סיפור בהמשכים לכתחילה

האמת?
שלא.
זה פשוט נעצר לי.
אולי הבנתי מבפנים שזה לא ספר, ואז הכח/המח נעצר.
נכון שמדובר כאן בפלטפורמה מקצועית שנועדה לבחון דברים מהפן המקצועי שלהם. מה לעשות שהסיפור הזה נגע בנו כקוראים וקצת יצאנו מהמשבצת הביקורתית והעקרונית אל מחוזות הריגוש וההזדהות. אישית אני מרגיש קצת עם הלשון בחוץ.. זו כמובן לא בעיה שלך אבל הנה שיתפתי.
 
כ"ג.

אואווווווווווווווווווו אזעקה בתוך המח.
זהו סוף העולם הגיע. אני לא יודעת מה קורה איתי.
משהו רע הולך לקרוא. אוי אני משתגעת. או שזה בכלל הלב.
"שלוימייייייייי" אני לא יודעת מי צועק.
"מירי מה יש?" הוא נראה לי חיוור ולבן. משהו מוזר עובר לי בראש. כנראה אני עומדת למות, ושלוימי יודע את זה.
"אני עומדת למות. שלוימי תעשה משהו"
"מירי תעני לי. מה יש לך? מה את מרגישה?"
"שלומייייי" זעקה או נאקה יוצאת לי מהגוף. אני באמת לא יודעת מה קורה איתי. חוץ מזה שהחיים ואני מתהפכים ביחד.
אני מתחילה להקיא. אף אחד חוץ משלוימי לא יודע שאני לא יודעת להקיא. לא לפני לידה ולא אחרי. אני פוחדת מזה. אני לא מסוגלת.
אני מקיאה את נשמתי ואני לא פוחדת, אני יודעת שאני בסוף וזה מפחיד פי אלף.
העולם שלי נגמר. הפה מרגיש לי לא מחובר. ואולי עוד רגע אני אפול על הרצפה . כואב לי באיזור הלב וזה מקרין לי ללסת.
אני לא מצליחה לדבר ואני מסמנת לשלוימי על הלב.
שלוימי ממלמל פרקי תהילים ומחזיק את הפלאפון.
אני מקיאה שוב ושלוימי דופק לי על הגב. אני מרגישה תחושת עילפון. אבדתי את הזמן אין לי מושג כמה זמן אני בתוך האי וודאות הזו אני לא אספיק להגיע לבית חולים. אני לא אספיק לעשות תשובה. אני עומדת לעזוב את העולם בצורה הכי מוזרה שיש. 'סליחה ה'. סליחה עולם. סליחה שלוימי'
פתאום יורדת לי בהירות. הסכנה חלפה.
אני לא מצליחה להסביר לשלוימי מה זה היה. אבל אני לא מסוגלת לעוד סיבוב כזה.
שלוימי אומר תודה לה' ומתכוון לחז"לש. אני לא."שלוימי אני רועדת מה זה היה? יכול להיות שעברתי התקף לב?"
"האמת גם אני פחדתי עלייך. לא יודע. אבל מסתומא אם זה היה התקף לב זה לא היה עובר לבד, לא?"
"לא יודעת. אין מצב שאני הולכת לשון עכשיו. אם זה קורה לי שוב אני פשוט מתה. הרגשתי שאני עומדת לעזוב את העולם"
"אוחח אל תגידי ככה. כמעט הזמנתי לך אמבולנס"
"אז מה אני עושה עשיו? אני רועדת?"
"אולי תתייעצי עם חברה שלך לוין, זאת שהבן שלהם היה חולה לב?"
נס נס נס שפגשתי אתמול את יפי.
נס שדברנו.

נס שהתפרקתי קצת מהגאווה ואני מסוגלת לדבר.
יפי עונה מיד.
"אה מירי, התגעגעת..?"
"יפי.." אני מתחילה לבכות.
"מה מירי. מה קורה? אל תלחיצי.."
"לא יודעת הרגשתי נוראאאא מקודם כאילו אני מתה ואני הולכת להשתגע.."
"והרגשת שסוף העולם הגיע..נכון?"
"דיייי יפי. בדיוק. אני מתה מפחד...יפי אני רועדת"
"מירי מעניין אותך איך אני יודעת?"
"לא יודעת מה מעניין אותי, ומי אני. יפי תרגיעי אותי בבקשה.."
"מירי חכי רגע.." יפי מתלחששת עם בעלה והיא חוזרת.
"מירי ביקשתי רשות מבעלי, אבל שישאר ביננו. אז ככה אני מכירה את זה סופר מקרוב. בעלי סבל מזה הרבה אחרי הבלאגן שהיה לנו עם דוידי. קוראים לזה התקף חרדה. יש לי בבית גם תרופה וגם ספרים וחומר כתוב. אני יוצאת אלייך, בעלי תמיד אמר לי שזה גיהנום של העולם הזה. אני אביא לך שרק יהיה אצלך, עד מחר. ותלכי לרופא או פסיכיאטר. אני יוצאת אלייך הרגע. בי"
אני יושבת בספה מכווצת וחרדה.
אני חושבת שעכשיו התחלקו חיי ללפני ואחרי.
דפיקות בדלת.
יפי.
היא נכנסת ואני מתחילה לבכות. נמחקו לי כל ההגנות.
יפי מחבקת אותי ודמעות גם בעניים שלה.
"מירי את תיהיי בסדר. את גיבורה. ה' אוהב אותך. הפחד יגמר ואת תגלי כמה בטחון יש בך."
המילים שלה נותנות לי נחמה.
"בטחון?"
"כן. בטחון. זה ההיפך מחרדה. את תראי שתצאי מזה יותר חזקה"
יפי משאירה לי כדור כתום. ודף עם מס' טלפון של פסיכאטר חרדי 'משלנו'.
את הספרים היא מציעה לי לקרוא אחרי שאתחיל טיפול שזה לא יעורר בי חרדה.
שלוימי עדיין אומר תהילים. יפי יוצאת. והלב שלי נפתח לאהוב ולהעריך אותם, את האנשים הענקיים האלה שפוסעים בצידי הדרך שלי. או שאולי אני הנחתי אותם שם.
 
שפוסעים בצידי הדרך שלי. או שאולי אני הנחתי אותם שם.
זה.

ופעם הבאה, נאהב את הסיפור המדהים הזה גם אם לא תביאי אותנו לקצה בציפיה אליו.
 
החרדה הזאת הייתה בתכנון או שזה משהו חדש?
אי אפשר איתך!
היא היתה בתיכנון.
אבל היא בהחלט גם משהו חדש.
לא ידעתי איפה היא תשתבץ.
 
כ"ד
"יש לך מושג למה היא אמרה לי שהיפך חרדה זה בטחון?"
"כי זה כנראה בדיוק ההיפך"
"מה זה אומר? שאין לי אמונה ובטחון?"
"מה פתאום? את הכי צדיקה שאני מכיר"
"שאלתי על אמונה וביטחון"
"לא יודע. אולי את צריכה קצת יותר"
"שלוימי. פליז, תענה לי אתה חושב שאין לי מספיק אמונה או בטחון?"
"עכשיו שאני חושב, אז אולי חסר לך קצת אמונה אמיתית בה'. כאילו אני מתכוון להאמין באמת ש.. לא יודע להסביר לך"
"טוב. תחזק אותי באמונה. אני רועדת מפחד לשון ככה."
"מה אני יחזק אותך? לא נראה לי שאני במצב של לתת לך עצות או חיזוקים. אולי אבא שלך?"
"רוצה שאתה תגיד לי. אני אוהבת את היושר שלך. ותדע לך שפתאום אתה וגם יפי נראים לי יותר...יותר...אולי מחוברים או קשורים לה'. לא יודעת להסביר את זה"
"את יודעת באיזה מצב אני, אבל מה שעוזר לי ברגעים שאני מאבד אותי, אני עוצר רגע ומחפש את ה' באותו דבר. אני מקווה שאני נשמע לך נורמאלי ולא איזה בן אדם הזויי. פעם קראתי את זה באיזה עלון, באחד הפעמים שלא הייתי מסוגל לפתוח גמרא. מצד אחד רציתי ללמוד ומצד שני זה שיעמם אותי אני מתבייש להגיד לך כמה, והרגשתי שאני מפסיד את כל העולם. ואל תדאגי אני יודע שאין שם כלום. קיצר אז מצאתי עלון והיה כתוב בו משהו כזה. ואז אני זוכר שרבתי איתו, עם מי שכתב את זה. זאת הייתה שיחה רצינית בתוך הראש שלי. ימים התווכחתי איתו. איפה ה' בסיפור הזה? אני הרי ממציא את הסיפור הזה. אני לא רוצה ללמוד. אני דפוק שאני מחליף חיי נצח בחיי שעה.."
לא מצליחה להתאפק. מגלה שוב שאני פשוט לא מכירה את שלוימי. לא מכירה.
"דיי אף פעם לא דיברנו שיחה כזאת..כזאת חופרת. לא ידעתי שאתה ככה..כזה חושב על דברים מהסוג הזה. אבל תמשיך זה עושה לי טוב. תכל'ס מה עשית?"
"הוא כתב שם שהרב יצחק הוטנר זצ"ל כותב שאנשים חושבים שהפס' שבע יפול צדיק וקם' זה בדיעבד, שאחרי שנפל הוא קם. אבל האמת שזה לכתחילה שהאדם צריך לדעת ליפול ולדעת לקום. ואני לא זוכר מה עוד בדיוק אבל מלא כל הארץ כבודו זה להבין שהוא נמצא באמת בכל מקום, הבנתי שאני פשוט צריך לחפש אותו גם שם. הכי מדהים שאני מוצא אותו. הבנתי שאני לא יצרתי את עצמי. ושיש לי נסיונות כל פעם שאני מתיישב ללמוד זה יוצא לי אוטומטי רבונו של עולם תעזור לי שיהיה לי חשק ללמוד. לפעמים זה מילים אחרות ותמיד אני מרגיש אחרת אחרי התפילה"
"וואו"
זאת המילה היחידה שאני מצליחה להוציא. תמיד ידעתי ששלוימי שטחי נהנתן, ואוהב חיצוניות.
אף פעם לא חשבתי שהוא מחובר בדרך שלו.
"תכלס מה עכשיו אני צריכה לעשות?"
"תדעי שה' נמצא בפחדים שלך ותבקשי ממנו בפשטות שתפחדי רק ממנו ולא משום דבר אחר."
שלוימי והפשטות שלו.
מנסה ורואה ששלווה מסויימת יורדת עליי.
הבית שקט וטוב לי.
אולי מאז שהתחתנתי לא היה לי טוב ככה.
 
נהניתי מאד כרגיל:)
הערה קטנה - אולי לא תמיד צריך לומר בקול את מה שקורה, ואת התהליך שקורה, אולי לפעמים כדאי להגיד את זה ברמז, או שנראה את זה קורה פשוט.
לדוגמא -
ותדע לך שפתאום אתה וגם יפי נראים לי יותר...יותר...אולי מחוברים או קשורים לה'. לא יודעת להסביר את זה"
ההוספה הזאת קצת מורידה ממה שלפני ואחרי. אולי היה עדיף שזה יהיה במחשבה, ואולי לא בכלל.. תני לנו לראות תוצאות של זה.
וזה -
"דיי אף פעם לא דיברנו שיחה כזאת.. כזאת חופרת. לא ידעתי שאתה ככה..כזה חושב על דברים מהסוג הזה. אבל תמשיך זה עושה לי טוב. תכל'ס מה עשית?"
גם זה. מאולץ קצת. אולי גם עם השורה שלפני. וגם הקטע אחרי.. אולי כדאי רק לשים את הדיבורים שלו ועוד משפט אחד בראש שלה אחר כך. המסקנה שלה קצת חוזרת על עצמה כזה, כאילו האכלה בכפית מדי, גם לנו וגם לעצמה.
דעתי בלבד :) יכול להיות שאחרים אוהבים שזה ככה.
בהצלחה ומחכים להמשך!! ואם אפשר.. מהר יותר :)
 
יפה! זה ממש תפנית סוף סוף.

"רוצה שאתה תגיד לי. אני אוהבת את היושר שלך. ותדע לך שפתאום אתה וגם יפי נראים לי יותר...יותר...אולי מחוברים או קשורים לה'. לא יודעת להסביר את זה"
זה היה נראה לי קצת קלישאתי, הסגורים שטחיים ואלו שפחות הם העמוקים והמחוברים והחכמים...
 
נהניתי מאד כרגיל:)
הערה קטנה - אולי לא תמיד צריך לומר בקול את מה שקורה, ואת התהליך שקורה, אולי לפעמים כדאי להגיד את זה ברמז, או שנראה את זה קורה פשוט.
לדוגמא -

ההוספה הזאת קצת מורידה ממה שלפני ואחרי. אולי היה עדיף שזה יהיה במחשבה, ואולי לא בכלל.. תני לנו לראות תוצאות של זה.
וזה -
צריכה ללמוד את זה. תודה!
גם זה. מאולץ קצת. אולי גם עם השורה שלפני. וגם הקטע אחרי.. אולי כדאי רק לשים את הדיבורים שלו ועוד משפט אחד בראש שלה אחר כך. המסקנה שלה קצת חוזרת על עצמה כזה, כאילו האכלה בכפית מדי, גם לנו וגם לעצמה.
דעתי בלבד :) יכול להיות שאחרים אוהבים שזה ככה.
בהצלחה ומחכים להמשך!! ואם אפשר.. מהר יותר :)
@הני ר. , תודה שחזרת!!!
התגעגעתי לכף הקלע שלהם.. :)
הצלחת להעביר טוב את הרגעים שאחרי הסערה.

תענוג.
תודה!!
מעולה ממש.
שוב תודה!
יפה! זה ממש תפנית סוף סוף.


זה היה נראה לי קצת קלישאתי, הסגורים שטחיים ואלו שפחות הם העמוקים והמחוברים והחכמים...
היא קצת קלישאתית מירי, אז זה כן הגיוני? או שבכל זאת עדיף להוריד?
בעז"ה

@הני ר. כל פרק שלך מלמד כל כך הרבה... ותמיד אנושי מאד.

תודה!!
כיף ושווה לכתוב פה.
 
כ"ה
בוקר נמתח על העולם של שנינו. ואני קמה עם הרגשה קצת יותר טובה.
שלוימי קם מארגן את הילדים ולוקח איתו את שרולי. הפעם אני לא אומרת לו שאני יעשה את זה. קצת מלחיץ אותי שאני שמחה שאולי תיהיה לי עזרה בבוקר. או שאני סתם מסתבכת כמו תמיד.
מורחת סנדוויצ'ים ונזכרת במה שעברתי אתמול.
זה נראה כמו לפני שנים. ואני תוהה לעצמי אם המבול שעבר עליי יכול לחזור עוד פעם.
כי אם כן אני פוחדת לצאת מהבית. הרגשתי שהעולם הולך לבלוע אותי. ואם מישהו היה אומר לי שאלך לעבודה, לא הייתי מאמינה. והנה אני כאן. ויש עבודה היום, ובערב אני צריכה ללכת לסבא.
בלי לחשוב יותר מידי אני יוצאת החוצה.
הרחוב בצבעי הקשת שלו מזכיר לי את 'היום שאחרי' הפיצוץ הגדול.
אני זוכרת שאז כמו עכשיו ראיתי שהעולם ממשיך להתקיים ולזרוח.
משהו בי קצת מנותק. לא יודעת להסביר אפילו לעצמי, ואני מרגישה מרחפת בתוך בועה.
קונה ליד התחנה מיץ גזר ועולה לאוטובוס.
לא מתפללת כרגיל.
לא אומרת תהילים כרגיל.
במקום זה אני מוצצת בשקידה פרורים אחרונים של מיץ גזר.
בעבודה אני שמה שלט של 'תתרחקו'. ובהפסקה חיה שואלת אותי אם קרה לי משהו.
אני לא עונה.
היא שולחת לי מייל.
"נפגעת ממני?"
מגיבה לה.
"לא"
היא שוב פעם.
"בטוחה שלא נפגעת שלא סיפרתי לך שאחותי מתארסת, זהבי עזרה לי בבירורים. לכן הסתודדנו"
ה' עדי שאין לי מושג מה היא רוצה. ושאחותה לצערי לא מעניינת אותי.
ובכלל היא מוזמנת להסתודד עם מי שהיא רוצה.
"לא נפגעתי. מבטיחה. ומזל טוב"
היום הזה גדול עליי.
הפסקה.
אני מתקשרת ליפי. רוצה לדעת מה לעשות ואיך לקבוע תור לפסיכיאטר.
"יפי. מה קורה?"
"מירי" יפי וצהלתה הקבועה.
"תודה שבאת אתמול. רציתי לשאול מה להגיד לו ל.." אני לא מסיימת את המשפט.
"לפסיכיאטר?" יפי והקלילות שלה. אולי הגיע זמן לאמץ קצת את 'גישת יפי' לחיי.
"כן" אני עונה לה.
"האמת? בעלי קיבל את ההתקף הראשון אצל ההורים שלי. ואת מכירה את אבא שלי, הוא מיד מערב את הכי הכי..תכלס, את יכולה ללכת לכל רופאת משפחה טובה והיא תוכל חופשי לתת לך מרשם או שאולי בכלל זה סתם התקף שהיה ונגמר"
"אמןן" אני עונה בדבקות.
"אולי זה גם כי נבהלת שסבא שלך אמר לך להתגרש. לפעמים פוחדים ממשהו וההתקף מגיע אחרי כמה ימים"
"לא יודעת..יפי החיים שלי מבולגנים. לא יודעת מה הביא את מה..את יודעת? עדיין לא התפללתי"
יפי מחזקת אותי בעוד כמה מילים וברכות לאמונה ובטחון ואני מנתקת.
צריכה לחזור לעבודה.
שלוימי מתקשר.
סבא ביקש שנגיע בצהריים. ושאני אגיע עם תשובות.
היום הזה גדול עליי.
"שלוימי ומה אתה רוצה?"
"לא יודע.. שתיהיי מרוצה"
"ואם אני לא איהיה מרוצה?"
"אז לא יודע מה אני רוצה"
"שלוימי. מה את הולך לענות לסבא?"
"מירי..אמרתי לך מה אני רוצה.אוחחח" שלוימי נאנח כמו זקן.
וקור מצמית מטפס לי בגב. ובחילה נוראית ששוטפת אותי מקדימה.
אמאלהההההה----רק לא התקף חרדה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה