בקשה להתרחק ממטפלים/ות שמעודדות או לא מוחות על אי כיבוד וזלזול בהורים

  • הוסף לסימניות
  • #81
אני לא רואה סיבה לא לכבד את ההורים.
זה לא עניין של מה ההורים עשו.
אלא עניין של איך הילד קיבל את זה!!!!
יכול להיות הורים הכי טובים שיש והילד רואה את זה אחרת.
זה הכל עניין של תפיסות על החיים.
ילד מגיע להחלטה שאבא שלו שונא אותו. הוא מחליט רק לראות את הפעם בשבוע שהאבא בא אליו עם ביקורת.
ולא רואה את כל שאר השבוע שהאבא קונה לו, מקשיב לו, חושב עליו וכו'.
לי אישית היה ילד שהחליט שאבא שונא אותו.
ואז התחלתי כל הזמן להראות לו את הדברים שאבא עשה לו, ואפילו רק דברים קטנים כמו:
שם לו ליד המיטה מים לנטילת ידיים, ודואג לשפוך גם קצת מים חמים כדי שלא יהיו מים קרים על הבוקר.
קנה לו חטיפים לשבת.
הקשיב לווארט של הפרשה,
ועוד המון דברים.
כשאדם נעול על תפיסה הוא רואה מה שבא לו לראות.
מכירים את המשפט: אתה לא כמו כל החרדים?
לא משנה כמה חרדים הוא יראה שהם לא מה שחשב, הוא יגיד שזה לא נחשב....
חשוב להחדיר לילד שההורים עשו את המקסימום שהם יכלו לעשות.
גם מישהי עם הפרעת אישיות עושה את המקסימום שהיא יכולה לעשות!
וכשמדברים על ההורים, פשוט לדבר על איך קבילת את זה,
ולא על מה עשו לך!
כשילד בא לספר שמוישי הרביץ לו.
אני אומרת לו: "הרביצו לך?"
זה לא משנה מי הרביץ. מתמקדים ברגשות של הבן אדם.
איך הוא קיבל את זה. ולא מי עשה לו את זה.
ומטפלת שלא מבינה את הדבר הזה..... שתלך לעבוד בסנדלרות...
בעיקרון את צודקת, וזה הרעיון של CBT.
אבל זה נכון רק בד"כ.
מה תגידי לילד שספג ביקורת באופן קבוע מגיל צעיר?
שהכל תלוי איך הוא קיבל את זה?
וודאי שהוא יקבל את זה קשה. הוא עדיין לא בשל לומר לעצמו שהביקורת לא מורידה מהערך העצמי שלו, והמסר שהוא סופג - שהוא לא שווה.
האם את יכולה לומר שהוא אשם בכך כי לא הסתכל על הדברים בצורה נכונה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
בעיקרון את צודקת, וזה הרעיון של CBT.
אבל זה נכון רק בד"כ.
מה תגידי לילד שספג ביקורת באופן קבוע מגיל צעיר?
שהכל תלוי איך הוא קיבל את זה?
וודאי שהוא יקבל את זה קשה. הוא עדיין לא בשל לומר לעצמו שהביקורת לא מורידה מהערך העצמי שלו, והמסר שהוא סופג - שהוא לא שווה.
האם את יכולה לומר שהוא אשם בכך כי לא הסתכל על הדברים בצורה נכונה?
כמובן שצריך לעשות את זה בעדינות, ולא לומר לו: אתה החלטת להיפגע....
וגם כשיבין שההורים שלו נתנו כל הזמן ביקורת זה כי הם התמודדו הרבה בחיים שלהם.
להבין את ההורים עדיין לא יפתור את בעיית הביקורת.
אפשר וחייבים לכבד את ההורים!!!
לעשות תהליך שהילד יוכל להתמודד עם הביקורת הזאת,
להראות לו הצלחות, להראות לו כמה הוא כן אדם מצליח. וכו' וכו'.
גם הורה שנותן ביקורת נותן זאת כי הוא חושב שכך הוא מקדם את הילד.
כלומר, גם הביקורתי עושה זאת ממטרה טובה מבחינתו.
ולא משנה מה עברת בחיים. בסופו של דבר את מחליטה מה לעשות עם זה!
קחי לדוגמה משקל שאת מרימה.
אדם שמרים משקל יכול לשבור את הגב, או יכול לחזק אותה.
תלוי אם אתה עושה את זה בחדר כושר במטרה של חיזוק.
או סחיבת מוצרים מהמכולת...
אותו משקל - אתה מחליט איך לסחוב ומה מטרת הסחיבה.

אני יודעת שזה לא פשוט!!!
ותאמיני לי, הייתי במקומות האלה של הביקורת...
ועדיין, היום אני רואה כמה צמחתי מזה!
וזה קרה כשהחלטתי לצמוח מזה!
ואני היום מרצה הרבה בנושא הזה... ובזכות כל הביקורות הפכתי להיות מרצה....
ןפיתחתי טכניקות התמודדות וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
"אבל בהחלט שמותר להרהר.
אין סתירה בין הדברים. "


מקור בבקשה
המקור הוא מהפסוק "וחי בהם"!
ישנן 3 עבירות החמורות שעליהם אדם מצווה למסור את גופו ואת נפשו,
כיבוד הורים לא נכנסה ברשימה.
ישנם לצערנו הורים שהורגים את נפשות ילדיהם לאורך כל החיים,
מי שמייצג את הצד השני כנראה לצערנו נמצא בו ,או שלא יודע במה מדובר,
למרות שהצד השופט הזה בעצם מכאיב מאד,
אין שום מטפל שאומר לא לכבד! כזה אדם הוא פושע ישראל,[אא"כ יש מקרים חריגים שיש צורך לנהוג כך]
אבל צריך לדעת מהי הגדרת כבוד,
כבוד זה לא להיות הסמרטוט שלו, השק חבטות שלו,
ולא כל מיני מרעין בישין, שחבל להעלות כאן כדי לא לשים מלח על פצעים שותתי דם,
כבוד הוא בין היתר לשמור מרחק כשצריך , אדם שממשיך להיות סמרטוט להוריו
וזה בא על חשבון: הנפש שלו, נפש בן/ת זוגו, ילדיו, יתן על כך את הדין שלא טיפל בבעיה!
גם ללשמוע בקול ההורים אחרי החתונה יש מקרים בהלכה שמפורש נאמר עליהם לא לשמוע בקולם,
ובוודאי ובוודאי שלא להעדיף אותם על פני בן/ת הזוג,
אם מלבין פני חבירו הוא כאילו הורגו, איך תגדירו מרסקי נפשות??? ועוד לאורך שנים????
המוסריות של הצד הזה שמצדד לכיבוד הורים בכל מקרה קצת מזכיר את המוסריות של המתות חסד ודומיהן,
אני כן אציין שצריך שאלת רב, ולא סתם רב אלא מומחה לעניינים אלו,
ולא רק בשביל לפסוק אם להתנתק מההורים, אלא בכלל לאיזה מטפלים ללכת.
ככל ועלתה לכם שאלה נוספת בתהליך הטיפול ,גשו שוב לרב ולבנו איתו את העניין,
כל הנושא כאן הוא דיני נפשות, ובעיקר לנפש הילדים [שכבר גדלו אכשהו] בסיפור,

אני רק מאחל לכל מי שעובר את הסיפורים הללו בעצמו שה' יתן לו כח להשתקם ולהתאפס ולעצור את הרעה החולה שיטפל בה וינטרל אותה כדי שח"ו לא יגדל דור נוסף שימשיך לישא את הבעיות הנוראיות הללו.
ואיחוליי לכל הצדיקים שזועקים על כיבוד הורים, שימשיכו לחנך כמו הוריהם, כי הם באמת הורים טובים....[בתקווה]
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
אך פגיעה בנפש של מישהו עדיין לא נכנס לגדר של 3 מצוות חמורות!!!!!! (אולי יש גם מלמד/בעל חנות/וכו' שגם פגעו בנפש.... )

וגם כשהולכים לרב - צריך להסביר את כל המצב ולהזמין את ההורים (יש לי חברה שעשה את זה עם מטפל שהזמין גם את ההורים)

ויש גם מטפלים "אמיתיים" עם תארים שגם מתעללים נפשית במטופלים שלהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
בעיקרון את צודקת, וזה הרעיון של CBT.
אבל זה נכון רק בד"כ.
מה תגידי לילד שספג ביקורת באופן קבוע מגיל צעיר?
שהכל תלוי איך הוא קיבל את זה?
וודאי שהוא יקבל את זה קשה. הוא עדיין לא בשל לומר לעצמו שהביקורת לא מורידה מהערך העצמי שלו, והמסר שהוא סופג - שהוא לא שווה.
האם את יכולה לומר שהוא אשם בכך כי לא הסתכל על הדברים בצורה נכונה?
כמובן שצריך לעשות את זה בעדינות, ולא לומר לו: אתה החלטת להיפגע....
וגם כשיבין שההורים שלו נתנו כל הזמן ביקורת זה כי הם התמודדו הרבה בחיים שלהם.
להבין את ההורים עדיין לא יפתור את בעיית הביקורת.
אפשר וחייבים לכבד את ההורים!!!
לעשות תהליך שהילד יוכל להתמודד עם הביקורת הזאת,
להראות לו הצלחות, להראות לו כמה הוא כן אדם מצליח. וכו' וכו'.
גם הורה שנותן ביקורת נותן זאת כי הוא חושב שכך הוא מקדם את הילד.
כלומר, גם הביקורתי עושה זאת ממטרה טובה מבחינתו.
ולא משנה מה עברת בחיים. בסופו של דבר את מחליטה מה לעשות עם זה!
קחי לדוגמה משקל שאת מרימה.
אדם שמרים משקל יכול לשבור את הגב, או יכול לחזק אותה.
תלוי אם אתה עושה את זה בחדר כושר במטרה של חיזוק.
או סחיבת מוצרים מהמכולת...
אותו משקל - אתה מחליט איך לסחוב ומה מטרת הסחיבה.

אני יודעת שזה לא פשוט!!!
ותאמיני לי, הייתי במקומות האלה של הביקורת...
ועדיין, היום אני רואה כמה צמחתי מזה!
וזה קרה כשהחלטתי לצמוח מזה!
ואני היום מרצה הרבה בנושא הזה... ובזכות כל הביקורות הפכתי להיות מרצה....
ןפיתחתי טכניקות התמודדות וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
יש משפט חכם שאומר:
אנחנו מבינים את הורינו.
רק כשכבר יש לנו ילדים שלא מבינים אותנו.

אני מדברת על לא לשפוט אף אחד!
לא את ההורים ולא את הילדים.
אלא לתת לילד כלים להתמודד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
אך פגיעה בנפש של מישהו עדיין לא נכנס לגדר של 3 מצוות חמורות!!!!!! (אולי יש גם מלמד/בעל חנות/וכו' שגם פגעו בנפש.... )

וגם כשהולכים לרב - צריך להסביר את כל המצב ולהזמין את ההורים (יש לי חברה שעשה את זה עם מטפל שהזמין גם את ההורים)

ויש גם מטפלים "אמיתיים" עם תארים שגם מתעללים נפשית במטופלים שלהם

למה פגיעה בילד [שהולכים לכלא] כולם מצליחים להבין שחייבים להרחיק,
ואילו פגיעה בנפש מכל סוג שהוא, שהצורך להחלים ממנה מאלץ ניתוק -לשם תיקון הנזק-
ולא חלילה לשם נקמה או פורקן יצרים לא מובן מאליו???
למה לאנשים אין ערך לנפש האדם לפחות כמו לגוף???
אם היה הורה שקבוע דוחף את ילדיו לכביש היית רוצה שימשיכו לכבד אותו וללכת איתו ליד כבישים?
צריך פשוט לשמור מרחק מכל מה שפוגע.
מי יחליט? איש מקצוע שמבין את הסיפור ובעיקר את ההשלכות.
כמו שמנתח לניתוח פנימי תבררו בדיוק לפרטי פרטים,
כך גם כאן,
גם מבחינה הלכתית וגם מקצועית.
בשורות טובות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
כיבוד אב ואם זה משורש כיבוד השי"ת.
מקור בבקשה.
המדרש בגמרא (קדושין לא ע"א) "מאי דכתיב 'יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך' מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה 'אנוכי ולא יהיה לך' אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך' חזרו והודו למאמרות הראשונות ... "
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
משומה יש לי תחושה די קשה שלא מדובר כאן על זריקת עגבניות וביצים על ההורים
יש הורים שאם מציבים להם גבול - זה אי כבוד וזילזול
יש גם הורים שאם יציעו את דעתם והילדון בן ה40 יחליט לנהוג אחרת - זה זילזול
איכשהו אני נוטה להאמין ששום מטפלת לא מעודדת "זילזול ואי כבוד" במובן שמתפרש לאנשים בריאים
אנשים בדוגמאות כמו שכתבתי אכן זכאים למלוא הכבוד בצורה שבה אנשים בריאים רואים את זה וקצת יותר
אבל כבוד חולני זה כבר סיפור אחר ולכן כתבתי ואמרתי: אם אין פירוט אשכול כזה יכול וד"ל.
קודם, תודה על מה שכתבת. כי כתבת את זה יפה. וזה אפילו גרם לי להגיב :)
כשלא מדברים על מקרי קיצון, אז ילדים (גם מבוגרים) לא אמורים להציב גבולות להורים שלהם, רק להיפך.
בתור אדם בוגר עם הורים על הרצף הנורמלי :), אנחנו אמורים לדעת להצליח לתמרן בין הגבולות של ההורים לבין טובתינו האישית והדברים שנכון לנו לעשות.
כל הנ"ל רק במקרים של הורים רגילים (כמו רב ההורים)

ועכשיו להעשרה :) (באמת נטו להעשרה כי העלית את הנושא, אני מבינה שזו קצת סטיה)
פעם סבא (!) הורה לי לעשות משהו. ולא אחזתי בלעשות את זה.
מבירור הלכתי שעשיתי איך שיצאתי מממנו, נאמר לי שאם יוודע לסבא שלא עשיתי את זה - אני חייבת לעשות את זה גם אם אני לא רוצה. (מדין כיבוד הורים)
ואם אין דרך שידע שעברתי על דבריו - מותר לי לעבור עליהם.
נראה לי שאפשר להסיק ק"ו למה שהורים אומרים לנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
השוק מלא היום במטפלים מכל סוג וצבע, כאלו עם תעודות ובלי, תארים או סתם קורס ערב לאברכיות שרוצות לסגור חודש.
אף אחד לא שאל אותי לדעתי, ולכן כמובן שאשמיע אותה:
העיסוק האינסופי בבעיות ובטיפולים רגשיים רק מייצר מליוני בעיות חדשות.
מדברים ומגדילים את הבעיות.
בטיפול טוב נוגעים בבעיות, מבינים שקצת קשה לנו עם ככה ועם ככה, ובמקום לחפור עד אין קץ ולנתח ולדון ולשקול ולהבין למה קשה לנו ומה אפשר לעשות, פשוט מבינים שקשה לנו עם איקס, הנה דיברנו על זה, ומניחים והולכים הלאה.

בטיפול גרוע, כזה של מטפל/ת מתחיל/ת שרוצה להרוויח ולבנות לעצמו שם ואגו וסיפוק ומימוש עצמי - מדברים בלי סוף על כל בעיה ומגדילים אותה עד שהיא נעשית ענקית כמו כל מערכת השמש, ואז בזכות הטיפול המסור (שאורך שנתיים שלוש ככה, בקטנה) מצליחים ללמוד לחיות עם הבעיה. יופי.

ועכשיו ברחתי מפה ואני גבר ומה אני בכלל מבין ;)
איזה יופי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
למה פגיעה בילד [שהולכים לכלא] כולם מצליחים להבין שחייבים להרחיק,
ואילו פגיעה בנפש מכל סוג שהוא, שהצורך להחלים ממנה מאלץ ניתוק -לשם תיקון הנזק-
ולא חלילה לשם נקמה או פורקן יצרים לא מובן מאליו???
למה לאנשים אין ערך לנפש האדם לפחות כמו לגוף???
אם היה הורה שקבוע דוחף את ילדיו לכביש היית רוצה שימשיכו לכבד אותו וללכת איתו ליד כבישים?
צריך פשוט לשמור מרחק מכל מה שפוגע.

לייק ענק על זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
תבינ משהו, אם ילד פגוע או כועס על ההורים שלו, הרי שלא יעזור אם נגיד לו שאסור לכעוס, הכעס נשאר בפנים.
לעומת זאת בטיפול נכון, הוא לומד לחיות עם, ומצליח לצאת מזה.
ברור שאין היתר לדבר בחוסר כבוד מול ההורים, אבל לכעוס במיטה כשאף אחד לא רואה זה מותר, ולפעמים הכרחי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
שבחיים לא תתנסו

אבל מכיר מקרוב משפחה שלאמא יש הפרעת אישיות והרב שטיינמן אמר להם שמצווה על כולם לרחם ולעזור לה חוץ מהילדים שלה

אז בואו לא נדבר, על מקרים שאנחנו לא יודעים בכלל במה מדובר
זה קצת הזוי בעיני - אשכול שלם כשאתם לא יודעים על המקרה המדובר כלום!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
סיפור עצוב ונוראי!!
אבל חשוב שהציבור ידע
שלא זה באמת טיפול-זה מטפל מזיק שלא יודעת בכלל להיות מטפל רגשי
טיפול רגשי אצל מטפל מקצועי לא מגיע לכאלו מקומות
אלא להיפך, אמור להיות שהקשר עם ההורים יתחזק ויהיה טוב יותר מבעבר
כי דווקא גם לפי הפסיכולוגיה (שאני מכירה)
קשר טוב עם ההורים זה מאפשר נפש בריאה...
ההורים מוטבעים בנו -בין אם נרצה ובין אם לא
ולכן כשמטפל עושה הרחקה מהורים
הוא מזיק הכי בעולם למטופל שלו
כי המטופל בעצם-מתעלם מחלקים בנפש שלו ובעצם מסוכסך עם אותם חלקים..
פשוט מטפל שרלטן!!
צריך בהחלט לדעת להזהר ממטפלים כאלו
ומצד שני גם לדעת שזה לא מייצג את המטפלים הרגשיים-זה לא טיפול רגשי נכון.
זה הרס נפשי.
לאו דווקא שרלטן.
הכרתי מטפל מלומד ומיומן, שכשל בגדול בנושא זה, והוביל לעברי פי פחת.
ס"ד - זה שם המשחק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
שבחיים לא תתנסו

אבל מכיר מקרוב משפחה שלאמא יש הפרעת אישיות והרב שטיינמן אמר להם שמצווה על כולם לרחם ולעזור לה חוץ מהילדים שלה

אז בואו לא נדבר, על מקרים שאנחנו לא יודעים בכלל במה מדובר
זה קצת הזוי בעיני - אשכול שלם כשאתם לא יודעים על המקרה המדובר כלום!!
גם אני מכירה משפחה מקרוב שרבנים הורו להם לעזוב ולנתק כל קשר.
זה הגיע למצב שהאמא כמעט גרמה לאחד הילדים להתגרש.
ניסו עזרה מקצועית, הצבת גבולות, ניסו שיח, ניסו המון המון דברים עד שרב גדול פסק להם שזהו- הם עשו כל מה שביכולתם והכיבוד הורים שלהם היום הוא לנתק איתה כל קשר.
האמא מפרשת את זה כחוסר כבוד וזלזול, אבל היא לא יודעת כמה כאב לב כרוך בלשמוע בקול רבנים גדולים, ולהבין שכרגע הכיבוד שלה הוא הנתק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
למה פגיעה בילד [שהולכים לכלא] כולם מצליחים להבין שחייבים להרחיק,
ואילו פגיעה בנפש מכל סוג שהוא, שהצורך להחלים ממנה מאלץ ניתוק -לשם תיקון הנזק-
שתיהן פגיעות בנפש.
כל פגיעה בגוף היא בהכרח פגיעה בנפש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אשמח לחוות דעתכם, אני לא הכותבת!

פרק א


איילת הכירה כל סלע וכל חורבה באתר החפירות שבו שהתה שעות רבות, כחלק בלתי נפרד מלימודיה האקדמיים. גילוי תרבות יהודית עתיקה מצא משכן רגשי עמוק בנפשה, עד כי ידעה לאתר בעיניים עצומות היכן מקומה של כל אבן. היא מעולם לא התחרטה על המקצוע שבחרה. היסטוריה ותולדות עם ישראל שאבו אותה כליל ונתנו לה תעצומות נפש להתחבר אל עמה, אל היהדות. בשיחותיה הרבות עם חברותיה לספסל הלימודים הייתה שואלת בתום לב: אנו יהודים כבר אלפי שנים ולא מעניין אתכן מה השורש, מאיפה צמחתן? אבל אז הייתה נתקלת במשיכת כתף ובחוסר עניין. מה זה קשור אלינו? ומה יצא לי מהיהדות או מההיסטוריה?

מה מאוד הופתעה לגלות שמכל חברי הקבוצה במגמה שהתמחתה בה, לא הרבה התרגשו כמוה. כל ממצא שהתגלה בחפירות התקבל בשריקת התפעלות ממנה ומהפרופסור. מלבדם נכחו עוד שני סטודנטים שוחרי היסטוריה שהתמגנטו לכל בליל השברים והמטבעות העתיקים שפרצו מרגבי האדמה. לימודיה האקדמיים לא הלחיצו אותה בכלל אלא היו ריפוי בעיסוק בשבילה. ימי החופשה, הניתנים לסטודנטים לנקות ראש ולעסוק בתחביבים נוספים, לא הוציאו ממנה אנחת רווחה. נפשה הוליכה אותה אל ההיסטוריה הנלמדת כתחביב מהנה.

בשיעורי תאוריה בלעה בצמא כל מילה שיצאה מפיו של המרצה דיקמן. הוא העניק לכל צבא מאזיניו שיעור מרתק על ימי עם ישראל לפני הספירה. איילת אהבה במיוחד את הסבריו המרתקים לכל מה שנגלה עד כה באתר החפירות. היא אהבה את אדמת הקודש שטומנת בחובה כל כך הרבה גילויים שמגרים את המחשבה ומקשרים את ליבה ללבבות הקדומים.

כמו תמיד אהבה להעלות את הנושאים האחרונים שנלמדו, להקשות וליישב בינה לבין עצמה מה היה ואיך נראו מלחמות היהודים בזמן בית שני, ומדוע כך היה אמור להתרחש. חברותיה לספסל גיחכו על שהעלתה סברות והקשתה על דברי המרצה. היא לא הרפתה עד אשר התיישבו התשובות במוחה.

"הורדוס הגיע למלכות בדרך תככים. הוא נקרא מלך יהודי אך לא היה מזרע ישראל. בניו היו יהודים כי נולדו ממרים היהודייה, שהייתה מזרע החשמונאים". כך הפליג דיקמן בתיאוריו, והניח על השולחן את מבנה הזכוכית שבו שברי חרסים ומטבעות. תפקיד הסטודנטים היה לשחזר ולפענח את המוצגים והאותיות.

דיקמן, שהרצה כבר כמעט שעתיים, חש בעיניהם המעורפלות של חניכיו והבין שהחומר עמוס וכבד, ואולי ארוך מדי לפעם אחת. הוא הביט בחטף בשעונו והתנצל שנסחף לתוך ההפסקה. הסטודנטים שפיהקו בשעמום ניעורו לפתע ובלעו ברצון את דקות החסד לריענון.

רק זוג עיניים אחד הביע אכזבה.

דיקמן הכיר היטב את קהל מאזיניו וידע אל נכון מי מחובר לחומר מנשמתו ומי כפוהו הוריו. מי יישאר ומי ינשור וימצא את מקומו לבסוף בהוראה או במנהל עסקים. הוא חייך בהחזירו את ניירותיו לתיקו, כשראה מזווית עינו את איילת ניגשת וכבר עומדת מולו, וידע ששוב תלבן איתו את החלקים שלא התיישבו במוחה. איזו ילדה תמימה. גם פרופסורים לא יודעים הכול. מדוע רק היא לא מקבלת הכול כמו שהוא?

"סליחה, רציתי לשאול אם אוכל לקחת את המטבע הזה ולהחזירו מחר. פשוט תכננתי היום לבקר באתר החפירות ואולי אמצא את חצי העיגול השני. אוכל לפענח מה כתוב".

"מצטער. אני לא רשאי לעשות זאת. את יודעת שממצא שנמצא שייך למערכת המחקר. מקומו במעבדה".

"אבל זה לצורך לימוד?"

"אני יודע שאת תלמידה מצטיינת, ואת היחידה שאוכל לסמוך שתעשה במטבע שימוש שלשמו הוא קיים".

לפתע נמלך בדעתו והושיט לה את מבוקשה. "במחשבה שנייה, אולי דווקא את עוד תעלי את רמת הפקולטה. קחי אותו איתך".

בדרך חזור הייתה שבעת רצון. הוא סומך עליה. היא לא תאכזב אותו.

>>>>

הרכב החדש מדגם יונדאי שקנה לה אביה החליק בקלות על הכביש. רק כעת חשה ברעב המכרסם במעיה. מדוע לא קנתה משהו בקפטריה כמו כולם? היא שוכחת מצרכיה הגופניים. מדוע היא כל כך משונה שלא מוצאת עניין בשיחות ההבל? מדוע רק אותה לא מעניין איזה מופע עלה לאחרונה? אולי היא צריכה לעגל פינות ולהיות כמו כולם? היא עוד תברר זאת.

רק כעת שמה ליבה למכשיר הנייד שהיה שעות רבות במצב רטט. מסתבר שמעיין חיפשה אותה וחייגה מספר פעמים. היא כבר מכירה אותה ויודעת בדיוק מה יש לה לספר, דווקא לכן לא מיהרה לחזור אליה. אוף, שתרד ממני כבר. היא לא מבינה שאני אחרת ולא מוכנה להתבשל בדרך שבחרה. נכון שהיינו חברות שנים רבות ביסודי ובתיכון וידענו הכול זו על זו, אבל ברגע שנשטף מוחה של מעיין וחזרה בתשובה, היא הפכה לבן אדם אחר, ממש לא מוכר. היא מנסה בכל דרך למצוא פרצה ולהעביר לי את האור. די כבר, מעיין, אם נפלת ברשת החרדית, תיהני. אני מסתדרת עם היהדות שלי נפלא. היה לנו נהדר ביחד. שוב ושוב הרהרה בכל השיחות שניהלה עם חברתה אך נוכחה שאין תקווה להבנה. נשארה רק גחלת הקשר הנפשי הנטועה עמוק מדי בלב.

*******

כמה ימים לאחר מכן.

"אתמול מנהל המדרשייה הציע לי שידוך", פלטה מעיין ולא ידעה שהטילה פצצה נוספת על זו שהנחיתה בידיעה שחזרה בתשובה.

"באמת?" קראה איילת והביטה אל חברתה היושבת לצידה בקדמת הרכב. מעיין לא סיימה להפתיע אותה.

"הוא נראה די מתאים. גם לו יש רקע כשלי. חוזר בתשובה ושואף לרוחניות".

"את רוצה להגיד לי שנראה אותך בעוד חמש שנים נשרכת עם עדה של ילדים, מחתלת, רודפת, מבשלת ורצה אחר זאטוטים קטנים, ואחרי הכול משרתת את בעלך שלא עושה דבר מלבד לימוד תורה???"

"הלוואי ואזכה לכך. ואם היית זוכה לאור האמונה, היית אומרת את אותן מילים רק בפנים מאירות ולא במנגינה לועגת ונדכאת".

איילת הביטה על צדודית חברתה היושבת לצידה, ולא עיכלה מה ששמעה. איזו שטיפת מוח. האם זו מעיין הריאלית, המפוכחת והנאורה שנאומיה חוצבי הלהבות היו תמיד נגד כל מה שמסמל דת וחרדים? מישהו פה משוגע, ואולי זו היא עצמה. זו הפעם המי יודע כמה שהיא מתחרטת על קלות דעתה להצטרף לשבת רווקות. מדוע היא לא יכולה להגיד לא? אם מדובר במעיין, העניינים מסתבכים. היא תמיד יודעת לפרוט על מיתר חבוי ונסתר, משכנעת בדרך חכמה. די, צריך לפרום את החוטים האחרונים של החברות הזו. היא עלולה להחזיר אותי בתשובה. האם זו אני שנוסעת במכוניתי לבני ברק עם מעיין כדי לטעום את טעם גן העדן שמעיין רוצה להטעימני?

"איילת, זה לא מה שאת חושבת. באות לשם בנות כמוך. בסך הכול תכירי מקרוב את המקום שממנו את רוצה להתרחק. זה רק עד מוצאי שבת".

הן הגיעו לכתובת האכסניה מוקדם מהרגיל אך כבר בשעות הקרובות המתח ירד. הגיעו בנות מתחזקות וחילוניות. איילת הביטה ונרגעה. היא כבר תמצא פה מישהי כלבבה כדי לבנות חומת מגן ולבצר אותה מפני רוחות פנטיות.

***********

איילת הרגישה עצמה טיפשה למדי. חבל שלא עשתה שיעורי בית. היא בהחלט חשה לחוצה אל הקיר. זו הייתה ההרגשה לאחר הרצאה מרתקת במחשבת ישראל מפי הרב רוט בשבת אחר הצהריים, בעודן נתונות תחת הרושם של שביתה מלאה מכל חולין שהוא, לאחר שכל זוג בנות התארח לסעודה אצל משפחות מארחות. רובן ככולן סיפרו בעיניים בורקות שהרושם היה אדיר ולמה, למען השם, דבר כה נהדר נמנע מהן. למישהו במערכת שבה הם גדלו הייתה מגמה להסתיר את האמת. למה?

איילת חשה שמשהו חזק ממנה חרש סדקים בחומת ההגנה שבנתה. התאוריה הברורה לה מימי ילדותה להיות יהודי חופשי בארצנו ללא כבלי הדת, זקוקה בדחיפות לביצורים איתנים מהראשונים. היא לא תיכנע במהרה. היא מבינה בשטיפת מוח. היא מבינה בהיסטוריה ואפילו התווכחה עם הרב שניסה להסביר שבכל הדורות יהודים היו שומרי תורה ומצוות, ורק ב־200 השנים האחרונות הומצא היהודי החדש, יהודי של חולין. ההיסטוריה הוכיחה שאולי קם עם חדש, אבל יהודי הוא כבר לא, מלבד שרידי מסורת שעוד קושרים אותו בחוט דקיק לשמו היהודי, אבל גם הנותר ייטמע בין העמים ויתנתק בעוד דור. חוק טבע הוא שליבת היהדות, שהיא חיי תורה ואמונה, היא היחידה שהוכיחה את קיום שרשרת הדורות לאלפי שנים.

הדברים הקפיצו אותה עד כי לא נתנה לו לסיים משפט ונכנסה לתוך דבריו. "אבל עובדה שלפני אלפיים שנה היו דתיים וחילונים, שאז נקראו פרושים וצדוקים, ואפילו מגזר של יהודי ביניים. איך זה מתיישב עם הדברים שהשמעת? במקרה אני עוסקת בארכאולוגיה ואני רואה במו עיניי ממצאים המאשרים את דבריי".

"הוא שאמרתי. כל אלה שהיו יהודים שלמים אבל אט אט זלזלו בחובתם לשמור תורה ומצוות, בסוף התהליך נהיו חילונים ודור אחד אחריהם כבר נטמעו באומות. כך יצא ממילא שתוך זמן קצר כבר לא ניכר שהם היו אי פעם יהודים".

"איך אתה יכול לבטל אותם? הם היו אחוז גבוה".

"משך אלפי שנה היו יחידים ולפעמים קבוצות שחיפשו דרך חדשה בגלל אינטרסים צרים ואנוכיים, אך בוודאי לא מתוך אידאולוגיה. כל רפורמה חדשה ביהדות קמה מתוך רצון לברוח ממנה. מבחן התוצאה הוא דור ההמשך, שבעט בשקר והרחיק לכת להמרת דת או לחלופין לדרך המסורה מדור לדור, למי שחיפש את האמת".

בשלב זה לא היו לה תשובות, אבל ברור שיש. אולי היא לא יודעת אותן, אבל איך הוא מסביר את המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון שקמה בזכות היהודים החילוניים? האם היהודים החרדים בנו או התנגדו לציונות? היא חייבת תשובות קודם כול לעצמה כדי ללכת בראש מורם.

במוצאי שבת, עת נפרדה מחברתה מעיין, נשאלה על ידה: "את כועסת ששכנעתי אותך לבוא?"

"את לא תרצי לשמוע את האמת".

"אני יודעת שאת בטוחה שעשו לי שטיפת מוח, אבל לי היה חשוב שלפחות כעת את יודעת שיהדות היא משהו עמוק ורחב יותר. הרבה יותר מלזרוק אבנים בשבת ולצאת להפגנות בעד סגירת כבישים".

"קשה לי לסתור את דברייך, אבל את יודעת שאני לא נשארת חייבת. בתקופה הקרובה אמצא תשובה ברורה ליהדות החילונית, ואז אפרוס אותה לפני הרב רוט. אני חושבת שזה מחדל של היהדות החילונית שלא השכילה לחבר משהו מסודר, כמו משנה סדורה של היהדות המתקדמת".

"אין חיה כזאת".

"אני לא יהודייה בעינייך? הורי והורייך, הסבים והסבתות? אני קשורה לאדמה הזו יותר ממך. את הולכת לגדל ילדים. איזה דבר יהודי יש בזה? אני חוקרת את היהדות. אני לא חושבת שהידיים שמדפדפות דפי גמרא יהודיות יותר מידיים שמקלפות את ההיסטוריה וחול גולש מבין אצבעותיהן".

"בואי נעצור כאן. אני אוהבת אותך ולא רוצה לגלוש למריבות. נישאר חברות. אני לא רוצה לקחת לך את זכות הבחירה".

היא תקעה את מפתחות הרכב. לפתע נשר על רצפת הרכב חצי מטבע שהאיר באור מוזר.

"מה זה?"

"שום דבר", ענתה איילת. "חלק ממה שטמון באדמה. הוא שייך לתקופת הורדוס. אני לומדת על התקופה".

מעיין מיששה את חצי המטבע הקדום והתאמצה להבין את הכתב המקוטע. "מעניין, הוא נראה כמו שמות קודש או משהו בקבלה".

"אני אמורה לצאת לשטח ולמצוא את החצי השני".

"שמת לב שיש לו אור מוזר? אולי אם תשלימי אותו הוא יהיה שלם. אולי צירופי המילים אולי זה... לא יודעת... מי יודע איזה כוח יש לו".

"אל תיסחפי. יאללה, ביי, להתראות".

"איילת, תשמרי על עצמך". את המשפט הזה איילת כבר לא שמעה. היא טסה במכוניתה. מעיין מצמצה בעיניה בגלל ההדף שנפלט. היא לא ידעה להסביר אבל תחושת בטן חזקה שידרה לה: איילת בסכנה, התפללי עליה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה