לכבוד פורים- שיתוף...

  • הוסף לסימניות
  • #1
ויהי בימי המלך קרחון

המולך באנטרטיקה הרחוקה

הקימו על שמו בית ספרון

כולו גוש קרחון

המנהל אסקימוסי

המורות קרחוניות

המזכירה בובת שלג

עם גזר ושני כפתורים באוזניים

והתלמידים ?

פתיתי שלג רכים

מי סופר אותם בכלל?

127 מעופפים.

בימים ההם כשבת המנהל על כיסא משרדו

עשה רישום לכיתה א' ולכל דורש מסגרת וחסר תוכנית לשנה הקרובה

כטוב לבו בקפה

אמר לאחד הילדים בג' או ד'

להביא את המזכירה לפניו

עם הקלסר השמן של הרישום

להראות ההורים את יעילותה

כי זריזה היא מאד

ותמאן המזכירה לבוא אל המנהל בדבר המעופף מכיתה ג או ד

ויקצוף המנהל מאד וחמתו בערה בו

ויקח את המחם מחדר המורים על מצב שבת

וישפוך חמתו על המזכירה אשר לא ידעה כללי נימוס ובשמה לא קרא עוד.

ותמס המזכירה כי מראש היתה בובת שלג

ולא נותר לזכרה כי אם שתי כפתורים מהאוזניים...

אחר הדברים האלה לא זכר המנהל דבר ללא המזכירה

ויאמרו המורים למנהל ישימו מודעה בעיתון

ויקבצו נערות עדיף בתולות ללא התחייביות.

ויתחילו הראיונות וכל מורה שולחת בנות דודות ומכרות

לנסות את מזלה

להכנס לנעלי הבובה זי"ע


אשת חיל היתה בבית הספר

ושמה שושנה המחנכת הותיקה

אישיות ממעלה ראשונה

אשת אשכולות כל הבית ספר עומד על שכמה

ובמיוחד התלמידים רק מרוח אפה מתעופפים לצדדים

ולה מכרה נחומלה בת גילה

חברות הם מגיל שנתיים

ולמרות הפער ברמה

יש קשר בין השתיים

התקשרה שושנה לנחומלה ואמרה

הגיע הזמן להפסיק לחתום אבטלה

בשביל מזכירה את ממש מתאימה,

רק תזכרי לא לאמר את שמך האמיתי

זה לא נשמע מספיק רשמי

אחרי המלצות ושידולים

הופיע נחומלה מצוידת בארטיקים קרים

בגלידות בטעם קפה

ועם המון רשמיות

וקצת פחות יעלות

ויאהב המנהל את הגלידות הקרות

ואת חוסר היעילות ( זה דווקא חסכוני )

"מה אתה צריך סיכת בטחון ?

נדון שבעה ימים ושבעה לילות אם זה בתוך מסגרת החיסכון"

"לצלם את הדף?

תניחי על המדף "

.

אחר הדברים האלה

גידל שר החינוך את המורה להתעמלות

וישם את כסאו על כנפי נשרים

וכל המורים שצריכים אישור מהפיקוח

כורעים ומשתחווים

רק המורה שושנה לא תכרע ולא תשתחווה

הפישר הזה שהיה עוד מהתלמידים שלי

לא יקום ולא יהיה

וכראות המפקח החדש

את המורה שושנה

ולא קמה בשיעור ולא עושה מצגת

ונכנסת בילדים כמו קרחון

ונעלמת בדיוק בזמן כמו צוללת

וימלא חמה ויבקש פתרון

ויבקש לשלוח פיטורין לכל הצוות המקסים

ויאמר למנהל בישיבה סגורה

ישנו צוות אחד מפוזר לא מתוקשב

לא מעודכן ואת חוזר המנכ"ל אינם עושים

אם על המנהל טוב יכתב לפטרם

ועשרת אלפים שקל אתן פיצוים

ולא חסרים מורים צעירים

והמורה שושנה ידעה את כל אשר נעשה

מהמזכירה החברה הותיקה

ותשם את הפאה המוזנחת לראשה

ותבוא לפתח חדר המורים ותארגן הפסקת תהילים

ותאמר לאחד הילדים

להגיד למזכירה

מי יודע אם לעת כזאת

למדת לילל ולבכות.

ותתפרץ המזכירה לחדר המנהל

והמפקח נשען על המחשב

כדי להכנס לפורטל המורים

ולבדוק כמה פיצויים מגיעים?

ויאמר המנהל למזכירה

מה כל כך דחוף?

ותאמר כי מכרת את חברותי

את כל הצוות .

מי לפיטורין מי לפנסיה מוקדמת

ואילו למדריכות פדגוגיות נמכרו החרשתי

וכי נסיון בא ברגל?

אמר המפקח אבל מה לעשות חלקם הגיעו לגיל פרישה

במיוחד זו הותיקה שושנה כמדומני שמה

ותצא המזכירה ותזעק זעקה גדולה ומרה

ותכתוב שיר לחברתה

" והמורה יצאה משער בית הספר בלבוש סמרטוט ומכתב התפטרות"

פגשה נחומלה את שושנה במסדרון והתחילה לשיר לה מהזכרון

וקול נהי בכי נשמע המורה שושנה הדגולה

נאלצת לקבל את המכתב בעצמה

אבל דווקא מכל כיוון נשמעו פתיתים משוררים

לתלמידות היתה אורה ושמחה

ושילכו להם המורים

אבל לא להיסחף

לקחה שושנה את המכתב וקראה בגאוה

זה רק חתיכת נייר

ציטטה את התלמידים מיום קבלת התעודה

ויום למחרת התעוררה כרגיל התלבשה

לקחה את התיק ויצאה להסעה

יום יום היא מגיעה היא ממשיכה ולא משנה מה מצבה

עם מקל הליכה

עם הליכון תחוב לתוך כדורי טניס שיהיה להפסקה

אם זונדה ואפילו קטטר היא מגיעה

עם פליפינית ובטקסי מנווה שמחה.

וגם היום ממרומים היא מופיע בחלום לתלמידים

ואומרת בקול המונוטוני שלה

אני עדין כאן

ולא אזוז

הייתי כאן לפניכם ואשאר גם אחרונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ואוו. פרופסור בינס החדש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מנהל חיידר ליטאי חשוב, אינו אמור לשמוע קריאות "ננח" קצובות מאחורי הדלת של כיתה ו'.
הוא גם אינו אמור להצמיד את אזנו לדלת כמו עבד נרצע, אבל זה מה שהוא עושה כשהוא מגלה שלאחר שש שנים, התלמידים מנסים להשתחרר מהחינוך הליטאי המוקפד שעמל להטמיע בהם.

"יפה מאוד!" שמע את קולו של המורה החדש נישא בפאתוס, "תזכרו תלמידים, אסור להתייאש!"
קריאות ה-"ננח" שבו להתנגן.
המנהל לפת את הדלת בחולשה. המום.
מאז ומעולם היה ממתנגדי החסידות. מורה חסיד ברסלב בחיידר שלו, הוא כמו אוזן המן בקערת ליל הסדר.
תמיד נאם נגד התופעה בחדר המורים, גאה להיות מיינסטרים. כעת גילה שדבריו נפלו על אוזניים ערלות, נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה.

מורה חדש אחד מפר את האיזון.

אולי גם הוא אשם.
אם לא היה מעלים אוזן כשבכיתה הסוררת התנגן להיט קלוקל של זמר חסיד ברסלב, המצב היה כעת עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב.

ברק התפוצץ בראשו כשנזכר לפתע. אוזניו צללו.
בראש חודש אדר הגיעו תלמידי כיתה ו' בכיפות צמר לבנות, כיתוב זר מתנוסס עליהן.
אז, הוא חייך למשובתם. כעת החוטים מתחברים לפקעת לבנה מרשיעה.

אין עשן בלא אש. אין ברסלבר בלי טנדר.

הוא היה צריך לקלוט בזמן מה קורה.
מחר התלמידים שלו יטפסו על גגות טנדרים ויצאו לרקוד בכבישים. ימלאו את נתב"ג בדרך לאומן, עוד מעט ראש השנה!
איך לא שם לב למה שמתרחש מתחת לאפו?! עיניים להם ולא יראו אוזניים.

תלמיד נזוף יצא לפתע לרצות את עונשו בפתח הכיתה הסמוכה. המנהל הזדקף בבהלה, עושה עצמו בוחן את המזוזה בעיון.
גם כשהתרחק מהדלת, הצליח לשמוע בחצי אוזן את המורה דן עם תלמידיו כמה חשוב לנסות להתקשר לרבנו, ואיזו זכות גדולה זאת.
תיצלינה האוזניים מלשמוע!

התלמיד הנזוף החל להתרחק לאורך המסדרון והמנהל שב לזירת הפשע.
"אז נשאר לעשות רק את התיקון הכללי", שמע את המורה מציין.
אוי לאוזניים שכך שומעות!

איך אף אחד לא גילה את אוזנו מה טיבו של המורה החדש שסוחף אחריו את טובי התלמידים?!
היה לא תהיה! לא בבית ספרנו! הוא חייב לשמוע מהמורה תירוץ מסבר את האוזן, רק שלפי הקולות בקרע, נשמע שאין עם מי לדבר. אשרי מוכיח לאוזן שומעת.

"ננח! ננח!" שבו התלמידים לזמזם במרץ.
די, זה כבר יוצא לו מהאוזניים! הוא חייב לשים קץ לחרפה.
המנהל פתח את הדלת בתנופה, הצלצול מתפרץ לכיתה יחד אתו.

הוא ראה את המורה סוגר בסיפוק ספר דקדוק, שוואים מעטרים את הלוח מאחוריו.
"היו כמה תיקונים, אבל ידעתם נפלא! מי יתקשר להשלים את החומר ליוסי רבנו? תודה דוד. בשיעור הבא נלמד על שווא מרחף".

המנהל נסוג, מחייך מאוזן לאוזן.
חבל שדאג לחינם, איך סבא שלו תמיד היה אומר? העיקר לא לפחד כלל.
אם המורה בנימין היה מודע להשפעה האדירה והאבסולוטית שיש למילותיו על הקהל, היה שוקל לעשות הסבה לתפקיד שיבטא יותר את הכושר הרטורי הנדיר שלו.

אבל הוא לא היה מודע לכך, ולכן עמד בכיתת לימוד חנוקה וקטנה, ובזבז את קולו כדי לנאום בפאתוס בפני קומץ תלמידים.

הוא הסביר להם בקולו העמוק על חשיבות האיזון וההליכה בדרך האמצע, בשביל הזהב. "יש המלצה בדוקה לשבירת מידה רעה", אמר כממתיק סוד, "לעקם אותה לגמרי ולהיות קיצוניים בכיוון הנגדי, וכך להתיישר". בתור אמצעי המחשה, עשה שימוש ידידותי בסרגל שנועד להכות ידיים סוררות. כמה ילדים פלטו אנחת רווחה שקטה. נראה שהסרגל יצא מכלל שימוש.

"האמינו לי, הוא עוד יתיישר", צינן המורה בנימין את ההתלהבות, "רק צריך לעקם אותו לצד השני".

הוא ביקש מהתלמידים שיכתבו על פתק מידה רעה או הנהגה שלילית שהם מעוניינים לשנות, והביט בשביעות רצון בפתקים שהחלו להיערם על שולחנו.

"ואל תגידו – נשתנה עוד חודש, עוד שנה..." הניף המורה את הסרגל בדרמטיות, "מחר, על הבוקר אתם לוקחים את עצמכם בידיים, ומעקמים בקיצוניות את המידה שבחרתם!"

הילדים הביטו בו ברצינות תהומית, והנהנו בעיניים בורקות.

בבוקר למחרת, כשנכנס המורה בנימין לכיתה, גילה שהיא ריקה מאדם.

הוא תופף בעצבנות בסרגלו, והמתין.

כעבור שעות ארוכות, החלו התלמידים להיכנס לכיתה בזה אחר זה, חבולים וסתורים.

"מה קרה לכם?" שאל בזעזוע את התלמידים המרוטשים, "ולמה הגעתם רק עכשיו?"

כולם החלו לדבר בבת אחת, והמורה בנימין בקושי הצליח לעשות סדר בבליל הקולות הגועשים.

נתן היה הראשון שקיבל את רשות הדיבור. "כשצחצחתי שיניים הבוקר, לחצתי חזק מידי על השפופרת, ויצאה כמות גדולה משחה..."

"ובגלל זה הגעת רק עכשיו?" שיסע אותו המורה.

נתן הסמיק והשפיל את ראשו. "פעם הייתי פזרן מידי... והרי המורה אמר ש..." הוא התנשם, "אתה יודע כמה זמן לוקח להחזיר את המשחה לשפופרת דרך חור קטן כל כך? ואחר כך אמא שלי גם אמרה לי למרוח קרם ידיים..."

"ואני איחרתי", התוודה איתן, "כי בירכתי לשלום כל אדם שעבר ברחוב. לא תאמינו כמה אנשים עוברים ברחוב אחד! וכמובן, גם כשהשיחה החלה להתפתח, התאמצתי להישאר נחמד. מה לא עושים בשביל לשבור את הרוגז..."

"אני איחרתי כי יש המון קבצנים בדרך מהבית שלי לכיתה", אמר איצי, "אתם יודעים כמה זמן לוקח לעבור בין כולם בשביל לשבור את הקמצנות? וכשנגמר לי הכסף, הייתי צריך למצוא דרכים יצירתיות להשיג עוד..."

ירחמיאל, שעד היום ראה מקרוב מקלחת פעם בעשור, ישב על מקומו, מדיף ניחוח רענן. בגדיו היו נקיים מרבב, מגוהצים למשעי. את פניו כיסתה מסיכת היגיינה הרמטית, ידיו היו עטויות כפפות, ואלכוג'ל אימתני בצבץ מתיקו. 'מעניין', חלפה מחשבה מהירה בראשו של המורה, 'הייתי בטוח שהוא מתולתל במקור'.

יאיר, שאמש עוד היה גאוותן יהיר, החליט לאמץ את דברי הרמב"ן ולא להביט בפני אדם כשדיבר עמו. הוא צעד לבית הספר בראש מושפל ומהר מאוד נתקל בעוצמה בעמוד בטון, ונפל מעולף על אם הדרך.

דובי, העצלן הכבד והגמלוני, החליט לרוץ כל הדרך לכיתה. כשנחבט גם הוא בעמוד הבטון והתעלף על גבי חברו, הנחיתה שלו לפחות הייתה רכה יותר.

צבי הפזיז והנמהר, החליט ללכת במתינות וברוגע, צעד צעד. להביט בכל עשב ולבחון כל עלה, ולהרהר במשמעויותיהם העמוקות לחיים. כשהגיע לעמוד בטון מסוים, ונתקל בשני עצמים דוממים לצידו, נוסף לו עוד חומר מעניין רב למחשבה.

המורה בנימין הביט בזעזוע במה שעולל לתלמידיו, והתלבט כיצד להגיב.

לבסוף, ניסה להסביר להם שיש לכבד את דבריו של המורה, אבל לא לקחת אותם רחוק מידי, לאבד פרופורציות. לא לנהוג בהתבטלות כה גמורה ולאבד את העצמיות.

למחרת, שוב מצא המורה בנימין כיתה ריקה.

הוא שחרר אנחה עמוקה, ופנה להתעלל בסרגל שלו.

חלפו שעות, ימים, שבועות וחודשים, הסרגל הפך לגוש מתכת בלתי מזוהה, והתלמידים טרם הגיעו לכיתה.

'שוב הסיפור של אתמול?... הם לא הפנימו מה שאמרתי להם?!' התפלא.

לפתע הבריק הברק במוחו.

הם כן הפנימו. הפנימו יותר מידי.

הוא נזף בהם על ההתבטלות המוחלטת שלהם למורה, וכעת הם בעיצומה של פעולה קיצונית נגדית. הם לא יתבטלו יותר לשום מורה באשר הוא. לא יפקדו לעולם אף מוסד לימודי.

פעם, המורה בנימין לא היה מודע להשפעה האדירה והאבסולוטית שיש למילותיו על הקהל. כעת כבר כן. הוא קיפל ציוד, ונפרד מהכיתה החנוקה והקטנה וממשכורת הרעב.

כיום, הוא עוסק בפוליטיקה להנאתו, משתעשע במוצא פיו במדינות רבות ובמיליוני אזרחים. הוא מכניס משכורת לא רעה בכלל, ועושה הרבה כבוד וגאווה למשפחת נתניהו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה