התייעצות להישאר לבד-טור אישי נוקב מלב אל לב

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה להעלות על הכתב קצת מהכאב שחווה כל בחור בשידוכים תקופה ממושכת:

אני בחור בן עשרים וכמה, לומד בישיבה חשובה, כבר כמה שנים בשידוכים, לא יותר מידי אבל מספיק.

התחלתי שידוכים כמו כולם בתחילת ועד שישי. בהתחלה כולם נפגשו, עוד בחור ועוד בחור וגם אני ביניהם. ואז התחילו גם להתארס. בהתחלה זה היה משמח, כל בחור שהתארס כולם שמחו בשמחתו ואני בתוכם. וזה המשיך עוד בחור ועוד בחור נפגשים ומתארסים, ואני בשונה מהם רק נפגש... בהתחלה זה היה עוד קל לשמוח בשמחת חבריי, אבל ככל שהלכו והתדלדלו החברים זה נהיה יותר ויותר קשה. ואז הגיע השלב שהועד מתחת מתחילים להתחתן, נהיה עוד הרבה יותר קשה לראות אותם מתחתנים ואני נשאר בישיבה. בנוסף לזה כולם מגיעים אליך ואומרים לך "בקרוב אצלך" וזה מאד מעצבן לשמוע. אפילו שהברכה מגיעה ממקום טוב, אבל לבחור מבוגר קשה מאד לשמוע את זה. וכל זה עוד בלי הסבל של לקבוע חדרים כל פעם מחדש. עם מי אני יהיה בחדר, אני כבר צריך להיות עם בחורים צעירים שלא היה לי איתם קשר בעבר, וצריך להתחיל להתרגל לשעות שינה אחרות, כי הם עוד בשלב שיש להם עוד מה לעשות בישיבה... וזה עוד בלי לדבר על כל חברותא שמתחתן לכמה צער זה גורם, להתחיל לחפש חברותא חדשה וכו...

לא נעים לי לכתוב את זה אבל ב"ה הגיע הקורונה וזה לא מזיק בשידוכים לא להיות בישיבה, אני בבית לא צריך לפגוש את הכאב הזה כל יום. לא צריך ללכת לישון בשעות לא שעות בגלל חברי החדר הצעירים. ב"ה לא פוגש את הבחורים המאורסים, לא צריך להחגיע לחתונות וממילא אף אחד לא מאחל לי "בקרוב אצלך" ו"מה איתך, למה אתה עדיין לא מתחתן... וכו.

וכל זה ממקצת הכאב שעובר על כל בחור ובחור מבוגר בישיבה ואפילו יותר צעירים ממני שבשידוכים תקופה ארוכה ומספיק גם להיות שנה בשידוכים בשביל שזה יהיה תקופה ארוכה.

לאור הדברים הנ"ל אני פונה בשמי ובשם עוד הרבה בחורים ואפילו לא כל כך מבוגרים לכל החברים מהישיבה שהתחתנו והמכרים כגון שכנים וכדו' שיגלו רגישות, לא צריך להיות שדכן בשביל לשדך. תסתכלו לצדדים לראות אם אתם מכירים רווקים או רווקות בשידוכים אל תחכו אפילו רגע, כל אחד שיש לו רעיון שמיד ינסה להציע. כל רגע ורגע שעובר זה סבל בל יתואר, ואם בזכות המכתב הנ"ל יבוא הצעה אפילו לרווק/ה אחד והיה זה שכרי.

  • שנתבשר בשורות טובות...​
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני רוצה להעלות על הכתב קצת מהכאב שחווה כל בחור בשידוכים תקופה ממושכת:

אני בחור בן עשרים וכמה, לומד בישיבה חשובה, כבר כמה שנים בשידוכים, לא יותר מידי אבל מספיק.

התחלתי שידוכים כמו כולם בתחילת ועד שישי. בהתחלה כולם נפגשו, עוד בחור ועוד בחור וגם אני ביניהם. ואז התחילו גם להתארס. בהתחלה זה היה משמח, כל בחור שהתארס כולם שמחו בשמחתו ואני בתוכם. וזה המשיך עוד בחור ועוד בחור נפגשים ומתארסים, ואני בשונה מהם רק נפגש... בהתחלה זה היה עוד קל לשמוח בשמחת חבריי, אבל ככל שהלכו והתדלדלו החברים זה נהיה יותר ויותר קשה. ואז הגיע השלב שהועד מתחת מתחילים להתחתן, נהיה עוד הרבה יותר קשה לראות אותם מתחתנים ואני נשאר בישיבה. בנוסף לזה כולם מגיעים אליך ואומרים לך "בקרוב אצלך" וזה מאד מעצבן לשמוע. אפילו שהברכה מגיעה ממקום טוב, אבל לבחור מבוגר קשה מאד לשמוע את זה. וכל זה עוד בלי הסבל של לקבוע חדרים כל פעם מחדש. עם מי אני יהיה בחדר, אני כבר צריך להיות עם בחורים צעירים שלא היה לי איתם קשר בעבר, וצריך להתחיל להתרגל לשעות שינה אחרות, כי הם עוד בשלב שיש להם עוד מה לעשות בישיבה... וזה עוד בלי לדבר על כל חברותא שמתחתן לכמה צער זה גורם, להתחיל לחפש חברותא חדשה וכו...

לא נעים לי לכתוב את זה אבל ב"ה הגיע הקורונה וזה לא מזיק בשידוכים לא להיות בישיבה, אני בבית לא צריך לפגוש את הכאב הזה כל יום. לא צריך ללכת לישון בשעות לא שעות בגלל חברי החדר הצעירים. ב"ה לא פוגש את הבחורים המאורסים, לא צריך להחגיע לחתונות וממילא אף אחד לא מאחל לי "בקרוב אצלך" ו"מה איתך, למה אתה עדיין לא מתחתן... וכו.

וכל זה ממקצת הכאב שעובר על כל בחור ובחור מבוגר בישיבה ואפילו יותר צעירים ממני שבשידוכים תקופה ארוכה ומספיק גם להיות שנה בשידוכים בשביל שזה יהיה תקופה ארוכה.

לאור הדברים הנ"ל אני פונה בשמי ובשם עוד הרבה בחורים ואפילו לא כל כך מבוגרים לכל החברים מהישיבה שהתחתנו והמכרים כגון שכנים וכדו' שיגלו רגישות, לא צריך להיות שדכן בשביל לשדך. תסתכלו לצדדים לראות אם אתם מכירים רווקים או רווקות בשידוכים אל תחכו אפילו רגע, כל אחד שיש לו רעיון שמיד ינסה להציע. כל רגע ורגע שעובר זה סבל בל יתואר, ואם בזכות המכתב הנ"ל יבוא הצעה אפילו לרווק/ה אחד והיה זה שכרי.

  • שנתבשר בשורות טובות...​
כל הכבוד על האומץ!!! תמשיך!!! מחזיקים לך אצבעות!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לאור הדברים הנ"ל אני פונה בשמי ובשם עוד הרבה בחורים ואפילו לא כל כך מבוגרים לכל החברים מהישיבה שהתחתנו והמכרים כגון שכנים וכדו' שיגלו רגישות, לא צריך להיות שדכן בשביל לשדך. תסתכלו לצדדים לראות אם אתם מכירים רווקים או רווקות בשידוכים אל תחכו אפילו רגע, כל אחד שיש לו רעיון שמיד ינסה להציע. כל רגע ורגע שעובר זה סבל בל יתואר, ואם בזכות המכתב הנ"ל יבוא הצעה אפילו לרווק/ה אחד והיה זה שכרי.
זה מאד יפה מצידך שאתה כותב כך, אבל תמיד יהיו את אלו שיגידו "מה בגלל שאני בחור מבוגר אני צריך לקבל הצעות כאלו מעליבות ?!"
לטובת המציעים - אם כבר יש רעיון, לחשוב קצת אם זה יכול להתאים בכללי
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה מאד יפה מצידך שאתה כותב כך, אבל תמיד יהיו את אלו שיגידו "מה בגלל שאני בחור מבוגר אני צריך לקבל הצעות כאלו מעליבות ?!"
לטובת המציעים - אם כבר יש רעיון, לחשוב קצת אם זה יכול להתאים בכללי
אתה צודק
לא כתבתי מספיק ברור הכוונה היא שדברים שמתאימים פחות או יותר
יש אנשים שהם לא מציעים עד שהם לא בטוחים שזה מתאים
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אתה צודק
לא כתבתי מספיק ברור הכוונה היא שדברים שמתאימים פחות או יותר
יש אנשים שהם לא מציעים הרבה פעמים עד שהם לא בטוחים שזה מתאים
מתאימים זה לפעמים סיבה לא להציע, כי מי יכול להבטיח שהוא יודע להתאים בחור לבחורה ?
כשכתבתי להתאים בכללי, כוונתי היא כזו
הבחור הוא בחור מצוין ? הוא מהמגזר הליטאי ? (סתם נקטתי דוגמה) הבחורה היא טובה ? מהמגזר הליטאי ?
אפשר להציע
ולא שעכשיו כל אחד יחשוב, "רגע היא מתאימה לתכונות/אופי שלו ? אני לא יודע/בטוח. אז עדיף לא להציע"
תציע, מקסימום הבחור יוריד מחוסר התאמת אופי/סגנון
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מתאימים זה לפעמים סיבה לא להציע, כי מי יכול להבטיח שהוא יודע להתאים בחור לבחורה ?
כשכתבתי להתאים בכללי, כוונתי היא כזו
הבחור הוא בחור מצוין ? הוא מהמגזר הליטאי ? (סתם נקטתי דוגמה) הבחורה היא טובה ? מהמגזר הליטאי ?
אפשר להציע
ולא שעכשיו כל אחד יחשוב, "רגע היא מתאימה לתכונות/אופי שלו ? אני לא יודע/בטוח. אז עדיף לא להציע"
תציע, מקסימום הבחור יוריד מחוסר התאמת אופי/סגנון
כל מילה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לכל האנשים מאחורי הניקים בפרוג שניסו, וחשבו, והציעו מלאאא הצעות לאח שלי (29).
הוא התארס בשעה טובה ומתחתן השבוע! (אמנם לא דרך פרוג, אבל אני מאמינה שכל הצעה מקרבת...)

מאחלת לכולם - בקרוב אצלכם בשמחות, מכל הלב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הבחור הוא בחור מצוין ? הוא מהמגזר הליטאי ? (סתם נקטתי דוגמה) הבחורה היא טובה ? מהמגזר הליטאי ?
אפשר להציע
לא חל על כולם...
עם אותה הדוגמא ואחד מההורים יהיה גרוש - יש משפחה שעלולה מאוד להיפגע.
או עם אב הכלה עובד ולא יושב בכולל - כנ"ל.
לפעמים צריך להכיר קצת יותר.
אבל כן לפתוח עיניים ולראות מה מסביב. זה ברור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני הייתי מציע מהצד ההפוך: לא להיעלב.

גם לשדכנים מקצועיים יש אגף נפרד בפנקס שלהם לאנשים ש"נעלבים" מהצעות.

הורים, משודכים, משודכות. זהו הטריגר הגדול שמונע מכם הצעות.
תברחו ממנו כמו מאש.
גם אם מישהו הציע לכם הצעה שבאמת העליבה אתכם, תתאפקו ותורידו את ההצעה בצורה יבשה ללא הערות ביניים מיותרות.

לפעמים נחוץ לנו להסביר מה מתאים לנו שאין בהצעה שהציעו לנו (על מנת שהשדכן "יכיר אותנו" יותר טוב... -לכאורה)
בו בזמן שאין לשדכן מושג וחצי על מידת נחיתותה של ההצעה התמימה שהציע...
השדכן מעדיף להתעסק עם אנשים נוחים. ומי שנעלב הוא מעיק עליו.

אגב, כשמורידים הצעה, עדיף לעולם לא לשתף את השדכן בסיבת ההורדה. מכמה טעמים. ואכמ"ל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לא חל על כולם...
עם אותה הדוגמא ואחד מההורים יהיה גרוש - יש משפחה שעלולה מאוד להיפגע.
או עם אב הכלה עובד ולא יושב בכולל - כנ"ל.
לפעמים צריך להכיר קצת יותר.
אבל כן לפתוח עיניים ולראות מה מסביב. זה ברור.
נכון, אבל לא מדובר על בחור בן 18-20 שיכול לברור
מדובר על בחור מבוגר שכבר אין כמעט הצעות
לא חושב שזה המקום לברור את המשפחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני הייתי מציע מהצד ההפוך: לא להיעלב.
וגם להודות על עצם זה שחשבו עליכם!

לפעמים אני מציעה הצעה וההרגשה היא שהמשפחה עושה טובה שהיא בכלל שומעת את השם.... (אולי זה מרוב יאוש לאידעת)

אני מכירה מישהי שעל כל הצעת שידוך היא שולחת עוגה לשבת....
בא לכם עוגה לשבת? תתקשרו להציע להם שידוכים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לגבי בנות שרוצות בחורים לומדים, אבל הבחורים עובדים - צריך להכיר בבעיה הפשוטה, בחור מתבגר ,"מתייבש" בישיבה ומרגיש מאוד נחות מול כל הבחורים. חד וחלק. וככל שגילו עולה, הוא מוצא פחות עניין בישיבה ויותר משתוקק 'לצאת' ולא לראות כל היום קטנצ'יקים מתחתנים לו מול העיניים.

הנה הפתרון המוצע.

שלב ראשון - הסבר.
בחור שעובד לא נשאר אותו דבר. הבנות שמגיעות לגילאים מבוגרים - כן נשארות אות דבר. בדרך כלל.

שלב שני:
אם הבחור קובע עיתים ושייך לקהילה גדולה-ארגון גג, יש סיכוי טוב שישאר כזה.

הפתרון הפשוט הוא: דווקא לרכז את קהילות הבחורים העובדים (בחורים, לא נשואים), שיחתמו על תקנון השתתפות בארגון שכולל בעיקר חוסר סמארטפון וקביעת עיתים רצינית וקפדנית ברמה של כולל עם תיעוד זמן, מטעם ארגון "שב"ה".

שלב רביעי:
כאשר בחורה תשמע על בחור עובד אבל משתייך ל"ארגון הגג של הבחורי בני הישיבה - מעל גיל 25" - שב"ה" היא תדע שהיא יכולה להיות רגועה ויש פה מישהו רציני. נכון קצת מבוגר - אבל היי גם היא - אבל עדיין בחור ישיבה לחלוטין ומסונף ל"שב"ה" - ורודף תורה ולומד תורני ויהיה להם בית אברייכי.

שלב חמישי.
אם הארגון הזה יהיה באמת אמין והויעלם יידע שמי ששייך להב"ה באמת יושב ולומד ומחוייב, ויש איזה "משגיח" שרושם מתי נכנסת ומתי יצאת לסיידר ערב באזור מגוריך. כל בחור מזדקן יוכל לקבל "אישור שייכות" עדכני לארגון. אולי יהיה אפשר במקביל לעשות קצת מסע שכנוע לבחורות מבוגרות בנושא.
הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה