קורונה למה אף אחד לא אומר כלום?

פיצוי אינו תחליף.
כל הרעיונות המפצים והמשמחים לא מחליפים את זה.
מציאות מנוסה בשטח.
חתני בר מצווה מפוצים ומשומחים - ביקשו בר מצווה רגילה כשפתחו את האולמות.

זה הדבר אשר כתבתי. כל המשמחים והמפצים - עושים הרגשה טובה לעצמם בעיקר.
ואחר כך ידווחו פה בפרוג איזה פיצוי שווה עשו לחתן הבר מצווה או לחתן ולכלה...

השלמה והשתתפות יותר חשובות מסביבה מרוצה וחתן שחייב להראות שהפיצוי והשימוח היו משמחים.
לא... לא הבנתי
אם מפצים מישהו שנפגע מתאונת דרכים זה אומר שהוא היה מסכים לעבור את התאונה בשביל הפיצוי?
ולמרות זאת טוב שמפצים, לא כן?
 
יש הרבה אנשים שלא רוצים להפר הוראות - אבל 20 איש זה כלום לא ישים.. אז הם מפרים..

אצלנו הציעו הצעה קונקרטית וחוקית לאפשר קיום של השמחה בנוכחות יותר מעשרים איש במתחמים נפרדים לחלוטין (וחינמיים... זו לא שאלה של תקציב), ויש את החכם שמסרב.
 
מה ממש לא??
ממש לא שמי שרוצה להפר את ההנחיות ולא מתייחס אליהם - זה לא ממש משנה לו אם ההנחיות הם 20 איש או 100 איש??
 
אצלנו הציעו הצעה קונקרטית וחוקית לאפשר קיום של השמחה בנוכחות יותר מעשרים איש במתחמים נפרדים לחלוטין (וחינמיים... זו לא שאלה של תקציב), ויש את החכם שמסרב.
אתה מיתכוון מה שעשו בכותל??
 
אז אני יכולה לומר לך, שבעוד כשבוע יש לנו חתונה שחיכינו לה שנים ארוכות, ואנחנו רועדים על נפשנו, כי לצערנו לא כל המוזמנים מקפידים על התקנות, וכבר הושמעו קולות על עגולי פינות וחיפופים.
יש לי גיס שהוא ואשתו לא מתכוונים להגיע. בעלי אומר לי בלחץ: הלוואי שיהיה סגר או בידוד שימנע ממנו לבוא. וזה עם המון כאב בלב, כי כאמור חיכינו לחתונה הזו והתפללנו עליה שנים ארוכות.
אם לא היו מעגלים פינות, יכלנו לבוא, בני המשפחה הגרעינית. אמנם עם חששות, אבל מתוך ידיעה שהכמות המינימלית של המוזמנים מסכנת אותנו פחות.

נ.ב. החתן והכלה והמחותנים ידעו מהן התקנות וההגבלות כשנקבע מועד החתונה, ועם זאת הזוג היה זה שביקש לקיים אותה בהקדם. זה אומר שהיו ערוכים נפשית למציאות שמכתיבה חתונות במתכונת מסוימת.
אם את חוששת, בדיוק בשביל זה החתונה בשטח פתוח ותמיד תוכלי למצוא מקום לעמוד רחוק מהאנשים מבלי להתקרב.

היה לנו כמה שמחות בקורונה, העיקר המנשקים והמחבקים זה הבחורים והבחורות הצעירים.
מי שרוצה יכול לשמור על הכללים, אף אחד לא חייב לרקוד יד ביד ולאכול ביחד עם כולם

וחתונה של 20 אנשים זה בדיחה- לרוב זה בקושי מכסה את ההורים והאחים והאחיות של החתן והכלה
 
אם את חוששת, בדיוק בשביל זה החתונה בשטח פתוח ותמיד תוכלי למצוא מקום לעמוד רחוק מהאנשים מבלי להתקרב.

אז החתונה בשטח פתוח אבל קטן, וקיבולת האנשים אמורה לצופף אותו באופן שלא יאפשר מרחק הולם.
אני גם לא יכולה להזהיר כל הזמן שלא להתקרב לד' אמותי, בעוד מסכה מכסה חצי מפרצופי.
מגיע לי עונש כי אני שומרת על חיי ועל חיי אחרים, והאחרים לא? זו לא שמחה עבורי, זה מקור לעינוי.



חתונה של 20 אנשים זה בדיחה- לרוב זה בקושי מכסה את ההורים והאחים והאחיות של החתן והכלה

עייני במה שכתבתי כאן:

אצלנו הציעו הצעה קונקרטית וחוקית לאפשר קיום של השמחה בנוכחות יותר מעשרים איש במתחמים נפרדים לחלוטין (וחינמיים... זו לא שאלה של תקציב), ויש את החכם שמסרב.
 
באמת לא ברור איך אנשים לא נדבקים בהפגנות
לפני שבועים היה את ההפגנה הגדולה בככיר רבין והיו שם בברור חולי קורונה
ולא ראינו התפרצות המונית
אולי כדאי להעביר את החתונות לכיכר רבין :cool: :cool:
חבל שמרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, כבר איננו פה, על מנת לחזור שוב ושוב:

עמידה של אלף אנשים צפופים זה לצד זה אינה מעשה מסוכן מצד עצמו. זה לא כמו לקפוץ מהגג, ללגום ציאניד, או לכבות סיגריה על יד של מישהו.

כאשר עומדים הרבה אנשים זה לצד זה, אז באופן ססטיסטי, יש סבירות די גבוהה שיש בתוכם חולה קורונה, ומתוך הסבירות הזו יש סיכוי לא רע גם שהוא הדביק מישהו, וסיכוי סביר שהוא הדביק הרבה אנשים.

אם היה אירוע מסויים ולא הייתה שם הדבקה, אין בכך שום שאלה ו/או ראיה.

כמובן שאם לאורך תקופה, מתקיימים אירועים באופן סדיר, ואנחנו עוקבים בצורה מתודית, עקבית, אחרי משתתפים האירועים הללו, האם הם נדבקו (כידוע על נדבקים רבים אין אנו יודעים,, גם אם הם לא מרגישים טוב), אז ניתן להסיק משהו
מהנתונים.

(וזה עוד לפני התיאוריה בדבר סופר ספרד'ז, שטוענת שבעצם רוב האירועים לא כ"כ מסוכנים אלא רק מיעוטם).
 
לא... לא הבנתי
אם מפצים מישהו שנפגע מתאונת דרכים זה אומר שהוא היה מסכים לעבור את התאונה בשביל הפיצוי?
ולמרות זאת טוב שמפצים, לא כן?

תלוי איך הפיצוי מלווה.
אם הפיצוי מלווה בתחושה של הנותן שהרבה יותר שמח ככה - ושהפיצוי שווה את זה אז לא.

דברי כוונו לכל אלו שמבטיחים שהאירוע ככה הרבה יותר שמח.
שבטוחים שהיה שווה לעבור את התאונה בשביל שיבוא זמר מוכר וישמח אותך בבית חולים...

בנוגע לפיצויים שהצעת אי פעם באיזה אשכול - הם יקרים למדי .
ההורים מימנו את החתונה העלובה הזו בסכומים הזויים.
אנשים נסחפו לגמרי. שטח בור עם דשא סינטטי = 3000 שקל. זה המינימום העלוב לשטח בלבד למסתפקים במועט בתור התחלה.
החתונות הללו עולות להורים הרבה הרבה יותר ממה שחלמו להוציא לחתונה קלאסית ורבת משתתפים.

והיות והכל "שחור" וכבר בחתונה של 21 איש בשטח של 300 מ"ר - עוברים על החוק. למדינה אין כלים לטפל בקרטל הזה...
 
אצלנו הציעו הצעה קונקרטית וחוקית לאפשר קיום של השמחה בנוכחות יותר מעשרים איש במתחמים נפרדים לחלוטין (וחינמיים... זו לא שאלה של תקציב), ויש את החכם שמסרב.

חוקי זה לא :)
החוק קובע 20 אנשים לשמחה ללא מתחמים נפרדים . ללא מפלסים נפרדים. וללא תחלופת אנשים.
ככה הופכים חוק לאות כתובה בלבד...
 
חוקי זה לא :)
החוק קובע 20 אנשים לשמחה ללא מתחמים נפרדים . ללא מפלסים נפרדים. וללא תחלופת אנשים.
ככה הופכים חוק לאות כתובה בלבד...
החכמת אותי.
תוכלי להפנות אותי למקור שמביא חוק זה?

מקומם אותי שכאשר הם קבעו תאריך לחתונה הם ידעו את זה! ידעו על מגבלת 20 האנשים!
 
החכמת אותי.
תוכלי להפנות אותי למקור שמביא חוק זה?

מקומם אותי שכאשר הם קבעו תאריך לחתונה הם ידעו את זה! ידעו על מגבלת 20 האנשים!
יש לך את המייל שלי. נכון?
אני רוצה לכתוב לך משהו.
 
בתכל'ס, האשכול הזה נפתח על טענה פשוטה, שברור שלפי סטטוס ההגבלות היום, גם חתונות צריכים להיות יותר מ20 אנשים. ויש להניח שאחרי תשעה באב ככה יחליטו. (ויש להצר שזה כרגיל ברגע האחרון, אבל מצד שני צריך לזכור שגם הנתונים מגיעים ברגע האחרון. יכול להיות שיגיעו ביומיים הקרובים נתונים שיהפכו את הקערה לכאן או לכאן. למרות זאת צריך לעבור למדיניות יותר קבועה ובלתי משתנה. וכך סבור גם אדון גמזו)
 
החכמת אותי.
תוכלי להפנות אותי למקור שמביא חוק זה?

מקומם אותי שכאשר הם קבעו תאריך לחתונה הם ידעו את זה! ידעו על מגבלת 20 האנשים!

JDN בתקלה אצלי לא מצליחה לחפש שם.
כשסגרו את האולמות קראתי את זה שם מפי משפטנית של משרד הבריאות וגם ציטטתי את זה פה.
 
אז זה העדכון של משרד הבריאות נכון להיום ב-19:04:
סה"כ מאומתים
63,581

+1,205 מחצות +1,044 |אתמול

בינוני165

קשה310
בדיקות שהתבצעו אתמול
12,127

16,900 היום מחצות


@קצרה @דורש ומבקש @ANANAS , זו עדיין נקראת ירידה בעיניכם???
 
אני שואלת שאלה אחרת בכנות -
אם מגבילים יותר מדי באופן שממש לא שייך לבצע חתונות כמו התקנות - 20 איש בלבד שזה כולל בקושי את המשפחה הגרעינית של החתן והכלה -
אנשים יפסיקו להתחתן??
ילכו באמת להתחתן בחופה עם חלק מהמשפחה הגרעינית בלבד ובלי אירוע??
או שהם פשוט יעברו על התקנות והכללים ויתחתנו באופן יותר ישים??

עדיף לקבוע כללים ישימים
משהו בגבול שיגרום לכך שאירוע יהיה ובני המשפחה הקרובים והחברים הטובים ממש יהיו נוכחים בו,
ואז לפתוח מתחמים מאורגנים על ידי הרשויות -
ואנשים יעדיפו את המתחמים המוזלים ושמירת ההנחיות.
ראיתי מס' מקומות שחילקו את גן הארועים למתחמים עם קירות שקף(כמו בכותל).
זה גם הגדיל את מס' המשתתפים בלי לפגוע בשמירת ההנחיות
 
מקומם אותי שכאשר הם קבעו תאריך לחתונה הם ידעו את זה! ידעו על מגבלת 20 האנשים!

ומה רצית שהם יעשו??
לא יקבעו חתונה??
אני יודעת שאצל חסידים קובעים חתונה שנה מראש אז אולי פחות נתקלת בזוגות שהתארסו בזמן הקורונה. אבל אצל הליטאים/חסידים כל מתחתני סיון-תמוז-אב-אלול כולם התארסו בתוך הקורונה.
והם צריכים להתחתן. אין טעם לחכות ולחכות ...

אז חושבים על חתונה במגבלות הגיוניות. משהו במקום פתוח שהמשפחה הגרעינית נכללת בו ועוד כמה חברים. לא בכאלו הגבלות שהן "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". מה שנקרא "חתונה במנין על מדרגות הרבנות".
 
ומה רצית שהם יעשו??
לא יקבעו חתונה??

רציתי שלא יסכנו אותי. ולא את בעלי. ולא את חמי וחמותי.
כולנו בקבוצת סיכון.
שלא יציבו אותנו בצומת הקורעת של משתתפים - מסתכנים, לא משתתפים - פוגעים פגיעה אנושה במשפחה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה