אודה ולא אבוש, כאשר בחרתי בלוגו מס' 1 כלוגו המועדף בעיניי, לא ידעתי את מקורו. אם כי עדיין לדעתי השינויים בו רבים, כך שלהתחסד ולקרוא לזה גניבה ושוד לאור היום, רגע לפני ה'געוואלד' ומעמד ה'קריעה' כדאי מעט לצנן את הלהבות, להעמיד לוגו אחד ליד השני, ולומר, אוקיי, את ההשראה ההתחלתית הוא לקח מכאן, אבל פרח עמו לגבהי מרומים והוציא בונבוניירה של לוגו על גבול השילוב של יצירה עצמאית באלמנטים קיימים. שיהיה ברור, אני במאבק הכולל נקטתי צד (
בעבר הרחוק), הקרוב מאד לזו של שיע ללא קשר לזכויות יוצרים, ובכל זאת, כאן דעתי נוטה לדעתו המקצועית של מאסטרו המיתוג, ידידי הטוב הרשל'ה.
ולגופו של ענין, אני עדיין רואה בלוגו הזה עדיפות גבוהה, למרות הכל. וכאן אגע בטענה שניה שהועלתה בשרשור הנוכחי: "איפה הבריף". ובכן, יתכן שהעירייה הייתה אמורה לתת בריף כלשהו, אך הספקנו לדעת ולהבין, שכאשר אין לנו בריף מול העיניים, חובה עלינו לייצר בכוחות עצמנו בריף כזה. היסוד הזה אמור להיות נר לרגלנו בכל פעולה פרסומית | שיווקית ואפילו גרפית שנבצע. בלי בריף עצמאי מוגדר היטב, מיהו קהל היעד שלי | מהן הצעקות שהלוגו הזה מחויב לזעוק | מה הם הצבעים אותם אעדיף לשדר, ורק אחר כך להתיישב ולבצע, אם לא לפי בריף מוגדר על ידי הלקוח, אזי על ידי בריף שמוכתב על ידינו אנו. בלעדי הבריף הזה, כל מה שנעשה יצא מבולבל וחסר הגדרה, כפי מוחו של היוצר עצמו שלא היה מוגדר בעת ביצועו.
אני כשופט, שכמובן קפץ על ה'מציאה' לגרד עוד כמה אייטמים כדרכי בקודש, אך קודם-כל כתושב העיר בית שמש, הצבתי לעצמי יעדים ברורים כאשר באתי לבחור 4 מתוך ערימת הלוגואים, ראשית, העיר מורכבת מזרמים ניגודיים, כאילו ירד שלג סיבירי במזרחה, ובאותה נקודת זמן שרר חמסין כבד במערבה. תרכובת של דתיים וחילוניים, סיקריקים ומתונים, שכבה עליונה של עולי אמריקה לעומת שכבה של ילידי מעברות. כשאני בא לבחור לוגו לעיר כזו, אני חייב שהלוגו יהיה ברור, חד, מובן מאליו, ולכ-ו-ל-ם.
בוודאי תשאלו, כל עיר ואם בישראל מורכבת מזרמים שונים, ובכן העיר המדוברת כאן, שונה בכך שהקודקודים שמונו לנהל אותה, אכן מהלכים בין הטיפות, ומנסים לענות על השחור והלבן בו זמנית כן ולא. וכך נוכל לראות את מוישה אבוטבול מסתודד בשיחת רעים בקסבה של בית שמש, ושעה אחר כאן מתקבל בזריקת אורז בחפלה מרוקאית צמוד לשוק העירוני. וטוב שכך. ולכן לוגו לעיר כזו אמורה לענות לצרכי כלל השילובים הטשונטאיים, טעם חריף מתוק משולב בהדר.
לצד זה, הצבתי לעצמי עדיפות: הלוגו יהיה ייחודי לבית שמש, ולא יוכלו להמיר אותו בקלות לטובת עיר אחרת בישראל החוגגת שישים.
כאשר עיני נתקעו בלוגו הראשון, זה ענה לי על כל הבריף העצמאי ששירטטתי לעצמי. מדובר ביצירה המבליטה את העיר בית שמש באלמנטים של שמש. פריחה [עיר בבניה]. לצד המסר הירוק [איכות סביבה], המספר שישים מהווה חלק מהיצירה, ומעל כולם: הטעם יכול לקלוע לכל המגזרים המרכיבים את העיר. לעומת רוב הלוגואים, הנהדרים והמעולים, שטעמם טיפה אובר-מודרני, ויכולים להתקבל כקשקוש בעיני השכבות החלשות בעירינו המעטירה.
ולמען השקיפות, אעתיק את דעתי אותה מסרתי לדובר העיריה מתי רוזנצוויג, בדבר עדיפותי את הלוגו הראשון.
הנימוק:
לוגו זה הוא בעיני בעדיפות ראשונה, מחמת שהוא מבטא אופטימיות, פריחה, שמש, ובנוסף גם אלמנטים ירוקים, אלמנט 'אין' בימינו אנו. השישים מחובר בנשמת הלוגו, כך שהוא בונה בויזואליות שבו את המסר האופטימי. לוגו זה עונה על טעמים מגוונים ושונים (כמו הגוונים המאכלסים את העיר), דתיים כחילונים, מזרחיים כאשכנזיים.
-----------------------
הנושאים החמים
