סיפור בהמשכים לכתחילה

אני אוהבת את זה ככה. כאילו נשפך בלי שום פילטר!
כתבתי כאילו כי אני לא יודעת אם זה פשוט נשלף לך או שאת עובדת על זה ממש קשה. אבל לא נשמע שעובדת קשה וזו מחמאה אדירה!
את כותבת יפה!!
היה לי מוזר שהיא הפסיקה לבכות כל כך מהר....
גם לי זה הפריע.

בתחילת הפרק האחרון, שלוימי ממש מבוהל:
שלוימי מבוהל מביא לי כיסא ומבקש שאסתכל עליו.

ובסוף הוא מגיב שונה למרות שהיה מתבקש אחרת למשמע הדברים ובהתחשב בבהלותיו הקודמות:
גם אם שלוימי נבהל, הוא לא מראה לי את זה, אולי גם לעצמו לא.

ואולי הוא נבהל רק כשהיא צורחת?

הרהרתי בקול. תעשי מה שאת מבינה כמובן...
 
יג'
במיטה. לבד עם מוזיקה.
אין לי כח לכלום. זוכרת ששלוימי אמר לי אחרי החתונה שאנשים פשוטים כמוני, אף פעם לא מסתבכים. כמוני הוא התכוון לישירות שלי. הנה אני כאן מסובכת עד למעלה מהגובה שלי.
ואין אין לי איך לצאת מזה.
"לילה טוב" אומר לי שלוימי ואני שומעת עוד כמה משפטים שהוא לא אומר.
"לילה טוב" אני עונה לו. קצר. אני כמעט שומעת את הלב שלו נטרק כמו דלת של חדר ממ"ד.
שלוימי מתהפך מעט ותוך שלוש דקות צולל לשינה עמוקה.
כמו תמיד נשארת לבד.
מכבה את המוזיקה. אני לא מרוכזת. קמה לסלון. מסתובבת קצת ומתיישבת לכתוב. זה דווקא מעניין,
שנים לא כתבתי. אני כותבת טוב. מאמרים שלי הסתובבו בכל מיני מקומות. סיפור שכתבתי בשנות הסמינר חצה את דרכו והגיע לעיתון מכובד.רק בשירים לא נגעתי. כשהיו תחרויות כתיבת שירים לא השתתפתי. לכתוב על המיית הגלים, ושקיעת השמש. או לחישות הנשמה וקולות מהדממה, זה כל כך לא אני. ומשום מה זה פתאום בתוכי. חייבת לכתוב. שיר דווקא שיר.

אתה ....ואני לא מוצאת אותך [בורח? הולך? מעצבן? טוב, תיכף נראה.]
אחרי שהשלכתי עליך כאב
אתה סגור בתוך עצמך
אני לא יודעת מה אתה אוהב [אוף שורה מלחיצה אחת. אני רוצה לדעת עליך הכל. הכללל]

לא היו לי מילים של עצמי
היו רק שריטות של עבר
זעזעת והרעדת את כל עולמי
נשארנו יחד עם שום דבר.

כל מיני סוגים של כאב הכרתי
זה שמלחיץ ,מציף וחונק
את כולם הרגשתי,טעמתי
אולי זה ככה עד שאתפרק

ואולי אצליח להגיד לך בלי פחד
שלהיות איתך זה שלם
יש סיכוי שנשאר תמיד ביחד
תחזור לפני ש...ש...

זהו נגמרו לי המילים. אני לא יודעת לאן אני רוצה שיחזור. ולמה התכוון המשורר.
חוזרת למיטה.
כבר בוקר?
קופצת במהירות מהמיטה שולחת את מי שצריך לשלוח חוזרת למיטה. אין לי כח לשום דבר וגם לא לשבת שמתקרבת אליי בצעדי ענק.
הטלפון שלי מצלצל שלוימי על הקו.
"מירי אני מתעכב פה קצת. פגשתי את סבא שלך אני מדבר איתו בסדר?"
"המ..בסדר"
כאילו שאני אעיז להגיד משהו עכשיו. איך מתאים לו לשאול ליד סבא. נזכרת בכל מיני פעמים שהוא עשה את זה ואני מרגישה כעס איום. ואני מפספסת כמה מילים
"....הבנת?"
"שלוימי. את האמת, לא שמעתי כלום. אבל תדבר איתו או עם מי שאתה רוצה. וטוב שאתה קודם עושה ואחרי זה שואל."
"ממש ממש לא. אמרתי לך שפגשתי איתו ורציתי להתייעץ איתו לקבוע שנגיע אליו ביחד אולי במוצאי שבת או משהו. אפילו לא אמרתי לו שלום עדיין. מבטיח לך. תאמיני לי כבר."
"מאמינה."
"תודה"
גם השיחה הזו נגמרה עם טעם רעעעע. אני מגלה שאני פוחדת מאד מסבא. לא רוצה שהוא יחשוב שאני רעה ורשעית. ושאני עושה מזבוב פיל.
מתביישת שידע שקבלתי בעל כזה המ...אולי דפוק? מתביישת שיאשים אותי שאולי בגללי ירד שלוימי. הנה זה כאן. אולי אני אשימה ובגללי שלוימי צריך כאלה דברים? אולי לא הערכתי אותו מספיק? אולי לא נתתי מספיק? שלוימי מתעכב ומרגע לרגע אני מאבדת את הריכוז מחכה שהמסך הזה ירד והסרט הרע הזה יסתיים.
מי היה מאמין שאני מירי ברמן האישה הכי מסודרת ועקרונית אסתבך ככה.
הבעיות ביננו נערמות ומרגע לרגע זה ניהיה מסובך. ואולי שלוימי צודק, ואנחנו צריכים יעוץ.
אוף. אוף. אוף.
הדלת נפתחת שלוימי נכנס. שפוף משהו האיש שלי.
"מה קורה?"
"אני שואלת מה קורה, התייבשתי כאן עד שחזרת"
"אין לך על מה. שאלתי את סבא אם נוכל לקפוץ אליו ביחד, הוא ענה שכן. זה הכל"
לא יודעת מה אני מרגישה, מצד אחד אני רוצה לשמוע מה סבא אומר על זה. אני סומכת עליו. ומצד שני אני מתביישת כל כך.
שלוימי עצוב מתיישב על הכיסא מסתכל עליי.
מתיישבת גם. אם היינו במשחק שחמט אז שלוימי עושה לי מט. מול הכל אני יכולה,
חוץ מהעצבות שלו. היא שורפת לי את הלב.
"יהיה בסדר" אני מפריחה לאוויר.
עדיין עצוב. עכשיו תורי להיבהל
 
יד'
שלוימי נכנס למיטה. עם בגדים, ומבט לתקרה. זאת פעם ראשונה בחיים שאני רואה אותו ככה.
זה גורם לי לקום ולתקתק את השבת.
מעמידה עוף ואת המרק. ידיים מחושמלות מקלפות תפוחי אדמה וגזר. ליבי בחדר שינה וגופי מנותק במטבח.
מגרדת עגבניות לרבקי. חציל בתנור לשלוימי. מחליטה לוותר על קינוח. נאכל פירות.
מעמידה בצק. חייבת לעשות הפרשת חלה היום לזכותינו.
מעבירה סמרטוט בשיש.
נכנסת בחשש לחדר. שלוימי מכוסה עד הראש לא יודעת אם נרדם. מנסה לעשות רעש אין תגובה מצידו.
"שלוימי"
"מה?"
"מה קורה?"
"כלום"
"רציני, מה קורה? למה אתה ככה?"
"לא יודע מה את רוצה ממני"
"אני לא רוצה כלום. אבל מה יש לך?"
"כלום"
"נו די באמת. מה יש?"
"אם לא נמאס לך, אז עוד פעם. כלום"
"די תענה לי רציני, אני לא יכולה---"
"דיייייייייייי תעזבי אותי. מה את רוצה מהחיים שלי? תשחררי אותי כבר. שניה של שקט אין לי בבית הזה."
שלוימי צורח וסוף העולם הגיע. בולעת את הרוק ולא יודעת מה להגיד. פעם ראשונה שנגמרו לי המילים.
"שלוימי אני רוצה ללכת לסבא שלי. אני רוצה לחיות איתך. מבטיחה לך שאני רוצה."
"את יודעת איך את דורכת עליי? אני מבקש ממך רחמים. די, תרחמי עליי גם ככה אני שבור מהמקום שירדתי תאמיני לי שהייתי רוצה ללמוד ולהיות רק בקדושה אבל לא הולך לי. לא הולך לי. ואני לבד בתוך זה ואת יורדת לי לחיים." בתוך השטף הזה אני מצליחה בקושי לנשום. שותקת דוממת ושומעת. "אין לי מקום אחד שטוב לי. לא בכוילל, לא בבית ולא עם חברים. אני תמיד לא בסדר מאז שאני ילד. תמיד לא בסדר. כל פעם תופסים אותי על משהו אחר. הנה קחי אותי תלשיני על מי שאת רוצה. אה, וגם בימי שני בערב כבר חודשיים שאני עוזר לקרויזער במכירה השכונתית אני לוקח את הטרנזיט שלו תספרי גם את זה לסבא. נראה אולי הוא יגיד לך להעיף אותי לאנשהו.."
שלוימי מתנשף במאמץ. עוצם עניים ונותן גט לעולם הזה.
אני המומה מכמות המילים שנשפכו כאן. ואולי זה לא המילים אלא רגשות.
אז חשבתי שאני מכירה את שלוימי העליז, שכולם ידעו להגיד שהוא הכי זורם בעולם. אף פעם לא שומר טינה או נפגע.
מקבלת כח של מבוגר אחראי ונגשת אליו שוב.
"שלוימי אני רוצה להגיד לך משהו"
"מה?, עוד לא התייאשת ממני?"
"שלוימי בא נעשה עסק. אני לא מתייאשת ממך ואתה לא מתייאש ממני. הולך?"
"לא יודע"
"שלוימי בבקשה. אתה מלחיץ אותי די, תקום יהיה בסדר. אני לא אדבר עם אף אחד. אתה הצעת שנדבר עם סבא שלי."
"לא יודע. תעשי מה שאת רוצה"
"שלוימי" אני קוראת לו ואין לי מושג מה אני הולכת להגיד לו.
"מה?"
"שלוימי"
"מה??"
"אתה זוכר שלא ידעת מה לקנות לי ליום נישואין ואמרנו שנחשוב ביחד?"
"נו.?"
"אז אתה חייב לי מתנה"
"קחי את הכרטיס תקני מה שאת רוצה"
"אני רוצה משהו אחר"
"אני רוצה שתחייך ותקום לשתות איתי כוס קפה. וזהו מבטיחה"
שלוימי לוקח נשימה ארוכה ממלמל לעצמו שאי אפשר איתי. מחייך חיוך נבוך ועייף.
קם מהמיטה ואנחנו הולכים לשתות קפה.
 
יד'
שלוימי נכנס למיטה. עם בגדים, ומבט לתקרה. זאת פעם ראשונה בחיים שאני רואה אותו ככה.
זה גורם לי לקום ולתקתק את השבת.
מעמידה עוף ואת המרק. ידיים מחושמלות מקלפות תפוחי אדמה וגזר. ליבי בחדר שינה וגופי מנותק במטבח.
מגרדת עגבניות לרבקי. חציל בתנור לשלוימי. מחליטה לוותר על קינוח. נאכל פירות.
מעמידה בצק. חייבת לעשות הפרשת חלה היום לזכותינו.
מעבירה סמרטוט בשיש.
נכנסת בחשש לחדר. שלוימי מכוסה עד הראש לא יודעת אם נרדם. מנסה לעשות רעש אין תגובה מצידו.
"שלוימי"
"מה?"
"מה קורה?"
"כלום"
"רציני, מה קורה? למה אתה ככה?"
"לא יודע מה את רוצה ממני"
"אני לא רוצה כלום. אבל מה יש לך?"
"כלום"
"נו די באמת. מה יש?"
"אם לא נמאס לך, אז עוד פעם. כלום"
"די תענה לי רציני, אני לא יכולה---"
"דיייייייייייי תעזבי אותי. מה את רוצה מהחיים שלי? תשחררי אותי כבר. שניה של שקט אין לי בבית הזה."
שלוימי צורח וסוף העולם הגיע. בולעת את הרוק ולא יודעת מה להגיד. פעם ראשונה שנגמרו לי המילים.
"שלוימי אני רוצה ללכת לסבא שלי. אני רוצה לחיות איתך. מבטיחה לך שאני רוצה."
"את יודעת איך את דורכת עליי? אני מבקש ממך רחמים. די, תרחמי עליי גם ככה אני שבור מהמקום שירדתי תאמיני לי שהייתי רוצה ללמוד ולהיות רק בקדושה אבל לא הולך לי. לא הולך לי. ואני לבד בתוך זה ואת יורדת לי לחיים." בתוך השטף הזה אני מצליחה בקושי לנשום. שותקת דוממת ושומעת. "אין לי מקום אחד שטוב לי. לא בכוילל, לא בבית ולא עם חברים. אני תמיד לא בסדר מאז שאני ילד. תמיד לא בסדר. כל פעם תופסים אותי על משהו אחר. הנה קחי אותי תלשיני על מי שאת רוצה. אה, וגם בימי שני בערב כבר חודשיים שאני עוזר לקרויזער במכירה השכונתית אני לוקח את הטרנזיט שלו תספרי גם את זה לסבא. נראה אולי הוא יגיד לך להעיף אותי לאנשהו.."
שלוימי מתנשף במאמץ. עוצם עניים ונותן גט לעולם הזה.
אני המומה מכמות המילים שנשפכו כאן. ואולי זה לא המילים אלא רגשות.
אז חשבתי שאני מכירה את שלוימי העליז, שכולם ידעו להגיד שהוא הכי זורם בעולם. אף פעם לא שומר טינה או נפגע.
מקבלת כח של מבוגר אחראי ונגשת אליו שוב.
"שלוימי אני רוצה להגיד לך משהו"
"מה?, עוד לא התייאשת ממני?"
"שלוימי בא נעשה עסק. אני לא מתייאשת ממך ואתה לא מתייאש ממני. הולך?"
"לא יודע"
"שלוימי בבקשה. אתה מלחיץ אותי די, תקום יהיה בסדר. אני לא אדבר עם אף אחד. אתה הצעת שנדבר עם סבא שלי."
"לא יודע. תעשי מה שאת רוצה"
"שלוימי" אני קוראת לו ואין לי מושג מה אני הולכת להגיד לו.
"מה?"
"שלוימי"
"מה??"
"אתה זוכר שלא ידעת מה לקנות לי ליום נישואין ואמרנו שנחשוב ביחד?"
"נו.?"
"אז אתה חייב לי מתנה"
"קחי את הכרטיס תקני מה שאת רוצה"
"אני רוצה משהו אחר"
"אני רוצה שתחייך ותקום לשתות איתי כוס קפה. וזהו מבטיחה"
שלוימי לוקח נשימה ארוכה ממלמל לעצמו שאי אפשר איתי. מחייך חיוך נבוך ועייף.
קם מהמיטה ואנחנו הולכים לשתות קפה.
זה כמו להפוך את הבשר במנגל. פעם אחת מכים בצד אחד, וכשמבושל דיו הופכים...
 
איאיאי. לו רק היו גברים יודעים מה חולשה שלהם יכולה לעשות...
פרק מעולה, אהבתי את הזבנג שמעורר אותה, וגם אני הרגשתי את זה:
סוף סוף מתחילים למצוא סיבה לנישואים..
לגמרי.
עכשיו נשאר לראות אם זו רק ההיסטריה שפתחה לה עיניים, או שיש להם משהו עמוק שאף אחד לא ייקח מהם.
 
משום מה, הרגיש לי ששלוימי נהייה בעייתי 'בכוח'.
עד עכשיו הכל היה סבבה וזורם, אהוב ונחמד ונעים וגם כשאשתו צורחת הוא צריך לפייס ולהרגיע ולהיות האיש הטוב.
פתאום מדמות המרצה (שהוא נכנס יופי לנעליים שלה) הוא עבר לדמות הבעייתי - אף פעם לא היו מרוצים ממני, תמיד תפסו אותי והייתי לא בסדר, מן סתירה לדמות המרצה - הרי ברור שגם אז הוא תמיד השתדל להיות הכי בסדר שיש, טיפוס מרצה זה לא משהו שנולד בן לילה.
אז בשביל לסדר את הסתירה הזאת נצטרך להפוך אותו לבעייתי - למשל אצלי בדמיון הוא הצטייר כמופרע קשב וריכוז, או דיסלקט לא מטופל, שלמרות רצונו להיות בסדר, פשוט לא שייך שיהיה.
 
משום מה, הרגיש לי ששלוימי נהייה בעייתי 'בכוח'.
עד עכשיו הכל היה סבבה וזורם, אהוב ונחמד ונעים וגם כשאשתו צורחת הוא צריך לפייס ולהרגיע ולהיות האיש הטוב.
פתאום מדמות המרצה (שהוא נכנס יופי לנעליים שלה) הוא עבר לדמות הבעייתי - אף פעם לא היו מרוצים ממני, תמיד תפסו אותי והייתי לא בסדר, מן סתירה לדמות המרצה - הרי ברור שגם אז הוא תמיד השתדל להיות הכי בסדר שיש, טיפוס מרצה זה לא משהו שנולד בן לילה.
אז בשביל לסדר את הסתירה הזאת נצטרך להפוך אותו לבעייתי - למשל אצלי בדמיון הוא הצטייר כמופרע קשב וריכוז, או דיסלקט לא מטופל, שלמרות רצונו להיות בסדר, פשוט לא שייך שיהיה.
למה, הוא מתנהג ממש לפי הספר. מוציא החוצה את הפרדיגמות שמנחות אותו והיא לא זיהתה קודם.
נשמע שהיא קצת מנצלת את התמימות והרכות שלו ועכשיו כשהוא מתפרץ היא נבהלת מאד ובעצם חוזרת למקום שלה ששם היא היתה אמורה להיות.
 
נשמע שהיא קצת מנצלת את התמימות והרכות שלו ועכשיו כשהוא מתפרץ היא נבהלת מאד ובעצם חוזרת למקום שלה ששם היא היתה אמורה להיות.
לא חלקתי על כך, מסכימה עם זה. אבל אני כן חושבת שהפרק הזה מציג אותו כבעייתי, מה שלא היה קודם. :
"אין לי מקום אחד שטוב לי. לא בכוילל, לא בבית ולא עם חברים. אני תמיד לא בסדר מאז שאני ילד. תמיד לא בסדר. כל פעם תופסים אותי על משהו אחר
אינני יודעת אם זה מכוון, אבל כמו שכבר ציינתי -
אצלי בדמיון הוא הצטייר כמופרע קשב וריכוז, או דיסלקט לא מטופל
בעקבות התיאור מעורר ההזדהות והאומלל שלו בפרק הזה
 
בעקבות התיאור מעורר ההזדהות והאומלל שלו בפרק הזה
נשמע באמת מסכן וחסר ביטחון.
בעצם לפי דבריך, אם סתם בנאדם כזה מסכן בלי עמוד שדרה, משהו שהתפגשש לו במהלך החיים.
גבר מלא ביטחון עצמי ומלא בגבריות שלו לא היה נשפך ככה ברחמים העצמיים האילו.
תאמת שדי מסכימה.
 
נשמע באמת מסכן וחסר ביטחון.
בעצם לפי דבריך, אם סתם בנאדם כזה מסכן בלי עמוד שדרה, משהו שהתפגשש לו במהלך החיים.
גבר מלא ביטחון עצמי ומלא בגבריות שלו לא היה נשפך ככה ברחמים העצמיים האילו.
תאמת שדי מסכימה.

לא מחייב.
בני אדם לא עשויים מחומר אחד, אלא מגושים גושים.
כל פעם משהו אחר מתגבר.
ייתכן שה'פדיחה' באמת שברה בו משהו, גילתה משהו חדש.
וייתכן שההתנהגות הזו פשוט מניפולציה כדי שמירי תירגע כבר.

כך או כך, ברור שבהמשך הסיפור חייבת להיות התייחסות למשפט הזה:

אין לי מקום אחד שטוב לי. לא בכוילל, לא בבית ולא עם חברים. אני תמיד לא בסדר מאז שאני ילד. תמיד לא בסדר. כל פעם תופסים אותי על משהו אחר.
 
וייתכן שההתנהגות הזו פשוט מניפולציה כדי שמירי תירגע כבר.
לא חושבת ככה. לפי רמת הצער שלו כשהיא מגלה את כל השקרים... הוא לא שקרן פתולוגי, ומניפולציות, לפי האיפיון הכללי שלו, הן ודאי לא דבר שמתאים לו.
 
לא חושבת ככה. לפי רמת הצער שלו כשהיא מגלה את כל השקרים... הוא לא שקרן פתולוגי, ומניפולציות, לפי האיפיון הכללי שלו, הן ודאי לא דבר שמתאים לו.
נכון, אם היה כזה הוא לא היה נבוך מול הגילוי. אולי היה נהיה ציני, מתנשא, קשוח בז לה לחולשות שלה. מרוחק ומנותק.
אבל הוא לא עושה ככזה.
@הני ר מענין אם בנית את הדמות קודם או שזה מגיע ספונטני והדמות כאילו מגיבה מעצמה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה