כללי למה המחשב לא שומר את הסיסמא ושם המשתמש?

  • הוסף לסימניות
  • #1
כל פעם שאני נכנסת לכאן אני צריכה לרשום את שם המשתמש וסיסמא כדי להתחבר
וגם במייל ובכל דבר אחר. זה מעצבן.
אחרי שאני מכבה את המחשב הוא שוכח...
איך אפשר לעשות שהוא יזכור תמיד?

תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש באפשריות אינטרנט מקום לסמן שיזכור ססמאות
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בדף האינטרנט, כנסי לכלים > אפשרויות אינטרנט > לשונית תוכן > לחצן השלמה אוטומטית > בידקי / סמני V בריבועים > אישור
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שאלה הפוכה

אין אני יכול להתנתק
אנו במשרד עם כמה חברים כל אחד בניק אחר. אבל המחשב תפס ניק אחד ואין אנו יכולים להתנתק להחליפו לניק של הצופה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יש אתרים שיש להם לחצן התנתק
יש אתרים שיש צורך לסמן בהם V באופציה זכור אותי - אל תסמנו
וכמובן שניתן למחוק קוקיס וכל המידע יימחק - ניתן יהיה להכנס בניק אחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אפשר עוד שאלה..
עשיתי קוד למחשב שמדליקים אותו אז הוא היה דורש קוד..היום לא..למה??איך אני מחזירה אתזה..
אגב רק שהוא במצב המתנה הוא מבקש קוד..
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י מתחכם;307042:
תודה רבה!
מה זה קוקיס ואיפה נמצא?

קוקיס הם קבצי מידע שאתרים שותלים אצלך במחשב - מקל על כניסה מחדש לאותם אתרים ובין היתר גם שומרים על הסיסמא שהזנת (בכדי שלא תצטרך כל פעם להזין אותה מחדש)

ניתן למחוק קוקיס ע"י כניסה לאפשרויות אינטרנט > לשונית כללי > לחיצה על מחיקת קוקיס ועל לחצן מחיקת קבצים זמניים
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י shilat;307046:
אפשר עוד שאלה..
עשיתי קוד למחשב שמדליקים אותו אז הוא היה דורש קוד..היום לא..למה??איך אני מחזירה אתזה..
אגב רק שהוא במצב המתנה הוא מבקש קוד..

קוד כלומר סיסמא?
עשית סיסמא לשומר מסך שמופעל בהמתנה, ובהמשך שימוש מבקש סיסמא
או בכניסה לוינדווס?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י Zeevi.Co;307057:
קוד כלומר סיסמא?
עשית סיסמא לשומר מסך שמופעל בהמתנה, ובהמשך שימוש מבקש סיסמא
או בכניסה לוינדווס?
לא כ'כ הבנתי למה אתה מתכוון אבל אם זאת כוונתך אז התכוונתי לסיסמא..
ולא הבנתי יש סיסמא גם למצב המתנה וגם להפעלת המחשב?
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש סיסמא שניתן להגדיר לפני כניסה לווינדווס
ויש סיסמא, בבזמן חוסר שימוש במחשב, מופעל השומר מסך - בזמן חזרה לשימוש וניסיון לעצור את שומר המסך - המחשב יבקש סיסמא
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י Zeevi.Co;307065:
יש סיסמא שניתן להגדיר לפני כניסה לווינדווס
ויש סיסמא, בבזמן חוסר שימוש במחשב, מופעל השומר מסך - בזמן חזרה לשימוש וניסיון לעצור את שומר המסך - המחשב יבקש סיסמא
אה לא אין לי שומר מסך..רק שאני לוחצת על מצב המתנה..ושאני מדלקיה אותו שוב (עם המצב המתנה) הוא מבקש קוד!
אני רוצה שזה יבקש ברגע שהווינודס עולה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כנסי ללוח הבקרה > חשבונות משתמשים > בחירת החשבון שלך
בחלון שיפתח תוכלי לבצע פעולות עבור המשתמש שלך
ביניהם גם צור סיסמא
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י Zeevi.Co;307074:
כנסי ללוח הבקרה > חשבונות משתמשים > בחירת החשבון שלך
בחלון שיפתח תוכלי לבצע פעולות עבור המשתמש שלך
ביניהם גם צור סיסמא
זה בדיוק מה שעשיתי!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כנסי להתחל > הפעלה > רישמי שם control userpasswords2
בחלון שיפתח בידקי אם בשם המשתמש שלך - עי לחיצה עליו - מופיע V בהגדרה למעלה - משתמשים צריכים להזין סיסמא..
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י Zeevi.Co;307107:
כנסי להתחל > הפעלה > רישמי שם control userpasswords2
בחלון שיפתח בידקי אם בשם המשתמש שלך - עי לחיצה עליו - מופיע V בהגדרה למעלה - משתמשים צריכים להזין סיסמא..
תודה רבה רבה...
אתה פשוט יודע לעזור לכולם!אשרייך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י Zeevi.Co;307038:
יש אתרים שיש להם לחצן התנתק
יש אתרים שיש צורך לסמן בהם V באופציה זכור אותי - אל תסמנו
וכמובן שניתן למחוק קוקיס וכל המידע יימחק - ניתן יהיה להכנס בניק אחר
אגב, ניסיתי את זה פה בעבר, התנתקתי ואח"כ (כשהניק שלי מנותק) לחצתי על לחצן תודה (כנראה שזה היה מזמן מזמן.. כשעוד היה קיים..;)) וזה נתן תודה עם הניק שלי..
כנראה שהוא זוכר לפי האיפי, או אולי רק אם יוצאים ממש ומוחקים הסטוריה\קוקיס וכו..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

עבדתי חצי שנה כשכירה
התקשורת מול הבוס היתה פשוט לא לעניין הבן אדם עבר מלא גבולות אדומים

אחרי חצי שנה כתבתי מכתב התפטרות ושלחתי במייל וציינתי שלפי החוק אני חייבת 8 ימי חפיפה

הבן אדם התעלם מהמכתב, אחרי כמה ימים קרא לי לחדר דיבר מאוד לא יפה ממש איים ואחרי זה התחנן שאני אשאר
והבטיח הרים וגבעות לעשות שינויים והתאמות (מיותר לציין שלא הבין בכלל מה הסיבה לעזיבה)

כתבתי מכתב מכובד ומאוד שאני מוכנה להישאר אם הוא ישנה כמה נקודות בהתנהלות
הוא שוב התעלם מהמכתב כמה ימים כתבתי לו שוב, המשיך להתעלם
בינתים יצאתי לחופשה של שבוע והחלטתי שאני לא חוזרת למרות שנשאר יום חפיפה אחד

תוך כדי התחיל לכתוב לי מיילים ממש בעייתים תוך שימוש מבחיל במניפולציות דתיות (את תתני את הדין בשמים, זו עבירה הלכתית וכדומה)
כתבתי לו בענייניות שאני מעוניינת לקבל משכורת אחרונה ולהגיע ליום חפיפה אחרון לעובדת חדשה, וביקשתי מקום מסוים שיניח לי את שיק המשכורת (שילם בשיקים תמיד) והוא הגיב בחיוב
תכלס הגעתי - השיק לא היה שם, חיכיתי לו שעתיים ולא הגיע, חזרתי הביתה

אחרי צהריים שלחתי את בעלי לקחת את השיק, הבוס פשוט העיף אותו מהמשרד בלי בושה, ואמר לו שאת השיק הוא נותן רק לי
ואני חייבת להגיע למשרד ובכלל הוא רוצה שאני אחתום על כמה טפסים אחרת הוא לא ישלם

כמובן שאחרי התנהלות כזו אין לו שום כוונה להגיע למשרד, לא חייבת לחתום על שום דבר ולא מוכנה שהוא יתנה מתן שיק בהגעה פיזית שלי, הבעתי נכונות שישלח לי את המסמך במייל ואם יתאים לי אני אחתום ואז שבעלי יאסוף את השיק והוא לא מוכן בשום אופן

אחרי זה התחילו כמה ימים של התכתבויות ממש הזויות במייל
תכלס עכשיו המצב זה שהוא לא מוכן לשלם לי אלא אם כן אני מגיעה וחותמת על משהו

מה עושים?????

אגב, ביחד איתי עזבה עוד מישהי וגם הבנתי שגם לה הוא לא מוכן לשלם...
סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.
בעיר גדולה במרכז הארץ, בין רחובות צבעוניים ואיזור תעשייה אפור, שכב לו טכנאי מחשבים רזה בשם רונן במיטתו בעיניים פקוחות, ולא הביט על שום דבר מיוחד.
רונן לא היה איש מחשבות ולא הוגה דעות, אך לבו היה מלא געגוע למשהו שלא ידע לקרוא לו בשם.
בכל בוקר היה נכנס לרכבו הקטן בודק את הרשימה ונוסע אל האנשים שהזמינו שירות, לפי סדר הידוע רק לו, בעצם גם לו לא.
הוא היה דופק בדלת ”רונן הטכנאי”, מכריז ולוחץ על הידית עוד לפני שקראו לו להכנס. היה מבקש קפה, יושב מול המחשב הסורר ומנסה תוך כדי עבודה לדלות עובדות על אופיו של המשתמש. בצהריים היה עוצר בקפה נאמן לארוחת צהריים שכולה סוכרים, שומנים וקמח לבן. את רגליו הניח תמיד על המושב שמולו עד שהמוכרת הצעירה אמרה לו ”אדוני” והוא מיהר להוריד אותם ולנגב את סנטרו מאבקת הסוכר. הוא היה חבר של אבא שלה עוד מנווה שאנן, בימים העליזים של חיפה.
בלילות היה רונן יושב ליד חלונו ומביט באורות הכרך הנשברים אל הגגות, מצטעקים במילים חסרות משמעות.

הבוקר הזה רונן לא ילך לעבודה.
כי...
לא יודע כי ככה.
הוא שלח יד ארוכה אל חבל התריס ולא הגיע אליו.
הוא דחף את עצמו, גופו יוצא באלכסון גמיש מן המיטה, ואצבעותיו נמתחות עד שמוצאות את החבל.
התריס ירד עד הסוף.
בדיין בקע אור מהצדדים, ופסי אבק מסתחררים חצו את החדר האפל.
רונן משך את עצמו בחזרה מתחת לשמיכה נתפס ברהיטים שונים ותחב את ראשו מתחת לכר.
הוא לא היה עייף בכלל אבל נרדם מרוב שממון.

שנתו היתה טרופה,
לרגע נפל לתוך חלום צלול, ראה את עצמו הולך בדרך שלא הכיר. עצים אדומים צמחו סביבו, וענפיהם לטפו את ראשו ברכות של צמר גפן. הוא הגיע למדרגות שעולות היישר לשמיים, מדרגות צרות ללא מעקה, וקול דיבר אליו, אמר לו דברים שהוא לא שמע מעולם כמותם.
אחר כך ירדו השמיים לאיטם במדרגות הצרות, צעד צעד, בזהירות, ונצבו לפניו כחולים וילדותיים, כמו שמיים בספר לפעוטות.
ורונן רצה לחבק אותם אך גילה שאין לו ידיים, הוא שמע את הקול קורא אליו אם הוא כבר מסכים, הוא רצה לשאול ”מסכים למה?” אך גילה שאין לו פה ואז התעורר, ומבוהל קם והלך למטבח, אולי שם ימצא תשובה.

רונן צלצל לאמא שלו וסיפר לה את חלומו, ואמא רק אמרה לו: “יש לי ביום שני תור לדוקטור שוהם”.
ורונן אמר לה: ”כן”.

באותו צהריים ישב רונן ובחש בקפהו עד שהתקרר לחלוטין, ואז הוציא את הכפית וצייר פסים לאורך השולחן טובל אותה שוב ושוב בנוזל החום, כשסיים, קם והתרחק מעט כדי לבחון את יצירתו. אחר כך יצא מהמטבח וחזר עם מצלמה.

רונן הדליק את המחשב שבחדר העבודה, הקליד את מה שהקול ההוא אמר לו הוסיף את התמונה שצילם, ושלח את כל זה במייל, לעצמו.

הוא ידע שלמרות שאינו איש מחשבה ובוודאי לא הוגה דעות, הוא יחיה את החלום הזה עד יומו האחרון.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה