סיפור בהמשכים לא מוותר - מיומנה של ישיבה למתמודדים

  • הוסף לסימניות
  • #1
כבר תקופה ארוכה שאני רוצה להעלות על הכתב את הנושא הזה. לנסות לתאר איך נראית כזו ישיבה מבפנים.
אשמח לשמוע ביקורות.

פרק א'
"בוקר טוב חברים, השעה 9:15, חברההה' ש-חריס'. נוו, דוד בא נראה אותך. 2-3 ש-גר"
"אההה מי זה? מי חופר לי פה באמצע הלילה??? אההה הרב טוביה, תן לישון הרב, לא ישנתי כל הלילה"
"עוד פעם נסחפתם? מה הפעם?"
"לא, הרב. הפעם זה היה בקטע טוב. ישבנו עם הגיטרה ככה איזה שעתיים היה כיף של החיים שרנו את כל השירים של. דיייי מה אתה בועט בי".
"תגיד דודו אתה נורמלי, מה אתה מספר לרב את כל זה, אתה יודע שזה שירים שהרב לא אוהב..."
"וואלה צודק. אתה שומע הרב טוביה, שכח המ שאמרתי ך'. לא היה. א'קיצער ואחרי זה היינו רעבים אז היינו חייבים לקפוץ לעיר לקנות איזה באגט דלוח. עמדנו בתחנה חותר משעה וחצי, תאמין לי הרב, לא נעים לי לפתוח פה לידך את הפה אבל ברכות לא נתתי להם..."
"אייי דוד, את האמת שאין עליך. אתה תמיד מפתיע עם המקוריות שלך... אבל יאללה עוד שלוש דקות 'ישתבח' ואני חייב לראות אותך שם"

ככה נראים פחות או יותר הבקרים של הרב טוביה פינטושטיין בישיבה לנוער מתמודד שהוא מכהן בה כרב.

טוביה כל החיים התחבר אליהם, ללב שלהם, לאמת הטהורה בפנים, לעדינות שנמצאת עמוק עמוק מאחרוי מסך החיספוס העבה שנוצר על ידי שנים של נחיתות ואכזבות.

טוביה תמיד אמר לעצמו שברגע שהוא יגיע לגיל המתאים הוא ילך להיות איש צוות בכזו ישיבה וישתדל להנעים להם את החיים ואולי אפילו לזכות להעלות אותם קצת קצת לדרך המלך.

זה הגיע בסוף, אחרי כמה שנים טובות בכולל, ואחרי שתפס קשר עם כמה בחורים בבית כנסת וגילו בו איש שיחה, הגיעה ההצעה.

שעת ערב מאוחרת והרב לוי פרידסקי מתקשר אליו ומציע לו להיות אברך בישיבה החדשה שזה עתה נפתחה בשכונתו. "לא ישיבה רגילה" כך הוא אומר. וטוביה מבין שזה בלשון המעטה...
מהר מאד הוא מוצא את עצמו כאיש צוות בישיבה ה"לא רגילה"... וכאן העבודה מתחילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מהמם ממש!
אני רק הייתי מוסיפה קצת יותר תיאורים, יש כאן ציטוטים מה כל אחד אומר, ולא מצויין ממש מי אמר
כמובן לא לכתוב על כל ציטוט "אמר הרב טוביה" "ענה דודו" "אמר ..." אלא לתאר יותר נניח:
נכנס הרב טוביה לחדר והכריז לחלל האוויר הדחוס "בקר טוב..."
"אהה מי זה?..." התהפך דודו לצד השני, ומשך את הפוך גבוה יותר
וכו וכו
חוץ מזה הכתיבה מדהימה ואהבתי את נושא הסיפור!
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בדו שיח צריך להוסיף תיאורים, "וואי הרב טוביה" יששכר פותח עינים אגב התמתחות,...וכולי יכל להוסיף הרבה צבע ועניין.
אבל זה ממש מושך אותי לקרוא את ההמשך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
פרק ב'

ר' טוביה הגיע לישיבה עם מוטיבציה ואופטימיות, הוא היה בטוח שהנה הוא מרים את החבר'ה ומעלה אותם על דרך המלך. יעשה מהם בני אדם. יגשר על כל הפערים. ידע לגשת אל הלב שלהם, ישכח כל כאב שבהם.
הוא כבר דמיין את עצמו נכנס לחתונה של בחור ואריק דביר צועק בגרון ניחר "לאוירוי לאוירוי ל-א-וירוי לאויורי ניסע וניילך" זה עשה לו טוב ההרגשה הזאת, התקווה הפיחה בו תקווה, וכח הדמיון היה נדמה לו כאמיתי וזוהר.

יום חמישי א' אייר
ר' טוביה בדרך לישיבה, בשקית יש גמרא וחשוקי חמד, הכיס מלא סוכריות לחלק לבחורים, וכל הדרך הוא מזמזם את המנגינה הנודעת והמוכרת לו מעולם הישיבות, המנגינה הקסומה של א' אייר, רעש שאין שני לו, מנגינה הכי יפה בעולם. מנגינה של בית מדרש.

השעה 9:30
ר' טוביה נכנס בצעדי ריקוד ובזמזום של "תגיד לי מה יותר מתוק מדף גמרא", מתכונן להסתער על התלמידים ולקחתם יחד איתו אל ים החיים. אבל הוא שם לב למשהו מוזר.
שקט מוזר בכניסה לבית מדרש, שקט קצת יותר מדי חשוד...
הוא פותח את הדלת ועיניו חשכו, הבית מדרש ר-י-ק.
הוא נכנס להלם, הוא לא ציפה לכזו דרמה.
הוא יוצא לחדר אוכל לראות אולי יש שם איזה תכנית פתיחה, אבל החדר אוכל מקבל את פניו בדלתות נעולות, מבט קצר לחלון מבהיר לו שהחדר אוכל חשוך וריק.

ר' טוביה מתקשר לר' לוי הראש-ישיבה לבדוק אולי קרה משהו שהוא לא יודע.
"כן, ר' טוביה, מה שלומך?" קולו של הראש-ישיבה נשמע עדיין עמוק בבין הזמנים "איך אתה מתכונן לתחילת הזמן
הבעל"ט?"
"מממ מה זאת אומרת מתכונן? אני מוכן ומזומן, אבל מה הרב מתוכןי הבעל"ט. אם אני לא טועה הזמן התחיל לפני חצי שעה" טוביה עדיין לא מכיר לעומק את ר' לוי, הוא לא יודע עדיין איזה סוג קשר יש לו עם הצוות, עד כמה הוא כפוף לחוק הדיסטאנס ויחסי עובד-מעביד
"מה אתה מתכוין?" ר לוי פרידסקי לא רגיל לאמריות שנונות מהסוג הזה
"הגעתי לישיבה והבית מדרש ריק, יש איזה ארוע מיוחד שלא שמעתי עליו?" טוביה מחליט לדלג על שלב הנימוסים ומחליט ישר ללכת לנושא..
"אוי ואבוי, ר' טוביה, שכחתי לעדכן אותך, החלטנו להתחיל את הזמן ביום ראשון ולוותר על שבת בישיבה. גם ככה השבתות טעונות איזה ריענון רציני." ר' לוי הרגיש ממש לא נעים מטוביה, הוא שלח הודעה לקו של האברכים אבל כנראה ר' טוביה עדיין לא התחבר "אני כנראה שכחתי לחבר אותך לקו מידע אני מיד מחבר אותך"
"אההה בסדר גמור, הכל בסדר. לא צריך להתנצל זו היתה טעות שלי" טוביה ממהר להתחסד.

יום ראשון בבוקר
9:20 לפנות בוקר

שוב צועד, שוב עם שקית ביד וסוכריות בכיס. אמנם טיפה יותר מתון והמנגינות פחות מזדמזמות, אבל כן עם תחושת התחלה ואופטימיות זהירה אך לא זעירה בעליל.
יש בחורים. הוא רואה אותם זה מרחוק, אבל הוא רואה עוד משהו...
הבחורים עומדים בשער של הישיבה עם תרמילים וכובעי שמש. חלקם אפילו כבר עלו על קצר ומתחילים למרוח קרם שיזוף.
טוביה התבלבל לגמרי, לא ידע איפה לשים את עצמו.
לא נותר לו הרבה זמן להתבוסס בהלם.
"הופה, הנה רבי טוביה, בונז'ור" בחור עם כובע שמש הפוך, שמאוחר יותר התברר ששמו ברוך, קיבל אותו בחיבוק וצ'פחה.
"בוקר טוב כיף' חלאכ', איזה כיף לראות אותכם ככה על הבוקר. לאיפה היום?" טוביה לא נותן לחיבוק לבלבל אותו
"ר' לוי לא עידכן אותך? יוצאים לטיול פתיחה. לא משהו רציני, ג'יפים ושחיה בחוף, ואולי גם איזה מנגל על החוף. אתה לא בא?" ברוך נשמע מבסוט. ודודו שהרגע יצא מהשער עם מכנס קצר וחולצה עם תמונה לא ברורה בחזית, מוסיף שכנוע משלו, "תש'מע הרב, זה טיול קטלני, יהיה ימבה של צחוקים"
טוביה לא הספיק לחשוב אם מתאים לו, ואם יספיק לחזור עד 3:30 כד לקחת את הילדים, וכבר מצא את עצמו בטנדר עם שירים של כל מיני.. בקולי קולות והחבר'ה עם אנרגיות שיא.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
מאד יפה!! הכתיבה שלך מאד יפה וגם הנושא

כמה הערות קטנות שלי אישית קצת הפריעו:
הוא נכנס להלם טוטאלי,
המילה "טוטאלי פה, נשמעת פחות קשורה לטעמי
אולי משהו כמו: הרב טוביה עמד בכניסה, המום לחלוטין, משהו כזה
אבל החדר אוכל מגלה אותו בדלת נעולה
המילה "מגלה אותו" אולי משהו: החדר אוכל מקבל את פניו ב... דלת נעולה

תמשיכי ותצליחי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מאד יפה!! הכתיבה שלך מאד יפה וגם הנושא

כמה הערות קטנות שלי אישית קצת הפריעו:

המילה "טוטאלי פה, נשמעת פחות קשורה לטעמי
אולי משהו כמו: הרב טוביה עמד בכניסה, המום לחלוטין, משהו כזה

המילה "מגלה אותו" אולי משהו: החדר אוכל מקבל את פניו ב... דלת נעולה

תמשיכי ותצליחי!
יישר כח.
באמת זה היה פשלה שלי הקטע על החדר אוכל. שיניתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מצחיק ועצוב בו זמנית...
אבל עם זאת, כתוב מעניין ומרתק.
פעם ראשונה שאני קוראת קצת על איך זה נראה מבפנים (למרות שאני מניחה שזה לא ממש מה שקורה [לפחות מקווה :sneaky:]).
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מצחיק ועצוב בו זמנית...
אבל עם זאת, כתוב מעניין ומרתק.
פעם ראשונה שאני קוראת קצת על איך זה נראה מבפנים (למרות שאני מניחה שזה לא ממש מה שקורה [לפחות מקווה :sneaky:]).
אני לא בטוח ש'עצוב' זו המילה הנכונה פה אבל לא מתווכחים עם רגשות...
הסיפור הזה נכתב עם הכרות מעמיקה עם המקומות האלו. וזה ממש מה שקורה. אבל אולי כדאי לחכות להמשך לפני שנתאבל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
וואו, זה טוב. מרתק ממש!

אהבתי את התיאורים:
"לאוירוי לאוירוי ל-א-וירוי לאויורי ניסע וניילך"
"בוקר טוב כיף' חלאכ',
"תש'מע הרב, זה טיול קטלני,
לענ"ד אפשר טיפה'לה לשפר את הפיסוק. למשל בקטע הבא:

הוא כבר דמיין את עצמו נכנס לחתונה של בחור ואריק דביר צועק בגרון ניחר "לאוירוי לאוירוי ל-א-וירוי לאויורי ניסע וניילך" זה עשה לו טוב ההרגשה הזאת, התקווה הפיחה בו תקווה, וכח הדמיון היה נדמה לו כאמיתי וזוהר.

אני הייתי כותב: הוא כבר דמיין את עצמו נכנס לחתונה של אחד מתלמידיו כשאריק דביר שר בגרון ניחר: "לאוירוי לאוירוי ל-א-וירוי, לאוירוי ניסע וניילך". ההרגשה הזו עשתה לו טוב, היא הפיחה בו תקווה והדימיון נראה בעיניו אמיתי וזוהר.

בהצלחה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
פרק ג'

תחילת הזמן

זהו, היה טיול. היה כיף, אמנם כיף קצת מפוקפק, לא ה'כיף' שטוביה רגיל, אבל בסדר... הוא השלים עם העובדה שלא כולם נהנים מאותם דברים.
הוא נאלץ לבלוע כמה גלולות בדרך, נאלץ לסתום את האוזניים כשדודו ויהודה צעקו לכל עובר ושב את כל מה שיש להם בבטן, עצם את עיניו כשראה את תלבושתם של ברוך ויוסי. ובכלל השתדל כמה שפחות להקשיב לנושאי השיחה שהיו בדרך, נושאים שכללו בין השאר כדורגל, רכבים, סירטונים מהרשת וכו'.
כשהגיע לסף הסיבולת תינה את צערו בפני אחד מאנשי הצוות הותיקים שהרגיע אותו במשפט אחד מלווה בקריצה רבת משמעות "תשמח שזה הנושאים שלהם". והוא החליט לשמוח. לא מבין בדיוק על מה השמחה אבל החליט בכל זאת לנסות. משמים בדיוק הופעל ברמקול שירו של שמוליק סוכות 'השמחה באה באה' והכניס אותו לאוירת השמחה בצורה מושלמת. טוביה ראה בזה אות משמים שכעת הזמן להיות בשמחה. ועם אותות הוא לא מתווכח..

יום שני
"בוקר טוב חברים" טוביה נכנס לבימ"ד בשעה 9:45 בדיוק בשעה שהבחורים עסקו בקיפול התפילין.
"בוקר טוב רבאיי טוביה, מה אומר י'מלך?" אחד הבחורים מקדם אותו בברכת בוקר טוב חמה ולבבית. טוביה עדיין לא יודע את שמו, אבל הספיק להכירו בטיול ולהבין שמדובר בבחור נחמד וחברותי.
ר' טוביה מתקדם לעבר ר' לוי הראשיבע' ללחוץ את ידו.
טוביה לא מחכה ומחליט להסתער על התפקיד. "שולעם ר' לוי, ברוך השם היה ממש נחמד אתמול"
"אכן כן" מסכים איתו הראש-ישיבה "החליפו כוחות, התאווררו, מקווה שזה יתן להם זריקת מרץ להתחיל את ה'זמן' כמו שצריך"
"טוב" ר' טוביה ענייני "מה תפקידי בכח, עם מי אני לומד היום?"
ר' לוי רואה שהבחורצ'יק רציני "מצוין, אני מיד מסדר לך בחור, כמה דקות ואתם יכולים להמריא"
ר' לוי סוקר את הבחורים שנמצאים בבית מדרש - חמישה במספר. ומחליט לשדך לר' טוביה את יוסי.

יוסי הוא בחור בעל כשרון גדול, ורצון אין סופי לצמוח ולהתקדם. אממה (עוד סלנג' שר' לוי למד מתלמידיו המתוקים..) שהפיתויים שלו גדולים, הוא נמצא במלחמה יומיומית על דברים בסיסיים כמו תפילות, וכמובן המלחמה הקשה מכולם מלחמת יצר הטכנולוגיה. יוסי שבר כבר שני טלפונים בזמן חורף, וכל פעם זה לווה בהתרגשות גדולה ובחיזוק עצום.
הראש-ישיבה עדיין לא הספיק לתפוס איתו שיחה רצינית ולהבין מה היה בבין הזמנים, האם הבין הזמנים הזה היה מדרון או מעלית.
"יוסי!! בא רגע לכאן" הוא קורה לו ומנסה למשוך אותו מתוך הנייעס הכבד של דמדומי ארוחת בוקר.
"כן הרב, מה אומר י'חתיך" הבחורצ'יק ניחן בפה גדול ובאוצר מילים חופשי למדי... עוד אתגר שר' לוי סימן לעצמו אצל יוסי.
"יש לי בשבילך חברותא חדשה. אבל לא סתם חברותא, זה אברך שהגיע אלינו אחרי מאמצים מרובים ואתה מקבל אותו מן ההפקר. זכית בפיס יוסל'ה" ר' לוי ניסה להכניס לו קצת התלהבות, שידע לנצל את ר' טוביה.
יוסי הגיע עם חשק "וואלה הרב, נשמע טוב. יאללה הלכתי על זה"

ר' טוביה ויוסי ישבו זה מול זה ולאחר היכרות קצרה צללו לעומקה של סוגיה.
לאחר 25 דק' יוסי קם "תש'מע רבי טוביה, היה אש!! אני יוצא קצת לסיגריה"
לפני שטוביה הפסיק להתאכזב הוא מבחין בחיוך החם של שלמה, אברך ותיק בישיבה. "תדע לך שלתפוס את יוסי יותר מ10 דקות זה הישג אדיר"
טוביה העריך את זה. ציפה ליותר, אבל חיוך נתלה על שפתותיו.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מסיבה לגיבורים


שלום הרב פוגל.

כבר שנים רבות שאני עוסק בחינוך ומתנדב בארגון שקט שעוזר לבחורים ומי שמאוד רוצה מוצא את הדרך לדעת עליו. למרות כל הקורסים והלימודים, הרבה חיבוטים וספיקות ולבטים אני עובר בעבודה הקדושה הזו, והייתי רוצה בעזרתך לשתף את החברים בקצת תחושות.

בעצם, ניסיתי להביא לך כאן בצורה אותנטית ציטוטים מהדיבורים הרבים שנקלטו בין הדלתות ברכבי הקט, לשזור מהם סיפור.

דרך הסיפור רציתי לנסות להסתפק בקול: הכלה או גבולות? להשקיע הרבה במתמודדים או דווקא בגיבורים? לסיפור הזה אין מסר, יש בו ספק. הרבה ספק. ואתה יודע מה? אולי זה דווקא מסר טוב: בעולם עתיר בידע ושיטות, בסיפורים וטורים עם סימני קריאה, לנסות להציב סימן שאלה: שאולי אין מסלול חד משמעי אלא צריך איזון בין כל הדברים, וגם זה קשה, כי מה שטוב מפה רע משם ולהיפך.

אז הנה הסיפור, ומחילה, לא התאפקתי, התערבתי עם שתי הערות ביניים לשיפוטך.

’’נולדתי למשפחה חשובה. אחים לומדים בישיבות חשובות, אבא ואמא במשרות נכבדות, הכל מדוייק ומתוסרט מראש. גם הכשרונות שלי היו טובים, מה שהכריח הסללה לדרך ידועה מראש: ציפיות גבוהות ממני להיות מהמובחרים בכיתה, אחר כך ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, וגו’ וכו’ וכדו’.

ועוד פרט חשוב: הורי, אנשי חינוך, אוהבים ועוטפים, סמכותיים וטובים. הורים מושלמים. בהמשך אסביר לך למה היה חשוב לומר זאת.

אז כפי שאמרתי, התסריט היה מדויק עבורי, אבל היתה בעיה אחת: השחקן הראשי בתפקיד הלא הוא אני, לא שיתף פעולה. עשיתי כל דבר אפשרי כדי להפריע למסלול הזה להתממש.

הייתי ילד לא קל, מרדן, במערכת עם כללים מאוד ברורים: אסור לאחר. אסור לצייר. אסור לדבר. אסור לאכול. אצל אחד היה גם אסור להתפנות. לכל זמן ועט. יש מבחנים, מטלות. עכשיו כותבים, עכשיו עומדים. אני לא הסתדרתי עם כל זה. והאמת? סליחה ממחנכי, אבל רובם גם לא ניסו להסתדר איתי. ובצדק, ניסית פעם ללטף קיפוד?

אז הפרעתי. ואז הייתי צריך לשבת בשולחן האחרון. לבד. ואחרי זה בחוץ. זה כבר לא היה לבד. לפחות זה. המפקח ניסה להחזיר אותי, אבל המלמד אמר, ושוב, בצדק, שהשיעור לא נוסע. אז עפתי שוב החוצה ברוב חדווה.

לאט לאט התחלתי להידרדר, מהכיתה למסדרון, מהמסדרון לבית, מהבית לרחוב, מהרחוב לזוהמה. וירידה, מי שחווה אותה יודע בכאב: ברגע שהיא מתחילה, היא חדה ותלולה. וכואבת, אוהו כואבת, ואז מגיעים מטה, לתהום, בחבטה. ואז קמים ומתרגלים לעומק התהום ולא אוזרים כוחות לטפס חזרה כי זה כבר ממש קשה.

למעשה, למרות שבלב הכל כבר היה מבושל עמוק, העזיבה שלי היתה באבחה אחת בשיעור א’ ישיבה קטנה. שום דבר מהכללים לא התאים לי: השיעור הארוך, הסדר, הסדר חזרה חודשית, השיחות, הכללים, מרדתי, עד שנקראתי ונאמר לי: אם אתה רוצה להישאר, חמישה תנאים! כמובן שלא יכולתי לעמוד בהם, והלכתי.

בזמנו ניסו כל מיני מומחים לחפש בעיות מדוע אני כזה מרדן. כל מיני אבחונים. אבל לא מצאו משהו. היום במבט לאחור אני מצאתי מה זה, לתופעה הזו יש שם: יצר הרע.

חשוב לי להגיד לך את זה כמי שהיה שם וחזר: מחפשים היום בעלונים כל מיני סיבות לנשירה, גבולות חזקים מידי, גבולות חלשים מידי, קצת חום, יותר חום. תשמע, אצלי היו כל התנאים הכי טובים שיכולים להיות, הורים מושלמים, ובכל זאת נשרתי, וכל כותבי הטורים והסיפורים יכולים להיות מאושרים כי מצאתי את האבחנה הגדולה: יצר הרע. ולא, לא תוכלו להתמודד במקומי, ובנסיונות הדור הזה, מה לעשות, לא כולם עומדים וזהו. זה המצב, זו הבחירה.

לכל אחד שעזב יש סיפור כיס על מלמד שאמר לו מילה, או משגיח שסילק אותו סתם. אני לא מזלזל בעומק הפגיעה, ואוי למלמד שפוגע ח’’ו. אבל שלא יספר לי סיפורים שבגלל זה הוא עזב הכל. די עם זה. הוא עזב כי בא לו. כי יצר הרע’’.

ידידי הרב פוגל, אני עוצר את הסיפור של הנער וחייב להעיר: זה חשוב מאוד להקשיב למה שהנער הזה אמר כאן, כדי שיפסיקו לחשוב שהורים ומורים אשמים ביצר הרע של בנם. אני קורא היום שכותבים על הכלה ושמייחלה, הנה תשמע טוב משהו מה שאומר מי שעבר את זה: הדבר שהכי יכול למהר את ההידרדרות זו הכלה של היצר הרע. והדבר הכי בריא שיכול מעט לעצור הידרדרות, זה גבולות ליצר הרע. וזה תפקידם של ההורים.

כל מה שמדברים על הכלה - הכוונה לנער שהוא עמוק בשנות ההתבגרות שכבר חצה את הגבולות. אבל ילד בחיידר? נער רגיל? רק גבולות וגבולות.

סליחה על ההפרעה, נחזור לסיפור:

’’יום אחד, כבר אחרי שעזבתי, וכבר לא נראיתי כלל בחור ישיבה. פתאום קיבלתי טלפון. על הקו: הר’’מ שלי עד לא מכבר, זה שאצלו ההידרדרות נראתה גם בחוץ. הוא אומר לי: תשמע, לא מרגיש בנוח שעזבת (הועזבת..) ככה בפתאומיות, בא יחד נשב עם החברים, נעשה מסיבת פרידה, תתלבש יפה ותבוא.

התרגשתי ובאתי. היה מדהים. הרבנים דיברו בשבחי, החברים אמרו איזה מקסים אני, יצאתי משם בדמעות. ועם המון מחשבות.

זה חלחל וחלחל, לקח לי זמן, אבל אחרי כמה חודשים נקשתי עם כובע וחליפה על דלת ביתו של המשגיח המופתע ואמרתי לו: חזרתי. המשגיח מיד החזיר אותי לישיבה, הר’’מ כה שמח בי, אמרתי לו שחזרתי בתשובה. וזהו אני רוצה להיות בישיבה.

הוא כל כך התרגש, וידא שאני ’’נקי’’, והחזיר. זהו, ככה, חלק. ללא חמשת התנאים. אני עדיין בתפקוד די נמוך, אבל מה לעומת זה שהחזירו אותי משם? לאט לאט אני בונה את עצמי, יש נפילות אבל יש התקדמות, ומבינים אותי, יודעים שמתקדמים לאט לאט’’.

זה הסיפור של הנער החביב כפי שסיפר לי את חוויותיו.

עכשיו, הרב פוגל, אני שואל בזעקה מרה:

למה עושים מסיבה למישהו שעזב? למה מגיע לו הוקרה? מסיבה נעשה למי שנשאר, לא למי שעזב. למה הוא קיבל מסיבה? נכון, בזכות המסיבה הוא חזר. אבל אולי אם היו עושים לו מסיבה קודם הוא לא היה הולך. אולי הוא הרגיש שכדאי ללכת, כי יהיה מסיבה, אולי התחשק לו לקבל כבר מהיחס המיוחד.

למה ילד צריך לעבור כזה מסע ייסורים בשביל שיתייחסו אליו בהבנה, בשביל שלא יהיו קצרי רוח? בשביל שיעשו לו מסיבה?
למה לפני כן כל השנים, הוא במסדרון ולבד בשולחן ללא יותר מידי רחמים כי הוא הרי בסדר: תלך. תחזור. תענש, תינזף.
הוא רק נושר ופתאום כולם פוצי מוצי. כולם בעדינות לידו כמו על תבנית ביצים.
למה רק לנושרים יש יחס טוב? למה להם כן מוותרים? מה עם אלו הרגילים, שקשה להם והם מרדנים, שמתמודדים יום יום ונושכים שפתיים? מה הם מרגישים במסיבה שלו? שזה שווה ללכת? אולי במקום מסיבה למתמודדים נעשה מסיבה לגיבורים?’’.

הרב פוגל, אתה תסלח לי שאני נסער וסותר את עצמי כל שורה, אמרתי לך מראש, שאני אביא את כל המחשבות של כל הצדדים, כי באמת יש המון צדדים, וכולם נכונים. אולי במקצוע הזה לא יזיקו סימני שאלה. וגם זה בסימן שאלה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה