעסקות בעניין מסגרתי שגם אם הוא לעיתים חשוב, זה עדיין עניין מסגרתי גרידא ואין לו קשר למושג הקדוש של חיי תורה, אלא למושג הקודש של שמירה על מסגרת מסוימת.

 

[ארבע]

אני של היום כבר לא נכנסת לזארה.

מה גרם לך לשינוי התודעתי? אשמח מאד אם תפרטי
נהניתי מהרבה דברים שכתבת.

אני כן רואה, ממרום גילי המזדקן, שאורח החיים היום מגדיר הרבה מותרות כצרכים הכרחיים. גם בעיני הללו נראים כסוג של פיצוי פסיכולוגי למצבי דחק שהחיים המודרניים מייצרים, ובראשם בעיקר עבודה שוחקת. (היום ממש קראתי ב'זרקור' את הפתיח לאגף הנוער בעיתון, מעטה של לאה פריד. נערה באה לאמה וטענה שהיא מוכרחה לקנות שני זוגות נעליים. האמא ענתה שכבר יש לה, למה היא מוכרחה? היא רוצה, מוכרח הוא מי שאם לא יקנה נעליים ילך יחף. הבת ענתה שהיא רוצה נעליים שתתאמנה לגוונים נוספים של ביגוד שברשותה, והאמא נעתרה לבת בקלות. זו סתם דוגמה שתפסה אותי. גם המותגים הפכו כמעט למוצר צריכה בסיסי בקרב הדור הצעיר, ותדירות האופנות המתחלפות של מוצרי אופנה יקרים דוהרת בקצב מסחרר. כל זה מתורגם לעלויות נכבדות. שלא לומר על רמת הצריכה של מוצרי גורמה מתקדמים ממש שעולים על שולחננו, ומדורי המתכונים גם בעיתונים עממיים ואברכיים יוכיחו).

 

[תורתו אומנותו]

צר לי לערער את השקפותיך המוצקות
אבל זה לא כל כך פשוט
אמנם קיימת גישה כזו בתנועת המוסר של הדורות האחרונים,
אך בהחלט ישנה גישה אחרת בראשונים שההשתדלות איננה תנאי בלבד לקבלת השפע אלא שזהו צורת קיום העולם שמי שעושה את ההשתדלות הראויה ירויח ומי שלא לא ירויח, כמובן שצריך את הסייעתא דשמייא כי בלי זה לא תועיל ההשתדלות, אך לאחר הסייעתא דשמיא ככל שתהיה יותר השתדלות ככה יהיה יותר תוצאות כפי שאנו בדרך כלל רואים זאת בעינינו, וזו צורת הבריאה שהשפע מגיע על ידי עמל האדם בתנאי שיש סייעתא דשמיא.

בעל ספר "עקדת יצחק" ממליץ אפוא לאדם "שלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות" עד מקום שידו מגעת, "והנה כאשר יעשה כל אשר בידו אי אפשר על הרוב שלא יהיה לו שכר טוב בעמלו". בעל ה"עיקרים" פותח ומצהיר כי "החריצות וההשתדלות מועיל והכרחי בכל דבר מן הפעולות האנושיות וזה מבואר בכל הפעולות", וממליץ לאדם שיעסוק בכל דרכי ההשתדלות. רבנו בחיי (כד הקמח, ערך ביטחון) מזהיר את הקורא בספרו, "אל תתרשל בעסק הפרנסה, עסוק בענייני הארץ", וה"פלא יועץ" מאשר כי "לפי ההשתדלות והחריצות שיעשו, כן יקום דבר".

לא מבין!
אני מתכתב בפרוג עם אדם מהדורות הקודמים? מוזר.
אבל אם אתה מדבר על הדורות הקודמים הרי לך לשון הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטה הי"ב הי"ג.
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, ולא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם, שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך". שבט לוי אין לו מקור פרנסה חיצוני חוץ מתנות כהונה אין לו נחלת אדמה לעבוד בה להוציא תבואה וגם אם ילך לעשות מלחמה השלל לא שייך לו הפרנסה שלו היא ישר מידי הקב"ה.
וממשיך הרמב"ם בהי"ג "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו זכה לכהנים וללוים, וכו".

 

[טורונטיאני]

אני יודע שלא קל להוציא שטיפת מוח של 20 שנה בהודעה אחת אני בפירוש כתבתי שזה לא כולם רק אמרתי שה' ברא גם חשמלאי וגם מוכר מכולת וגם נהג אוטבוס וזה לא טעות ביצור אלא רצון ה' ואני לא אומר לאף אחד לאיזה תפקיד הוא שייך זה שייך לרבנים ולאברך מה שהוא מרגיש בבקשה לא להוציא דברים מהקשרן

במפורש אמרתי שיש מקרים שרב יורה לצאת לעבוד. וההגדרה של "שטיפת מח" לא מכבדת.
אברכים הם העילית שלנו. ולא צריך להתבייש לומר את זה. בדיוק כמו שבצבא צריך את כולם וכולם חשובים, ועדיין יש את היחידות המיוחדות שכולם היו רוצים להיות שם.

 

[#ג'וקר]

הקב"ה דאג היום לכל האברכים...ה- S&P500 עלה היום ב-1.07%