דרוש מידע לימודי מקצוע CBT

[גלבוע]

לא בדיוק
אבל אם כן - יש לך יד בדבר...

אם מהדברים שלי הוצאת פרשנות כזו, אז את ממש רוצה לשמוע מה שאת רוצה לשמוע
אני לא ממליצה לאף אישה שרוצה לעסוק במקצוע טיפולי ללמוד מסלול ללא תואר.
מי שלא רוצה מסלול אקדמי משיקול עקרוני - אני חושבת שכדאי לה לחפש מקצוע שבו תואר אינו תנאי סף כל כך קשוח.
עד כאן עמדתי הרהוטה והמנומקת.
עשי כרצונך, אבל אל תתלי זאת בשמי

 

[ELFISH]

אדם יודע מה ילד יום?
אנחנו עושים השתדלות לפי מה שנראה לנו מתאים כיום, ולא רואים סיבה שזה לא יתאים בעתיד
וה' ינחה אותנו.
גם הסיבות שאת ציינת יכולים להשתנות.
יכול להיות לדוגמה שהרבנים יאסרו על בתי ספר להעסיק נשים שעשו תואר שני - בדיוק מהסיבה שאוסרים לעשות את התואר, או לחילופין - בגלל שבהרבה קהילות אסרו לגמרי לעשות תואר שני, במשך השנים לא תהיה לבתי ספר ברירה, אלא להעסיק מישהי שלמדה באופן לא אקדמי.
יכול להיות שהנושא הטיפולי יפסיק להיות סודי, ושיווק של קליניקה עצמאית יהפוך להיות יותר פשוט.

בתי ספר לא יכולים להעסיק בלי תואר כי אין לזה תקצוב. אז כל עוד לא הרבנים מתקצבים- זה לא ישתנה. כנ"ל כל מוסד רשמי, קופ"ח וכד'. זה לא ילך אחורה אלא קדימה- ליותר אקדמיזציה ולא ההפך.

אני מאד מאד ממליצה לדבר עם 5-10 נשים שעשו קורסים, פתחו קליניקה ומתפרנסות טוב. ולא להתרשם מדיבורים על "יומן מלא" כי את זה לומדים לדקלם אצל יוסי לוי וחבריו.
לבדוק *באמת* מה המצב הכלכלי שלהן, ואז לקבל החלטה.
מנסיון רב שנים בתחום- על כל אחת שמצליחה להכניס כסף, יש כמה עשרות שמגלות באיחור ששילמו הון ואפילו את עלות הלימודים הן לא מצליחות להחזיר.

 

[גלבוע]

אני מאד מאד ממליצה לדבר עם 5-10 נשים שעשו קורסים, פתחו קליניקה ומתפרנסות טוב. ולא להתרשם מדיבורים על "יומן מלא" כי את זה לומדים לדקלם אצל יוסי לוי וחבריו.
לבדוק *באמת* מה המצב הכלכלי שלהן, ואז לקבל החלטה.
מנסיון רב שנים בתחום- על כל אחת שמצליחה להכניס כסף, יש כמה עשרות שמגלות באיחור ששילמו הון ואפילו את עלות הלימודים הן לא מצליחות להחזיר.

ככה גם מה שאני פוגשת.
במיוחד בדגש על כאלה שכאילו נראות נורא מצליחות, ובשקט בשקט באות לספר את המציאות הכואבת....

 

[Ruti Kepler]

כמה נקודות שחסרות בלימודים הלא-אקדמיים, והיעדרן בולט אצל רבות מהמטפלות חסרות התואר. כל פתרון שיגובש בקשר ללימודי טיפול חרדיים מפוקחים, יהיה חייב להתייחס אליהן:

1. אתיקה מקצועית. בסילבוס של קורס יקר ומדובר מאוד, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי שיעור אחד (!) על אתיקה. ולרבות מהמטפלות שהוכשרו במסגרות כאלו, אין שמץ של אתיקה מקצועית. הן יכולות לקבל במקביל שתי קרובות משפחה, לקבל מכרות וחברות שלהן, לצאת מגבולות הסֶטינג הטיפולי, ומי מדבר על שולחן בחתונה שבו הן מסוגלות לפטפט על מקרים טיפוליים, גם אם בעילום שם.

2. היכרות נרחבת ומעמיקה עם הפרעות, בעיות ומחלות. זה בסדר גמור להיות מטפל בפצעים שטחיים בעזרת שמני מרפא. אך אם אינך יודע להבדיל בין עקיצה-לפצע כרוני-לגידול, אתה עלול לסכן את מטופליך. בהכשרה אקדמאית לומדים לזהות מצבים מסוכנים שדורשים התייחסות שונה, וגם להכיר את מגבלות היכולת.

3. 'לא רוצה להיחשף לדברים קלוקלים'. אם כך, איך תוכלי לטפל בנפשות? תבוא אלייך נערה שסובלת מחרדות. בשיחה הרביעית או החמישית תגלי שהיא עברה טראומה מהסוג שנפשך איננה מסוגלת ורוצה לשמוע (וזה בסדר גמור!) מה תעשי אז? תשלחי אותה הלאה, אחרי שהיא כבר נפתחה ונחשפה? תהרסי לגמרי את האמון שלה בתהליך טיפולי? תשבי ותשמעי בתחושה של 'אני מתקלקלת פה'?
אנשים שאינם מסוגלים לשמוע על דברים שאינם שמן זית זך, אנא אל יפנו למקצועות הטיפול. זה פשוט לא. מי שאינה מסוגלת להריח ולגעת בפצע סוכרתי נמק, שלא תלך להיות אחות. (כי היא תיחשף גם לדברים גרועים מאלה). לבקש ללמוד רפואה במקום בו לא מדברים על זיהומים בכלל, זה... פשוט לא עובד. לא בסיעוד, לא ברפואה, לא ברפואת הנפש.

4. תנאי קבלה. בלימודי טיפול אקדמיים, יש תנאי קבלה מאוד מאוד קשוחים ונוקשים לתואר השני, שמאפשר לטפל באנשים בפועל. מבחנים, ראיונות, סינונים. הקפדה על כך שהמתקבלים יהיו אנשים שלמים בנפשם, שמסוגלים לקחת אחריות על נפש של מישהו אחר.

4. תהליך אישי. בלימודי טיפול אקדמיים, הלומדים עוברים בעצמם טיפול פסיכולוגי, בידי בעלי מקצוע מוסמכים. זה תנאי בסיסי. במקומות שאינם אקדמיים, אפשר לראות לא מעט נשים 'בלתי מעובדות' בהגדרה עדינה, שהולכות לטפל באנשים אחרים בטרם עברו בעצמן תהליך מינימלי של התייצבות. ואין כל פיקוח על כך.

5. סטאז'. בלימודי טיפול אקדמיים, יש סטאז' ארוך, עם ליווי ופיקוח, במקומות 'אמיתיים'.

6. הדרכה. מטפלים מוסמכים אקדמית, עובדים עם הדרכה מקצועית צמודה. הם מתייעצים על המטופלים שלהם ומקבלים הכוונה כל הזמן.

יצויין כי אין באמור לעיל המלצה או אי המלצה ללכת ללמוד, ללכת לטפל, או ללכת למוח אחד. אלו רק נקודות לציון שעולות מן השטח, ודורשות פתרון ומענה.

עוד יצויין כי הח"מ אוהבת מאוד גם מטפלות אלטרנטיביות מסויימות, למגינת לב הפסיכולוגיות המוסמכות.

 

[פעמונים1]

אם מכל סיבה שהיא לא מתאים לך ללמוד לתואר, יש אפשרות ללמוד ייעוץ חינוכי, יש בכמה סמינרים

ואיך זה? מספיק מקצועי? כדאי? מומלץ?
אשמח לשמוע על האופציה הזאת מבעלות ניסיון. תודה.

 

[פעמונים1]

כמה נקודות שחסרות בלימודים הלא-אקדמיים, והיעדרן בולט אצל רבות מהמטפלות חסרות התואר. כל פתרון שיגובש בקשר ללימודי טיפול חרדיים מפוקחים, יהיה חייב להתייחס אליהן:

1. אתיקה מקצועית. בסילבוס של קורס יקר ומדובר מאוד, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי שיעור אחד (!) על אתיקה. ולרבות מהמטפלות שהוכשרו במסגרות כאלו, אין שמץ של אתיקה מקצועית. הן יכולות לקבל במקביל שתי קרובות משפחה, לקבל מכרות וחברות שלהן, לצאת מגבולות הסֶטינג הטיפולי, ומי מדבר על שולחן בחתונה שבו הן מסוגלות לפטפט על מקרים טיפוליים, גם אם בעילום שם.

2. היכרות נרחבת ומעמיקה עם הפרעות, בעיות ומחלות. זה בסדר גמור להיות מטפל בפצעים שטחיים בעזרת שמני מרפא. אך אם אינך יודע להבדיל בין עקיצה-לפצע כרוני-לגידול, אתה עלול לסכן את מטופליך. בהכשרה אקדמאית לומדים לזהות מצבים מסוכנים שדורשים התייחסות שונה, וגם להכיר את מגבלות היכולת.

3. 'לא רוצה להיחשף לדברים קלוקלים'. אם כך, איך תוכלי לטפל בנפשות? תבוא אלייך נערה שסובלת מחרדות. בשיחה הרביעית או החמישית תגלי שהיא עברה טראומה מהסוג שנפשך איננה מסוגלת ורוצה לשמוע (וזה בסדר גמור!) מה תעשי אז? תשלחי אותה הלאה, אחרי שהיא כבר נפתחה ונחשפה? תהרסי לגמרי את האמון שלה בתהליך טיפולי? תשבי ותשמעי בתחושה של 'אני מתקלקלת פה'?
אנשים שאינם מסוגלים לשמוע על דברים שאינם שמן זית זך, אנא אל יפנו למקצועות הטיפול. זה פשוט לא. מי שאינה מסוגלת להריח ולגעת בפצע סוכרתי נמק, שלא תלך להיות אחות. (כי היא תיחשף גם לדברים גרועים מאלה). לבקש ללמוד רפואה במקום בו לא מדברים על זיהומים בכלל, זה... פשוט לא עובד. לא בסיעוד, לא ברפואה, לא ברפואת הנפש.

4. תנאי קבלה. בלימודי טיפול אקדמיים, יש תנאי קבלה מאוד מאוד קשוחים ונוקשים לתואר השני, שמאפשר לטפל באנשים בפועל. מבחנים, ראיונות, סינונים. הקפדה על כך שהמתקבלים יהיו אנשים שלמים בנפשם, שמסוגלים לקחת אחריות על נפש של מישהו אחר.

4. תהליך אישי. בלימודי טיפול אקדמיים, הלומדים עוברים בעצמם טיפול פסיכולוגי, בידי בעלי מקצוע מוסמכים. זה תנאי בסיסי. במקומות שאינם אקדמיים, אפשר לראות לא מעט נשים 'בלתי מעובדות' בהגדרה עדינה, שהולכות לטפל באנשים אחרים בטרם עברו בעצמן תהליך מינימלי של התייצבות. ואין כל פיקוח על כך.

5. סטאז'. בלימודי טיפול אקדמיים, יש סטאז' ארוך, עם ליווי ופיקוח, במקומות 'אמיתיים'.

6. הדרכה. מטפלים מוסמכים אקדמית, עובדים עם הדרכה מקצועית צמודה. הם מתייעצים על המטופלים שלהם ומקבלים הכוונה כל הזמן.

יצויין כי אין באמור לעיל המלצה או אי המלצה ללכת ללמוד, ללכת לטפל, או ללכת למוח אחד. אלו רק נקודות לציון שעולות מן השטח, ודורשות פתרון ומענה.

עוד יצויין כי הח"מ אוהבת מאוד גם מטפלות אלטרנטיביות מסויימות, למגינת לב הפסיכולוגיות המוסמכות.

תודה!
אז מי ירים את הכפפה ויפתח לימודים מקצועיים
עם מענה לכל מה שצוין לעיל
במסגרת חרדית מהודרת
עם מורות חרדיות ויראות שמים!!!!!!
אני בעד, אולי נקים קבוצה מאורגנת?
והרי גם בציבור שלנו צריך את זה, ואיך נוכל לשמור על טוהר המחנה ועל שלמות הנפשות אם אכן נשים מתוכנו תלכנה ללמוד בכאלה המקומות?
הרי מה שווה קידום מקצועי, סיפוק, מיצוי, כסף, וכו' - מול שריטה נצחית בנפש???

 

[שירבירשירי]

האשכול הזה ישר תפס את עייני ולו רק בגלל הסקרנות לקרוא את התגובות...
יש לי נקודה שהרגשתי חייבת להוסיף:
אם את אינך משייכת את עצמך לאקדמיה ככל הנראה את רוצה לעבוד בציבור שאינו דורש אקדמיה
בטיפול שאינו דורש ידע אקדמאי עם תעודה שאינה אקדמאית
וזה בסדר לגמרי.
רק השאלה באמת היא גם בתוך החדרי חדרים לא קיימת האקדמיה.
ואת זה א"א לברר פה בפרוג,
זה פשוט את צריכה לשאול כל יועצת שאת מכירה בנפרד.

מחזקת את ידיך שאת הולכת ללמד היכן שהורוך רבותייך!

מכירה מישהי שבררה על הלימודים של צישינסקי בצורה מאוד עמוקה והלכה ללמד אצלו ומרוצה. (ומסיבות אישיות אין לי דרך לתת לך מידע עליה או לקשר אותך אליה, מחילה)
את יכולה לצפות בסרטונים שלו ע"מ לקבל רושם ראשוני עליו
אלו לימודים מצוינים (ממה ששמעתי מאותה אחת) רק השאלה מה הבייס שלך ולאן את חותרת ורוצה להמשיך.
(כמו ששונה מורה ותיקה שהולכת ללמד ופחות או יותר יש לה ידע, ניסיון, הכרה עם השוק, היא הולכת ללמד בעיקר כדי שיהיה בסיס לטיפול ולייעוץ שהיא נותנת גם ככה, מאשר אישה בת 30 שהסי בי טי אצלה הוא כצעד ראשון)
את שאלת ספציפי ולא כולן ענו לך ספציפי, אבל חלק מהתשובות התייחסו באופן עקיף למה שכתבת וכדאי לך לקרוא אותן שוב.
גם אני ניסיתי לשאול בחכמה ולקוות שיענו לי קונקרטי והבנתי שא"א, לפעמים צריך את לשמוע את כל המכלול כדי להבין עד הסוף. ולא תמיד כל המכלול מתאים לי ולפעמים מעצבן גם לקרוא אותו אבל זה מה יש.

אני מכירה כמה וכמה מטפלות שלא עברו הכשרה אקדמית אלא יותר קורסים ארוכים או לימודים בשטחים (אלו לימודים מעולים וזה לא הכשרה אקדמאית לפי מה שידוע לי) הן מצליחות מאוד ועם קליינטורה מבוססת.
על פניו, זה קורה, אבל חייבים להבין למה.
ולמה באמת?
א. גיל, שהוא הה-מרכיב המרכזי.
ב. שם- נשים מוכרות, בעלות שם.
ג. הן עברו בנוסף מקורס אחד למשנהו, לרגע הן לא מפסיקות ללמד.
ד. תו"כ לימודים הן גם מייעצות (ובקשר רציף עם המורה שלהן למקרה של אי הבנה בעניין מסוים)

אז שוב,
אף אחד פה לא יודע מי את, בת כמה ומה הבייס שלך אבל מומלץ לך לשכלל את הנתונים האלה.

בהערת אגב,
מכירה מישהי קרובה שהלכה למטפלת מתמחה בסי בי טי, מאוד מקצועית ונחשבת. מאוד! (הכשרה של איט"ה)
וספציפית לפניה שבשלה באה היא לא התמחתה בתחום (ז"א אולי הכירה מלמעלה או מהשיעורים אבל לא באמת טפלה אף פעם מפניות מסוג זה) והיא ידעה יפה לספר לבת על כך והבת ידעה יפה להגיד תודה וכל טוב.
אז מטפלת טובה ואמיתית ולא שרטלנית אומרת איפה הנקודות החוזק שלה ואיפה לא. אם נצרך.
כך שלא נורא אם ההכשרה שלך נקודתית, כל עוד את יודעת איפה מותר לך לגעת ואיפה לא זה בסדר.

מה גם שאפשרי ללמד סי בי טי ובמקביל ולהמשיך להשתלם בעוד הרבה לימודים בנושאים שונים וישנן כאלו.
(לא של 17 שיעורים, כן?!)

הרבה הרבה הצלחה!!!

 

[פעמונים1]

תודה, עזרת לי מאוד!!

אז שוב,
אף אחד פה לא יודע מי את, בת כמה ומה הבייס שלך אבל מומלץ לך לשכלל את הנתונים האלה.

אני חושבת שזו באמת הנקודה...

 

[שירבירשירי]

ואיך זה? מספיק מקצועי? כדאי? מומלץ?
אשמח לשמוע על האופציה הזאת מבעלות ניסיון. תודה

מכירה משהיא שמסיימת עוד מעט את לימודים של 4 שנים בסמינר א'
ובפרוש אמרה לי- היה מעניין מאוד רק לא יצא לי מזה כלום כי לא קבלתי תעודה
(צריכה לברר מול הסמינרים, לייעוץ חינוכי הבנתי שכן נותנים תעודה)

 

[שירבירשירי]

אני חושבת שזו באמת הנקודה...

בהחלט.
מוכר מאוד.
וגם תביני את העונים
אין להם שמץ אם את בחורה צוציקית ש'בא לה' כמו עוד ריגוש בחיים ללכת ללמד ייעוץ או שאת איזה מורה בדימוס...
בכ"א
הרבה הצלחה במה שתבחרי.

 

[שירבירשירי]

בקשר למה שכתבו שאם באים אליך בנושאים מסוימים ואת לא רוצה להחשף, נכון שתו"כ טיפול את מגלה עוד ועוד דברים ומה עומק של הבעיה ואת נחשפת.
רק שמלכתחילה את יכולה לסווג לעצמך גיל וסגנון. (כמו לדוג' נוער נושר, נוער בסיכון, אלמנות, התמודדות עם מחלה וכולי וכולי וכולי) וכך ההפתעות יותר צפויות מראש.
וסתם ככה נכון שמטפלת מקצועית מאוד יש לה קשת רחבה ומגוונת של מטופלים רק עדיין קיימות מטפלות ייעודיות וספציפיות למקרים מסוימים כך שזה לא נורא להיות גם אחת כזו.
מלכתחילה גם מבררים בשביל מה הפניה או מי שהפנה מברר האם היעד אליו באים אכן מתאים.
בקיצור, זה נכון אבל חלקית.

 

[לבן]

תודה על המידע. אבדוק זאת.
מה ההבדל בין איט"ה לצישינסקי?
מבחינת מקצועיות, ולא רק?

ההכשרה של איט"ה הרבה יותר יסודית ומקיפה, הרבה יותר חדשנית ומעמיקה, והמרצים הם הגדולים בתחום ולא רק מרצה אחד עם זווית ראייה אחת כמה שיהיה אוטוריטה בתחומו.
כמו כן אין השוואה בין לימודי שנה שלישית של איט"ה ההדרכות בהמשך והקורסים המקצועיים להכשרה של צישינסקי.

אם מכל סיבה שהיא לא מתאים לך ללמוד לתואר, יש אפשרות ללמוד ייעוץ חינוכי, יש בכמה סמינרים

יעוץ חינוכי אינו תואר טיפולי, למרות שיש יועצות חינוכיות שמתיימרות לטפל, וזה חבל.

 

[גלבוע]

תודה!
אז מי ירים את הכפפה ויפתח לימודים מקצועיים
עם מענה לכל מה שצוין לעיל
במסגרת חרדית מהודרת
עם מורות חרדיות ויראות שמים!!!!!!
אני בעד, אולי נקים קבוצה מאורגנת?
והרי גם בציבור שלנו צריך את זה, ואיך נוכל לשמור על טוהר המחנה ועל שלמות הנפשות אם אכן נשים מתוכנו תלכנה ללמוד בכאלה המקומות?
הרי מה שווה קידום מקצועי, סיפוק, מיצוי, כסף, וכו' - מול שריטה נצחית בנפש???

כמו שאמרתי באשכולות אחרים, יש מי שהקימה את הכפפה.
קוראים לה יפה בלומנטל.
היא נותנת מענה לרוב הנקודות שרותי העלתה, בהדגשה - לרוב.
הבעיה היא שרק מעט מבוגרותיה מצליחות לעשות מזה הכנסה...
וגם ספציפית בשבילך זה לא יעזור, כי הגישה שלה לא cbt.

 

[לבן]

ב. שם- נשים מוכרות, בעלות שם.

בהרבה מקרים הקשר הוא הפוך.
הן מתבססות על השם שלהן, לא לומדות מספיק, לא יודעות מספיק, עפות על עצמן... והתוצאות מרות.

 

[שירבירשירי]

הבעיה היא שרק מעט מבוגרותיה מצליחות לעשות מזה הכנסה....

למה?
התעודה שלה לא מוכרת במשרד החינוך?
או בגלל שהלימודים לא משהו?

 

[שירבירשירי]

בהרבה מקרים הקשר הוא הפוך.
הן מתבססות על השם שלהן, לא לומדות מספיק, לא יודעות מספיק, עפות על עצמן... והתוצאות מרות.

נכון!
רק אני מדברת על המקרים הטובים...

 

[לבן]

כמו שאמרתי באשכולות אחרים, יש מי שהקימה את הכפפה.
קוראים לה יפה בלומנטל.
היא נותנת מענה לרוב הנקודות שרותי העלתה, בהדגשה - לרוב.
הבעיה היא שרק מעט מבוגרותיה מצליחות לעשות מזה הכנסה...
וגם ספציפית בשבילך זה לא יעזור, כי הגישה שלה לא cbt.

גם בהמשך הן זקוקות להדרכות אינסופיות.
מהכרות עם המון בוגרות.
והגישה שלה לכנות כל בעיה בשם הפרעה אישיותית, היא גם לא מרנינה.

 

[לבן]

למה?
התעודה שלה לא מוכרת במשרד החינוך?
או בגלל שהלימודים לא משהו?

בגלל שבלי תואר אקדמי אי אפשר לעבוד בשום מקום.
והיכולת הטיפולית שלהן מאד מוגבלת (אסור להן לטפל בשום בעיה קלינית, כי אינן אקדמאיות)
אז מה עשינו?

 

[גלבוע]

למה?
התעודה שלה לא מוכרת במשרד החינוך?
או בגלל שהלימודים לא משהו?

בגלל שהתעודה שלה לא מוכרת בשום מקום שהוא.
לגבי הרמה - יש בוגרות שיוצאות עם ידע טוב - אלה שלוקחות הדרכה צמודה וממשיכות לקחת.

 

[גלבוע]

גם בהמשך הן זקוקות להדרכות אינסופיות.
מהכרות עם המון בוגרות.
והגישה שלה לכנות כל בעיה בשם הפרעה אישיותית, היא גם לא מרנינה.

הדרכות אינסופיות זה לא סימן שמשהו לא בסדר, עדיין. זה חלק מעבודה טובה של מטפלים טובים.