סיפור בהמשכים לכתחילה

טוב זה מעולה. רעיון הגירושים, הצחוק, שולמן.
אבל מה יהיה עם מירי?
מפרק לפרק יותר קשה להזדהות איתה:(
ברצינות, מישהי מכירה אישה אמתית שמה שהיא רוצה ביים זה "לעשות מה שצריך"?
כן. כבר הכרנו אותה היא די מרובעת ולא יודעת פשרות וזה בול הסגנון שלה לענות ככה. מה שצריך זה מה שיש, אין מותרות . תרתי משמע...
 
עצבן אותי הסבא הזה למרות שיש כאן איזה בדל של חכמה. בדל גדול.
להציף בםנים ככה את ענין הגירושין נראה לי לא נכון.
זה כמו סיליפוטי שקשה להתפטר ממנו..
הצחוק המשותף שלהם פתר את הבעיות? וזהו? חוזרים למסלול?
הם סתם שיחקו אותה עד עכשיו במשברים שעברו או שיש כאן בעיה רצינית ביניהם. לפחות של חוסר התאמה.
שלוימי באמת רוצה חיים אחרים ממה שמירי רוצה. באמת.
אני מנסה להבין לאן את חותרת ולא יורדת לסוף דעתך. @הני ר.
המ..אני לא הבנתי לאן את חותרת.


זה סיפור, כן?
וככה הוא מתנהל.
לא העלתי דיון איך ומה כדאי למירי לעשות.
אתן בהחלט צופות מדהימות. ולכל מילה שלכן יש כבוד גדול אצלי בלב.
באמת!
הצחוק לא פותר או יפתור בעיות.
הוא יתן להם קצת ביחד כדי לעבור עוד יום. וזה הרבה.
האם הם מתאימים? אני לא יודעת.
האם הם משלימים? בהחלט כן. והם צריכים לעבור דרך כדי לגלות את זה.
המשפט "אין זוג מתאים, יש זוג משלים" מיוחס לגרש"ז.
 
נערך לאחרונה ב:
זה משהו, כמדומני, שלא עלה בשיח ביניהם עד עכשיו. מאיפה זה צץ פתאום?
זה עולה בה תוך כדי שיחה.
שלוימי אומר שהוא רוצה להנות, וחלק מתרחישי האימה שמתרוצצים לה בראש שיכנס לבית גם סרטים.
וזו הייתה דוגמא שלה לסבא, עד כמה היא פוחדת ועד כמה זה יכול להיות מסוכן.
אגב, מעניין אותי אם זה היה מוזר לעוד משהו מהקוראים..
אשמח שתשתפו
 
זה עולה בה תוך כדי שיחה.
שלוימי אומר שהוא רוצה להנות, וחלק מתרחישי האימה שמתרוצצים לה בראש שיכנס לבית גם סרטים.
וזו הייתה דוגמא שלה לסבא, עד כמה היא פוחדת ועד כמה זה יכול להיות מסוכן.
אגב, מעניין אותי אם זה היה מוזר לעוד משהו מהקוראים..
אשמח שתשתפו
@הני ר. אני רוצה לשאול אותך משו. את נהנית מהדיונים האלה?
כי מבחינתי - אין מחמאה גדולה יותר לסיפור מהעובדה שהוא מעורר בי, כקוראת, מעורבות רגשית וגישה משלי כפי הדמויות.
אבל עכשיו אני מנסה לחשוב על זה מצד הכותבת, ונראה לי שזה יכול להיות די מייגע. אולי אפילו טיפונת מעצבן.
אז אני באמת אשמח להבין איך את רואה את זה.
ובבקשה תרגישי נח לגמרי להגיד: תשחררי לי את הסיפור שלי בבקשה.
אני אמשיך להנות בכל מקרה : )
 
@הני ר. אני רוצה לשאול אותך משו. את נהנית מהדיונים האלה?
כי מבחינתי - אין מחמאה גדולה יותר לסיפור מהעובדה שהוא מעורר בי, כקוראת, מעורבות רגשית וגישה משלי כפי הדמויות.
אבל עכשיו אני מנסה לחשוב על זה מצד הכותבת, ונראה לי שזה יכול להיות די מייגע. אולי אפילו טיפונת מעצבן.
אז אני באמת אשמח להבין איך את רואה את זה.
ובבקשה תרגישי נח לגמרי להגיד: תשחררי לי את הסיפור שלי בבקשה.
אני אמשיך להנות בכל מקרה : )
וואו.
אין לך מושג כמה אני נהנת מכל מילה.
אני בלי תקנה לכל מה שקשור לאנשים, לדעות שלהם ולרגשות בכלל.
אז אל תפסיקי!.
מה כן?
אני לא אשנה את הסיפור בגללכם.
ומצד שני בהחלט לומדת מכל מילה!
 
וואו.
אין לך מושג כמה אני נהנת מכל מילה.
אני בלי תקנה לכל מה שקשור לאנשים, לדעות שלהם ולרגשות בכלל.
אז אל תפסיקי!.
מה כן?
אני לא אשנה את הסיפור בגללכם.
ומצד שני בהחלט לומדת מכל מילה!
אלופה את!
סיפור נהדר, כתוב מקסים!!
ויותר מהכל, יופי של תגובות והכלה!
 
זה עולה בה תוך כדי שיחה.
שלוימי אומר שהוא רוצה להנות, וחלק מתרחישי האימה שמתרוצצים לה בראש שיכנס לבית גם סרטים.
וזו הייתה דוגמא שלה לסבא, עד כמה היא פוחדת ועד כמה זה יכול להיות מסוכן.
אגב, מעניין אותי אם זה היה מוזר לעוד משהו מהקוראים..
אשמח שתשתפו
זה דווקא מתאים לה לגמרי, וכל הזמן מרחף אצלה-היא היסטרית עד אימה ממה שקרה עד עכשיו, לא חשבה שזה יכול להגיע לחיים שלה אי פעם, ומבועתת כל כך מהאפשרויות העתידיות שרצות לה אחת אחרי השנייה בראש, נסחפת אליהן ולא שמה לב איך זה משפיע על המצב בהווה.
אם היא לא היתה נסחפת להקצנות, זה היה שפוי מדי בשביל המצב הזה. ככה בדיוק טוב.
 
י"ט
הדרך עוברת בשתיקה.
"מירי, אכפת לך שנצא לפרדס שביציאה מהעיר?"
"לא כל כך אכפת לי, אבל למה?"
"אל תצחקי עליי אבל אני חייב לצעוק"
"לצעוק??"
"כן. לצעוק. כשהייתי בכיתה ו' היה לי רבה ברסלבר. הוא סיפר לנו שמידי פעם הוא הולך לצעוק.
אני חייב."
"בסדר. הרבה פעמים אתה הולך..ככה לצעוק?"
כי בעל ברסלבי זה יותר מידי בשבילי. אני מוכנה למות ושלא יתחיל לרקוד ברחובות.
"את יודעת מה סבא אמר לי בסוף"? מתחמק. אבל אני אברר את זה.
"נו.."
"הוא אמר לי ש..המ..שאם נתגרש הוא ידאג שאת תראי לי את הילדים"
עכשיו גם אני רוצה לצעוק.
ואנחנו מתקדמים לכיוון היציאה מהעיר או מהחיים.
בפרדס שואל אותי שלוימי אם אני פוחדת.
"לא"
לא, אני כבר לא פוחדת מכלום. איך אפחד שלוימי, איך? כשהפחדת אותי עד הקצה.
אין לי סיבה לפחד יותר מכלום כשהחיים שלנו יכולים להתפצח ברגע אחד לחתיכות של זכרון.
שלוימי מתקדם ואני שומעת אותו צועק.
צורח.
"אוייייייייי....תרחם עליי....אויייייייייייייייייייי......אני רוצה להתקרב....................אוי......"
דמעות עולות לי לעניים, ואני יודעת שאני נשארת עם האיש הזה שכל כך קרוב לה'.
זה נראה שהוא מכיר את האומנות הזו ואני לא יודעת לזהות אם אני אוהבת את זה או לא.
ועוד זעקה נכנסת לי לתוך הראש. ועוד אחת.
"רק אתה יודע כמה אני אוהב את התורה....תעזור לי תעזור לי.....תעזור לי....לאהוב אותה יותר..."
ועוד כמה. ואז שקט. טהור מרפא.
שלוימי מתקרב אליי בפנים שטופות ומוארות.
"יאללה זזנו? רוצה לאכול גלידה לכבוד דוד המלך, פתחו פה בכניסה משהו ענקקק"
"מלווה מלכה" אני מתקנת אותו. רק השכנה הספרדיה של ההורים שלי הייתה מביאה לנו מידי פעם דברים לכבוד 'דוד המלך'. שלא תעיז לחשוב שלוימי, שאם הסכמתי לך לצעוק ביער אתה הולך להיות..אני מזהירה אותו בראש.
הוא גנוז הבעל שלי.
אני לא יכולה להבין אותו בחיים. קודש וחול אצלו ביחד.
"בסדר, שיהיה גלידה"
"תגידי באת לעולם כדי לסבול?"
"לא. מה הקשר?"
"כי נראה לי שכל הנאה גורמת לך לסבל, וסבל ברור גורם סבל..אז יוצא שאת הרבה סובלת"
יחסית נאום ארוך בשביל שלוימי ובכל זאת האמירה שלו מהממת אותי. כי נראה לי שכן. אני מעריכה סבל מאד. בראשי רצות דמויות של נשים מסתפקות במועט. זוכרת מורה נערצת שלא הכניסה מזגן.
נזכרת גם במשפחות שסובלות עבור התורה. אולי אני אוהבת סבל?
"לא יודעת צריכה לחשוב על זה, מסובך לענות על זה.."
"אז את רוצה וופל בלגי, אכלתי פה כשזה נפתח טעים מאד"
"יאללה וופל בלגי."
נכנסים להזמין. ואני לוחשת לשלוימי שאני רוצה הרבה מקופלת. אני מתביישת להגיד את זה. בטח לא בקול ליד התור הארוך.
אבל אם להנות, ואם אני לא פוחדת, אז---
ואני רוצה גם קצפת.
והרבה.
שלוימי מסתובב אליי ונהרה על פניו. הוא לוחש משהו.
"מה אמרת?"
"סתם.."
"בכל זאת?"
"אמרתי..אמרתי ברוכים הבאים לעולם הזה"
 
כי בעל ברסלבי זה יותר מידי בשבילי. אני מוכנה למות ושלא יתחיל לרקוד ברחובות.
צרם לי הסטריאוטיפ. לא כל הברסלבים רוקדים ברחובות, ממש לא. מיעוט חריג.
הוא גנוז הבעל שלי.
?
נכנסים להזמין. ואני לוחשת לשלוימי שאני רוצה הרבה מקופלת. אני מתביישת להגיד את זה. בטח לא בקול ליד התור הארוך.
אבל אם להנות, ואם אני לא פוחדת, אז---
ואני רוצה גם קצפת.
והרבה
סוףסוף. עכשיו היא נשמעת קצת יותר מהעולם הזה....
 
צרם לי הסטריאוטיפ. לא כל הברסלבים רוקדים ברחובות, ממש לא. מיעוט חריג.

?

סוףסוף. עכשיו היא נשמעת קצת יותר מהעולם הזה....
מירי מעט מרובעת היא יודעת שיש ברסלבים 'רגילים' ועדיין מכירה ההיא היטב את הבעל שלה, והיא פוחדת מאד.
שאם הוא יהיה ברסלבער הוא גם ירקוד ברחובות. סתם כי הוא הפוך ממנה.
גנוז על שם שהיא מבינה שהיא לא מבינה.
 
צרם לי הסטריאוטיפ. לא כל הברסלבים רוקדים ברחובות, ממש לא. מיעוט חריג.
סיפור לא אמור להתכחש לסטריאוטיפים שמפעפעים בציבור, אא"כ הוא המסר שלו הוא מלחמה בהם.
סטריאוטיפים הם חלק מתמונת המציאות שהופכת סיפור לאוטנטי.

מתי כן דינם לצינזור? כשהם עלולים לפגוע. כאן הם לא.
 
סטריאוטיפים הם חלק מתמונת המציאות שהופכת סיפור לאוטנטי.
נכון מאד, ודווקא בגלל זה, לא מסכימה עם זה:
סיפור לא אמור להתכחש לסטריאוטיפים שמפעפעים בציבור, אא"כ הוא המסר שלו הוא מלחמה בהם.
דווקא בשביל להילחם אסור להתכחש. לך תילחם במשהו לא קיים.
אבל זו סתם הערת אגב שלא קשורה לסיפור.
@הני ר. הסיפור נהדר! עוקבת כל הזמן ונהנית מכל פרק. תודה!
 
הערה חשובה.
עם הזמן התגבש סיפור נוסף שמשתלב בסיפור הזה ומכמה סיבות לא התחלתי אותו פה [ואם יצא ספר יהיה שווה לקרוא אותו]
אז תקציר קטן--
מירי נפגשת עם יפי חברה מהכיתה במכירה ושם נודע לה שיפי לא מרוצה מהחיים שלה והיא רצתה בית יותר פתוח וזורם.
ההמשך כאן.

פרק כ'.
לא יודעת למה ירדתי למכירה הזאת.
לא מתאים לי. אבל זה נתן לי פורפורציות לחיים.
לא שאני מבינה את יפי, ואף פעם לא התחברתי לסגנון שלה ולמרות זאת ראיתי את הרעב בעניים שלה. את הרעב אני שונאת, אבל בכל זאת הצלחתי להתחבר לכאב שלה. אני רואה פתאום את יפי שרוצה להנות ממה שמותר ונעים.
זה לא מוריד מהקושי שלי, אני לא מתנחמת מצרות של אחרים. לא.
אבל לחשוב שאולי שלוימי רעב עושה לי רע.
אני אוהבת את השותפות שלנו.
לא מסוגלת לפרק אותה ונראה לי שיש לי יותר מתשובה אחת לסבא.
אני יודעת גם למה כן. לא רק למה לא.
***
אני מחכה לפיצוצים?
אולי אני לא מאוזנת?
איך משתנים? צרחתי בפנים לעצמי, לשלוימי וליפי. הם לא ענו. גם אני לא.
לא מצליחה להתנקות. לא מצליחה לנקז את הכאב. שלוימי בסך הכל שאל אותי
אם סידרתי את ההנחה בארנונה והציע שהוא יעשה את זה. אני לא יודעת איך כל שיחה מגיעה למקום בלתי שכזה. שלוימי נפגע ויצא להתפלל או לא יודעת לאן.
אני נפגעתי ונכנסתי למיטה.
אין לי תשובה לסבא.
אין לי תשובה לשלוימי.
גם לא לעצמי.
הדלת נפתחת שלוימי נכנס.
"אני לא מוכן שכל מילה איתך ככה. אני לא מסוגל"
"אז תגיד את זה לסבא"
"אני לא הצלחתי להתפלל שתדעי לך. את בתוך הראש שלי. ואני רק מתווכח איתך. ברחתי באמצע התפילה"
"יופי, תוסיף את זה לרשימה. אני גם מפריעה לך להתפלל לא רק להנות"
"מה יש לך???"
שלוימי יוצא מהחדר ונכנס לסלון.
עצבני, שומעת לפי הפסיעות שלו.
לא מתכוונת לנחם אותו כשאין לי נחמה בשבילי.
"שתדעי שלא נגיע לשום מקום בצורה הזו" הוא צועק מהסלון.
"אז שלא נגיע" אני עונה לו.
שלוימי בקפיצה מגיע לחדר.
"את לא מתכוונת שניפרד בגלל הנחה בארנונה, כי אם כן אז את..את.."
"אם כן אז מה אני? משוגעת?"
"לא יודע"
"יופי, גם אני לא יודעת. ותפסיק להיות כזה אדיוט ולהתייחס רק לחלק החיצוני של החיים"
"איזה חלק חיצוני? למה את בטוחה שאת יותר צדיקה ממני, אה?"
"מי דיבר על צדיקה? מה הקשר?"
"חלק חיצוני...אולי את חיצונית שרק מעניין אותך מה חושבים עלייך?"
"נמאס לי שאתה מסתכל בכל ויכוח בצורה פשטנית. הוויכוח ביננו לא אם תלך לסדר הנחה בארנונה אלא מזה שלא אכפת לך לצאת מהכולל ולא אכפת לך ממני וממה שאני מרגישה ואני מחכה שדווקא עכשיו תנסה לבוא לקראתי כמו שאני באה לקראתך"
"אז אל תבואי. לא צריך טובות"
שלוימי יוצא ואני פוחדת שהוא יצא מהבית.
אני לא מתכוונת להשאר בלילה לבד.
ואני לא מתכוונת להיות אשה שבעלה ברח מהבית.
לא.
אבל אני נשואה לשלוימי. והאיש שלי מסוגל להכל.
"שלוימי אתה יוצא?"
"מה אכפת לך"
הוא עונה לי מהדלת וזה גורם לי לזנק, חסר לי שאיזה שכנה תעבור ותשמע את השיח המלבב שביננו.
הדי פסיעות במדרגות של אין לי מושג מי.
"תסגור את הדלת" אני מסננת בשקט
"למה כי את פוחדת שישמעו?"
זה כבר יותר מידי בשבילי ואני לוחשת לו "שלוימי אם אני חשובה לך תכנס הרגע לבית אני לא מסוגלת"
שלוימי נכנס וסוגר את הדלת.
"את חשובה לי. השאלה אם אני חשוב לך?"
 
כל פרק מתעלה לשיא חדש.
בדרך כלל כל סיפור מורכב מגרף עולה ויורד של רגעי שיא ושפל והסופר צריך לשבץ נכון את רגעי השיא.
כאן יש רק שמירה על עקומה ברף הגבוה.

אני מצפה שהאשה (נעלם לי השם, היא הדוברת ולכן שמה פחות מוזכר) תציג אמירות יותר מלאות תוכן שלא סתם תנופף בחיי כולל כדרך חיים שהיא בחרה בה, אלא תדבר על מטרת האדם בעולם הזה, יום המיתה וכו' וכו'.
 
כל פרק מתעלה לשיא חדש.
בדרך כלל כל סיפור מורכב מגרף עולה ויורד של רגעי שיא ושפל והסופר צריך לשבץ נכון את רגעי השיא.
כאן יש רק שמירה על עקומה ברף הגבוה.

אני מצפה שהאשה (נעלם לי השם, היא הדוברת ולכן שמה פחות מוזכר) תציג אמירות יותר מלאות תוכן שלא סתם תנופף בחיי כולל כדרך חיים שהיא בחרה בה, אלא תדבר על מטרת האדם בעולם הזה, יום המיתה וכו' וכו'.
אמסור למירי.


תודה על הפירוט
 
התוספת של יפי חשובה. לא להישאר כל הזמן באותו דיאלוג שביניהם.
אני מניח שבהמשך נקבל יותר מהאינטראקציה או מהדמיון לשם ומהמחשבות. כך גם הגיסה שהיתה באיזה ערב שבת לבקר אני מקוה שתחזור לככב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה