לכבוד יום הקדיש הכללי - "דברו לא קיים"/דוד שמעוני

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

שלום וברכה,
ידוע לכם שהרבנות הראשית מעולם לא הכירה ביום השואה בסוף ניסן, וקבעה את יום השואה האמיתי בעשרה בטבת. רציתי לשים פה שיר על השואה שבודאי חלק מכירים. הוא מרגש אותי מאד מאד. איני יכול להסביר כמה.


כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאָבִי כֹּה הִטְעַנִי?
אָבִי הַצַּדִּיק, הַיָּקָר, הֶחָבִיב,
אֲשֶׁר רַק אֱמֶת וְרַק יֹשֶׁר לִמְּדַנִי,
אֲשֶׁר לֹא חִלֵּל בִּדְבַר שֶׁקֶר אֶת פִּיו,
אֲשֶׁר שְׂפַת מִרְמָה לוֹ שְׂנוּאָה מִמִּיתָה-
כֵּיצַד זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתִי כֹּה הִטְעָה?

אָמְנָם כָּל הַזְּמַן הִתְחַנֵּן לְפָנַי:
"תִקְפֹּץ בְּנִי תִּקְפָּץ-נָא מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן...
תִּקְפָּץ-נָא, אוּלַי יָחְנְךָ ה'..."
הַאִם מִצָּמָא בּוֹ נִחָר הַגָּרוֹן?
קוֹלוֹ כֹּה רָסוּק... מִין הִרְהוּר שֶׁל גּוֹסֵס...
לִבִּי לְשִׁמְעוֹ בְּדָמוֹ הִתְבּוֹסֵס.

וְשׁוּב: "בְּנִי אֲנִי כְּבָר זָקֵן וְרָצוּץ...
אֵלֶיךָ, אֲהָהּ, לֹא אוּכַל הִלָּווֹת...
אַתָּה עוֹד צָעִיר... רַק תִּקְפֹּץ וְתָרוּץ...
אוּלַי תַּעֲמֹד לְךָ, בְּנִי, זְכוּת אָבוֹת...
הֵן רַק אַכְשִׁילְךָ אִם לְךָ אֶלָּוֶה...
תִקְפֹּץ וְתָרוּץ וּבַסְּבַךְ תֵחָבֵא"

טָסָה הָרַכֶּבֶת... מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים
נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ יַעַר עַד אַפְלוּלִי.
מַחְנָק, קִיא-צַחֲנָה, יְלָלוֹת וּפְחָדִים,
פִּרְכּוּס גּוֹסְסִים מֵאַחֲרַי, מִמּוּלִי.
אָבִי מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֶצֶב אֵין סוֹף.
אֲנִי מְחַבְּקֵהוּ: "אוֹתְךָ לֹא אֶעֱזֹב!..."

שָׁתַק אָבִי רֶגַע, וּפֶתַע בְּעֹז:
"מַהֵר בְּנִי, מַהֲלַךְ הָרַכֶּבֶת הוּאַט...
הַדֶּרֶךְ עַתָּה בַּמַּעֲלֶה... עֵת לִקְפֹּץ!
מַהֵר וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"... הוּא רָעַד...
דְּחָפַנִי בְּכֹחַ, "מַהֵר, מַהֵר בְּנִי!
יָשָׁר אֶל הַסְּבַךְ, וְאַחֲרֶיךָ אֲנִי"...

הַכֹּחַ הַזֶּה לוֹ פִּתְאוֹם מֵהֵיכָן?
קָפַצְתִּי. לִבִּי גַּם קָפָא, גַּם סָעַר...
אֵי אַבָּא?... לָזֹאת לֹא הָיִיתִי מוּכָן:
אָבִי אֶת דְּבָרוֹ לֹא קִיֵּם. הוּא נִשְׁאַר...
כְּבָר שׁוּב הָרַכֶּבֶת טָסָה בַּמּוֹרָד.
הִנֵּה כְּבָר מִמֶּנָּה סִימָן לֹא שָׂרַד.

הֵא, גַּם מֵאָבִי לֹא שָׂרַד לוֹ סִימָן...
אוּלַי מְעַט אֵפֶר אֵי-שָׁם בַּשָּׂדוֹת...
רַק זֶה הַמַּגָּע, הַדְּחִיפָה שֶׁל יָדוֹ,
בָּהֶם עוֹרְרַנִי לִקְפֹּץ – וְרִמָּה!
צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי עוֹד בְּלַהַט אָיֹם,
צוֹרְבִים אֶת גַּבִּי, אֶת לִבִּי עַד הַיּוֹם.

אֲבָל רַב יוֹתֵר מִזֹּאת אֵשׁ הַמַּגָּע,
תְּמִיהָה תִּשְׂרְפֵנִי "אָבִי וְהִטְעָה?"
וּכְלוּם מִפְּנֵי כָּךְ אֵחָשֵׁב לִמְשֻׁגָּע,
עַל כִּי אֶת אָבִי לְמִשְׁפָּט אֶתְבְּעָה?
עַל כִּי אֶתְיַפֵּחַ לֵילוֹת וְיָמִים,
אֵיכָה זֶה הִטְעַנִי אָבִי הַתָּמִים?

 

[מה הענינים]

אין צורך להסביר מדוע הוא מרגש

לא הכרתי, מי המחבר?

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

דוד שמעוני. לא הכרתיו, אך מתברר שהוא אחד הסופרים העבריים מלפני מאה שנה.

 

[מה הענינים]

מאה שנה

??

 

[חגי פאהן]

??

תרנ"א-תשי"ז

 

[עדיאל]

זה מרטיט, זה מעורר הרבה הרבה תהיה.
וזה גם מעלה סוג של הבנה, אם קיים כזאת אופציה, לתחושות המפעמות בקרבו של ניצול שואה אכול רגשי אשמה על כל מה שקרה סביבו.

 

[תפנית בעלילה]

השיר הזה עשה לי צמרמורת. אוי.

 

[צדיק סופית]

אין צורך להסביר מדוע הוא מרגש

יש צורך, כדי שנדע איך לכתוב. הלא כן?
מה שהפך את השיר למרגש - למרות ששירים מרגשים קצת פחות מסיפורת בד"כ - הוא לדעתי הקונפליקט שהוא מביע, בין הכאב על ה"שקר" של האבא, לבין ה"שמחה" שבהצלה.
השקר הוא לא שקר מושלם והשמחה היא לא שמחה מושלמת.
וזה בדיוק מה שהופך את השיר לקונפליקט פנימי ומרגש.

 

[ששונית]

שיר שכתב אהרן מירסקי, ניצול שואה. אחד המרטיטים והנוראים שקראתי בחיי.

כָּל הָעִיר נֶהֶלְכָה


כָּל הָעִיר נֶהֶלְכָה לַלְּוָיָה, הָעֵדָה וְהָרַב בְּרֹאשָׁם,

כּל אֶחָד עַל שִׁכְמוֹ הֶעֱמִיס כְּיִצְחָק נִשְׁמָתוֹ לְאָשָׁם,

כַּפָּרָה לַיַּהֲדּות שֶׁל גִּזְעָם, כַּפָּרָה לַיַּהֲדּות שֶׁל דָּמָם

הוֹלְכָה כָל הָעִיר לִקְבָרוֹת לְכַפֵּר לְאַשְׁמַת הָעוֹלָם.

לְוָיָה רַבָּתִי מְשׁוּכָה וְאֵין אִישׁ מְלַוֶּה וְאָבֵל,

כָּל אָדָם מְלַוֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, לְכָל אִישׁ מְלַוֶּה רַק הַצֵּל.

רַק נִשׁמוֹת זַרְעוֹתָיו אַחֲרָיו מְהַלְּכוֹת וּמְבַכּוֹת אֶת הָאָב

שֶׁלֹא זָכָה לְלִדְתָּם לִגְאֻלָּה כַּחֲזוֹנוֹ וּכְכָל תְּפִלּוֹתָיו.


נוֹשְׂאִים יְהוּדִים נִשְׁמֹתָם כִּשְׂאֵת אָב תִּינוֹקוֹ לִקְבָרוֹת

וּבְלִבּוֹ צִיּוּרֵי צִיּוּרִים מֵחַיָּיו שֶׁהָיוּ לְבָרוֹת:

הִנֵּה בְנִי כְּבָר לוֹמֵד תַּלְמוּדוֹ, הִנֵּה בְנִי כְּבָר גָּמַר תַּלְמוּדוֹ,

הִנֵּה בְנוֹ בּחֻפַּת חֲתָנִים שׁלֹא חָז כּזִיוָהּ מֵעוֹדוֹ. –

כָּךְ חָזוּ יְהוּדִים צִיּוּרִים: זָכוּ נִשְׁמוֹתָם לְפִדְיוֹם

וְגוּפָם עִמָּהֶם מְהַלֵךְ, עוֹלִים לְהַר הַקֹּדֶשׁ הַיּוֹם.

פִּרְפְּרוּ שָׁם נִשְׁמוֹת יְהוּדִים וְהֻנְדַּף חֲזוֹנָם מֵעֲבָרוֹת, –

נָשְׂאוּ יְהוּדִים נִשְׁמוֹתָם כִּשְׂאֵת אָב תִּינוֹקוֹ לִקְבָרוֹת.


וְאוּלַי מְשָׁלִי כָּאן טָעָה, וְאוּלַי לֹא יִכּוֹן הַצִּיּוּר,

מְשׁוֹרֵר בַּדִּמְיוֹן רַק חָפְשִׁי, אֲבָל בַּמֻּשְׂכָּל הוּא אָסוּר;

נֶפֶשׁ אִישׁ יְהוּדִי בְּסִפְקָהּ אֵין מָשְׁלָהּ בְּמִשְׁלוֹת בְּנֵי אִישׁ,

וּמַה דִּמְיוֹן אֲדַמֶּה נִשְׁמָתוֹ בְּבוֹאוֹ אֶת נַפְשׁוֹ לְהַקְדִּישׁ.

 

[מרחבית]

לא בטוח שהוא שמח. בכלל לא. הצער העצום על האבא שלא שרד ועל כך שהוא לא היה איתו יחד עד הסוף - כפי שרצה והתעקש, האשמה הרובצת, והתחושה של איך הוא עשה לי את זה.
מה שכל-כך נורא כאן זה לחוות את הקונפליקטים האיומים והנוראים והבלתי נתפסים שהיו לאנשים בעת ההיא, וגם אחר כך.
(מתייחס למה שכתב @צדיק סופית )

 

[חגי פאהן]

יש צורך, כדי שנדע איך לכתוב. הלא כן?
מה שהפך את השיר למרגש - למרות ששירים מרגשים קצת פחות מסיפורת בד"כ - הוא לדעתי הקונפליקט שהוא מביע, בין הכאב על ה"שקר" של האבא, לבין ה"שמחה" שבהצלה.
השקר הוא לא שקר מושלם והשמחה היא לא שמחה מושלמת.
וזה בדיוק מה שהופך את השיר לקונפליקט פנימי ומרגש.

יפה, ואומר: אולי הקונפליקט שהיה אמור להיות ואיננו, כי השיר מלא כאב על ההטעיה, ויש כאן בלון שצף שהוא חוסר ההבנה של הילד: עד עכשיו כל חייו הוא ידע שאמירת האמת חשובה מהכל. והוא עדיין מסרב להשלים עם כך שהצלת חייו היתה חשובה יותר מאמירת האמת. ולא רק זה, אלא שאביו "ניצל" את אמונו בו כדי להצילו. ילד שרואה את אביו מתנהג בצורה מסוימת, ברור לו שכך האמת המוחלטת. אצל מבוגר היה נוצר קונפליקט, אך השיר מדגיש את זה שהילד עדיין היה תמים אז.

אני לא יכול להביט בשיר בלי לדמוע.

 

[מרחבית]

והוא עדיין מסרב להשלים עם כך שהצלת חייו היתה חשובה יותר מאמירת האמת.

ייתכן שאף יותר. הוא מרגיש כל-כך נבגד. בדבר שהיה חשוב לו מכל. מהאדם האהוב לו מכל והישר עלי אדמות.
קשה להכיל את זה.

 

[תפנית בעלילה]

כל כך הרבה זויות ורבדים של חלקיקי מחשבות ורגשות של בני אדם, בסיטואציות הזויות, שזה לא נתפס ולא יתפס.

 

[סימי]

שיר עצוב... מעניין, מעולם לא נתקלתי בשירים של משורר זה...
אך נראה לי - כמורה לספרות השואה - ששיר זה, לא מתאים ללמדו בכתות בית הספר היסודי... ואולי אני טועה? מה דעתכם?
איך מסבירים זאת לילדות?

 

[מה הענינים]

שיר עצוב... מעניין, מעולם לא נתקלתי בשירים של משורר זה...
אך נראה לי - כמורה לספרות השואה - ששיר זה, לא מתאים ללמדו בכתות בית הספר היסודי... ואולי אני טועה? מה דעתכם?
איך מסבירים זאת לילדות?

בודאי שלא!
לא כל דבר עצוב שקשור לשואה אמור לעבור לילדות
ויותר מכך, ברגע שיקראו את השיר בגיל הזה -
כל העומק והמשמעות המרטיטים שלו ילכו לפח
ובגיל מבוגר יותר כבר לא ימצאו את היופי שבו, כי הן כבר מכירות

 

[Ushaya]

שיר עצוב... מעניין, מעולם לא נתקלתי בשירים של משורר זה...
אך נראה לי - כמורה לספרות השואה - ששיר זה, לא מתאים ללמדו בכתות בית הספר היסודי... ואולי אני טועה? מה דעתכם?
איך מסבירים זאת לילדות?

אולי בסמינר בכיתות הגבוהות- יש סיכוי שיבינו.
אבל בסופו של דבר- כאם, רועד לי הלב כשאני קוראת את השורות...