הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כבר מגיל קטן ידעתי שאני פרפקציוניסט. לא יכולתי להוציא תחת ידי דבר שאינו מושלם לטעמי.
כל מחברותיי מהוקצעות אך מדוללות נייר, יען כי בטיוטות תלשתי את הדף משני צדדיו, שלא יהא זכר לכישלון.
כל מבחן היה סיוט לי ולסביבתי, רק לכתוב את שמי בראש הדף בכתב מסתלסל לקח לי זמן יקר, שלא לדבר על המבחן עצמו.
כשנבחנו משניות בעל פה, מסכת שלמה להיבחן היה נראה לי קשה מדי אז ויתרתי, לא נבחנתי אפילו משנה אחת.
בישיבה קטנה זה החמיר, בסדרים בהם לא הצלחתי למצוא את החברותא המושלם העדפתי לשבת לבדי.
סיכומי הגמרא שהתחלתי לכתוב, בדרך כלל מצאו את עצמם בגניזה לאחר שהרגשתי שהם לא מושלמים.
כשעליתי לישיבה גדולה אז סיימו את הש"ס במסגרת הדף היומי. לראות את עיניהם הזורחות של המסיימים עורר בי חשק עז. אני רוצה גם.
החלטתי, אני מתחיל ללמוד דף יומי בלי הנחות. מצאתי לעצמי ברוך השם חברותא כלבבי, התחלנו.
מסכת ברכות סיימנו בהרבה התרגשות, אמא שלי אפתה עוגה וקנינו שתייה ופיצוחים, מושלם.
במסכת שבת היה יום אחד שפספסנו, אחותי התחתנה ולא היה לי זמן, שערורייה.
למחרת ניסינו להשלים ולא הספקנו, היה גם שבע ברכות, צברנו חור של חמש דפים שלמים.
התקשרתי לחברותתי ואמרתי לו שככל הנראה סוג הלימוד הזה לא מתאים לי, אני שוקל להפסיק.
הוא לא ויתר לי, המשכנו עוד שבוע, הרגשתי שאין לי טיפת אמביציה ללימוד הזה כשאנחנו בפיגור. פרשתי.
אתמול הוא התקשר אליי וסיפר לי שמאז החמש דפים האלו הוא לא הצליח להדביק את הפער, למרות שהתאמץ מאד.
"בשביל מה אתה מספר לי את זה?", שאלתי.
"כדי להזמין אותך לסיום הש"ס", אמר בפשטות. "לא היום", הוסיף, "בעוד חמשה ימים".
כל מחברותיי מהוקצעות אך מדוללות נייר, יען כי בטיוטות תלשתי את הדף משני צדדיו, שלא יהא זכר לכישלון.
כל מבחן היה סיוט לי ולסביבתי, רק לכתוב את שמי בראש הדף בכתב מסתלסל לקח לי זמן יקר, שלא לדבר על המבחן עצמו.
כשנבחנו משניות בעל פה, מסכת שלמה להיבחן היה נראה לי קשה מדי אז ויתרתי, לא נבחנתי אפילו משנה אחת.
בישיבה קטנה זה החמיר, בסדרים בהם לא הצלחתי למצוא את החברותא המושלם העדפתי לשבת לבדי.
סיכומי הגמרא שהתחלתי לכתוב, בדרך כלל מצאו את עצמם בגניזה לאחר שהרגשתי שהם לא מושלמים.
כשעליתי לישיבה גדולה אז סיימו את הש"ס במסגרת הדף היומי. לראות את עיניהם הזורחות של המסיימים עורר בי חשק עז. אני רוצה גם.
החלטתי, אני מתחיל ללמוד דף יומי בלי הנחות. מצאתי לעצמי ברוך השם חברותא כלבבי, התחלנו.
מסכת ברכות סיימנו בהרבה התרגשות, אמא שלי אפתה עוגה וקנינו שתייה ופיצוחים, מושלם.
במסכת שבת היה יום אחד שפספסנו, אחותי התחתנה ולא היה לי זמן, שערורייה.
למחרת ניסינו להשלים ולא הספקנו, היה גם שבע ברכות, צברנו חור של חמש דפים שלמים.
התקשרתי לחברותתי ואמרתי לו שככל הנראה סוג הלימוד הזה לא מתאים לי, אני שוקל להפסיק.
הוא לא ויתר לי, המשכנו עוד שבוע, הרגשתי שאין לי טיפת אמביציה ללימוד הזה כשאנחנו בפיגור. פרשתי.
אתמול הוא התקשר אליי וסיפר לי שמאז החמש דפים האלו הוא לא הצליח להדביק את הפער, למרות שהתאמץ מאד.
"בשביל מה אתה מספר לי את זה?", שאלתי.
"כדי להזמין אותך לסיום הש"ס", אמר בפשטות. "לא היום", הוסיף, "בעוד חמשה ימים".
