לילה ולא דומיה, להשאלה בב"ב

[פדואלה]

בנ"א צריך מעצמו לקום ולהתבונן בחייו,
האם טוב לו?
האם הוא מאושר?
מה מפריע לו?
איך הוא פותר את בעיותיו, באיזו צורה?
איך הוא מתמודד עם ניסיונות?
מי מכוון אותו?
האם יש לו רב צמוד?
כמה מודעות יש לו?
וכד'
אם מגיע ספר ונותן מקום להתבוננות, איפה הבעיה?
כן כן, תבוא האישה ותבדוק עם עצמה למה זה מעורר בה כ"כ הרבה ספקות, שאלות, בעיותי לילה ודמעות?
והאם הכאב בספר נוגע לה רק בגלל קריאה על כאב של האחר? או שאולי הכאב נוגע בה במקום אישי ומודחק? ואולי יש בה חלום מתוק לשינוי גדול בנושא הזוגיות ופתאום הוא מתעורר לחיים, והיא פשוט קמה ועושה לביתה ולעצמה? ומשדרגת את חיי הנישואין?
ואף אחד לא בא להודות לסופרת שאכן האירה את עיניה(ואני לא מדברת כרגע על גירושין, אלא ממש ההפך, המשך נישואין משובחים יותר)
מדיון שעלה אצלינו עם מורות, היתה סערת רגשות קשה מאוד, ובחדרי חדרים, בפינת הקפה, הודו כולן, שזה פתח להם עיניים לדברים אחרים ורק טובים. כמובן לאלה שיודעות לסנן מה מתאים להן ולביתן.
ואלה שצרכו אח"כ עזרה, נהנו מכך שלא היו היחידות... ונהיתה פתיחות יפיפיה בנושא של קלת עזרה ולא משנה באיזה תחום, זה נתן לגיטימציה לקבלת סיוע.

 

[מקופלת]

פדואלה, בעקבות דברייך אני חוזרת בי ממה שכתבתי...

אם יש נשים שעד שלא דחפו להן את הנושא דרך ספר קריאה מרתק, הן מעולם לא קמו להתבונן בזוגיות שלהן, מעולם לא חשבו איך ואיפה אפשר לשפר, אז כנראה שרבה התועלת על הנזק.

לתומי חשבתי שמספיק להתחתן כדי להבין שמרגע שעמדת תחת החופה ועד 120 בעז"ה, יש לך תחום נוסף והכי משמעותי שבו את צריכה להשקיע , לבדוק שהכל תקין, לקרא ספרים על הנושא וכו' וכו'.

צריך שתקום סופרת שתרתק אותך מספיק כדי שתתחילי לחשוב על החיים שלך??

עכשיו השאלה היא האם בספר יש הכוונה איך לשפר? כי אם לא- עכשיו גם צריך כמה ספרי מתח בדיוניים כדי לתת מענה לאלה שרוצות לשפר ולא להתגרש, אבל אין להן מושג איך להגיע לחומרים שלא נמצאים בספרי קריאה... (צינית כמובן, אבל זה עצוב)

 

[פדואלה]

מכירה מקרוב אישה שבאה אליי אחרי לילה שקראה את הספר וביקשה בדמעות, תעזרי לי...
שאלתי מה לעזור?
אמרה לי, תעזרי לי למצוא את האדם הנכון שיכוון אותי, את הספר הטוב שיבנה אותי, את היועץ המוכשר שייעץ לי וכו'. שלא נגיע למצב שאנו לא רוצים...
אמרתי לה תעזבי את כולם, שבי עם עצמך, תכתבי את כל מה שטוב לך/בך, ובבעלך, ומה לא טוב בך/לך ובבעלך ובזוגיות ובילדים ובאווירה וכו'.
קודם כל תהיי מודעת- שזה הספתח להכל, ואח"כ אתן לך מה שתרצי, אבל קודם כל תתבונני, תסתכלי, תשימי ליבך למה שקורה, מה גןרם לו לקרות? מה הטריגר שמפיל וכו'. זה יהיה בהתחלה קשה מנשוא, וזה לוקח כוחות נפש גדולים, והתחככות עם האמת הבלתי מתפשרת, אבל בסופו של דבר זה מקדם, מעלה ומשביח את החיים. ואת חיי הנישואין בפרט.

 

[ירושלמית0]

...

 

[להרגיש בבית]

כן,
יכול להיות שזוג עם בעיות
שאף אחד לא ידע מהן
(מעניין למה...)
קם וקיבל אומץ לעשות את הצעד
ולפרק את החבילה
בזכות ספר.

אין מצב שאשה שחיה חיים נורמליים
כולל בעיות בזוגיות מידי פעם
תפרק את הבית אחרי קריאה בספר הזה.

כן יכול להיות
שהאישה הזו
לא היתה קוראת את הספר
וממשיכה לסבול
עוד הרבה שנים
אבל אתה , לא היית יודע כמה היא סובלת.

מה עדיף?

 

[שריתי גוט]

יש לי בירושלים אם את רוצה

 

[תכל'ס]

מעניין לעניין באותו עניין
יש מדור בעיתון משפחה בשם נווה, שמדבר על סוגיות של שלום בית וזוגיות
ולאחרונה פורסמו שם כמה נושאים שפשוט גורמים לבתים בישראל להתפרק!
תחשבו על הגבר או על האישה שמזדהים וחושבים כאילו בן\בת זוגם מתנהלים כמו האנשים שבמדור והם מפתחים פחדים מיותרים וכדומה..
זה פשוט עוול לעשות להם את זה!
אולי מילים אלו יגיעו לאי מי מעורכי בתוך משפחה והם יעשו משהו בנידון ויפה שעה אחת קודם...

 

[אחת מאלף]

מסכימה איתך. אמנם בעיתון משפחה המדור פחות אמוציונאלי, ובכל זאת, לייצר מצבים שכאלו - בהם מנתחים מקרי חיים בצורה כזו, מגדירים ונותנים שם ל"בעיה" ובכלל - כביכול נותנים מענה רחב לשאלות מתוך מספר מילים של כותבת, מבלי להיפגש, להכיר, לשמוע, ולהיכנס לעומק - הוא רשלני, מתעתע ואפילו כמעט שרלטני. זה באמת עצוב.
מנגד - אנשים צריכים להיות חכמים דיים כדי להיזהר ממדורים ומתשובות להמונים נוסח עיתון. ורק לנסות להגדיל מודעות ולהקשיב לעצמם ולסביבתם, כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות.

 

[עט הדר]

שוב
קצת נאיבי לחשוב שאנשים טוב להם, יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו,
ויום אחד קוראים ספר או כתבה,
ו---מתגרשים...

זוית נוספת, לעומת כמה שזה נתן להם זרז לדעת מה הנכון עבורם לעשות
ישנם מאות ואלפים שהלכו לכיוון השני, התחזקו והשתפרו

 

[up]

---- מיותר
בקיצור, לא מתגרשים בגלל ספר!!!! צאו מזה!!!!!


(אחות של up)

 

[dvory]

אתן מעלות לדיון שאלה מאד מעניינת, שאינה קשורה רק ללילה ולא דומיה, כי אם לכלל הספרות החרדית החדשה:
האם מילים יוצרות מציאות או מציאות מייצרת מילים?
זאת ממש הגרסה הספרותית לשאלת הביצה והתרנגולת.
במקרה של הביצה והתרנגולת, דווקא יש תשובה.
מאמינה שהיא קיימת גם פה. והגלגל מסתובב גם כאן. כמו שתרנגולת מטילה ביצה שממנה בוקעת תרנגולת שמטילה ביצה וכן הלאה, במובן מסוים ובאופן מוגבל מאד אפשר לומר שככה קורה גם עם ספרים שמשקפים מציאות. הם לפעמים לא רק משקפים אותה כי אם גם מחזקים אותה. שוב, חוזרת על המילים שלי: במובן מסוים ובאופן מוגבל מאד.
זוכרת שלפני כעשור, כשכל העיתונים התחילו לכתוב, בעקבות 'בתוך', על גרושות וגירושין, אנשים התלוננו שהכתיבה על המציאות הזאת מייצרת אותה. אני לא פגשתי אף גרושה שבחרה להתגרש בעקבות הסיפורת הזו, כן פגשתי גרושות שהרגישו שסוף סוף הן מקבלות לגיטימציה וזכות קיום. וכן שמעתי, אם כי לא במו אוזניי, רק דרך קול שני ושלישי, על כאלו שהעזו להתגרש בעקבות הסיפורים הללו, כי הן הבינו שהחיים לא נגמרים בבית הדין, ולפעמים דווקא שם הם מתחילים. אז אפשר להגיד עליהן שבמקרה שלהן 'מילים מייצרות מציאות'?
לא יודעת. זאת שאלה מעניינת. כן יודעת, כמו שכבר נכתב פה לפניי, שאף אחת לא בוחרת בחיים קשים בגלל מה שהיא קראה בספר. ואם היא בוחרת בחיים כאלה בעקבות קריאה בספר, זה רק בגלל שקודם היו לה חיים קשים הרבה יותר...
בסופו של דבר, וגם בתחילתו, הכל מתחיל בנקודה הזאת, נכון? בבחירה החופשית. נוטים לשכוח אותה לפעמים... לשכוח לה שהיא אחראית בדרך כלל על המעשים שלנו, ולא הספרים שאנחנו קוראות...

נ"ב:
בעקבות הקפצת האשכול, שש שנים אחרי לידתו, מבהירה שדבריי אינם מתייחסים לספר הנידון בשום צורה.

 

[מ.לוינגר]

http://www.prog.co.il/forum/כתיבה-|...-לילה-ולא-דומיה-עוד-ביקורת-ספרותית#post302038

 

[אחת מאלף]

חושבת שאכן, מציאות מייצרת מילים ושיש לנו המון בחירה.
לגמרי לא שולל את העובדה, שמילים מאנשי מקצוע יכולות להיות מערערות. אישה שקוראת תאור של שאלה ומייד לאחריה תשובה עם מילים מפורטות, קשות, הגדרות קולניות ונחרצות שהן מענה לשאלה שלה, או מענה לשאלה של מישהי אחרת או מפוברקת אבל התוכן קצת מתקרב להיות דומה, והתגובה ממי שהוא בעל מקצוע או מתיימר להיות כזה, הרי שזה... לא אתי, לטעמי, בכל אופן. לא כל אחת גילתה את הבחירה, ועל זה, אמורות להיות אמונות, לפחות מעט, כותבות. לתת את המסר בדרך קצת רכה יותר ולא מתלהמת וקיצונית כל כך. נפש היא כל כולה משהו דינמי ובוחר, היא מורכבת מכל כך הרבה פיסות!!!! ולתת לה מקום של או - או, זה קיצוני וממילא גם חסר טעם. ולכן יש סופרות מצויינות, שמייצרות את המציאות המורכבת הזו ששזורה מאלפי פריטים. מעניין שדווקא אלו אינן מתימרות להיות מידי נשות מקצוע.

 

[תותח שיווקי]

http://www.prog.co.il/forum/כתיבה-|...-לילה-ולא-דומיה-עוד-ביקורת-ספרותית#post302038

קראתי עכשיו את כל האשכול ההוא, ומאוד לא מסתדר לי הציטוט הבא (מתוך גליון קטיפה האחרון):

חסיה ברטלר: "מאז הסיפור הראשון שלי ובכל פרק של ספר, אני חווה קושי ענק לשתף אותו עם הזולת.
אני פוחדת מביקורת, אני נפגעת אם הפרק או הסיפור אינם מוצאים חן, אני מרגישה חשופה אם מבינים מה טמנתי בו, ומרגישה נטושה או דחויה או שקופה - אם לא מבינים.
בקיצור, אוסף שלם של רגשות לא נחמדים, ועל אף שאני מתמודדת איתם שוב ושוב הם לא נעשים קלים יותר. קלים יותר ממה שהיו ממש בהתחלה - כן, אבל עדיין קשים בהחלט.
ולמרות העובדה שכבר שלחתי לקריאה מאות פרקים ועשרות סיפורים, אני לא נמלטת מזה. כמובן שאיני משתפת בכל זה. אני חווה את זה ביני לביני. זה לא קל. ניגשתי לטיפול רגשי על זה (!!!) והטיפול עזר במידת מה. אני עדיין פוחדת וכו' אבל לפחות איני פוחדת מן הפחד. גם זו התקדמות. ועל כן - מי שלא חווה את זה בכלל, שתודה להשם. זכתה בפיס.
ומי שכן - שתרגיש לפחות שהיא לא לבד..."

סוף ציטוט.
יש לי הרבה תובנות מהסתירה הגלויה בין התחושה של המחברת לבין העולה מספריה אבל מכיון שזה לא אמור לעניין אף אחד אשמור אותן בליבי.

 

[אחת מאלף]

גם לי. אני עכשיו מרגישה סתירה פנימית עזה, בין הצורך להסביר את התובנות שלי לבין הצורך לשתוק.

 

[שרלוט]

קראתי עכשיו את כל האשכול ההוא, ומאוד לא מסתדר לי הציטוט הבא (מתוך גליון קטיפה האחרון):

חסיה ברטלר: "מאז הסיפור הראשון שלי ובכל פרק של ספר, אני חווה קושי ענק לשתף אותו עם הזולת.
אני פוחדת מביקורת, אני נפגעת אם הפרק או הסיפור אינם מוצאים חן, אני מרגישה חשופה אם מבינים מה טמנתי בו, ומרגישה נטושה או דחויה או שקופה - אם לא מבינים.
בקיצור, אוסף שלם של רגשות לא נחמדים, ועל אף שאני מתמודדת איתם שוב ושוב הם לא נעשים קלים יותר. קלים יותר ממה שהיו ממש בהתחלה - כן, אבל עדיין קשים בהחלט.
ולמרות העובדה שכבר שלחתי לקריאה מאות פרקים ועשרות סיפורים, אני לא נמלטת מזה. כמובן שאיני משתפת בכל זה. אני חווה את זה ביני לביני. זה לא קל. ניגשתי לטיפול רגשי על זה (!!!) והטיפול עזר במידת מה. אני עדיין פוחדת וכו' אבל לפחות איני פוחדת מן הפחד. גם זו התקדמות. ועל כן - מי שלא חווה את זה בכלל, שתודה להשם. זכתה בפיס.
ומי שכן - שתרגיש לפחות שהיא לא לבד..."

סוף ציטוט.
יש לי הרבה תובנות מהסתירה הגלויה בין התחושה של המחברת לבין העולה מספריה אבל מכיון שזה לא אמור לעניין אף אחד אשמור אותן בליבי.

היא כתבה בגלוי
מה שכל סופרת חוששת בשקט.
אם מישהו חשב שהיא לא בן אדם- שיחשוב אחרת
ועל זה לבד מגיע לה שאפו ענק!!

 

[dafdefet]

מחפשת את הספר להשאלה.
במודיעין עלית

 

[מאיר גולן]

לא מובן ההקצנה של הדיון

גם אם אין משפחה שהתגרשה רק בגלל זה
ואין זוג שרק זה גרם לו לחיות רע.

לפעמים אם המצב סביר וסביל עדיף להשלים עם המצב, עבור הילדים וכו'
ולכן להעלות את המודעות זה לא דבר טוב בהכרח לכל אחד.
בטח לא באופן פומבי

 

[פדואלה]

לא מובן ההקצנה של הדיון

גם אם אין משפחה שהתגרשה רק בגלל זה
ואין זוג שרק זה גרם לו לחיות רע.

לפעמים אם המצב סביר וסביל עדיף להשלים עם המצב, עבור הילדים וכו'
ולכן להעלות את המודעות זה לא דבר טוב בהכרח לכל אחד.
בטח לא באופן פומבי

עוד לא שמעתי מישהו שבגלל מודעות עמוקה קרו לו דברים פחות טובים(לטווח ארוך) מלפני שהיה מודע...
ו...לפעמים דוקא בשביל הילדים צריך לפרק. "להחזיק" בילדים כקלף לחיים זוגיים יותר תקינים, זה טעות קריטית. ותשאלו את כל ילדי הגרושים(כמעט), שהיה הרבה יותר טוב אחרי הגירושין מאשר לפני.
וממה שאני שמעתי, בעקבות קריאת ספריה של הסופרת הנ"ל, יותר יותר נשים הלכו לטיפול, וקיבלו את המענה המקצועי להתמודדותן. ויש גם כאלה שבטיפול שללו להם את הדמיון שאולי הבעל מופרע נפשית, והוכיחו להן שזה לא כך. והמשיכו בחייהן והשביחו אותם מהצד הנשי דוקא שהוא היה הזקוק לטיפול ולא בכדי...

 

[תקוה]

ועוד משהו לידיעה-
היא לא כתבה את הספר הזה כי היא רצתה לרגש את הציבור. או לתת לנו אקשן סתם באמצע החיים.
רבנים חשובים וידועים ביקשו ממנה להעלות את הסיפור למודעות. ושלחו את ברכת הדרך של הספר הזה.
דוקא ממנה- כי היא יראת שמים מאוד, וידעו שהיא תכתוב זאת נכון. מה שחייבים לדעת ובצורה הכי נכונה כדי לא לפגוע בזוגיות של זוג אחד אפילו.. ויש לה בסוף מעין מבחן לאישה אם היא חוששת.

לו לא היו מבקשים ממנה. הספר לא היה רואה אור.
ונשמות ונפשות של ילדי ישראל לא היו יוצאים מגלות לגאולה.

גם אני שמעתי השבוע כמה נשם שאומרות שהחל מהרגע שהספר הזה יצא לאור הן שומעות על הרבה מקרי גירושין....
נשמע לי הזוי לגמרי.
הספר אולי נתן לה כלים להבין האם היא חיה במערכת יחסים תקינה או לא.. ואם היא החליטה שלא. בטוחני שהיא הלכה גם להתייעץ ושאלה... הרי לא נותנים גט על רגל אחת ולא ברגע אחד. וטוב שהחליטה מיד ולא גררה את זה עוד כמה שנים...