לא רוצה לישון

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש למשהו נסיון מה עושים עם ילד בן שנה בלי מוצץ שקשה לו מאד מאד מאד להרדם גם כשהוא סחוט מעייפות. ניסינו כבר כמעט הכל מוזיקה רגועה, טיול באויר, חושך מוחלט וכו'
אבל כמעט כל לילה הסיפור חוזר על עצמו.
אולי יש משהו טבעי שיכול לעזור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לישון במיטה של/עם אמא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לפעמים הבעיה בעיתוי.
אם ילד עבר את השעה בה היה "בשל" לשינה, הוא נתקף עירנות, והלכה השינה לכמה שעות. צריך לתפוס את הרגע הקריטי הזה, ואז להשכיב אותו. איך לתפוס? נסו להשכיב שעה מוקדם יותר משעת ההשכבה הרגילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תנסי גם היום לדחוף לו מוצץ יש לי ילד שבגיל שנה התחיל עם מוצץ ובאה הרווחה על כולם
ועוד דבר תנסי לתת לו משהו נעים ביד או דובי פרוותי או חיתול נעים ורך יכול מאד לעזור
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אומרים שהקול של גלי הים עוזרים לנדודי שינה,
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י rr31;482249:
יש למשהו נסיון מה עושים עם ילד בן שנה בלי מוצץ שקשה לו מאד מאד מאד להרדם גם כשהוא סחוט מעייפות. ניסינו כבר כמעט הכל מוזיקה רגועה, טיול באויר, חושך מוחלט וכו'
אבל כמעט כל לילה הסיפור חוזר על עצמו.
אולי יש משהו טבעי שיכול לעזור?

הוא בוכה? מרעיש? או סתם לא נרדם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אצלי גם אחת התחילה לקחת מוצץ בגיל שנה ואחד גם הרבה אחרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
בקבוק עם דייסה / תרכיז / מים / מיץ ענבים וכד' לא עוזר?

בני בן השנה גם סרבן מוצץ עקשן, ובקבוק עם תכולה מסוימת, מהווה תחליף מצויין, מרדים ומרגיע.

ולפעמים לאחר שגומר לשתות וקם לקפוץ במיטה או ליבב, אני משאירה אותו כך מספר דקות עד שמתעייף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
שיספור כבשים מנסיון אישי זה עובד ;) ;) ;) ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י פילפל;482449:
בקבוק עם דייסה / תרכיז / מים / מיץ ענבים וכד' לא עוזר?

בני בן השנה גם סרבן מוצץ עקשן, ובקבוק עם תכולה מסוימת, מהווה תחליף מצויין, מרדים ומרגיע.

ולפעמים לאחר שגומר לשתות וקם לקפוץ במיטה או ליבב, אני משאירה אותו כך מספר דקות עד שמתעייף.

ממליצה לך בחום להישאר עם המים בבקבוק ולא ההצעות האחרות, מחשש שעוד שנה שנתיים תגיעו לטיפולי שיניים שלא שערום אבותיכם. שמעתי על מקרים כאלו בדיוק שהגיעו אפילו עד לטיפולים בפעוטות/ילדים קטנים בהרדמה מלאה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
תלמד אותו משניות בעל פה. או ללמד אותו לברך ברכת "המפיל", ואז הוא יהיה חייב לשתוק.(רעיון מוצלח זה עובד רק אם ההורים נוהגים את זה גם כן ואז הם מהוים דוגמא לילד).
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כשתמצאו את הפטנט, תגלו לי בשקט. אני יעשה מזה מליונים
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לא לעשות כלום.
זה יעבור עוד כמה זמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
רק לא להתחיל עם הרדמה עם בקבוק!!
אצלינו לצערי זה קרה והילד לא משתחרר מזה,
ורק לחשוב על השיניים שלו זה פשוט עושה רע........

בכל מקרה, פתרון נוסף שאמצנו בחום וזה בד"כ עוזר חלקית כשלא נרדם מיד,
משחק כזה שנתלה על המיטת-תינוק, שמנגן וכו', זה רק במיטה, ואטרקטיבי,
וככה הוא משחק ולא מרגיש לבד עד שהוא נרדם.

אולי מישהו יודע איך באמת גומלים אותו מהבקבוק?... נורא ואיום!
מה יהא על השיניים?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י pr;482784:
אולי מישהו יודע איך באמת גומלים אותו מהבקבוק?... נורא ואיום!
מה יהא על השיניים?!

עד גיל שמונה הטיפולים חינם;)

האמת היא שאני מתלבטת עם אותה שאלה. ילדה אחת עם שיניים רקובות ממש, והקטנה עם שיניים יפות כל כך שחבל עליהם.
אבל מה עושים??? לא אכפת לי שתשתנה מהבקבוק, אבל מים---
למישהו יש עיצה איך ממירים את המתוק המתוק הזה במשהו יותר ידידותי לסביבה? אי אפשר בכח, אלא אם כן אשב איתן כמה לילות טובים לצד הצרחות, וזה לא דבר כל כך פשוט:rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לדעתי אם מרגילים מקטנות ששתיה מתוקה היא רק לשבת ובבית יש מים לשתות הילד אכן מתרגל וחסל אם כל המתוק המתוק הזה.
הילדים שלי נרדמים גם כן עם בקבוק אבל שניה אחרי שנרדמים אני מוציאה את הבקבוק
והשתיה שלפני השינה רק מים רגילים פעמים עם מעט מים חמים
שימו לב, שתיה של שוקו חלב וכדו' בבקבוק לפני השינה מביא הרבה צרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י יאיר;482921:
לדעתי אם מרגילים מקטנות ששתיה מתוקה היא רק לשבת ובבית יש מים לשתות הילד אכן מתרגל וחסל אם כל המתוק המתוק הזה.
הילדים שלי נרדמים גם כן עם בקבוק אבל שניה אחרי שנרדמים אני מוציאה את הבקבוק
והשתיה שלפני השינה רק מים רגילים פעמים עם מעט מים חמים
שימו לב, שתיה של שוקו חלב וכדו' בבקבוק לפני השינה מביא הרבה צרות.

גם אני חשבתי כך, והתבדיתי.
הילדים שלי מוכנים במשך היום לשתות מים בכוס, במיוחד מים קרים, אבל בלילה אין עם מי לדבר!!! אפילו הקוצ'קאלע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני ממש לא מדברת על שתיה מתוקה (במיטה בכלל, שה' ישמור)
אלא על דיסה, הבנתי שזה גם גרוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י pr;482923:
אני ממש לא מדברת על שתיה מתוקה (במיטה בכלל, שה' ישמור)
אלא על דיסה, הבנתי שזה גם גרוע.

גם חלב לבד. כמו אצלי לדוגמא. (יש בו לקטוז, לא?)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ברגע שראיתי אותו הוא תפס לי את העין, ביום חמישי בשעות הערב, צמוד לתנור חימום עם ידים רועדות למרות שהם עטופות בכפפות מחממות, הוא עמד שם, באויר הפתוח בקור הסגרירי, כשגשם זלעפות יורד ורצפה רטובה , כדי לשמור שחלילה אף אחד מלקוחות אושר עד לא יצא מהכניסה בלי לשלם, מראה פחות טבעי בגיל שנע בין 80 ל90, אבל בעיניו זה הדרך לסגור חובות לשלם על התרופות, או שכר דירה, תעריף לילה הוא מוגדל ואם הוא יעשה שעות נוספות הוא בטח יוכל לסגור גם את החוב לועד הבית.

חובות ותשלומים לא מתחשבים בגיל או במספרים, הם פשוט צריכים להיות משולמים, וזו כנראה גם הסיבה שאנחנו נתקלים באנשים שכבר חצו את גיל העמידה מזמן עומדים ומספקים את השירות בו מחפשים אותם, עולם התעסוקה האלטרנטיבי שפחות קורץ בו יש ביקוש לעובדים בכל שכבת גיל, מה שמאפשר להם להביא פרנסה הביתה ולהתפרנס בכבוד.

בגיל שבו הם היו אמורים לנוח, לרוות נחת מהצאצאים, לטפל בבעיות הרפואיות שלהם, לעזור לילדים לסגור את החודש, מקסימום להעסיק את עצמם באמצעות התנדבות במוסדות חינוך, הם נאלצים לעבוד קשה כדי לפרנס את עצמם או לסגור חובות ישנים, קצבת הביטוח לאומי היא נמוכה ומאד וקשה מאד לחיות רק ממנה, מה שדורש מאותם אנשים למרות הגיל לקום בבוקר מוקדם ולעבוד עד שעות הלילה המאוחרות כדי לפרנס את עצמם.

איך נמנעים ממציאות כואבת כל כך? איך מבטיחים עתיד ומנוחה סבירה יותר? איך נוכל להגיע למצב שבו לא רק חיים ללא עבודה, אלא יכולים גם לעזור לילדים לסגור את החודש?

זה לא דורש ממכם כלום עבודה, אפס, רק מודעות!!

אין לי ספק שאתם כבר יודעים את זה, עכשיו השליחות שלכם היא להעביר את זה לסביבה שלכם, כדי למנוע מחברים שלכם לעבוד בגיל 90 כשומרים בסופרמרקט, כדי למנוע ממכרים שלכם למצוא את עצמם מרפרשים את אתרי הדרושים בגיל 80, וכדי למנוע מקרובי המשפחה שלכם לקחת משכנתא הפוכה בגיל שיבה.

מודעות זה הדבר היחיד שיכול למנוע את זה.

חוק הפנסיה מפריש מידי חודש מכל אדם שמועסק בישראל אחוזים ניכרים מהמשכורת שלו לתוכנית השקעה שתפתח כשיגיע לגיל מבוגר, במידה והכסף הזה לא מופרש לקרנות מניבות, לקופות מניתיות, הוא פשוט שוכב בלי לעבוד, וכשהם יגיעו לגיל פרישה הם יגלו סכום מצ'וקמק, סכום פעוט שיספיק להם לכמה שנים בודדות אם בכלל, ויאלץ אותם להביא פרנסה באמצעות עבודה למרות הגיל.

לעומת זאת, אנשים גם שמרויחים כעת פחות מהם, אבל השכילו להעביר את הפנסיה אל מסלול מנייתי, אל מסלול מניב, יכולים להגיע לסכומים עצומים שיספיקו להם בבוא העת גם למחיה וגם לעזרה לילדים, זה צעד קטן שנעשה היום, פניה קצרה לסוכן הפנסיה, ניוד מהיר, ושינוי עצום שישתקף בתקופת הפרישה.

זה כל ההבדל בין מי שכבר יודע למי שעדיין לא, ההבנה של הדבר הקריטי הזה, ולכן אני יוצא מכאן בקריאה קדושה, חזקה על מי שכבר מחובר לקהילה שלנו שהוא בקיא ומבין בנושא, ואין ספק שהוא כבר טיפל בפנסיה שלו, שהוא כבר בדק האם הוא משלם דמי ניהול הגיוניים או שחברות הביטוח עושקות אותו מידי חודש, שהוא חישב האם הכסף שלו מופרש למסלול מנייתי שמכפיל את עצמו באמצעות ריבית דריבית, או שהכסף שוכב ונח בלי לגדול, אתם כבר מסודרים, מה עם הסביבה שלכם.

ביום חמישי שוחחתי עם אברך יקר, שהוציא מדריך ארוך ומפורט שמדבר על חסכון לכל ילד, לדבריו הוא היה בהלם מכמות האנשים שלא הכירו את ההבדל בין הבנקים לבין מסלולי ההלכה בחברות שהעבירו את הכסף למסלולים מנייתים, אם שם זה ככה למרות המודעות הציבורית הגוברת משום מה דווקא על חסכון לכל ילד, ברור שבפנסיה יש יותר מידי יהודים טובים שמפסידים את הצמיחה העצמאית הזו ובה מדובר על הרבה יותר כסף.

אל תפקירו את המכרים שלכם לעבוד באושר עד בקור הנוראי בעוד 30 שנה בגלל אי נעימות עכשווית, שבו איתם היום, תסבירו להם את המשמעות, בבוא העת יש מצב שהם יזכרו להודות לכם, וגם אם לא, הקרן שייכת לכם לעולם הבא.
סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה