ביקורת ספרות לא חיפשתם אותי - תמר מור

[anotherית]

אז בתוך העולם החדש של הספרות החרדית, הספר הזה פשוט מרענן.

לא קורא תיגר
לא פורץ גדר, או דרך
לא צדקני ומרצה
לא עמוק מידי, ומתפלסף
לא אלגוריה מורכבת
לא בעד טיפולים רגשיים
לא נגד

סתם ספר, כמו פעם.
עלילה של התחלה אמצע וסוף, בגוף שלישי.
רומנטי וחמוד.
זורם.
קצת מדומין,
מתח.
מלא ריגושים,
דרמות.
עמוס בקיטש.

אני אהבתי.

רחלי וראובן, זוג שמפלס לעצמו את הדרך. ביחד ולבד.
ראובן שאיבד את הוריו ביערות פרו, ומחפש את זהותו ושורשיו,
ורחלי שמחפשת את הבפנוכו שלה.
הקשר בינהם, הניגודים והעבודה המשותפת. יפיפה.

מאופיינים מעולה. כל אחד בנפרד ושתיהם יחד.
הסופרת ממש הכירה לנו את הדמויות שלה. בדיוק מוחלט.
אני ממש יכולה לזהות אותם ברחוב, רק לפי העמידה שלהם וצורת הדיבור.
קצת היה חסר לי איפיון חיצוני.

הכתיבה זורמת, לא מתוחכמת ומעומעמת. מלאת פרטים ועשירה.
נוגעת.

לא עמוס בהפיאנד, רק קצת

אני כן הייתי מעדיפה לו הספר היה נגמר בלי להראות לנו

ספוילר

בלי להראות לנו שההורים עדיין חיים

וככה הספר היה עומד בפני עצמו.
ובלי המשפט האחרון והמעצבן של בספר הבא תראו מה קרה לשלמה ונחמי. לא הולך היום כאלו משפטים.
תני לספר להיגמר בצורה יפה, ולא קיטשית.
חבל.

אחר כך תמיד אפשר להוציא ספר המשך של: בספר הבא תראו מה קרה לשלמה ונחמי. גם בלי המשפט הזה.


ביקורת המשך - ואם תמצאו

 

[anotherית]

בשביל זה נועד ה:

ספוילר

"שההורים עדיין חיים"

תודה
נעשה, אם תוכל למחוק גם את שלך