לכל המתעקשים לעשן, הייתי רוצה לשתף אתכם במכתב שכתב אחד מידידיי - בעניין זה.
פתוח לביקורות ולתגובות.
הנה הוא לפניכם:
"אגרת למחמיר"
ראיתי בני עליה, והם מרובים. אנשים של צורה, תלמידי חכמים.
בני תורה, יושבי על מדין, ואף אבות בתי דין.
אשר הם נוהגים סילסול בעצמם לנהג בכל מיני חומרות, טובות יותר וטובות פחות, ושאר מנהגים יקרים...
ואען ואומר אלהם: הנה, אין ספק שחומרא כשלעצמה - אם היא לשם שמים - טובה היא, אך בל נשכח שקיימים סביבנו אנשים נוספים בעולם.
בחג הפסח העבר עלינו לטובה, ראיתי אתכם, 'המחמירים', לרגע חשבתי לקנא בכם. אהה, איזה 'צדיקים' אתם, חומרות על גבי חומרות החמרתם על עצמכם. להרחיק מעליכם כל 'בדל' חצץ - חפצתם, לעשות רצון קונכם - בקשתם.
קיטניות - חס ושלום! שרויה - מאן דכר שמיה!
וכמובן: סיגריות בלי הכשר לפסח - בל ימצ(א)ץ!....
ראיתי שדפדפתם בעיון רב במודעות העתונים, משאלה אחת בלבכם: אולי משם תצמח ישועת המונים?
עד שמצאתם את שאהבה נפשכם - 'רק אצלנו - סיגריות כשרות לפסח למהדרין מן המהדרין, לכל שיטות המחמירים, בתוספת טעמים לקיום מצוות עונג ימים טובים', ושאר מרעין בישין....
מיד עשיתם 'הזמנה' גדולה, ולביתכם הובאה מכולה שלמה, במיני סיגרים מלאה ועמוסה, לקיום מצות החג בשלמות מרשימה. וכמובן, ללא כל 'בדל' של חמץ - אין צריך לאמרה!
אשריכם!
אשריכם שזכיתם להחמיר על עצמכם, לצאת ידי חובת כל המצוות והחומרות, רצון בראכם קיימתם (?), ומבין אדם למקום - ידי חובתכם יצאתם!
הרי 'שאלתם' את הקב"ה - והוא כמובן הסכים אתכם: הרי אין כאן חמץ - מותרים לכם!!!
אבל.
תרשו לי הקטן לשאול אתכם: האם את הסובבים שלכם - שאלתם????? (אלף סימני שאלה לא יספיקו)
כשאתה צועד ברחובות העיר ועלה להנאתך (?) עשן סיגריות משובח (?), האם חשבת פעם על האדם שעבר הרגע לידך וסתם את האף בידו, מנסה להתחמק, ללא הצלחה, מהריח היוצא מכיונך?
האם פעם חשבת 'להחמיר' ולבדוק: אולי מסתובבים לידי חולי אסטמה (ל"ע ול"ע), שבכל ענן שאני מפיח מפי אני מסכן אותם?....
אולי פעם רצית 'להחמיר' ולא לצער ילדים קטנים, וגם תינוקות, ולא לכלכך להם את הריאות - בעל כרחם?!
אני בטוח שהתשובה לכך היא: לא! אחד גדול.
אותי אף פעם לא שאלת: 'האם מפריע לך עשן הסגריות שלי'? 'האם אתה מרשהלי לעשן לידך'? וכדומה.
כי ידעת - אם היית שואל אותי, היית מקבל סירוב מוחלט!
הרי מותר לי להחליט איזה אוויר לשאוף לתוכי, מסכים? א"כ באיזה רשות אתה מעשן לידי?!
אבל לא שאלת, ועשנת בלי רשות
אולי בכלל לא חשבת לשאול. הרי 'למה לא'?
בטח 'למה לא', הרי אתה חושב רק על עצמך!
סליחה על הבוטות.
אבל מנקרת בי הקושיה ולא נותנת לי מנוחה:
הרי אתה 'צדיק' ו'מחמיר', הלא כן?! אז בא תהיה צדיק 'עד הסוף', כמו שאומרים, ותחמיר לא רק 'בבין אדם למקום', אלא בעיקר 'בבין אדם לחבירו'.
בעיקר?!
כן.
האם ידעת את מאמר חז"ל (תנד"א רבה כח, הובא בשמירת הלשון שער התבונה פ"ה): וְכֵן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי אֲהוּבַי! כְּלוּם חָסַרְתִּי דָּבָר שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִכֶּם? וּמָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם? אֶלָּא - שֶׁתִּהְיוּ אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה וְתִהְיוּ מְכַבְּדִין זֶה אֶת זֶה וְתִהְיוּ יְרֵאִים זֶה מִזֶּה, וְלֹא יִמָּצֵא בָּכֶם עֲבֵרָה וְגֶזֶל וְדָבָר מְכֹעָר...
זה מה שה' רוצה.
את החומרות תשאיר בצד. אם קיימת את העיקר - מותר לך להחמיר. אך אם בין אדם לחבירו חסר לך - הקב"ה לא חפץ בחומרותיך!!!
ובזה אני פונה בשם כל הסובלים, הן משום הריח, הם משום הבריאות, ומכל סיבה שהיא:
אם אתה אוהב להחמיר כלפי שמיא ואתה מדקדק גדול במצות שבין אדם למקום - אשריך וטוב לך, אך אל תשכח שהקב"ה רוצה שתתחשב בבריות שהוא ברא בעולם ולא תצער אותם.
אם רצונך ללכלך את ריאות, והריח הנורא כבר לא מפריע לך - (אני בכל אופן) לא אמנע אותך מלעשן. זו זכותך (אם אפשר לקרא לזה 'זכות').
אבל במטותא ממך - תעשה זאת בביתך שלך ובבית הכסא! כן. אין לך רשות להזיק לאחרים! וכמובן לא לבני משפחתך!
אנא, תשאיר את העולם נקי ואל תזהם אותו!
ואסיים, בברכה ובתקווה, שנזכה כולנו להחמיר ולקיים את העיקר - בין אדם לחברו ולעשות נחת רוח לבוראנו. אמן.
הנושאים החמים
