ועכשיו לפטנט המאה, שרק עליו לא חשבתי, ואודה שגם אני לא תמיד מסוגלת ויכולה ליישם.
לא לישון בצהרים.
כן לישון בלילה.
רגע, רגע, לפני שאתן מתכופפות להרים את האבן.
אני עושה את זה די לעיתים קרובות וב"ה בדר"כ מצליח, אם מדברים במושגים של פטנטים.
אני הולכת לישון מוקדם.


כן, מה אתן פותחות עלי כאלו עיניים?!

יש הרבה ערבים שאני מפסיקה את כל הפעילות בעשר, ומתארגנת לשינה כך שבאחת עשרה אני במיטה. שמורות עיני לא ממתינות שאתחנן אליהן אלא הן פשוט נעצמות לבד. בלי כבשים ובלי לספור ובלי הרפיה.
בעשר אני מחשיכה את החדר, לא לגמרי, אבל במעט.
אחרי לילה כזה קורה הפלא הגדול, כלומר, כמה פלאים. אלף קמים בבוקר בכיף, בית, לא מוכרחים את השינה בצהרים כדי להיות אמא נורמלית בלי עצבים, וגם, מספיק עייפים בעשר בלילה הבא כדי לחזור שוב על אותו תרגיל.
אני יודעת שיהיו פה כאלה שיצרכו "את נורמלית?! באיזה עולם את חיה?! לא שייך לעזוב הכל! בעשר רק מתחיל הלילה שלי!
אבל זאת האמת הפחות יפה בהקשר הזה.
אהיה כנה ואומר שלפעמים זה באמת לא שייך, אבל כשאין לי סביה מיוחדת להתאחר, אני ממש משתדלת.
הבעיה היא שהחיים בעולם המודרני הרסו לנו את מנגנוני השינה בגוף, עומס יתר על המערכת גורם להפרשה מוגברת ומיותרת של אדרנלין, ואז למרות העייפות, לא נרדמים.
מי שרוצה להתחזק עוד בעניין ולהבין שזה חלק מעבודת השם שלנו, תקבל ממני באישי קישור לשיעורים של הרבנית נוישטט תחי' שמדברת גם על זה.