לילה טוב..

  • הוסף לסימניות
  • #1
באיזה שעה אתן נוהגות להשכיב ילדים בגילאי גן לישון?
להשכיב ילדה בת 6 בשעה 7 וחצי זה מוגזם?
לוקח לה קצת זמן להירדם, למרות שהיא כן נוקטת בפעולות של ילדות עייפות..
קמה כל בוקר ב7.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
על שאלה כזו אפשר לענות, כשיודעים באיזו שעה הילדה קמה בבקר...
אינה דומה ילדה שקמה ב-7:00
לילדה שקמה ב7:48...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בת ארבע וחצי ובן שנתיים נכנסים למיטה כל יום ב-6:45, ואוי לזה שמתווכח:) שניהם לא ישנים ביום בכלל.
בת חצי שנה שמחה ופעלתנית, גם לא ישנה ביום וגם נשארת ערה עד 12:00 בלילה. עצות לחינוך העוללה, או לחילופין, שירותי בייביסיטינג בהתנדבות, יתקבלו בברכה.

טרם היה לי הנסיון לגדל ילדות בנות שש, אבל נראה לי ש-7:30 זו שעה סבירה בהחלט. אני, לדג', כבר עברתי מזמן את גיל שש והייתי שמחה מאד ללכת לישון כל יום ב-7:30... :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בינתיים (רבע לשמונה) אני עדיין אומרת לבת השש שכבר מאוד מאוד מאוחר (במיטה עוד מלפני שבע...)
רותי פרוטי, בגילאים האלו הייתי משכיבה מוקדם יותר. את מוזמנת לנסות. בד"כ הילדים צריכים את השינה הזאת ובשבילך זה רווח נקי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עד גיל שש זה נורמלי בהחלט ללכת לישון בשבע (ולקום בשבע)- 12 שעות שינה.
מעל גיל שש זה כבר אזור דמדומים. חלק מילדי הלכו לישון עדיין בשבע, וחלק כבר התקשו להרדם.
אם היא לא נרדמת, הרי לך סימן שהילדה יכולה לאחר כבר את שעת השינה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י GRN;992467:
בינתיים (רבע לשמונה) אני עדיין אומרת לבת השש שכבר מאוד מאוד מאוחר (במיטה עוד מלפני שבע...)
רותי פרוטי, בגילאים האלו הייתי משכיבה מוקדם יותר. את מוזמנת לנסות. בד"כ הילדים צריכים את השינה הזאת ובשבילך זה רווח נקי.

יש לי גם את הגילאים של רותי פרוטי וזה בדיוק השעה שאצלי הם במיטה (מתי הם נרדמים זה עוד שאלה) בקיץ יותר קשה להכניס למיטה בשעה זאת בחורף גם 6:30 זה מצוין.
לפותחת האשכול- נשמע לי שעה סבירה בהחלט!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני קופצת על האשכול...
כנראה שעון קיץ הזיז משהו

ילדי המתוק בן השנתיים וחצי הפסיק לישון שנת צהרים (11-12 ) בגן
והוא ממש לא מחזיק מעמד גם לא עד 6
ולשים אותו לישון ב2 בצהרים ומעירה אותו די בכח אחרי שעה וזה גורם לו לישון ב9
מה עושים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ומה עושים עם ילד בן 7 שנכנס למיטה ב7:45 ופשוט לא מצליח להרדם!
הוא נרדם רק באיזור 9:30-10:00 וקם ב7:00 בקלות מפתיעה
האם זה אומר שהוא צריך פחות שינה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אצלי בני 6 וחצי ו-8 וחצי יחד נכנסים למטה ב-8.10(שעה רשמית, גולש קצת בד"כ...)
קמים ב-7.
בן הכמעט 11 במיטה ב-9
בנות ב-ז וב-ח הולכות לישון ב-10.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י GRN;992467:
בינתיים (רבע לשמונה) אני עדיין אומרת לבת השש שכבר מאוד מאוד מאוחר (במיטה עוד מלפני שבע...)
רותי פרוטי, בגילאים האלו הייתי משכיבה מוקדם יותר. את מוזמנת לנסות. בד"כ הילדים צריכים את השינה הזאת ובשבילך זה רווח נקי.

אבי הילדים חוזר כל יום בשש, לאחר שלא ראה אותם יום שלם (למעט רבע שעה לחוצה בבוקר וזהו). אני בדעה שמגיע לקטנטנים גם זמן איכות קצרצר עם אבא.
מעבר לזה, הם בדרך כלל עירניים ושמחים, ולא נראה שהם עייפים קודם מעבר לממוצע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י סתם;992506:
אני קופצת על האשכול...
כנראה שעון קיץ הזיז משהו

ילדי המתוק בן השנתיים וחצי הפסיק לישון שנת צהרים (11-12 ) בגן
והוא ממש לא מחזיק מעמד גם לא עד 6
ולשים אותו לישון ב2 בצהרים ומעירה אותו די בכח אחרי שעה וזה גורם לו לישון ב9
מה עושים?

ומתי הוא קם בבוקר?
לפעמים שינוי קטן של שעת הקימה יכול לסדר לו גם את שעת השינה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י בראש מילה;992542:
ומתי הוא קם בבוקר?
לפעמים שינוי קטן של שעת הקימה יכול לסדר לו גם את שעת השינה.

7.20 אני לפעמים אפילו מעירה אותו
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
רק הבת שלי (שנתים וחצי) ישנה ב10-12 בלילה?
אם אנחנו לא ישנים היא לא ישנה! כמה שאשב לידה לא יעזור היא לא נירדמת
ואם כן, היא קמה אחרי שעה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י gg;992516:
ומה עושים עם ילד בן 7 שנכנס למיטה ב7:45 ופשוט לא מצליח להרדם!
הוא נרדם רק באיזור 9:30-10:00 וקם ב7:00 בקלות מפתיעה
האם זה אומר שהוא צריך פחות שינה?

קודם כל, יש מציאות כזו שילד צורך פחות שינה.
זה ענין של הרגל.
ובגדול, שעות שינה זה מושג של עקביות.
לא משנה באיזו שעה את משכיבה, שבע או שבע ורבע או שמונה.
מה שחשוב בנוגע לילדים ובפרט אם הם קטנים, זה עקביות בכל תהליך ההכנה לשינה.
ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, ק"ש וכו... בלי לדלג או לסטות.
כשילד מתרגל שיש סדר ועקביות בערב(גם בבוקר) הוא מפנים את זה ומערכות התגובה שלו פועלות בהתאם.
בכלל, בכל הנוגע להרגלים ולחינוך ילדים, עקביות זו מילת המפתח.
שיהיה לכולנו הרבה נחת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י מעיינות21;992564:
רק הבת שלי (שנתים וחצי) ישנה ב10-12 בלילה?
אם אנחנו לא ישנים היא לא ישנה! כמה שאשב לידה לא יעזור היא לא נירדמת
ואם כן, היא קמה אחרי שעה..

גם שלי. נרדם ב-7 ואחרי שעה/שעתיים מתעורר ומסתובב עד שמתעייף.
זה נורא! כי בבוקר קשה לו לקום וכל היום הפוך (הכל באשמת השינה במעון)
אבל זה נח לי שהוא נרדם (לפעמים לא) עם כל הילדים ואז יש לי שעת רוגע לטפל בבית...
ולא עזרו איומים, עונשים עקביות, פרסים... אין לילה שהוא לא קם!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בד"כ ככה זה עם הילד הראשון שהוא נרדם יחד עם ההורים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ילד בן שנתיים לא צריך לישון צהרים?
הבן שלי בן שנתיים וארבעה חודשים מגיע ב 1 מהגן, ובשעה 1 וחמישה הוא רדום!!!
הם לא צריכים עדיין לישון שעה וחצי שעתיים בצהרים?
הוא ישן עד 3 וחצי לפעמים קצת לפני והולך לישון ב 8

אשמח לשמוע את דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
צרת רבים...:(
הבן שלי בן 2.5, ומאחרי פסח היה לי קשה עם ההשכבה שלו. יש לו 'טקס שינה' קבוע ובכל אופן הוא היה שוכב המווון זמן עד שנרדם.. (מ7:30 ועד.. היום זה היה משהו כמו 9:15)
אומנם ראיתי שם אני מעירה אותו בבוקר מוקדם יותר זה עוזר לו להרשם באותו יום מוקדם יותר, אבל לא משמעותי בשביל להתאמץ על זה..
גם ככה ב8:00 הוא מעיר אותי, לא מתחשב בחופשת לידה...:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
איזה קטע.
אני מבינה שעם כל הקושי בשנים שהם קטנטנים, בכל אופן יש פה שקט בערב. הכי מאוחר בשבע.
(ועד לפני שנה, בשש הייתה דממה!!! זה היה ממכר).
מהשעות שפורטו פה עבור ילדים גדולים יותר, אני מבינה שיש שנים שהם משכיבים אותנו לישון... :)

באמת שכנה אחת, עם ילדים גדולים, ראתה אותי פעם סחוטה לגמרי, נגררת איתם הביתה אחרי הגינה
לקלחת של ארוחת ערב ומקלחות, וציינה לי שעלי להנות מהשנים הללו - על אף הקושי - כי אח"כ אין שקט אפילו בערב.
לא שהעלתי על דעתי שלא להנות. אני נהנית גם בשעות שהם ערים וגם כשהם ישנים. כל מצב זה סוג אחר של כיף...

ולעניין השאלה:
בני בן 3.5 הולך לישון בשבע, בלי לישון בצהריים.
יש ימים שקצת קשה לי לשאיר אותו ער בצהריים (במיוחד אחרי יום מהסוג היותר פעיל בגן).
לפעמים אני נכנעת ונותנת לו לישון, ואז באמת כל הסדר הטוב משתבש.
כלומר, אין שום פרופרוציה בין כמה שהוא ישן בצהריים, לבין איחור שעת השינה בערב.
זה בערך ביחס של 10 דקות שנת צהריים לשלושת רבעי שעה איחור בשינת הלילה.
אז לתת לו לישון שעה? זה ממש ביוקר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מה אומרות על הנושא?
נסענו אתמול מירטשלים לעמנואל.
אוטובוס עולה על גדותיו. איו אופציה אחרת- האוטובוס הבא עוד שעה וחצי! כלומר לעלות לאוטובוס כמעט בשעה שהגענו הביתה עם ילדים קטנים שיש להם מחר גן ואמא שיש לה עבודה ומשפחה עייפה מאוד כבר עכשיו....
עולה לאוטובוס, חלק מהמושבים יושבים רביעיות - שלישיות של ילדים, חלק אימהות+ תינוקות.
אני עם ילדה בת שנתיים+ ילדה בת שלוש+ בעלי+ עגלה+ מזוודה. עולים לאוטובס- אין מקום בתא מטען.
בעלי והגדולה מתיישבים על המדרגות, אני עם הקטנה על הידיים (אסור לי), מחפשת מקום לשבת.
רואה את מצב הכסאות, מתלבטת מאוד, בסוף לא מקימה אף אחת ומתיישבת על המדרגה שבסוף האוטובוס מתחת הספסל האחורי. הקטנה עומדת, אין לה מקום לשבת לידי, ליד בעלי אני מפחדת- בצפיפות הזאת לידי זה לא מסוכן, לידו- כן...
אחרי כמה תחנות שאין אנשים, יש תחנה- עולים בה זוג עם תינוקת בערך בת שנה. נערה קמה לאשה.
לא שואלת למה קמו לה ולא לי.
התחרטתי למה לא ביקשתי.
מה אומרות על מצב כזה- הייתם מבקשות?
לא אכפת לי להצטופף עם עוד 5 נערות ו3 ילדים בספסל האחורי, אכפת לי שלילדה בת שנתיים לא היה איפה לשבת! לא היה מקום עליי בגלל המיקום והיא צרחה כל הנסיעה כי הייתה מטורללת ורק רצתה לישון.
ואיך ישבנו יחד, צמודות זו לזו. על ספסל רחב ברחוב צדדי. לילה רודף לילה. הרוח צלפה בנו, הקור הירושלמי הרעיד את גוונו.
עוברים ושבים נעצו בנו מבטים חוקרים, חומלים. כל זה לא הפריע לנו. יחד ישבנו. את ליטפת אותי באהבת אין קץ, אני תחבתי את ידי הרכה בידך.
לפנינו, על מדרגת אבן שחורה משנים, עמדה הכוס. כוס חד פעמית, פשוטה. כמוה זרוקות היו לאינסוף לאורך הרחוב.
ובכל אופן, בראשי הצעיר תהיתי אינספור פעמים: למה דווקא ליד הכוס הזאת נעצרים האנשים? למה דווקא לתוכה הם זורקים מטבעות? ומי בכלל מניח אותה כאן, מדי בוקר?
כשנעשה מאוחר, ממש רגע לפני שחשתי ברעב, את היית קמה ממקומך, אוספת לידייך את הכוס, וסופרת.
ראיתי את השפתיים שלך נעות באיטיות: אחד, שתיים, חמש עשרה ארבעים...
אח"כ היית שולחת אלי חיוך מהיר, תמיד. "חכי לי, אהובה. טוב? אני הולכת לקנות לנו אוכל..."
ואני קפצתי עליך, ולחשתי לך, לתוך האוזן: "תודה אמאלה. את האמא הכייייי טובה בעולם!"
וכשהלכת, בצעדים כפופים כאלו, עייפים, עקב אחריך מבטי. רך, תמים, שלם.
חיכיתי לך, בטח שחיכיתי. לאן יכולתי ללכת??
ובזמן שחיכיתי לך, ולא אכחיש- גם ללחמניות ולבורקס, הייתי מנסה במלוא יכולתי לפתור את החידה.
במה זכתה הכוס? למה דווקא היא מתמלאת מדי יום במטבעות, עד חציה?
הייתי לוקחת את הכוס, שכעת שכבה קמוטה על המדרכה המלוכלכת, מרימה כוס נוספת, זהה ממש- ומנסה להבין.
מה ההבדל, בכל זאת?
מעולם לא מצאתי תשובה, כי כשהיית חוזרת, שקית נייר חומה בידייך, הייתי שוכחת הכל. שוב לא עניינה אותי הכוס, וסודות היקום לא הטרידו אותי עוד. בלהט הייתי נוגסת בלחמניה, לא מוותרת על השומשום שהתקבץ בתחתית השקית.
וכשתחבת בידי שקית נוספת, ולחשת בעיניים נוצצות: הפתעה!! – לא היתה מאושרת ממני.
בהתלהבות הייתי פותחת את השקית, נהנית לגלות בה- פעם בורקס גבינה, פעם פיציה...
היתה הפעם שבפנים הסתתרה סופגניה שחומה. כמה צחקת כשנגסתי בה, וב"פלופ" אחד התמלאתי כולי אבקת סוכר...
כמה צחקתי אני, כשגיליתי ששפתיי מכוסות ריבה מתוקה. כמה צחקנו שתינו כשמיהרתי להצמיד לך נשיקה, מטביעה בלחייך חותמת אדמדמה, אוהבת.
והיה הלילה ההוא, בו הייתי נחושה להבין. הייתי כבר ילדה גדולה, אולי בת 8, או 9. וחכמה נורא. את אמרת, זוכרת?
ועדיין, הרגיזה אותי חידת הכוס. אולי בגלל שבכל פעם שהייתי שואלת עליה, היית מביטה עמוק לתוך עיני, ושפתייך מחייכות. והיה בו, במבט שלך, המון. אהבה, דאגה, רחמים, פחד. וחיוך לא היה בו. אולי אותו מבט, הוא שגרם לי לעסוק בחידה, בסקרנות שהתחלפה עם הזמן בנואשות.
הייתי שואלת שוב ושוב, מנסה להוציא ממך את הסוד בעקשנות שלא הכרת.
מה זאת הכוס הזאת, אמא? ומי זה שמניח אותה מדי יום על האבן? ולמה דווקא על האבן הזאת, הקרובה אלינו? ולמה מניחים האנשים מטבעות? ולמה האיש לא מגיע לקחת את הכוס שלו בלילה? הייתי שואלת שוב. ושוב. ושוב. ואת? מעולם לא נזפת. מעולם לא כעסת. רק אותו מבט שרט אותי. דוחק בי להרפות, דוחק בי שלא.
כך היה, עד אותו הלילה. אותו לילה שבו הייתי נחושה להבין. חיכיתי לך, רעבה. ליקקתי שפתיים, וניסיתי לנחש. איזו הפתעה תביא לי אמאלה היום? פיציה? מממ... אולי בורקס נוטף גבינה?
בצומת נפתחה דלת המאפיה. שני ילדים יצאו ממנה, מרוצים. הגבוה אחז בידו שקית נייר חומה, מוכרת. השני הושיט יד מבקשת. אחיו נענע נמרצות בראשו, לא נכנע ליללות שנשמעו עד לספסל. הצטערתי בשביל הילד שלא הכרתי; שחלק איתי רעב. רכב לבן הסתיר ממני לרגע את הילדים, וכשחלף ראיתי את השקית מחליפה ידיים, נותרת סגורה. כשחצו את הכביש, בסמוך אלי, שמעתי את הקטן מפזם בהנאה: "בורקס, בורקס היום יש לי בורקס..." אה? צחקקתי. מבוישת, כיסיתי את פי. הבטתי בהם ברחמים. הם המשיכו בדילוגים, אפילו לא שמו לב לילדה שעל הספסל. לצחוק. לנימוס שאחר להופיע. משכתי כתפיים.
הבטן שלי התכווצה. ידעתי, תכף נאכל והכאב יחלוף. ניסיתי להסיח את דעתה, הסתכלתי סביב. מבטי נפל על הכוס. החלטתי: היום אני אדע. היום אמא תספר לי. לא יכול להיות שלא. נעמדתי, יישרתי יד מראש מתולתל אל עץ, הסתכלתי בהתרגשות בתוצאה: כל כך גבוהה הייתי! כמעט עד הענפים. גאה, נעמדתי שוב. הפעם על קצות האצבעות. שרטטתי קו בלתי נראה מהראש הזקוף, הופ- לעץ. הסתובבתי. היד שלי היתה מונחת בדיוק מעל למסמר העקום. ידעתי, הפעם אמא לא תוכל לסרב. הפעם היא תספר לי הכללל. בהתרגשות ציפיתי לך, מקפצת מרגל אל רגל. כעת, לא הלחמניות עניינו אותי, ולא ההפתעה (פיציה! ניסית להלהיב אותי). חפשתי את המסמר, נלהבת להראות לך עד כמה גבוהה אני. רק אז שמתי לב, בעץ הרחב היו תחובים כמה וכמה מסמרים, בשום אופן לא יכולתי לזהות מי מהם הוא שלי. ויתרתי על ההוכחה לבגרותי, נעולה על המטרה. כרכתי ידיים סביב צווארך, הרכנתי ראש על ליבך, ובקשיחות ילדותית תבעתי: ספרי לי, אמא. ספרי לי הכל. ילדה גדולה אני.
ראיתי אותך, אותו מבט הבזיק באישונייך, שרט אותי. אבל הפעם הייתי להוטה מכדי לעצור, לפייס. הדקתי את אחיזתי בך, וחיכיתי. ידעתי: הלילה זה יבוא. על פניך הטובות קראתי את ההתלבטות, שפתייך נמתחו וחיוך לא היה בהם עוד. נדרכתי. עדיין לא התחרטתי. אחרי הכל, הייתי ילדה. לא הבנתי, באמת שלא, את הצער הנורא שגרמתי לך. ואז נשמטו השפתיים המתוחות; לרגע הרגשתי את גודל המעמסה שעל כתפייך, וחששתי שתפרצי בבכי. אבל לא. את חייכת. חיוך רך, מלטף, אימהי.
ותחת רקיע כחול, לאורו החיוור של ריח-סוף-חודש, ספרת לי.
באותה שעה שאמהות בשכונה כיסו בשמיכות הלו קיטי ילדות רטובות-תלתלים, באותו הטון שסיפרו אגדת-עם לעיניים קטנות עצומות, באותו חיוך שאהבה ולאות משמשים בו בערבוביה, ספרת לי. בהטעמה, כאילו ואת קוראת את המילים מתוך ספר שעיני לא רואות. כאילו לא היה זה סיפור- חיינו. היו שם, בסיפור, אבא צדיק ובנו המתוק בן החודשיים.
היו שם מלאכים טובים, לבנים, שראו כמה טהורים הם, שניהם, ורצו אותם קרובים אליהם.
היה שם עולם אחר, מואר, ובו אבא ותינוק שמחים יחד עם כל המלאכים.
היתה שם גם אמא, בסיפור. אמא שאהבה כ"כ את אבא'לה ואת התינוקי'לה, ומתגעגעת אליהם הכי שאפשר בעולם.
אמא שנשארה כאן, עם הבת שלה, בת השנה וחצי. ומה לה בעולם חוץ ממנה...
והאבא דאג מלמעלה, אז היתה גם הכוס שמלאך צחור כנפיים מניח מדי בוקר על האבן, בשליחותו, וכשמלאך מניח כוס חד פעמית על אבן, היא איננה כוס רגילה, ומשכך- החלו העוברים ושבים להניח בה מטבעות.
והייתי אני, שעצמתי עיניים, הנחתי ראש על כתף רועדת, ונרדמתי.
באותו לילה, פגשתי לראשונה את אבא, ואת יוני.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה