ליתובי דעתא: מדוע משאירים את טעויות הדפוס (לכאו') על מכונם

  • הוסף לסימניות
  • #21
בספר המפולמס.... מקור ברוך, יש רשימה ענקית של תיקונים מבריקים. מי שיוכל להעתיק לכאן [אמצע חלק ג'] לפחות חלק מן ההברקות יבורך.
מגדיל/מגדול שמואל ב....
ברכת הלבנה במוצ"ש כשהוא מבושם - היינו אחר ז' שהלבנה מבושמת...
ועוד הברקות נפלאות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לאכזבתנו רוב ההשערות הנחמדות שלו (גנובות בחלקן) לא עמדו במבחן המציאות ההיסטורית. למשל החילוק של מגדול/מגדיל שמופיע באבודרהם שנים רבות קודם שחולק ספר שמואל לשניים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
לאכזבתנו רוב ההשערות הנחמדות שלו (גנובות בחלקן) לא עמדו במבחן המציאות ההיסטורית. למשל החילוק של מגדול/מגדיל שמופיע באבודרהם שנים רבות קודם שחולק ספר שמואל לשניים.
עיין שם שאת רוב הדברים אביו בעל הערוך השולחן דחה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני ראיתי חומשים של שנים מקרא שנדפסו בהוצאה 'לא רצינית', ובהם טעויות ושגיאות למכביר, שחייבים בתיקון, כן הדבר בתלמוד ובכל ספרי היסוד שכאשר יש טעות מוכחת חד משמעית עלינו להגיה, כך נהגו כל גדו"י בכל הדורות ואין על כך שאלה, כל הנידון ב'שארית ישראל' הוא על אי מחיקת הטעות בתוך הספר עצמו אלא ציון בצידו לנתינת חיות לנשמות מסוימות. אך שוב, אין ספק שבמהדורה הבאה נתקן. כך להבנתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
ה'שארית ישראל' כתב שלצדיק מצד עצמו אין טעות, וטעויותיו הם רק מצד נשמות ישראל.
ולענ"ד הרבה מחברי ספרים בכל הדורות לא היו צדיקים גמורים כמרע"ה, וע"פ סברתו יתכן לומר שבטעויותיהם תיקנו גם החסר בנשמות עצמם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
ה"מקור ברוך" שם טוען שמקדש ישראל והזמנים זה טעות, כי היה צריך להיות וחג המצות וחג השבועות וחג הסוכות, רק המדפסי התעצל וכתב "והזמנים"
מעניין שגם המדפיס של הרמב"ם התעצל,
חוץ מזה, הוא היה כותב מקדש ישראל וחג פלוני ולא והזמנים שזה מלה לא מקובלת
ןחוץ מזה, האם ברגע אחד כל עם ישראל נגרר אחרי אותו מדפיס והתחיל לומר והזמנים? כולל חזנים מנוסים שהמנגינה שגורה על לשונותיהם?
מעניין שהמדפיס בחר באותו קיצור גם לקידוש וגם לברכת ההפטרה וגם הכניסו לטור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לגבי מגדיל ומגדול,
הטענה שכבר באבודרהם מובא החילוק בין שבת לחול, אפי' שבזמנו עדיין לא היתה חלוקה בין שמואל א' לשמואל ב', היא קצת חלשה כי אולי הכותב כתב רק בש' וכוונתו היתה בשמואל, ומישהו פתח בשבת.
אבל אין לטעות זו טעם, מה גרם למגיה לציין שבשמואל כתוב מגדול, ואת מי זה מעניין.
היעלה על הדעת שהוא התקמצן כל כך על המקום שכתב רק בש' ולא בשמואל
אבל את ההערה ה'חשובה' לדעתו, שבנוסח הפסוק בשמואל מופיע מגדול, את זה הוא טרח לציין, ולא הפריע לו חוסר המקום, או המחסור בדיו? מגוחך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
לגבי מגדיל ומגדול,
הטענה שכבר באבודרהם מובא החילוק בין שבת לחול, אפי' שבזמנו עדיין לא היתה חלוקה בין שמואל א' לשמואל ב', היא קצת חלשה כי אולי הכותב כתב רק בש' וכוונתו היתה בשמואל, ומישהו פתח בשבת.
אבל אין לטעות זו טעם, מה גרם למגיה לציין שבשמואל כתוב מגדול, ואת מי זה מעניין.
היעלה על הדעת שהוא התקמצן כל כך על המקום שכתב רק בש' ולא בשמואל
אבל את ההערה ה'חשובה' לדעתו, שבנוסח הפסוק בשמואל מופיע מגדול, את זה הוא טרח לציין, ולא הפריע לו חוסר המקום, או המחסור בדיו? מגוחך.
יש להאריך עד אין סוף בחידושי המקור ברוך שם.
אחד המשעשעים שם אם כי גאוני [עם קצת תוספת משלי] היא כזו -
מנהג לומר ברכת הלבנה במוצ"ש, ובפוסקים מופיע הטעם כדי שיאמר כשהוא מבושם.
שואל הת"ת [תורה תמימה, למי שלא יודע] מי מבושם במוצ"ש? אדרבה כולם נוטפים זיעה...
ועוד, מהיכן שמענו על מצוה לעשות כשהוא מבושם, רק בקידוש לבנה!
בקיצור, מייסד הרב שהיה כתוב במוצאי ז' כשהוא מבושם, והיינו להמתין למוצאי ז' מהמולד כדי שהירח יהיה מבושם ולא יהיה דק מידי....
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
מקורות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
עוד מהמקור ברוך-
ידוע התחבטות הפוסקים במש"כ תוס' בברכות יג שחיוב קריאת פרה הוא מדאורייתא. דלכאו' אין לזה מקור. מאריך שם המקור ברוך, ומוכיח שצריך לקרוא פעם בי"ב חודש, ולכן מניח שהיה ר"ת פ"א, ובטעות פיענחו פרה אדומה במקום פעם אחת, עי' שם בארוכה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה