הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
היא שנאה לילות לבנים.
תהתה למה תמיד זו היא שתתהפך תפקח עין. לא תצליח לעצום אותה שוב.
תלתה את הסיבה, בתחנה בה היא ממתינה, תשע שנים היא מחכה.
תשע שנים שסוחבות בתוכן המון לילות כאלה. לבנים
שנים שהיא בולעת מילים אסורות בתוכה, מאמינה, ועדיין כל כך רוצה.
וזה לא שהיא לא ניסתה, היא אישה טובה, עשתה ככול יכולתה. הסגולות הרבות, המתרבות. כבר מוכרות לה כולן.
אבל אלוקים חשב עבורה אחרת, מוביל אותה בדרך פתלתלה ומעייפת, משאיר אותה בדד, מאחור. אבל מבטיח שכך עבורה זה טוב.
והיא אישה תמימה משתדלת להאמין, להרגיש חזק, את רצונו של כל יכול להיטיב, להחזיק במקל הביטחון, בלי ליפול, ולחשוב
מה יכול להיות יעודה בעולם. אישה בלי דור שלא ייטוש תורתה, תורת אימא.
בתחילה היא חושבת אמוציונאלי ובומבסטי, רוצה להקים ארגונים, חושבת איך לשנות חיים של אנשים.
אבל בסוף היום, כשהיא חוזרת, היא מרגישה ריקה ומבוזבזת.
כי העניינים זזים בקצב הצב, והיא כמו תמיד רוצה כאן ועכשיו.
ופתאום הולמת בה ההכרה, מאיפה שמתחיל הקושי, שם נמצאת נקודת העבודה, תכלית היעוד שלה.
וזה קשה לה, קשה כל כך שהא עוצרת נשימה, בולעת את הרוק, ומחליטה לנסות, להפסיד היא לא תפסיד, ולהרוויח, מקווה.
יום רודף יום, היא עדיין מחכה אבל עכשיו היא בטוחה שיום שעובר הוא איננו לריק, וצופן בתוכו עוד רגע של מטרה, ויום כזה של המתנה עם כל הקושי טומן עבורה עבודה של אמונה וביטחון בהקב"ה, ואז אולי ה' יראה לליבה ויגשים לה משאלה.
כי עכשיו היא לא בטוחה
היא פשוט, מאמינה.
*אשמח לביקורת
תהתה למה תמיד זו היא שתתהפך תפקח עין. לא תצליח לעצום אותה שוב.
תלתה את הסיבה, בתחנה בה היא ממתינה, תשע שנים היא מחכה.
תשע שנים שסוחבות בתוכן המון לילות כאלה. לבנים
שנים שהיא בולעת מילים אסורות בתוכה, מאמינה, ועדיין כל כך רוצה.
וזה לא שהיא לא ניסתה, היא אישה טובה, עשתה ככול יכולתה. הסגולות הרבות, המתרבות. כבר מוכרות לה כולן.
אבל אלוקים חשב עבורה אחרת, מוביל אותה בדרך פתלתלה ומעייפת, משאיר אותה בדד, מאחור. אבל מבטיח שכך עבורה זה טוב.
והיא אישה תמימה משתדלת להאמין, להרגיש חזק, את רצונו של כל יכול להיטיב, להחזיק במקל הביטחון, בלי ליפול, ולחשוב
מה יכול להיות יעודה בעולם. אישה בלי דור שלא ייטוש תורתה, תורת אימא.
בתחילה היא חושבת אמוציונאלי ובומבסטי, רוצה להקים ארגונים, חושבת איך לשנות חיים של אנשים.
אבל בסוף היום, כשהיא חוזרת, היא מרגישה ריקה ומבוזבזת.
כי העניינים זזים בקצב הצב, והיא כמו תמיד רוצה כאן ועכשיו.
ופתאום הולמת בה ההכרה, מאיפה שמתחיל הקושי, שם נמצאת נקודת העבודה, תכלית היעוד שלה.
וזה קשה לה, קשה כל כך שהא עוצרת נשימה, בולעת את הרוק, ומחליטה לנסות, להפסיד היא לא תפסיד, ולהרוויח, מקווה.
יום רודף יום, היא עדיין מחכה אבל עכשיו היא בטוחה שיום שעובר הוא איננו לריק, וצופן בתוכו עוד רגע של מטרה, ויום כזה של המתנה עם כל הקושי טומן עבורה עבודה של אמונה וביטחון בהקב"ה, ואז אולי ה' יראה לליבה ויגשים לה משאלה.
כי עכשיו היא לא בטוחה
היא פשוט, מאמינה.
*אשמח לביקורת
Reactions: פיוז'ן, שירת הכוכבים, שמואל! ועוד 22 משתמשים25 //