דרוש מידע ללמוד רק מילה אחת.

[וכאשר אבדתי אבדתי]

*אגב רוב עם ישראל אומרים את ה'תיקון' בתחילת הלילה.. וביניהם את המשנה הזאת של חמשה עשר נשים, וכל משנה ראשונה ואחרונה במסכתות הש"ס

אגב, המשניות נמצאות רק בתיקון האשכנזי ולא בתיקון הספרדי האמת שבאמת זה מאוד מוזר לומר משנה ראשונה ואחרונה של כל מסכת. אין בדיוק לומד ממוצע אמור להסתדר עם המשנה האחרונה של קינים?
וע"פ האר"י אין ללמוד משניות בליל שבועות

 

[הווה פשוט]

אגב, המשניות נמצאות רק בתיקון האשכנזי ולא בתיקון הספרדי האמת שבאמת זה מאוד מוזר לומר משנה ראשונה ואחרונה של כל מסכת. אין בדיוק לומד ממוצע אמור להסתדר עם המשנה האחרונה של קינים?
וע"פ האר"י אין ללמוד משניות בליל שבועות

חלוקת המשניות שבידינו אינה דווקנית, אפשר לחלק את המשנה האחרונה של קינים אחרת כך שרק החלק העוסק בניצול חלקי האיל ליצירת כלי נגינה יהיה שם

 

[דיאלוג]

כמובן שכחתי.. זה, וכל קטע וקטע שאתה כותב @הווה פשוט
עושים את ההווה נהדר ומדהים!!

* ואגב, אולי הרגשתי כך כהמשך לזה - https://www.prog.co.il/articles/שוב-החג-הזה-מציף-בי-את-כל-מה-שבעלי-הוא-לא.3582/
ותגובתי... https://www.prog.co.il/articles/חג-מתן-תורה-לעם-ישראל-באהבה-הוא-של-כולנו.3704/

 

[ישראל העם]

מומלץ לכולם לומר את התיקון הקצר שזה תיקון השל"ה היינו 24 ספרים תנ"ך - ניתן להשיג בכל חנויות הספרים אם לא השגתם אז אפשר לקחת את התיקון של הסידורים הספרדים ולהגיד רק את הפסוקים של 24 ספרים
זה לוקח כמה שעות וזה נותן סיפוק
ובפרט שהרבה מגדולי ישראל (גם הליטאים) היו אומרים גם, כי זה עיקר התיקון של הלילה הקדוש הזה

 

[וכאשר אבדתי אבדתי]

חלוקת המשניות שבידינו אינה דווקנית, אפשר לחלק את המשנה האחרונה של קינים אחרת כך שרק החלק העוסק בניצול חלקי האיל ליצירת כלי נגינה יהיה שם

במקום הזה נראה דווקא שקשה לחלק באמצע

מומלץ לכולם לומר את התיקון הקצר שזה תיקון השל"ה היינו 24 ספרים תנ"ך - ניתן להשיג בכל חנויות הספרים אם לא השגתם אז אפשר לקחת את התיקון של הסידורים הספרדים ולהגיד רק את הפסוקים של 24 ספרים
זה לוקח כמה שעות וזה נותן סיפוק

זה לוקח אולי שעה בקצב מהיר...

ובפרט שהרבה מגדולי ישראל (גם הליטאים) היו אומרים גם, כי זה עיקר התיקון של הלילה הקדוש הזה

עדיף להגיד את התיקון הספרדי כולו תחילה וסוף של כ"ד ספרים עם כמה תוספות קטנות+תרי"ג מצוות (נראה שנלקחו מספר החינוך)+מדרש רבה יתרו+עין יעקב על מתן תורה+אדרא רבה+עוד כמה דברים קטנים
אני אשכנזי

 

[בנדו]

איש עסקים אנכי, ובמשך השנה איני לומד מילה, לצערי. או למען האמת לא כל כך לצערי, אני לא אברך ותורה אינה הכוס תה שלי, אני מעריך את בני הישיבות והכוללים אבל משאיר את עצמי באלגנטיות מחוץ למחיצתם, ואפילו קצת יותר רחוק.
בליל שבועות אחר הסעודה אני הולך כמובן לבית הכנסת, כי מה...
שם אני שותה קפה שחור ומיד יוצא למדרגות הכניסה נשען על המעקה ומביט פעם ראשונה בשעון.
הרוח הלילית הערנית והקרירה שמתרוצצת בסמטאות קוראת לי לשחק איתה, ואני נענה לה ויוצא לשוטט בחושך.
ככה אין לי הרבה הזדמנויות לשוטט, אני תמיד במשרד מול המחשב, או על הכורסא בבית או באוטו, לפסוע ברחוב ריק שקט וקר זו חויה מעניינת לי, ואני מגדיל את טווח הסבוב שלי ולאט יוצא מן השכונה.
זה לא חידוש בכלל, ככה נראה ליל שבועות שלי בכל שנה,
שוטטות.
האם אינני מרגיש בודד ומנותק?
בטח שמרגיש.
אבל זה מה שאני באמת, מנותק.
תלוש, נידח, בן אובד לאלקים.
בדרך כלל אני לא מטריד את עצמי יותר מידי במחשבות דכדוך, אני פשוט ממלא את מוחי בתכנוני הביזנעס. המצאות, שכלולים, וסטרטאפים מדהימים נולדו בלילות שבועות.
השנה משום מה שקעתי דוקא בזכרונות.
בשנות הישיבה, באוירת המתח של מתן תורה, ובשיחות המשגיחים שנשאגו בפאתוס ולרוב חלפו הרחק מאוזניי, אבל משפטים מסוימים איכשהו נתקלו בי בשוגג, וחדרו.
כמו המשפט שעולה בי עכשיו, מילה אחת של לימוד תורה שווה יותר מכל התריג מצוות.
שכשאני מתבונן בו עכשיו בעינים של ביזנעסמאן, הוא נראה ממש מוזר ולא מציאותי, ויחד עם זאת נדלקת פה נורת הזדמנות.
אם מילה אחת כל כך משמעותית, אז אולי אלמד מילה אחת.
מילה אחת בליל שבועות, זה כמו לחיצה אחת במחשב על הקליד הנכון בתזמון הנכון, שיכול לסגור עסקת מליונים.
מה כבר המאמץ הנדרש? מילה אחת. יאללה.
נכנסתי לבית כנסת לא מוכר בשכונה לא מוכרת, ונגשתי לארון הספרים.
הוצאתי כרך משניות (גמרא לא העזתי), יצא לי "נשים א".
התישבתי ופתחתי בהתחלה, מסכת יבמות.
פרק א
משנה א
מילה א
"חמש" קראתי בהטעמה את המילה שלי, סגרתי את הספר, וקמתי להחזיר לארון.
זה באמת נחשב ש"למדת" מילה? לחש בתוכי משהו, הרי אין לזה שום משמעות, חמש מה?
התיישבתי ופתחתי שוב את הספר.
"חמש"....."עשרה".
חמש עשרה מה?
"חמש עשרה נשים"!
זהו.
יש כאן יחידת מידע מסוימת, אבל בתוכי עדיין כרסם הספק שזה עדיין לא נחשב "לימוד", והאמת שגם קצת הסתקרנתי חמש עשרה נשים זו קבוצה מוזרה למדי, מה הן זוממות לעשות שם הלאה, במשנה א?
שוב התיישבתי, ושוב פתחתי.
"חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן".
די, זה כבר בטוח נחשב. יש כאן דין ברור, עם נושא (פוטרות) נשוא (15 נשים) ומושא (צרות צרורות).
אבל כשהספקות מרימים ראש הם לא מורידים אותו כל כך מהר, האם כשלא הבנתי מה הדין הזה אומר בכלל, זה נקרא ללמוד?
ובמקביל גם הסקרנות שלי התגברה.
נזכרתי משום מה בשיר מהילדות (תעתועי האסוסיאציה)
"שלשה עשר מלחים על ארון של מת, הו הו הו ובקבוק של רום".
שיר של שודדי ים, מתוך "אי המטמון" נדמה לי.
פתחתי את המשנה שוב:
"חמישה עשר נשים פוטרות צרותיהן, הו הו הו מן החליצה והיבום".
מישהו מקצה בית הכנסת הרים את ראשו, כנראה ששרתי מידי בקול.
התחלתי לקרוא את המפרשים המתפתלים כנחשים מסביב לטקסט המרכזי.
וגיליתי כמה מושגים חדשים שלא ידעתי עליהם בכלל, מה זו יבמה, ומה זו ערוה, מה אסור ומה מותר, ומה אסור ופתאום נהיה מותר. זה היה הגיוני. זה היה מאתגר, וזה דרש שתיה חמה.
"חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן, הו הו הו וכוס של קפה".
אבדתי את תחושת הזמן וכשיהודים החלו למלא את בית הכנסת עטופים בטליתות, כאומרים הגיע זמן ק"ש של שחרית, אני כבר הייתי עמוק בשאלה של רעק"א למה צריך פסוק להתיר צרת צרה, הרי היא בעצם צרת אשת אח שלא הותרה?
הוא צודק, רעק"א, זו חתיכת שאלה!

לא יודע, מה כבר מילה אחת יכולה להשפיע? אבל כשחזרתי הביתה אשתי התבוננה בפניי במין הערצה כזאת, שמיהרתי להסתכל במראה.
השנה אני יודע בדיוק לאיזה בית כנסת אני הולך, ואיזה ספר אני הולך לפתוח.
אני מקוה שליל השבועות הקצר יספיק לי בשביל המילה החדשה שאלמד.

וואו, איזה בוום דפקת לי.
אני אברך ג' סדרים ביום (קורס צילום בפרוג??? פעם בשבוע על חשבון שעה יקרה מסדר ג'... ) והלוואי שהייתי ניגש ככה ללמוד. עם הסקרנות הזו, עם הרצון להמשיך למילה הבאה, עם ההישארות על המילה הראשונה הזו, "חמש" ותו לא. היה שווה להגיע לעולם ולסבול את כל ההתמודדויות בשביל המילה הקדושה הזו "חמש", מצידי הייתי מתרגש גם אם היית סוגר את הספר אחרי המילה הזו וממשיך בשיטוט הנעים (עשית לי חשק לשיטוט רגוע ולא מלחיץ בליל שבועות...). אבל ברור שההמשך מרגש יותר ויותר. הרי בסופו של דבר הלימוד אמור להיות בנוי מסקרנות גרידא, מסקרנות להבין בהגיון שכל אחד קיבל את התורה שהיא בעצם הווייתו של בורא עולם שהוא טמן אותה בעטיפה המתאימה לבני העולם, הזה וככל שנתעניין בעטיפה הזו יותר, ככה לאט לאט נתמלא מאותה הוויה מענגת ומספקת. אמן.
תודה רבה לך!!!

 

[הווה פשוט]

וואו, איזה בוום דפקת לי.
אני אברך ג' סדרים ביום (קורס צילום בפרוג??? פעם בשבוע על חשבון שעה יקרה מסדר ג'... ) והלוואי שהייתי ניגש ככה ללמוד. עם הסקרנות הזו, עם הרצון להמשיך למילה הבאה, עם ההישארות על המילה הראשונה הזו, "חמש" ותו לא. היה שווה להגיע לעולם ולסבול את כל ההתמודדויות בשביל המילה הקדושה הזו "חמש", מצידי הייתי מתרגש גם אם היית סוגר את הספר אחרי המילה הזו וממשיך בשיטוט הנעים (עשית לי חשק לשיטוט רגוע ולא מלחיץ בליל שבועות...). אבל ברור שההמשך מרגש יותר ויותר. הרי בסופו של דבר הלימוד אמור להיות בנוי מסקרנות גרידא, מסקרנות להבין בהגיון שכל אחד קיבל את התורה שהיא בעצם הווייתו של בורא עולם שהוא טמן אותה בעטיפה המתאימה לבני העולם, הזה וככל שנתעניין בעטיפה הזו יותר, ככה לאט לאט נתמלא מאותה הוויה מענגת ומספקת. אמן.
תודה רבה לך!!!

מתרגש יחד אתך
תודה בן תורה יקר

 

[פודרה המלך]

@הווה פשוט לא קראתי עד הסוף אבל ממליץ בחום על הספר תורתו אומנותו של הרב יעקב בוצוב'סקי יעשה לך סדר ביחס של העובדים לפרנסתם והקשר שלהם אל התורה

 

[הווה פשוט]

@הווה פשוט לא קראתי עד הסוף אבל ממליץ בחום על הספר תורתו אומנותו של הרב יעקב בוצוב'סקי יעשה לך סדר ביחס של העובדים לפרנסתם והקשר שלהם אל התורה

פתחתי את הספר של בוצקובסקי אבל לא קראתי עד הסוף

 

[התותח מאמזון]

זה באמת לא ספור אמיתי, אבל הרעיון שבו אמיתי. ובהרבה צורות שונות הוא עבר עלי באמת

אני רואה שכל הסיפורים שאתה כותב ממש קראו לך ע"ע :ושוב צילום מסך היות ואין לי הרשאת כתיבה...

 

[קראנצ' פיסטוק]

@הווה פשוט
מדהים, עוצמתי ומרגש!!!!!!!

היופי שבפשטות.

ממש כמו הסיפור הפאנץ' ליין....
מעורר אהבת תורה תמימה וטהורה
תודה גדולה!!!