הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אני מרגיש כל כך שונה ומוזר!
בעוד שחבריי מספיקים עשרות דברים ביום, אני מספיק רק כמה דברים ביום.בעוד שהם עוברים ממטלה למטלה, בשברירי שניות. אני צריך להתאפס, לנוח ולנשום.
בעוד שהם יכולים לעבוד עם הרבה אנשים גם יחד, ללמוד במקומות הומים. אני זקוק לשקט – לעבוד לבד, ללמוד במקום רגוע.
בעוד שהם קמים משנתם, נוטלים את ידיהם, מכינים את ילדיהם, ומיד הולכים להתפלל, ואת הקפה מעלים לריח ניחוח יחד עם הקרבנות. אני קם, נוטל ידיים, יוצא למרפסת לשתות קפה, ומנקה את גופי מפסלותיה – וכבר עבר 3/4 שעה.
בעוד שהם לא כ"כ מחוברים למעשי ידיהם, אין הם דואגים להם כ"כ. אני שכן מחובר למעשי ידי, דואג להם יותר.
אבל... אבל...
בעוד שחבריי לא מחוברים למה שהם עושים. אני, כן מחובר ומתמלא בתחושת סיפוק ותענוג מכל עשייה מבורכת ומחוברת.
בעוד שהם אפילו לא יודעים מה עובר עליהם, על נשותיהם ועל ילדיהם. אני יודע ומחובר למה שעובר עלי, על אשתי ועל ילדיי (יחסית, כמובן).
בעוד שהם, נמצאים בבריחה ובמנוסה מאפסיותם, ומפספסים את החור שבתוכם שמכניס את צינור השפע. אני לא יכול לברוח, ומתחבר לצינור השפע הרוחני והגשמי (שוב, יחסית).
ולסיכום: נס שלא אני הייתי צריך להחליט אם להיות "עוד אחד", או להיות אחד עמקן ורגשי.
כי אם זה היה תלוי בי – איך בכלל הייתי יכול לבחור?
