שיתוף - לביקורת להקשיב ללב

  • הוסף לסימניות
  • #1
הפלאפון מצלצל.

מספר לא מזוהה.

היא עונה.

"היי מה נשמע?"

"ב"ה בסדר מי זו?"

"זאת----"

שתיקה. שוק. "מה היא רוצה עכשיו"?

הן היו חברות עוד בתיכון, אח"כ בשנה א' סמינר. ואז היא התחתנה. הגברת על הקו כמובן.

חברתה עשתה למענה הכל. עיצוב בר, מתנות, ריצות וקניות. וזהו. כאן זה נגמר.

היא לא התקשרה אף פעם. מידי פעם היו מגיעים דשי"ם כמו:

לידת הבת הבכורה - נחשפה דרך חברה משותפת כחודש אחרי...

שידוך שהרסה בחוסר פירגון משוועה...

הא...לא התקשרה אף פעם אמרנו? קבלו דיוק: לא התקשרה כמעט אף פעם.

פעם בשנה/ שנה וחצי היתה מתקשרת. לא בשביל לשאול 'מה נשמע'...

"דוד שלי- ראש ישיבה עושה מצ'ינג..."

"אחותי נתקעה בלי תחפושת ואני זוכרת שהיה לכם גמ"ח..."

אז זהו, עכשיו היא פשוט מנסה להבין מה גרם ל- היא- להתקשר...

לא היה לה הרבה זמן לחשוב כי ה "חברה" שעל הקו פשוט המשיכה:

"אני רוצה לנסוע איתך לארוסים של--- מתי את יוצאת?"

"אני עוד לא יודעת מי נוסעת איתי...כנראה שלא יהיה לי מקום. אני גם לא יודעת אם אצא מהבית שלי או שבכלל מהבית של סבתא שלי- (הכי רחוק---רק שלא תבוא איתי ) היא גרה ליד העבודה שלי, את מבינה?"

"אה...אבל אין לי בעיה להגיע לאזור הבית של סבתא שלך. מה זה משנה אם אני מגיעה אלייך או אליה?"

"נראה, אני עוד לא יודעת מה יהיה בסוף, אדע רק באותו יום."

"טוב, אז ניהיה בקשר. תודיעי לי אם זה מהבית שלך או של סבתא שלך."

"נראה. בעזרת ה'".

ניתוק----

"תחלמי!!!" היא צעקה לחלל הבית.

היא רווקה בת 25, יש לה הכל. עבודה מסודרת. כסף. משפחה מדהימה. רכב. רק חתן לא. עדיין לא.

היא לרכב שלה לא מתכוונת להכניס את הגברת הנצלנית---הנסיעה הזו תהיה בשבילה סיוט. ממש כמו להחזיק גחלים לחושות בידיים חשופות במשך 40 דקות.

'לפעמים צריך להקשיב ללב שלך'. אמר לה אבא. 'אל תעשי את מה שלא טוב עבורך'. הפעם זו אמא.

כן. הלב שלה הוא לא משחק. היא לא מוכנה שישברו לה אותו פעם אחר פעם.

לפעמים אנחנו נותנים בלי סוף לאנשים הלא נכונים---

אנחנו צריכים ללמוד להכניס ללקסיקון שלנו מילה נוספת- חדשה- "לא".

כן. גם "לא " זו תשובה. וזה בסדר. זה מותר. לא לכל דבר, לכל דרישה, צריך לענות ב "כן".

לכו אחר הלב שלכם, אחרי הרגשות שלכם, תהיו שלמים עם ההחלטות שלכם, בסופו של דבר אתם מתמודדים איתם- לא אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו! וואו! וואו!

איזה יופי של כתיבה!

איזה קליעה למטרה ממש של המסר!

מדהים! מדהים!

שכוייח ענקקק....

תודה רבה.

ועוד יותר תודה על הדיוק- תוקן אצלי כאן כבר אין לי אפשרות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אהבתי את הבחירה שלה בסוף, פחות הסכמתי עם הדרך שהובילה לזה והמסקנות שהתלוו אליה.
ממתי הלב הוא זה שמנחה אותנו מה טוב ומה לא טוב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אהבתי את הבחירה שלה בסוף, פחות הסכמתי עם הדרך שהובילה לזה והמסקנות שהתלוו אליה.
ממתי הלב הוא זה שמנחה אותנו מה טוב ומה לא טוב?
לא ממש הבנתי למה לא הסכמת עם הדרך שהובילה לזה...אנחנו בוחרים איך החיים שלנו יראו? איך הסביבה תנהג איתנו?
זה סיפור אמיתי לגמרי! מה הבחורה אשמה שכך זה התגלגל?
תחשבי מה את ההיית מציעה לבת שלך או אפילו לך עצמך. לו עמדה/ת במצב כזה? הלב שלה צועק לא!!- אז...

עכשיו כשאת אומרת, אולי לא התנסחתי נכון---הכוונה היתה- ש- בין חסד לניצול מפריד חבל דק מאד. מאד מאד. ואנחנו בתוך הלב (או השכל) יודעים מתי העומד למולנו צריך חסד או מנצל אותנו---

@צבי וינר אשמח לדעת על מה האימוגי הכועס? ביקרות חשובה לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לא ממש הבנתי למה לא הסכמת עם הדרך שהובילה לזה...אנחנו בוחרים איך החיים שלנו יראו? איך הסביבה תנהג איתנו?
זה סיפור אמיתי לגמרי! מה הבחורה אשמה שכך זה התגלגל?
תחשבי מה את ההיית מציעה לבת שלך או אפילו לך עצמך. לו עמדה/ת במצב כזה? הלב שלה צועק לא!!- אז...

עכשיו כשאת אומרת, אולי לא התנסחתי נכון---הכוונה היתה- ש- בין חסד לניצול מפריד חבל דק מאד. מאד מאד. ואנחנו בתוך הלב (או השכל) יודעים מתי העומד למולנו צריך חסד או מנצל אותנו---
כמו שאמרת, הבחירה שלה הייתה נכונה , אבל בפירוש לא המסקנות.
אנחנו לא אמורים ללכת אחרי הלב שלנו, גם אם לפעמים מה שהוא אומר זה באמת מה שצריך לעשות
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אנחנו לא אמורים ללכת אחרי הלב שלנו, גם אם לפעמים מה שהוא אומר זה באמת מה שצריך לעשות
ברור שברמה הכללית 'מח שולט על הלב' וזוהי העבודה שלנו בעולם. איש, ילד או נער שהולך אך ורק אחרי ליבו נקרא בפי

כל- 'פרא אדם'.. (אימפולסיבי מטורף זה במקרה הטוב, ובמילים עדינות)

הכוונה כאן כמו שאני הבנתי-

ללכת לפי האינטואיציה שלי. לא לעשות משהו שהוא לא חובה, ושאני לא רוצה אותו, למען הזולת.

(מעניין אם זו באמת הייתה הכוונה;))

אני אישית התחברתי. ממש יפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
לא לעשות משהו שהוא לא חובה, ושאני לא רוצה אותו, למען הזולת.
למה לא???
מילא היית אומרת לא לעשות משהו שמזיק לי, אבל סתם לא לעשות משהו שהוא לא חובה ושאני לא רוצה אותו??
סורי אבל זה נשמע אגואיסטי להחריד...

המסקנה הזו של 'להקשיב לעצמי' היא ברירת מחדל, לא ערך מקודש.
וכמו שאמרתי ספציפית בקטע הזה הדבר שבאמת היה נכון לעשות הוא גם מה שהלב ביקש לעשת. לא כי זה מה שתמיד צריך לעשות בדילמה כזו- אלא כי פה פשוט לא היתה לה ברירה אחרת.
ולכן לדעתי פחות מתאים להביא את המסקנה הזו כמסר לאומה, אלא סתם בתור קטע יפה (באמת יפה..) ולא מחייב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
למה לא???
מילא היית אומרת לא לעשות משהו שמזיק לי, אבל סתם לא לעשות משהו שהוא לא חובה ושאני לא רוצה אותו??
סורי אבל זה נשמע אגואיסטי להחריד...
את אומנם צודקת אבל גם קצת מקצינה ממה שניסיתי לומר כאן.
זה לא ש"סתם" לא בא-לי ואני לא רוצה...זה במקרה שאני מרגיש ניצול.
עכשיו כשאת אומרת, אולי לא התנסחתי נכון---הכוונה היתה- ש- בין חסד לניצול מפריד חבל דק מאד. מאד מאד. ואנחנו בתוך הלב (או השכל) יודעים מתי העומד למולנו צריך חסד או מנצל אותנו---
תחשבי אם ההיית מאד רוצה לעשות משהו או יותר נכון "משהוים" למישהו/י שלא מפסיק/ה לנצל אותך ואל נמצא שם כשאת צריכה...זו הייתה כוונתי.
נסי לחשוב על ילד/ה בבי"ס שחבר לא מפסיק לנצל את טוב הלב שלו- מה את ההית אומרת אילו זה היה הבן שלך? להמשיך לתת, לכבד, להזמין? ושוב, מדובר כאן על משהו שלא עושה טוב לילד/ה---גם ההית אומרת שזה אגואיסטי???

ואני אחזור ואדגיש- הכוונה כאן לא הייתה לעשות מה שאני רוצה מתי שמתחשק לי ומתי שלא לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
את אומנם צודקת אבל גם קצת מקצינה ממה שניסיתי לומר כאן.
זה לא ש"סתם" לא בא-לי ואני לא רוצה...זה במקרה שאני מרגיש ניצול.
פה דווקא דיברתי על מה שהיא כתבה, לא על מה שאת כתבת.
תחשבי אם ההיית מאד רוצה לעשות משהו או יותר נכון "משהוים" למישהו/י שלא מפסיק/ה לנצל אותך ואל נמצא שם כשאת צריכה...זו הייתה כוונתי.
נסי לחשוב על ילד/ה בבי"ס שחבר לא מפסיק לנצל את טוב הלב שלו- מה את ההית אומרת אילו זה היה הבן שלך? להמשיך לתת, לכבד, להזמין? ושוב, מדובר כאן על משהו שלא עושה טוב לילד/ה---גם ההית אומרת שזה אגואיסטי???
בפירוש לא, וגם ציינתי את זה.
אם זה מה שצריך לעשות- עושים את זה, אבל לא לקחת את זה כדרך חיים.
כשכותבים בסוף קטע מסר באותיות גדולות ומודגשות- בד"כ המטרה היא להכניס את זה כמסר ודרך נכונה, לא בשביל 'שעת חירום' של ניצול כמו שאת כתבת פה בקטע.
מקווה שהובנתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
פה דווקא דיברתי על מה שהיא כתבה, לא על מה שאת כתבת.
סורי, לא מבינה מה הבעיה במה שאמרתי. אני אסביר-

ישנם שלושה מקרים שבהם האדם יעשה משהו טוב למען הסביבה שלו, בלי שייגרם לו עצמו משהו טוב בעקבות זאת:

יש מושג וויתור, והוא אחד הערכים החשובים ביותר שיש לקיים אותו. יש מושג ניצול, שהוא אחד מהדברים הבזויים

ביותר שיש להיזהר ממנו. וגם ריצוי, שזה המקרה בו האדם מתנהג באופן שייטיב עם מישהו, גם אם לו עצמו זה גורם

למשהו לא טוב. ההבדל בין שלושתם כמובן תלוי בהמון חוטים דקים, ולא רק אחד. אחד מהדברים שעוזרים לנו להבדיל

הוא-

האינטואיציה שלי.
מקווה שהובנתי...
הובנת, רק שנראה שלא הבנת על מה מדבר הקטע. זה נראה שהתבלבלת גם את בין החוטים הדקיקים האלו, ודיברת על

וויתור, שבו באמת עושים מה שלא הכי נח לנו, אבל עדיין הוא מעשה טוב. (או שדווקא הכותב לא הבהיר מספיק ברור

את הכוונתו? לי לא נראה, אני הבנתי, אבל יכול להיות...)


באמת לא ציינת שום מקרה שבו אדם שלא מסכים להיות מנוצל נקרא אגואיסט. דווקא ציינת שמי שלא מוותר כי זה

לא משתלם לו, נקרא אגואיסט, ואת צודקת בכל פה. אבל המסר פה הוא חד- משמעית לדרך חיים, כי הוא מלמד איך

להקשיב לעצמנו ולדעת מה טוב בשבילנו, והאם זה וויתור או שמדובר בשני המונחים האחרים שציינתי.


חשוב לדעת מה טוב לעשות, גם אם נעשה זאת מתוך ריצוי ולא מתוך ניצול- לא נבחר מה מתאים לנו ונעשה מה

שמבקשים ממנו מכוונות זדוניות, רעות או יהירות של הסביבה, אך חשוב לדעת שגם כאן צריך להיזהר לא להתבלבל.

גם אם לא מתכוונים, אך האדם מספיק חסר ביטחון או נלהב ממישהו כדי להסכים לעזור לו תוך כדי מבחן גם אם פסלו

לו אותו בעצמו על 'חשד להעתקה'..


מבלבל נורא, אז עכשיו תורי לומר: 'מקווה שהובנתי'😉
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

כתבתי לפני כמה זמן שיר בשם לב שלי
והרגשתי צורך לכתוב לו המשך...


ישבתי לידו והוא בכה וסיפר,
ורק אז הבנתי כמה הוא שומר.
כמה רגעים היתי נגדו בתמים,
אותו תמיד ידעתי איך להאשים,
ואחרים יצאו תמיד צודקים,
לו תמיד היה מה לתקן,
כאילו היה רק גוזל בקן,
ולא ידע דבר מה על החיים.
ותמיד כשהוא העז לומר כמה מילים,
סקלתי אותו באבנים,
ודחקתי אותו כמו שה תמים.
לא יכולתי לשאת אותו מעולם,
למרות שאם הייתי רק פעם אחת מקשיבה,
הייתי מבינה שהו בצידי על הסירה.
הוא מנסה לדאוג לי שהיה איזון,
ולא ניפול למים,
ואז איך נדע לקום,
חיבקתי אותו, את הלב שלי.
והבטחתי לו שמהפעם ולעולם,
הוא היה הפזמון שלי.
היא היתה הסבתא הטובה והחכמה שאף פעם לא היתה לי.

העיניים שלה היו עמוקות והיא הסתכלה עלי כמו שאף אחד לא הצליח; אולי כי אף אחד לא באמת ניסה.

היא ראתה אותי יפה, חכמה, טובה כל כך.

לא הבנתי איך היא רואה את כל זה, הלב שלי החסיר פעימה כשהיא היתה מסתכלת עלי.

משהו בי סירב להאמין לה, ובו זמנית התרפק על האהבה המוחלטת הזו, השתוקק להתמסר אליה.



היא הגיחה בלילות, ריפרפה על כאב ובדידות; נוגעת - לא נוגעת.

ניסתה ללחוש לי ממרחק מילים טובות, לא הצלחתי לשמוע אותה.
הקול שלה היה עדין מידי, צחוק מהדהד גבר עליו.



שנים היא היתה מגיעה אלי, ובכל פעם הייתי חוזרת להיות ילדה בת 9.5, שוכבת קפואה במיטה, מאזינה באי אמון לאמא שלי שסיפרה סיפור מצחיק בסלון.

מושא הצחוק הייתי אני, הקהל היו דודים ודודות וסבתא וסבא. הדם שנשפך בחדר החשוך היה שלי.

אמא שלי ידעה לספר סיפורים, והקהל הקשיב לה.
תמיד הייתי גאה בה; המורה הקוסמת שהפכה שיעורים משמימים למרתקים, שולחנות השבת שאף פעם לא היה משעמם בהם.

היא ידעה לשחק בטונים הנכונים, להגיש היטב את המסר, ולייצר אפקט הפתעה מושלם.

בפעם הזו אני הייתי מרכז הסיפור, ובשקט ששרר בסלון שמעתי גם אני כל מילה ותיאור על מה שאמרתי בצהרים, וברעש הצחוק ששטף את הבית לא שמע אף אחד את הלמות הלב שלי.

משהו עמוק נשבר בי בלילה ההוא, ועל חורבותיו הקמתי חומה; לב נעול בכספת.

הסבתא היתה מדברת אלי, אבל החומה היתה עבה, ואני הייתי מוגנת.
כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

*

כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

כציבור – יש לנו כח עצום.

ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

הכל זה כדי להגיע לאהבה.

אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

צריך לאהוב אהבת חינם.

המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

זה יביא טוב לעולם.

*

אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
ערבים זה לזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה