שיתוף - לביקורת ליראם

  • הוסף לסימניות
  • #41
מהמם! בלעה"ר.


אל תתפסי אותי על המילה, אבל אני חושבת שהאות ו' מיותרת.
(במילה הכול עם ה' יש ו')
צודקת, אבל בעריכות לימדו אותי שנצמדים ל - או הכול או כלום. או פיסוק מלא או חסר, אין זגזוגים. אז בינתיים אני נצמדת למלא, ולכל היותר, אם ניקוד מלא לא נכון פה דקדוקית - נשנה בעריכה.
תודה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
לעכל, מתברר, זו משימה קשה מדי לביצוע. קשה עד כדי שמשפיעה על מהלך יומו ותווי פניו, כך שאפילו ארהן, שתדיר אוכל את מנתו כאילו אם לא ימהר יעוטו עליה הילדים כולם, עוצר מבולמוסו ומרים גבות עבותות. "לא נתנו לך לישון?" הוא שואל, פיו מלא גרגרי דוחן. "או ששוב חשבת יותר מדי ולא הצלחת להירדם?"

"ישנתי", מבטל ליראם, כפו משלימה סיבוב נוסף בדייסה הסמיכה. "וגם אתה, לצערי".

ארהן שומט לסת ואי אלו גרגרים. "לא באמת!" הוא זונח את הכף, כמעט מטיח אותה בשולחן קצר הרגליים. "אבא שלך היה פה?!"

קולו רם מדי, וליראם, שאינו צריך את רחמי הבוגרים כמו את קנאת הילדים, ממהר להסות אותו.

"אבא שלך היה פה?" הפעם ארהן לוחש ועיניו, שצבען חום בהיר, מנצנצות את אור השמש הנזרק אליהם מהחלון. "הוא היה יותר נדיב הפעם?"

שש מילים, לא יותר. "לא ממש", ליראם מעמיק מבט אל קערתו המלאה, בוחש בה פעמיים. "אבל טוב לדעת שהוא לא שכח ממני".

"מיום ההולדת שלך", מציין ארהן בעקימת אף, מעמיס לפיו כף נוספת. "מזל טוב, אח".

מזל טוב? משום מה דמות הזאב לא מבשרת טוב, והמשכו של האיחול אינו נשמע נעים לאורו. האם יבוא יום בו אבא ידרוש לקחת אותו חזרה? יעניק לו צלם זהה לאחד שהוא נושא על לוח ליבו?

הוא בוגר, כבר בן שמונה עשרה. לא עוד ילד בן חמש, צייתן וחסר תבונה. אף אחד לא יצליח להזיזו מאמונותיו, גם אם הוא זה שבנטישתו העניק לו אותן.

אף אחד? האומנם?! הרי אפילו יוחנן כהן גדול ---

"אתה מתכנן לאכול היום?" ארהן, שסיים לבלוס את תוכן קערתו, חומד את שלו. "כי אם לא – תחסוך לי ללכת לבדוק אם נשארה עוד מנה".

ליראם מושך את הקערה לשמאלו. "הזדרז, לפני שייגמר", הוא מעלה על כף גרגרים דביקים. "ואם לא נשאר – תמיד תוכל לבקש להקדים את ארוחת הצהריים".

"רעיון", מגיב ארהן, ומניגון קולו ברור לשניהם שהוא אינו מאמין שיצליח. "להזמין גם לך אחת?" הוא נעמד, טופח על חלוקו, מאזן את הקערה על כפו הפרושה ומלכסן ראש.

"אין צורך, אסתדר עם זו", ליראם מותח חיוך, מוריד מבט אל כף גדושה. גם כך התיאבון ממנו והלאה, ואם לא היה עליהם לצאת בצהריי היום – היה מוותר על מנתו בחפץ לב.

הגרגרים שממלאים את פיו הם אותם אלו שמילאו אותו אתמול, תפלים ומרים לא מעט, אבל תפנוקים מעולם לא היו לחם חוקו, ולכן, בזריזות שכמעט עולה על זו של ארהן, הוא מכלה את המנה, מביט לסיום בשובלים הלבנים, הקצפתיים, שנותרו תחתיה ונאנח עמוקות.

בעבר כבר מסר לאם הבית את הקלף ששם בידו אביו. אבל גם אם גֶרְדָה כבר נחה בשלום על משכבה, אין מן הנמנע שאדם אחר, אם יציג בפניו את האיגרת, לא יפעל באופן דומה.

זאב סמור שיערות וחשוף שיניים. האם דמות העבודה זרה שורטטה גם על הקלף ההוא, שהפך לאפר לפני יותר מעשור?

אגרופו תופס במתכת הכף הדקה, מלאת המכות, ופיקות ברכיו משתפשפות בגסותו של השטיח כשהוא מתרומם ופונה אל המטבח, מניח את קערתו בעגלת הכלים חסרת הברק העומדת בפתחו.

העגלה מלאה כלים מלוכלכים, החדר עוד מלא ילדים והמולה, אך מתוך המטבח מסתנן קולו של ארהן, בין קלחות לדוודי ענק. מבקש לנפשו מנה נוספת, בטרם יגווע חיים עוד לפני שישלים את שנתו.

"אין, אמרתי!" קולו הגרוני של אחראי המטבח מתנשא אל על ומצקתו פוגעת בקלחת גדולה, צורמת בצליל מתכת. "ואם תמשיך להפריע – אדאג שישללו ממך את מנת הצהריים!"

"לא התכוונתי להפריע", ארהן משפיל את קולו למידה הנכונה. "אבל קיבלתי קערה קטנה, מלאה פחות ממחצית, ובהתאם – נותרתי רעב, מבין?"

"לא!" מגיב האחראי, מוחה בגב זרוע את הזעה המנקדת את מצחו. "מעולם לא הייתי רעב, כך שאני מתקשה להבין מה מפריע לך!"

"זו בדיוק הבעיה", מצקצק ארהן, וכשליראם מתקרב עוד, נראה הנער מנענע בראשו. "אם היית אי פעם רעב – היית מבין אותי, ומעניק לי לא רק קערה אחת – אלא שתיים!"

"אין", מפטיר האחראי. מצקתו מותשת, מונחת על שולחן מלא כתמים. "לו היה – לא הייתי חוסך מכם, ובמיוחד מהילדים הקטנים, שצריכים לגדול".

תכף יגיד ארהן שגם הוא עוד ילד, רק קומתו גבוהה, אולי גם יזכיר שבעודו קטן – היה חסרונו רב יותר, ואם כן – יש צורך להשלים לו, אבל ארהן אינו מחשב עבר או הווה, ובמילים פשוטות, ללא שמץ יוהרה, הוא מסביר כי אינו עתיד לפגוש היום במנת הצהריים.

"ואז?" בן שיחו לא מתרשם, וגם אם רגלו לא נראית – את תיפופיה שומע ליראם היטב. "אתה חושב שאני אמור לרדוף אחריך לכל מקום שלא תהיה?"

ליראם נושף. לא, ארהן לא טיפש עד כדי כך.

"לא", מחמיץ ארהן פנים. "אבל קיוויתי שתהיה לך יותר חמלה".

"גם ממנה אין", משרבב האחראי שפה, מנפנף ביד. "הסתלק מפה, חם במטבח גם בלעדיך".

נגמרה השיחה, בתקווה שללא נזקים. אבל כעת ברור כיצד ידע מישו על הליכתו למרחקים, וגם אם בן הארבע, כמו שאר הילדים, אינו מסתובב ברחובות לצעוק את ששמע – תופסת מועקה בחזהו של ליראם כמו היו טפריו של זאב ערבות, מספרת לו כי המשימות הקודמות היו כאין וכאפס לעומת הנוכחית. ויתכן בהחלט שממנה – לא ישוב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גשם לילי
23:47
הוא התהלך משוטט בפינת הגורטאות הסמוכה לישיבה, עיניו תרו אנה ואנה כמבקש אחר דבר מה, ככה מספר דקות שהוא מתחפר לו בערימת החפצים הלא שימושיים, נאבד לך משהו? הקפיץ אותו קול נחמד, לא, לא, מה פתאום, סתם אני... מלמל הבחור...
אחרי דקות מספר אורו עיניו והוא משה מן הארץ חתיכת פח קטנה ומוזרה, הרוח העזה העיפה את כיפתו הלאה אל הקרקע המאובקת והוא נאלץ לרדוף אחריה במגרש המאובק, הכיפה חטפה מכה או שניים מידו האחת כשבידו האחרת תחובה לה חתיכת הפח התמוהה.

00:20
בצעדי חתול הוא נכנס לחדר הפנימיה שומט את כוס התה אל הפח השבור, באיטיות הוא קרב אל החלון הקטן, פותח אותו מעט ותוחב בו את חתיכת הפח המאובקת, הוא נרתע לאחריו מן האוויר הקר שצמרר את כל עצמותיו וגלש אל מתחת הפוך העבה, מלאך החלומות נטל את שלו ונמצא זה מוטל בשנתו.

04:02
גשם עז החל ניתך בפתאומיות מן השמיים הקודרים, הוא התעורר בזינוק למשמע הרעש העצום הבוקע מן הגשם הפוגע בחתיכת הפח.
הוא סגר את החלון והתכרבל בפוך החמים ושוב שקע בשינה מתוקה.
שיתוף - לביקורת הנר הארוך
הצעדים הטביעו חותם בספק בוץ ספק שלולית ברחוב הזר,
נמתחתי בפיהוק אך בסיפוק למרות השעה המאוחרת יחסית למקום, מתוך החשיכה נראו עוברי אורח מתהלכים מכאן לשם, אנו אינם כמוהם שהם מטילים את פסיעותיהם לחינם אלא כל דרכינו נמתחו לשם מצווה, כיצד? אלא שהייתי אני ורעייתי נתונים בניכר ובתוך כך העריב שמשו של יום ואנו נתונים בחנוכה ונרות להדליק אין, נחפזנו ברחובות הבירה וביקשנו נרות אך נמצאו רק נרות אידיהם שגנות היא לנו להדליק בהם, לבסוף נמצאו נרות שעווה ארוכים בפאתי העירה, המוכר מלמל דבר מה בשפתם ואני לא הבנתי מאומה על אף שניב מניבי שפתם עולה בפי אחינו החסידים, מכל מקום נוהג אני מנהג אבותי שנטלו להם את לשון הקודש ואינם מטמאים את פיהם בשפת העמים.
כשהנרות נטמעו בחיקי, עשיתי את דרכי אל האכסניה, הלבנה נתמעטה ואף אם היא חוזרת ומאירה, עדיין עננים מחפים אותה ומונעים אותנו מאורה,
האכסניה הישנה קיבלה את פני במבט שיש בן מן השעמום ואני נחפזתי אל המדרגות הישנות המובילות אל החדר ששכרתי מן העכו"ם,
החדר היה מוסק היטב כיאה לחורף העז ואני ניגשתי אל החלון והחילותי מתקין את הנרות, איני יודע מדוע האריך הנכרי את נרותיו כל כך,
לכשהדלקתי בברכה נחפזה רעייתי אל החלון ואחזה בראשה לאמר - הן מצויים אנו בקומה רביעית ואפשר שנרותיך רחקו מן הארץ ביותר מעשרים אמה,
נתקפתי בחרדה גדולה וגופי התחיל מרתת כשהוציאה רעייתי מבין כליה את מד המרחק האלקטרוני שנשלח בהזמנה מאליאקספרס ומדדה את המרחק בין להבת הנר לקרקע, נתחשב המרחק לזעיר היתר מעשרים אמה,

בצר לי טלפנתי לרבי הספון בטח בעיר הקודש ונתמהמה מלענות, לסוף השעה חזר אלי רבי ונצטער אף הוא באותו עניין עד שננער ושאל ממני לאמוד שוב את המרחק ונמצא זעיר פחות מעשרים אמה ופליאה רבה אחזה בי, אמת שידעתי שבאותו הזמן שחלף נתקצר הנר ונכנסה הלהבה לתחום עשרים אמה אך באותו העת נטרדה מחשבתי,
נפטר ממני רבי לשלום ועוד כפל לי ברכה על ברכתו.
נעמדתי ממקומי ושוררתי זמר 'הנרות הללו' ששמעתי בבית אבי ואפשר ששמע אף הוא בבית אביו וכן הלאה.

(הסיפור לא אירע במציאות ואין ללמוד ממנו הלכה).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה