לֹא יָדַעְתִּי

[SC]

לֹא יָדַעְתִּי עָמְקוֹ שֶׁל צַעַר אֱמֶת
עַד רָאִיתִי קְטַנִּי הַמַּסְפִּיד בָּלוֹנוֹ
וְהָיְתָה דִּמְעָתוֹ לְרֶגַע נִדְמֵית
כְּמוֹ אָבֵל עַל הַמֵּת
הַמְּתַנֶּה אָבְדָנוֹ

לֹא שִׁעַרְתִּי שִׁבְרוֹ שֶׁל כְּאֵב מְהַמֵּם
עַד לִטַּפְתִּי קְטַנִּי הַמְּבַכֶּה שְׂרִיטָתוֹ
וְהָיָה אָז קוֹלוֹ בְּיוֹשְׁבוֹ מְדַמֵּם
כְּמוֹ גִּבּוֹר מִתְקוֹמֵם
הַזּוֹעֵק תּוּגָתוֹ

לֹא הִכַּרְתִּי קוֹרוֹ שֶׁל עֶלְבּוֹן מְנַתֵּק
עַד חִבַּקְתִּי קְטַנִּי שֶׁחָזַר וְנִדְחָה
וְהָיָה מַבָּטוֹ בְּעוֹדוֹ עוֹד שׁוֹתֵק
כְּמוֹ סַכִּין מְבַתֵּק
אֶת לִבִּי שֶׁבָּכָה

 

[שני זאת אני :)]

אואוו מיוחד ממש!
איזה כיף זה לקרא קצב וחרוזים טובים.

קְטַנִּי

ככה אומרים/כותבים/מנקדים?
מענין, חידוש לי

 

[רחשי הלב]

ככה אומרים/כותבים/מנקדים?
מענין, חידוש לי

בשירה מותר.

 

[שני זאת אני :)]

בשירה מותר.

אה נכון, שכחתי שהחליטו כאן בפורום על כלל חדשני שכזה.

 

[ביזנסטורי - אילה]

וואו.

 

[SC]

אואוו מיוחד ממש!
איזה כיף זה לקרא קצב וחרוזים טובים.

תודה לך!

ככה אומרים/כותבים/מנקדים?
מענין, חידוש לי

קטן שלי = קטני.
ממילות השפה שבאות לידי שימוש בעיקר בשירים...

 

[SC]

אה נכון, שכחתי שהחליטו כאן בפורום על כלל חדשני שכזה.

משתדלת להשתמש במילים קיימות בדרך כלל, אלא אם ממש אין ברירה

 

[שני זאת אני :)]

משתדלת להשתמש במילים קיימות בדרך כלל, אלא אם ממש אין ברירה

כן זה באמת זרם יופי בשיר.

 

[יעקב1245]

אוהו, וזה מהמגירה הריקה או מהמלאה?
זה ממש מביא לידי בכי ובפרט בלילה.

מאוד יפה הכלי הזה של חיתוך השורה האחרונה לשתים

 

[SC]

אוהו, וזה מהמגירה הריקה או מהמלאה?
זה ממש מביא לידי בכי ובפרט בלילה.

מאוד יפה הכלי הזה של חיתוך השורה האחרונה לשתים

זה מהמגירה שמתמלאת לאיטה... השיר טרי לחלוטין והדיו עדיין לח. נכתב והועלה.

הייתי קוראת לזה שתי שורות ולא שורה אחת חצויה, במקרה זה. מבנה של abaab כששתי השורות האחרונות קצרות יותר.

 

[Ruti Kepler]

לֹא יָדַעְתִּי עָמְקוֹ שֶׁל צַעַר אֱמֶת
עַד רָאִיתִי קְטַנִּי הַמַּסְפִּיד בָּלוֹנוֹ
וְהָיְתָה דִּמְעָתוֹ לְרֶגַע נִדְמֵית
כְּמוֹ אָבֵל עַל הַמֵּת
הַמְּתַנֶּה אָבְדָנוֹ

לֹא שִׁעַרְתִּי שִׁבְרוֹ שֶׁל כְּאֵב מְהַמֵּם
עַד לִטַּפְתִּי קְטַנִּי הַמְּבַכֶּה שְׂרִיטָתוֹ
וְהָיָה אָז קוֹלוֹ בְּיוֹשְׁבוֹ מְדַמֵּם
כְּמוֹ גִּבּוֹר מִתְקוֹמֵם
הַזּוֹעֵק תּוּגָתוֹ

לֹא הִכַּרְתִּי קוֹרוֹ שֶׁל עֶלְבּוֹן מְנַתֵּק
עַד חִבַּקְתִּי קְטַנִּי שֶׁחָזַר וְנִדְחָה
וְהָיָה מַבָּטוֹ בְּעוֹדוֹ עוֹד שׁוֹתֵק
כְּמוֹ סַכִּין מְבַתֵּק
אֶת לִבִּי שֶׁבָּכָה

כל כך נכון!
הפיצפונים האלה, קשה לראות אותם פגועים, נדחים ועצובים.
כי הרגש ממלא אותם לגמרי. ולא תמיד יש מילים כדי להסביר להם ולנחם אותם.

 

[מרציפן]

עַד חִבַּקְתִּי קְטַנִּי שֶׁחָזַר וְנִדְחָה
וְהָיָה מַבָּטוֹ בְּעוֹדוֹ עוֹד שׁוֹתֵק
כְּמוֹ סַכִּין מְבַתֵּק
אֶת לִבִּי שֶׁבָּכָה

וזה מעלה לי בכי טרי מאתמול של ילד מתוק, ברגע טהור במיטה,
לא מסוגל ללכת לחיידר, לא רוצה להיות בכיתה...
חבר מתעלל ופוגע, בעיקר מיתמם "מה עשיתי?"
לא יכולתי לעצור הדמעות; יחד אתו אז בכיתי...

 

[ארבע]

יואו, מהלומה הישר בלב, הבית האחרון. בשני הבתים הראשונים התפעלתי מגודל האימפוט והירידה לרגשות הילד.


אשר לאיפשור שינויי ניקוד בשירים - זה כלל וותיק שלא נוסד כאן בפורום. והמילה 'קטני' - ככל הזכור לי כך מנקדים אותה, קבוצת הדגושים.

 

[יעקב1245]

מבנה של abaab

פירוש להדיוטות אם אפשר

כששתי השורות האחרונות קצרות יותר.

כשחיברתי את שתי השורות זו לזו היה נראה לי שהן תואמות בדיוק לשורה השניה, לא?

 

[yonatanr]

עם כל הכבוד לצער הרגעי של הילד, שנכון, באותה שעה הוא מאד כואב, אבל אין שום השוואה לצער אמיתי של אובדן תמידי וקבוע. לקרוא לצער על אבדן בלון 'צער אמיתי', לדעתי זו הגזמה פרועה. באותו זמן הילד בוכה באמת, אבל מהר מאד הוא ישכח מזה, וגם אם לא, תמיד אפשר לקנות חדש. אין בכלל מה להשוות לאבדן קרוב יקר, שלעולם לא נראה אותו [עד תחיית המתים].
ועל שריטה - בכלל. אם הכאב של השריטה הוא כל כך גדול ועמוק, איך על ידי נשיקה וליטוף, הכאב חולף באופן מופלא? פעמים רבות הבכייה היא סוג של בקשת תשומת לב.
עלבון הוא באמת דבר כואב, אבל עדיין לא נראה לי ששיא העלבון הוא העלבות של ילדים. כמה פעמים ראינו ילדים שמעליבים אחד את השני בצורה קשה, ורגע לאחר מכן הם כבר החברים הכי טובים? אצל מבוגרים לא רואים את זה. העלבון הוא קשה ואמיתי, ולא נמחה אחרי רגע.

 

[ארבע]

אני חושבת שהגרי"ס היה זה שהשווה אבדן צעצוע של ילד לאבדן רכוש בשל טביעת ספינה עמוסת סחורה של עשיר...
וילדים יכולים לשאת צלקות של עלבון שנים רבות מאד.

 

[yonatanr]

אני חושבת שהגרי"ס היה זה שהשווה אבדן צעצוע של ילד לאבדן רכוש בשל טביעת ספינה עמוסת סחורה של עשיר...

נכון, אפשר להשוות את האובדנים, בגלל ששניהם אבדן רכוש, שבסופו של דבר יכול לחזור. בשונה מאבדן אנושי, שאין לו תחליף.

וילדים יכולים לשאת צלקות של עלבון שנים רבות מאד.

תלוי איזה עלבון, אבל זה ברור לדעתי שעלבון של ילד אינו פסגת העלבון.

 

[ארבע]

אבל זה ברור

לדעתך

 

[SC]

כל כך נכון!
הפיצפונים האלה, קשה לראות אותם פגועים, נדחים ועצובים.
כי הרגש ממלא אותם לגמרי. ולא תמיד יש מילים כדי להסביר להם ולנחם אותם.

בדיוק.
אולי השריטה תעבור עוד דקה, אולי העלבון יישכח - אבל באותו רגע זה הכאב הכי גדול שהם חוו, ואין להם יכולת להשוות אותו לכאב אחר, סופי יותר; ואין להם את התובנה שהזמן מרפא.
וזה קשה כל כך לראות אותם בשברונם ולהיוותר בלי מילים שיוכלו לנחם ולהסביר שעוד יש יום חדש ובסוף זה יעבור.
הרי גם לנו קשה לדעת את זה לפעמים.

 

[SC]

פירוש להדיוטות אם אפשר

אם נייצג את החרוז הראשון כa, זה שבבית הראשון נגמר ב'-מֶת', ואת החרוז השני שנגמר ב'-נוֹ' כb, יוצא שמבנה כל בית הוא שהשורה הראשונה מתחרזת עם השורה השלישית והרביעית, והשורה השניה מתחרזת עם החמישית:

לֹא יָדַעְתִּי עָמְקוֹ שֶׁל צַעַר אֱמֶת
עַד רָאִיתִי קְטַנִּי הַמַּסְפִּיד בָּלוֹנוֹ
וְהָיְתָה דִּמְעָתוֹ לְרֶגַע נִדְמֵית
כְּמוֹ אָבֵל עַל הַמֵּת
הַמְּתַנֶּה אָבְדָנוֹ

ובאותיות האנגליות: abaab. זו שיטה רווחת בניתוח של מבני חריזה של שירים.

כשחיברתי את שתי השורות זו לזו היה נראה לי שהן תואמות בדיוק לשורה השניה, לא?

באורך, במשקל? כן, אבל בגלל שיטת החריזה הייתי מגדירה אותן כנפרדות.