הייתי מציעה לא לערבב בין הדברים.
לגבי האווירה הבוהמית - מסכימה לחלוטין ועל כך כתבתי שאני לא ממליצה כלל וכו'.
לגבי ה"קטילות" - נכון, קטילות לא ענייניות בהחלט קיימות, אך לרוב מדובר בביקורת מאוד עניינית ומקצועית (אף כי לא תמיד נעימה לאוזן ולא תמיד מנוסחת בצורה עדינה), וזוהי הדרך המקצועית ביותר ללמוד עיצוב. כך לומדים בכל העולם וכך מתפתח מעצב בשל, שלא מתאהב בתוצאה הראשונה שיצאה מתחת ידו אלא לומד לעבור תהליך עבודה נכון.
גם אם מבאס מאוד כשקוטלים לך סקיצה שהשקעת בה - וזה מבאס, אין ספק - הרי שלרוב, כשאתה מגיע לתוצאה הסופית בהגשת סוף הסמסטר, אתה יודע שהמרצה צדק ושטוב שהגעת לתוצאה המשודרגת בזכות הביקורת שלו.
לענ"ד מה שחסר במכללות החרדיות הוא יותר ביקורתיות.
ביקורתיות של המרצה כלפי עבודות התלמידים, של התלמידים כלפי חבריהם (להיות מסוגל לדבר על היתרונות והחסרונות של העבודה של חברך לכיתה, מעבר ל"מדהים", "יפה", "מ-א-מם"), והכי חשוב - ביקורתיות של הסטודנט כלפי עבודתו הוא, ולא במובן האינטנסקטיבי של "לא אוהב את מה שיצא לי אבל לא יודע לשים את האצבע למה", אלא במובן של לדעת לנתח את העבודה שלך במונחים מקצועיים, וללמוד בעצמך איך לשפר אותה מתוך זה.
ביקורת, אגב, יכולה להיאמר בצורה נעימה, ובהחלט למדתי עם מרצים שידעו להעביר ביקורת מבלי להיגרר לפסים אישיים.
אה, ואני מצטרפת לעצתו החכמה של בר-אוריאן, להגיע לסיור באחד המוסדות הללו, ולו כדי לסגור את הפינה הזאת בנפש ולהבין למה בעייתי ביותר שתלמד שם.
הנושאים החמים
