לכל מי שבמטבח

  • הוסף לסימניות
  • #1
שנים אני מחפשת, אולי מישהי תוכל לעזור לי?
אני צריכה מתכון של גלידה, שתהיה גם יפה גם טעימה מאד מאד (אניני טעם כולם שם) וגם קלה (לא 4 שכבות)
יש למישהי משהו כזה???
אה, ושגם לא יהיה לה טעם של ריצ'...
פשוט שבת חגיגית עכשיו ובאו מים עד נפש.:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הבאתי מתכון של גלידה פיצוצית, כן של כמה שכבות אבל קלה מאוד. חפשי את המילה "ספרינג" :), מזה היא עשויה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בסקוויטים עליםהם קצפת עם שוקולד ועליהם קצפת עם תלתלי שוקולד.
אם נשמע לך אני אעלה מתכון.
קלי קלות ומאוד יפה

רק לנוהגים לפי שיטת חזון איש יש להשתמש בבסקוויטים ללא כיתובים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חידוש מהקיץ האחרון:
קומפוט מרוסק מתפוחים מבושלים עם קצת סוכר לבסוף מוסיפים ג'לי תות,
מגישים עם גלידה קרמיסימו בטעם פסיפלורה ופירות יער
קלי קלות 10 דקות הכנה
צריך רק למצוא את הגלידה בחנות.....
אם תרצי אופן הכנה אתן לך בכייף......
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י צילומית;868578:
חידוש מהקיץ האחרון:
קומפוט מרוסק מתפוחים מבושלים עם קצת סוכר לבסוף מוסיפים ג'לי תות,
מגישים עם גלידה קרמיסימו בטעם פסיפלורה ופירות יער
קלי קלות 10 דקות הכנה
צריך רק למצוא את הגלידה בחנות.....
אם תרצי אופן הכנה אתן לך בכייף......

תוספת למי שאוהב: גרעיני רימון מעל. מוסיף מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י צילומית;868578:
חידוש מהקיץ האחרון:
קומפוט מרוסק מתפוחים מבושלים עם קצת סוכר לבסוף מוסיפים ג'לי תות,
מגישים עם גלידה קרמיסימו בטעם פסיפלורה ופירות יער
קלי קלות 10 דקות הכנה
צריך רק למצוא את הגלידה בחנות.....
אם תרצי אופן הכנה אתן לך בכייף......

הי-
חפשתי את הגלידה, לא את התוספת:D:D:D
תודה בכ"א
ו-שרית הגלידה שלך לא מפחידה להכנה, ספרינג וכאלה? בטוח יוצא אכיל???
תקוה, נשמע מצוין, אשמח אם תעלי מתכון, חוצמזה, יש לך אולי משהו יותר "גלידתי"?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יוצא חטיף... איך בעלי קרא לתינוק הזולל- "רבי טרפון" ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י צילומית;868578:
חידוש מהקיץ האחרון:
קומפוט מרוסק מתפוחים מבושלים עם קצת סוכר לבסוף מוסיפים ג'לי תות,
מגישים עם גלידה קרמיסימו בטעם פסיפלורה ופירות יער
קלי קלות 10 דקות הכנה
צריך רק למצוא את הגלידה בחנות.....
אם תרצי אופן הכנה אתן לך בכייף......

ממש קלי קלות, גם להכין ליפתן, גם לקנות את הגלידה, גם לפרק את הרימון. יש עוד תוספות מעל???
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מאתר "מתוקים שלי" של שירלי נמש:

גלידה ללא מכונה


העובדה שאין מכונת גלידה בבית לא צריכה למנוע מאף אחד להכין גלידה ביתית משגעת וטעימה שכולה טריות, איכות וטעם.
נכון, העובדה שמכינים אותה "ידנית", כלומר – ללא מכונה, מוסיפה קצת התעסקות ועבודה. אבל עדיין, זוהי לא משימה קשה להכנה, ולטעמי התוצאה המוצלחת שווה את זה.
הטעם שאותו בחרתי להכין, הוא אחד הטעמים הפשוטים אבל הפופולריים ביותר – גלידת ווניל (כן, עם ווניל אמיתי), ובתוספת של שבבי שוקולד. כיוון שאין בגלידה הזו חומרים משמרים, יש לצרוך אותה תוך כמה ימים ממועד ההכנה. אבל אחרי שתטעמו אותה, אני בטוחה שתסכימו שזאת משימה שלא קשה לעמוד בה.
הגלידה המתאימה ביותר להכנה בשיטה הזאת, היא גלידה המבוססת על שמנת ורפרפת. נכון, ההתחלה די דומה להכנת קרם פטיסייר. ובאופן עקרוני- ככל שהתערובת ממנה מכינים את הגלידה, עשירה יותר, כך התוצאה תהיה במרקם רך יותר.
מתחילים בהכנת הקרם. בסיר בינוני מחממים חלב וסוכר. מוסיפים את תכולתו של מקל ווניל אחד, ואת התרמיל. מניחים לתערובת לשבת במשך כשעה לספיגת טעמים.​
לאחר כשעה מכינים את הקונסטרוקציה הבאה – קערה גדולה בה מניחים מים וקרח. בתוך קערה זו מניחים קערה נוספת, קטנה יותר אלה יוצקים שמנת מתוקה. מעל כל אלה מניחים מסננת.​
מכינים את הקרם ע"י בישול עדין של תערובת החלב עם חלמונים. כשהתערובת מוכנה, מסירים מהאש ומיד מסננים אתה לתוך הקערה עם השמנת המתוקה​
מערבבים היטב, ומוסיפים את תמצית הווניל​
באופן עקרוני התערובת מוכנה. עכשיו כל מה שנותר זה לצנן אותה היטב בתוך קערת הקרח בה היא נמצאת, ואז להעביר אותה לקערת פלסטיק או נירוסטה. מעבירים את הקערה למקפיא למשך – 45 דקות. לאחר 45 דקות, מוציאים מהמקפיא.​
הגלידה בשלב זה מתחילה לקפוא בשוליים. בעזרת מיקסר ידני, או באמצעות בלנדר ידני מקציפים היטב את הגלידה שקפאה. אם אין לכם את שני אלו, אפשר להעזר במטרפה ידנית, אבל בכל אופן, יש לעשות זאת במרץ ולטרוף היטב את האזורים שקפאו.​
חוזרים על הפעולה הזו כל 1/2 שעה. בכל פעם, הגלידה תהיה קפואה יותר. כל התהליך לוקח כשעתיים-שלוש, כלומר יש לחזור על פעולת ההקצפה 4-6 פעמים. בפעם האחרונה, הגלידה תהיה קפואה כמעט לגמרי. בשלב זה ממיסים 150 גר' של שוקולד מריר​
את השוקלד מזלפים בעזרת כפית , בצורה חופשית לגמרי על גבי הגלידה שלנו​
תוך מספר שניות השוקולד מתקשה לגמרי. שוברים את השוקולד קצת באגרסביות לתוך הגלידה. אפשר להעזר גם בבלנדר הידני, רק חשוב שלא לטחון הכל כמו למרק, אלא להשאיר קצת חתיכות שוקולד שמנמנות (תחשבו כמה כיף לפגוש בהן בפה במקרה).​
זהו. סיימנו. שולחים את הגלידה, הפעם בקופסא אטומה בחזרה למקפיא להקפאה אחרונה. וכשרוצים, מוציאים מהמקפיא. מחכים 5-10 דקות, לפני שמוזגים או שזוללים ישר מהקופסא…​
מבטיחה לכם שאף אחד לא יאמין שהכנתם את הגלידה הזאת בבית, ללא שום מיכשור מתאים.​
לגלידה הזו יש טעם של גלידה שנרכשה באחת הגלידריות היותר מובחרות.​
גלידת ווניל ביתית ללא מכונה
1 כוס (250 מ"ל) חלב​
3/4 כוס סוכר​
קורט מלח​
1 מקל ווניל חצוי לאורכו​
2 כוסות (500 מ"ל) שמנת מתוקה​
5 חלמונים גדולים​
1 כפית תמצית ווניל​
150 גר' שוקולד מריר​
בסיר בינוני מחממים את החלב, המלח, והסוכר. מוציאים, בעזרת סכין, את זרעי הווניל ומוסיפים לסיר. מוסיפים גם את התרמיל. מחממים עד להמסה של הסוכר. מסירים מהאש ומכסים. מניחים למשך כשעה לספיגת טעמים.​
אחרי כשעה, ממלאים קערה רחבה בקוביות קרח ובמעט מים. מכניסים לתוכה קערה קטנה יותר נוספת. יוצקים לתוך הקערה את השמנת המתוקה. מניחים מעל הקערה הקטנה מסננת.​
בקערה נפרדת טורפים היטב את החלמונים. מחממים שוב את תערובת החלב והווניל, כשהתערובת מגיעה לסף רתיחה, יוצקים בזרם דק ותוך כדי טריפה מתמדת, כ – 1/4 כוס מתערובת החלב לתוך קערת החלמונים. מערבבים היטב ומוסיפים את יתרת תערובת החלב. מעבירים את התערובת בחזרה לסיר ומבשלים על אש נמוכה, תוך כדי טריפה מתמדת למשך כמה דקות, עד שהתערובת מסמיכה ומצליחה לכסות גב כף.​
מסירים מהאש ומיד מסננים אל תוך הקערה עם השמנת המתוקה. מערבבים היטב. מוסיפים את תמצית הווניל ומערבבים שוב. נותנים לתערובת להתקרר היטב בקערת הקרח.​
כשהתערובת קרה, מעבירים אותה לקערת פלסטיק או נירוסטה. מכניסים למקפיא למשך 45 דקות. לאחר זמן זה, מוציאים מהמקפיא. את התערובת שקפאה בשולי הקערה מגרדים בעזרת מרית, וטורפים היטב בעזרת מיקסר ידני (או בלנדר ידני או מטרפה רגילה). מחזירים למקפיא. חוזרים על הפעולה הזו כל 30 דקות במשך כשעתיים-שלוש. לאחר כשלוש שעות, ממסים את השוקולד במיקרוגל (בכל פעם מפעילים את המיקרוגל למשך 30 שניות, מוציאים ומערבבים, עד שהשוקולד נמס לחלטין. היזהרו מחימום יתר!). את השוקולד המומס מזלפים באופן חופשי על גבי הגלידה הקפואה. השוקולד יתקשה מיד. שוברים את השוקולד לתוך תערובת הגלידה. אפשר להיעזר בבלנדר הידני, אבל נזהרים שלא לטחון את השוקולד דק מידי. מקפיאים למשך כמה שעות.​
להגשה – מוציאים מהמקפיא, ממתינים 5-10 דקות לפניי ההגשה.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
העלו פה את זה פעם, בערב אחד הפסחים.

חלום של טעם ושל יופי (ושל מחיר!). לא ישכחו לך אותה לנצח. מומלץ בקור :)!!!

סורבה ב-3 צבעים

שיכבה א' - קיווי
2 כוסות קיווי טחון
4 כוסות מים
2 כוסות סוכר

שיכבה ב' - ענבים
3 כוסות מיץ ענבים
1.5 כוסות מים
3 כוסות סוכר
רבע כוס מיץ לימון

שיכבה ג' - תפוזים
3 כוסות מיץ תפוזים
1.5 כוסות סוכר
3 כוסות מים
חצי כוס מיץ לימון

א. ההכנה:
בכל שיכבה בנפרד:
- להרתיח מים וסוכר
- להוסיף את המיץ
- להקפיא בקופסא לפחות 12 שעות

אחרי שקפא:
כל צבע בנפרד:
- לרסק בבלנדר / מג'ימיקס לברד
-לשטוח בתבנית (לה יוצא 2 תבניות 'אנגליש קייק')
- להקפיא לפחות שעה - שעתיים ואז לעבור לשיכבה הבאה, אם לא יהיה מספיק קפוא הצבעים יתערבבו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בדיוק תהיתי גם...
תגידי, עדן, זה לא יהרס אם אני אהפוך את זה לפרווה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י sarit1ef;868595:
עדן, הכנת את זה ונשארת שפויה? :()

טוב, עדן היא לא פונקציה.

נראה לי אם היא תעשה הסבת מקצוע לעיצוב פנים וימאס לה, היא יכולה להיות שפית לא רעה...:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
גלידה עם קרנץ' אגוזים וסירופ שוקולד

לתבנית בגודל 20-30 אפשר לחלק לכוסות או לשתי תבניות אינגליש קייק

החומרים:
לקרנץ' אגוזים:
100 גרם אגוזים קצוצים (אפשר להחליף בשקדים – לפי הטעם)
1 ו- 3/4 כוסות קמח
כוס סוכר
מרגרינה (200 גר') אפשר להמיר בחמאה
לגלידה:
1 שמנת מתוקה (או ריץ' לגרסה פרווה)
4 חלבונים
חצי כוס סוכר
איסטנט פודינג וניל
50 גרם שוקולד מריר
סירופ שוקולד קנוי (או למשקיענים - גנאש מ100 גרם שוקולד ו100 גר' שמנת מתוקה)

אופן ההכנה:
מערבבים יחד את כל חומרי הקרנץ' (אגוזים, קמח, סוכר ומרגרינה) ושמים בתבנית
אופים את התערובת ומערבבים מדי פעם כדי שלא יווצר גוש עד שהתערובת משחימה. מוציאים מהתנור.
מקציפים שמנת ומוסיפים ל4 החלמונים עם חצי כוס סוכר.
מוסיפים פודינג וניל ומגרדים שוקולד לתוך התערובת
מפזרים 2 שליש מתערובת הפרורים על התבנית ומזליפים סירופ שוקולד (או גנאש)
שופכים את הגלידה על הפרורים ומפזרים שווה את הפירורים שנשארו מלמעלה ומקשטים בעוד סירופ שוקולד (או גנאש)

טעים טעים וחגיגי!
הקראנץ הזה מזכיר מאוד את התערובת שיש מעל הטילונים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
גיסתי הכינה בחג - משהו מהמם - מרשים וטעים וכלום עבודה!
מרסקים חב' של גליליות - משטחים ב-2 תבניות אינגליש קייק.
מעל - מכינים גלידת וניל - הכי פשוטה (ביצים, סוכר וריצ') - היא הוסיפה גם קרם נוגט בתוך הגלידה)
ומעל עוד שכבה של פירורי גליליות (עדיף בטעם שונה מהבסיס)

חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י אנדי;868584:
הי-
ו-שרית הגלידה שלך לא מפחידה להכנה, ספרינג וכאלה? בטוח יוצא אכיל???
תקוה, נשמע מצוין, אשמח אם תעלי מתכון, חוצמזה, יש לך אולי משהו יותר "גלידתי"?
הכנתי אותה לשוויגער לכבוד סוכות, זה יצא נהדר! גם מרשים מאוד וגם טעים.
מצטרפת להמלצות החמות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
גלידה ורוד לבן ורוד
טעימה מאד
ועושה רושם אצילי יותר מגלידות השוקולד :)

(את הריץ' קפה אפשר להכין בבית: קצפת ריץ' +מים)
 

קבצים מצורפים

  • גלידה ורוד לבן.doc
    KB 31 · צפיות: 50
  • הוסף לסימניות
  • #20
תקציפי 6 ביצים, 1.25 כוסות סוכר, ריצ', ותמצית וניל.

לשדרוג אפשר להוסיף קפה\שוקולד\לימון\מנטה\או כל דבר אחר

אף אחד לא יאמין לכם שזה היה כ"כ קל או שזה פרווה:)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

פרק ד

הידיעה הנרעשת פגעה בה עד עמקי נשמתה. הם, שהיו מבחינתה סמל ודוגמה, הצליחו להרחיב את הסדק של הגאווה הציונית לא במעט ויצרו את שאלת השאלות: מהי בדיוק הזהות היהודית?

גופה הרפוי נחת אט אט על הקרקע הסלעית. ידיה מוללו את האבנים והחול גלש מבין אצבעותיה. לפתע נתקלו ידיה בפיסת אבן מתכתית. היא גירדה את שאריות העפר שנדבקו בחוזקה. זה היה מטבע שבור בצבע ברונזה.

אלוקים, מצאתי. מצאתי ללא מאמץ. היא הכניסה את ידה בפראות לכיסה והוציאה את החצי הראשון. עתה קירבה אותם זה לזה, והופ! מתאים כמו פאזל! רק כעת שמה לב שהוא מאיר באור מוזר. היא שפשפה את הכיתוב בחוזקה, ואז זה קרה.

סחרחורת אחזה בה. היא מרחפת. הגבעות מסביב החלו לחוג סביבה כסחרחרה. העננים, השמיים וכל היקום מסתובבים במערבולת ומתרחקים במהירות. החושך סגר בעדה. נהיה סמיך. צעקות האימה שניסתה להוציא מגרונה, חנקו את קנה נשימתה. היא הניעה את ידיה. ניסתה לזעוק לעזרה. ואז הכול האט. החשכה התבהרה והיא הרגישה מתעלפת. כשהתייצבה נשימתה והאדמה נעצרה שוב על מקומה, הביטה על הגבעות שבאופק. גם הן סיימו את מחול השדים. היא הניחה את ידה על ליבה בפחד. משהו קרה לה. חוויה לא מוכרת. לא, זו לא סחרחורת. היא כבר חוותה התעלפות בעבר. אולי זה המסתורין שבמטבע. עליי להשליך הכול ולברוח מפה מהר. היא פנתה במהירות אחורה כדי להיכנס למכוניתה.

הרכב נעלם.

משהו מוזר קורה פה. הרי ראיתי בפירוש שעומר ואדם נכנסו לרכבם. מה קורה פה? איך מכונית יכולה להתאדות? הייתי אמורה לראות או לשמוע!

הפחד היה ממשי. איך אני יוצאת מכאן? היא מצמצה בעיניה מסביב. להפתעתה ראתה מרחוק בקתות אבן ושני בדואים על חמורים. מעולם לא ראתה את הנוף הזה פה. היא הפנתה את ראשה אחורה. העיר הנראית תמיד ממרחק שני קילומטרים נעלמה ואיתה השלטים, הפרסומות שבדרך ואפילו תחנת הדלק הקרובה בלב האוטוסטרדה. אלוקים, מה קורה איתי? אולי השתגעתי ואני זקוקה לאשפוז דחוף. עזור לי קלי שבשמיים.

מעטות הפעמים שהתפללה לה'. היא טענה שבן אדם אמור לגלות אחריות למעשיו. היא לא ילדה קטנה. אילו יכלה לדבר כעת עם מעיין שתסביר לה דחוף מה להתפלל. הכסף שהיא זקוקה לו נמצא ברכב שנעלם. פתאום נזכרה בפלאפון הנמצא בכיסה. גם הוא לא מגיב כלל.

היא בכתה בקול שעה ארוכה. אלוקים, אולי אני לא ראויה אבל אתה היחיד ששומע. מעיין ניסתה להסביר לי שאתה אדון הכול ובעל הכוחות כולם. אנא, עזור לי להגיע הביתה מהר. בבקשה.

לפתע קול ילדים נרגשים מתקרבים נשמע בבירור. היא הפנתה מבט לכיוונם, אך מה שראתה הפתיע אותה כל כך. כמה בנים כבני שמונה בלבוש תנכי, ברגלים יחפות חוץ משניים בסנדלים פרימיטיביים, קלועים מקש, והם בוחנים אותה בפליאה מעורבת בפחד.

"איך קוראים לך, ילד?"

הוא הביט בחבריו שהתרחקו צעדים מספר.

"יהושע בן גמליאל", אמר בהיסוס.

"אתם בדואים?"

"בדואים?" חזר אחריה הילד ופרץ בצחוק משחרר. "את בטח מתבלבלת, אנחנו עבריים".

"אתה יודע אולי היכן תחנת האוטובוס הקרובה?"

הילד הגבוה יותר מלמל משהו באוזנו.

"אני לא מבין את שפתך ואת לבושה מוזר מאוד".

"היא שדה". הזהיר אותם הילד הגבוה.

היא הוציאה מכיסה פנס כיס קטן. "אתן לך משהו במתנה אם תוכל לעזור לי". היא עשתה לו תנועה לבוא לקחת, אך בתגובה כולם החלו לצעוד אחורה בפחד. היא ניסתה לשכנע אותו ולחצה על המתג. הפנס האיר.

"מכשפה! היזהרו! מכשפה הגיעה לעיר". הם החלו לברוח בריצה מטורפת לעבר בקתות האבן.

אלוקים. תעשה שיהיה זה חלום. היא שפשפה עיניה וצבתה את זרועותיה. גם המצמוצים והנפילה על החולות לא הביאו את הישועה המיוחלת.

בצימאונה הרב החלה לדדות לעבר בקתות האבן. היא חייבת עזרה. לשמחתה הרבה ראתה בדואית יחפה, על ראשה פיילה גדולה מפח, מתקדמת לחורשה. היא עצרה מתחת למוטות ארוכים שחיברו בין שני עצים. כעת הניחה את הקערה על הארץ והחלה לתלות כותנות, שמלות שנראו כמין גלביות עתיקות, לייבוש. עכשיו הזמן לגשת. אולי תוכל האישה לעזור.

"סליחה, גברת, אפשר לשאול משהו?"

האישה סובבה את ראשה לעבר הקול. צרחה איומה נשמעה מפיה. היא שמטה את הבגד ורצה לכיוון הצריף.

איילת נפגעה אך כשהבינה את המציאות החדשה, חשה סחרחורת איומה. חזרתי אחורה בשנים. אולי מאות ואולי אלפים. כל אלה שפגשתי עד עתה נראו באותו סגנון. הציוויליזציה עדיין לא הגיעה. נחתי מ־2015 לימי הביניים ואולי לפני הספירה. הלבוש המינימלי שבו אני מופיעה מפחיד אותם, הם מאמינים שאני מארץ השדים ושפת העברית שבפי שונה לגמרי משפתם העתיקה. מעולם לא הייתי כל כך לבד ללא נפש חיה. 'אבא ואימא בואו לעזור לי. אני לבד'. בכתה איילת ורחמים עצמיים החלו לייסרה. היא התיישבה מתחת לסבך עצים, מצפה לנס.

חמור נוער נושא משא על גבו חלף על פניה. אדונו זירז אותו בקריאות ולא שם לב לנערה המסתתרת. לפתע נפלו משקיו העמוסים לעייפה פירות שונים. הם המשיכו בדרכם לכיוון היישוב והותירו את הפירות על האדמה.

לאחר מספר דקות איילת וידאה שהשטח ריק. אספה את הפירות וחזרה למחבואה מתחת לעצים. היא שפשפה אותם בידיה, ניגבה בבגדיה והחלה לאכול ברעבתנות. מעולם לא עלה בדעתה שפירות יכולים להיות טעימים כל כך. אולי היא פשוט רעבה. היא הרוותה את צימאונה בעסיסיות התפוח. בלעה כמעט בשלמותם אגסים יפיפיים וקינחה בתמרים. היא בטוחה שהיא לא חשה רק שובע ורוויה. היא חשה טעם גן עדן. את הפירות הנותרים הסתירה היטב במקום מחבואה, לאחר מכן שכבה מצונפת. היא לא מעוניינת שוב להפחיד.

עם בוא הערב התמעטו עוברי הדרכים ולאחר שעה קלה גם שאון הילדים לא נשמע. באין אורות חשמל האירו פתחי החלונות באור צהוב חיוור של פתילות שמן. לאחר שעה קלה, כששעונה הורה על שמונה בערב, כבו גם הנרות מלבד בודדים.

היא החליטה למצוא דרך לעזור לעצמה. היא ניערה עצמה ובחנה את בגדיה. אין לה תלונות על התושבים המוזרים. היא במקומם הייתה נוהגת כמותם. עליה למצוא בגד אחר במהירות, כדי ליצור קשרי ידידות. היא התקדמה חרש, נזהרת שלא יישמע קול חריג. שכבות של עלי שלכת התפצפצו תחת נעליה, התמזגו היטב עם צרחותיהם של עופות הלילה ועם יללות החתולים. משהו ליטף קלות את פניה וזרועה. כשהרימה את ידה להגן על פניה, חשה בבגד התלוי על המוט. 'זה בדיוק הדבר שאני זקוקה לו יותר מכול'. היא משכה בזהירות. איזה בד מוזר. היא בדקה אותו לאור הירח המלא, מיששה אותו. אריגתו הייתה פרימיטיבית ממש. לא תעשייתית. לאחר מאמץ ממושך, חשה כבדה בהרבה ומסורבלת אבל מעודכנת והכי חשוב: היא תוכל להיטמע בחברה החדשה ואולי תמצא דרך לשוב לעתיד.

<<<<

מרתה יצאה מביתה ומיהרה לכיכר הרועשת. השוק היה שקט בשעה זו. בשעת השקיעה היא מתרוקנת מקוניה ומשאירה לרוכלים זמן לאסוף את מרכולתם ליום המחרת. זו השעה האהובה על מרתה לעשות בה סחר חליפין עם חברותיה. הפעם היא מעוניינת רק במרקחת צבע. הקטורת המעשנת בחדר שבו בעלה אתוס מבלה שעות רבות, מעלה כתמים מכוערים על הכתלים. מה יהיה עם האשתורת ועם הקטורת שמעלות ריח צחנה ומשאירות אותו על הקירות והתקרה? האמת, שהיא ויתרה מזמן על האלים הקדושים, אבל אנוסה לנהוג עימם בכבוד מפני אימת בעלה. הוא מוציא הון מכספו על עבודת האלילים, וכשהיא מנסה לתאר לו את העוני ואת הילדים שזקוקים למעט יותר, הוא מתרגז ואומר: "יש לך מזל שהאל לא מתנקם בנו על חוסר האמונה שלך. רק השבוע נשבר פסלון האבן ונפצעתי בידי. אני מנסה לכפר על חטאיי ועוונותייך. צריך אמונה ומסירות. השבוע העלו את מחיר הקטורת. ואת לא רוצה את נקמת האלים. נכון?"

"אבל החדר הכי גדול כבר תפוס עם אליל השמש שבנית. מדוע היית צריך למלא אותו בפסלונים רבים? עדיין ישנם כאלה בחצר שצריך לטפל בהם. כמה צריך?" היא מנסה ללא הצלחה להבין מדוע בעלה עדיין אוחז בתרבות האלילים של יוון ולא בתרבות הפילוסופית שרבים החלו לצעוד בדרכה. היא כבר יודעת שלא כדאי לגעת בנושא הטעון שמשחרר ממנו כעס איום.

"צריך לדעת איך לרצות אותם. את יודעת שהאלים הגדולים נלחמים זה בזה, ואת אף פעם לא יכולה לדעת מי יגבר על מי. לכן חשוב שנעבוד פעם לזה ופעם לזה. הקטורת והקורבנות מפייסים אותם".

נמאס לה לשמוע את ההסברים. אין מצב שבעלה יכפור בעבודת האלילים שלו. אבל אין לה למי לשפוך את ליבה. נמאס לה מהשקרים שלא נתנו לה כלום. אסור לספר לו על שני פסלוני האבן שזרקה וניתצה בחמת זעם כי עמדו בפתח והפריעו למעבר. הוא עדיין מאמין שהם נעלמו מעצמם כי העלו את חמתו של אליל הברזל הגדול.

היא החליטה לגשת לעצם הדבר. "הכתמים האיומים שנוצרו על הקירות. הם כבר בלתי נסבלים". היא רצתה להוסיף שגם הריח הוא על גבול סיבולת הרגישות שלה, אבל פחדה.

"האם חברתך היהודייה משפיעה עלייך לרעה?"

"חברתי היהודייה יוספה? חחח". צחקה מרתה. "קשה לקרוא לה יהודייה. היא מהצדוקים וכופרת בכל היקר ליהדות".

"טוב מאוד. היא בטח רכשה את אלי יוון החדשניים".

"לא אתוס. היא איננה מאמינה באלים בכלל".

אתוס עצם את עיניו בדבקות וכרע מול אל השמש דקה ארוכה. לאחר מכן הוא התיישב ואמר: כדאי שהיא תיסע תחילה למגדל סטרסון בקיסריה. שם נמצא מקדש מפואר שנקרא מקדש האלילה אשתורת. שם תכיר לראשונה את חשיבות..."

"היא מזרע היהודים ואין לה סיג ושיח עם האלים. היא אוהדת את התרבות ההלניסטית".

"יסלח לה האל ולכל היהודים שמבזים את אלילינו. שמרי מרחק מאותן נשים. נקמתו של האל אכזרית מאוד".

היחס של בעלה אתוס לעבודת האלילים מעלה בה קבס. הצרה היא שגם מחברותיה היא אמורה לשמור על שתיקה בעניין הנפיץ.

היא נכנסה לקיטון הצר של קלאודיה, שהכול מכנים 'אלופת הצבעים ומומחית למרקחת שמנים וצמחים'. היא ידענית בשילוב צבעים ססגוניים לצביעת בדים ואבנים.

"שלום לך, מרתה. היום מכרתי צבעים טריים. באת ביום הנכון". היא הסירה משורת הכדים את המכסים, לעורר את תאוות הקנייה. "אפשר לערבב כדי להגיע לצבע הרצוי".

"הפעם פחות חשוב לי הגוון. חשוב לי שחדר הצלמים שלנו יהיה יותר נעים. הוא סובל מכתמים איומים וממש בלתי נסבל לשהות שם".

"יש לך מזל שאף אחד מכוהני העבודה לא שמע אותך. אסור להתבטא כך. האם התאכזבתם מאל השמש?"

"אין לי כוונה להתעכב ולשוחח. תני לי מהצבעים האלה". הצביעה מרתה על שלושה צבעים בלולים. קלאודיה שתקה, מרתה שילמה בסחר חליפין בשקית בד עמוסה פלפלים וכורכום והנהנה בראשה. קלאודיה הביטה אל דמותה המתרחקת של מרתה המקולקלת והפורקת עול בשאט נפש גלויה.






שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן
פרק מתוך הספר החדש שלי

ִ
אתם, חברי הקהילה היקרים, שכל הזמן תמכתם יעצתם ועודדתם.
זה המקום להודות בחום לכל אחד ואחד מכם, שהעניק מהידע, מן הנסיון, ומן הלב.
מי בפרהסיא ומי בצנעא.

הוצאת ספר לאור היא משימה תובענית ברבדים רבים, אבל בראש ובראשונה היא דורשת אומץ.
ואת האומץ הזה לא קבלתי מאף מקור אחר.
מלבדכם.


ִ​

ִimage (5).png



אפקט גן עדן
ִ


הוא שרק לעצמו מנגינה עליזה, כשניקה בסמרטוט רטוב את משטח המתכת שלפניו.
מנגינה עליזה שעמדה בניגוד גמור לארשת פניו העצובה.
מנגינה ששמע הבוקר ממכונית חולפת, בזמן שפתח את תריס הפיצרייה שלו, ומאז הוא שורק אותה שוב ושוב. וכמה שהיא מרגיזה אותו, הוא לא מצליח להשתחרר ממנה.

רק שלשה אנשים נכנסו בינתיים, אחד קנה פחית, אחד סיגריות, וילד שאיחר לבית הספר והחליט לחטוף פיצה לארוחת בוקר. הוא יושב בשולחן צדדי, לועס מהר. ילקוט זרוק לידו על הרצפה.

מבחינה אסטרטגית, הפיצרייה ממוקמת באזור מעולה. בסמטה שקטה ונעימה הנושקת לרובע הלוהט של העיר, שבו קניונים הומי אדם ורבי קומות שוקקי משרדים, המלאים בפקידים רעבים.
ועם זאת ההצלחה ממנו והלאה.
המאפיות הנוצצות ומסעדות היוקרה שברחוב הראשי, גונבות לו את ההצגה.

השבוע ניסה מתכון חדש, פרי המצאתו. לכל מגש הוא מוסיף מלבן חמאה גדול, וחצי כוס קורנפלור איטלקי, המעניק אווריריות קראנצ'ית לבצק.
"איך הפיצה?" העז לשאול את היושבים פה ושם.
"בסדר גמור", ענו וחזרו מיד לשוחח זה עם זה.

הוא פונה אל הקיר ומעביר את הסמרטוט שלו על כיסוי הזכוכית של "ברכת הבית", וגם על השעון הגדול עם הספרות הרומיות.
אחר כך מתיישב בקצה כיסא גבוה, מביט בששת השולחנות הריקים.
בקצב הזה, ייקח לו שנתיים לכסות את ההלוואה שלקח מהבנק.

***

"זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי", נשמע קול דק מהשולחן הצדדי.
"באמת?" הזדקף המוכר.
"באמת באמת", אמר הילד והחווה בידיו תנועות רחבות של שביעות רצון.
"תענוג! ישר מגן עדן".
הוא הרים את הילקוט וניגש לקופה, "כמה זה?"
"שתים עשרה", אמר המוכר. עיניו עדיין פעורות מההפתעה.
"זול. זה שווה לפחות שלושים". הילד הוציא מארנקו המצועצע שקל אחרי שקל והניחם בשורה מדויקת על הדלפק.
על הילקוט שלו היה כתוב בטוליפ צבעוני:
איציק פנדר כיתה ה' 2.
"תודה רבה, ולהתראות", קרא הילד ורץ החוצה כשהוא מכתף את הילקוט.

"איזה מותק, וואו".
המוכר אסף את שנים עשר השקלים אל מגירת הקופה, וחזר לשרוק.
זו מנגינה לא רעה בעצם, חשב, בכלל לא מעצבנת.

והוא עכשיו התחיל לשיר אותה בתוספת מילים - "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".

הוא הכין בצק חדש. ערבב, רידד, מתח, פיזר את הגבינה האיכותית. אחר כך שטף ידיים והתיישב על קצה כסאו, מול 'ברכת הבית'.
בזאת הדלת - לא תבוא בהלת.
בזה השער - לא יכנס צער.

והוא מוסיף חרוז משלו:
בזה המטבח - כל פיצה שלושים שח.

בדמיונו הוא רואה אולם מפואר, עם מאה שולחנות צחורי מפה. צוות מלצרים במדי בורדו וכפתורי זהב, מגישים פיצה על מגשי קריסטל לזוגות מפורכסים. ומרגלים תעשייתיים עם שפם שחור ואוזניית בלוטוס, מנסים לחשוף את סוד הטעם המופלא של מתכון גן העדן שלו.

***

"תן לי משהו לאכול בבקשה".
קרא איש עסקים קשוח וממהר, שהתפרץ אל הפיצרייה בנעל מצוחצחת ותיק מחשב בידו.
איש הפיצה נתן בו את עיניו הנוצצות בהשראה ואמר לו: "אתה אדם מרשים ומוצא חן בעיניי, אבל מאד לחוץ. אני אכין לך מנה מפנקת במיוחד, שתשחרר לך את הטוב שבך".

"הא?" אמר הלקוח האלגנטי בהשתוממות.

"אתה צדיק אדוני. מגיע לך קצת גן עדן", אמר המוכר בחדווה גלויה. וכשהוא הסתובב אל התנור, העווה איש העסקים את פניו בלעג.
"מוזר הבנאדם הזה, אבל בקטע טוב", חשב, "וגם יודע לשרוק יפה".

הוא התיישב לאחד השולחנות ופתח את המחשב הנייד שלו.
המנה הוגשה לו, הוא אכל תוך כדי הקלדה.

"נו?" שאל המוכר.
"מה נו".
"איך הפיצה?"
"הפיצה בסדר, בסדר גמור, למה?"
המוכר לא ענה.

איש העסקים, הרים את מבטו מהמחשב ונתקל בהבעת הציפייה החגיגית של המוכר. "רגע", אמר והדף את המחשב מלפניו. לקח ביס גדול מהמשולש שלו, ועצם עיניים.
"ממממ", השמיע לאחר לעיסה מתונה, "איך לא שמתי לב, זה טעם מדהים".

"נכון גן עדן?!"

"לגמרי".

"זה כמו המן שירד במדבר, רק מי שהתרכז הרגיש את הטעם".

המוכר פסע בחזרה אל מאחורי הדלפק, רקד יותר נכון.

"תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".



***



כשיצא איש העסקים מהפיצרייה, התמתח והרים את ראשו.
מעל הבניינים האפורים נפרשה התכלת ששתי ציפורים רחבות כנף דאו לאורכה ונעלמו דרך ענן ציורי, כמו לתוך ממד אחר.
והאיש עשה דבר שהוא לא עשה כבר הרבה מאד זמן.

הוא חייך.

הילוכו נעשה איטי, נשימתו עמוקה, חושיו כמו התעוררו מתרדמת החורף אל השמש שהחליקה על עורו בחמימות.
הוא התבונן סביבו בעניין. מגלה כל מיני דברים שנסתרים מעיני אלה שממהרים.

למשל זוג נעלי הספורט הבלויות הקשורות יחדיו בשרוכיהן ומתנדנדות על חוט חשמל גבוה. או מכונית אאודי מאה, ישנה נושנה בצבע בז', בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו. במושב האחורי שלה כלוב עם שני תוכים קטנים.

הוא שם לב לדוגמא המעניינת של סידור אבני המדרכה האדומות אפורות. לקיר הלבנים העתיק, שפתוחים בו שני חלונות גדולים עם מסגרת עץ רחבה, צבועה ומעוטרת. ממש כמו באירופה, חשב.

על מרזב הצמוד לקיר התנוסס גרפיטי בלורד לבן:
ש. מ. התייפח כאן 26/2/2019

"ריבונו של עולם", חשב לעצמו, "כבר שש שנים אני עובר ליד הכתובת המצמררת הזאת יום יום, ולא שם לב".

הוא הגיע לרחוב הראשי, ועיניו שתו בצימאון את בליל הצבעים והצורות, שהתרוצצו בתנועה בלתי פוסקת, ברסיסי חי צומח דומם. מתערבלים בקרני שמש נוצצות, מול שורת חלונות ראווה מבריקים.
"וכבר מי יודע כמה שנים, לא קניתי לעצמי גלידה. סתם ככה, בשביל הכיף". הוא דחף דלת זכוכית מקושטת צבעים בהירים. "אני צדיק, מגיע לי קצת גן עדן, לא?"

כשישב בכיסא הגבוה וליקק בלי בושה, ובלי לפתוח את המחשב שלידו. נזכר במשפט מתוך שיר ששמע בילדותו באמריקה:
"החיים, זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק לתכנן דברים אחרים". אז, לא הבין מה זה אומר בכלל. אבל עכשיו...

***

כשנכנס למשרד שלו, הסיר את החליפה והשליכה על משענת כיסא. התיישב והחל לזמזם לעצמו שיר ישן באנגלית, שרק משפט אחד זכר ממנו.
על מסך המחשב ריצד עיגול אדום - עשרים ושמונה הודעות חדשות.
הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור בצד.
'אתה בטוח שאתה רוצה לכבות את המחשב לגמרי?' - נעלב המסך שלפניו.

בטוח.

המחשב השמיע זמזום חזק למשך כמה רגעים ואז פלט קול נשיפה ארוך ומתכתי, השתתק והשחיר.
הוא הרים את השפופרת ולחץ על סולמית: "כל העובדים לחדר שלי, עכשיו", אמר למזכירה.

האנשים שהתאספו, הופתעו לראות את הבוס עם הרגליים על השולחן, ובלי חליפה.
"יום חופשי", אמר, "על חשבוני. צאו, תבלו, תנשמו. תרגישו את החיים שעוברים לידכם".

העובדים, שלא ידעו מה בדיוק לעשות, עמדו ובהו.

זה שעמד קרוב אליו, הצביע על פני הבוס ואמר: "יש לך... כאן..." הבוס ניגב את סנטרו בטישו.
"אה, גלידה. מוקה פיסטוק עם פקאן מקורמל. ממליץ לכם".

האנשים חייכו. כמה אמיצים מלמלו "תודה רבה", ופנו אל הדלת.
"אתם לא צריכים להזדרז לפני שאתחרט", קרא הבוס.
"כי אני לא אתחרט".

***

המזכירה אספה כמה חפצים לתיקה, כיבתה את המזגן, עברה על פני קבוצת האנשים ששוחחו בהתרגשות, תוהים איך לנצל את החופשה הפתאומית, וירדה במדרגות אל הרחוב.
היא, ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות.

המזכירה הייתה גרושה עם ילד. בעלה השאיר אותה עם חובות רבים וברח לחו"ל מפני נושיו. שם כנראה החליף את כתובתו וזהותו מספר פעמים, עד שעקבותיו נעלמו.
בבת אחת נפלה על כתפיה החלושות ההתמודדות מול האדמה החרוכה שהשאיר אחריו, ועל דמי מזונות אין בכלל מה לדבר.
היא עבדה קשה כדי להתפרנס, לגדל את הילד. ולהחזיר בהדרגה את החובות הכבדים, שארגוני החסד הצליחו לפרוס עבורה לתשלומים.
היא השתדלה בכל כוחה, שבנה לא ירגיש שהוא נופל בערכו משאר חבריו. ואפשר לומר שהצליחה בכך יפה. הוא היה ילד פיקח, עליז ואהוב על כולם.
עברו כמה חודשים, מאז שהבטיחה לו לקחת אותו לפארק המים הגדול בצפון. וכבר חסכה כסף לכרטיס ולנסיעות. רק זמן לא מצאה.
היא הייתה חייבת לעבוד עד מאוחר, וימי החופשה המעטים שלה, כבר נוצלו בחול המועד.
כך שהבשורה שנחתה עליה היום במשרד, נתכה לתוך נפשה כמו מפל אושר אדיר. המגיח ממקור החסד האינסופי של דיין האלמנות ואבי היתומים.
השעה עשר וחצי בבוקר. היא תוציא את הילד מהחיידר ותעניק לו יום כיף בלתי נשכח, שבהחלט מגיע לו.

ובעצם גם לה.

היא נוסעת קודם כל הביתה. אורזת לו תיק עם בגד ים וכל מה שצריך.
אחר כך היא יורדת לחנות. קונה ממתקים ושתיה.
מתלבטת אם לקנות לו משקפי ים משוכללים או כובע שמש חדש. בסוף מחליטה לקנות גם וגם.
ואז הולכת בעיניים זורחות אל החיידר. מתרגשת בציפייה לראות את שמחת ההפתעה שלו.

החצר ריקה. כל הכיתות בשיעור עכשיו.
היא ממתינה בחוסר סבלנות, עד שהיא רואה את אחד המלמדים עובר.


"סליחה. אתה יכול לעשות לי טובה, ולקרוא בבקשה לילד אחד. זה נורא דחוף".

"למי?"

"איציק פנדר, כיתה ה' 2".


---------- *** ----------

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה