למה חשוב לחדש את המשכנתא שלך כמה שנים?

  • הוסף לסימניות
  • #1
עולם המשכנתאות הוא מאוד דינאמי, כל תקופה יש את השוק שלו את המרווחים שלו יש את ריביות וכו'

כשלנו יש משכנתא אנחנו צריכים להיות אם יד על הדופק וכל הזמן לבדוק מה קורה אם המשכנתא שלנו, הרי זה הלוואה הכי ארוכה שאדם לוקח על עצמו, אנחנו צריך להיות עם עניים פתוחות וראות שהבנק לא נהנה מהעייפות שלנו ועושה עלינו סיבוב, כי הרי זה שוק שמשתנה כל הזמן, כשיש לך משכנתא טובה שלקחת לפני כ5 נים מאוד יכול להיות שהיום זה משכנתא מאוד גרוע היום ואתה סתם משלם כסף מיותר לבנק

וכן כדאי מאוד וכמה שיותר מקדם להוציא מהבנק שלך את הדו"ח יתרת סילוקין של המשכנתא שלך ולבדוק אותו בשבע עניים אם אתה לא משלם כסף מיותר לבנק שאתה יכול לחסוך, וזה יכול להגיע גם למאות אלפי שקלים חיסכון!!! כן, זה לא טעות

א. לבדוק האם המשכנתא צמוד מדד, ואם כן צריך לבדוק את טוב האם שווה למחזר או לא
ב. לבדוק מה המרווחים שקיבלת לפני מה שנים, כי יכול להיות שבתחנת יציאה הקרובה קפץ לך הריבית מאוד
ג. לבדוק אולי אשר לספר תנאים כמו אחוזי מימון כי מחיר הדירה עלה משמעותית



שיהיה לכולם בהצלחה
ונתברך "ואל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך המלאה הקדושה והרחבה"
אמן כן יהי רצון
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

רקע: בשנתיים האחרונות השתנתה המציאות מחירי הדירות הרקיעו שחקים ואיתם עלו מחירי השכירות והריבית עלתה
פעם כל זוג ליטאי היה קונה דירה לפני החתונה היום זה לא כך כולם גרים בשכירות בשנים הראשונות
לא תמיד לעבור לפריפריה זה הפתרון (תעסוקה ומשפחה קהילה וכדו') וגם אם כן זה לוקח כמה שנים וגם שבשנים הקרובות הפריפריה מתפתתחת מאוד ויהיה קל לעבור אליה בעוד מס' שנים

אבל השינוי הגדול זה שפעם היה שווה לקנות דירה כי המשכנתא הייתה אחוז בודד והשכירות כ-3 % (באחוזים השכירות לא עלתה ואפי' ירדה)
היום לא שווה לקנות דירה מיד כי צריך לקחת משכנתא מטורפת בריבית גבוהה והחזרים חונקים ובעיקר שהשכירות פחות מהמשכנתא (שכירות 3% מקסי' וריבית משכנתא 5%- לשנה)

ולא רק הזוג הצעיר צריך לקחת משכנתא אלא גם הורי הכלה בדר"כ צריכים לקחת משכנתא על הנדוניא מה שבדר"כ אין להם את הכסף ואפי' להחזיר משכנתא בהחזר חודשי אין להם והדברים ידועים ואכמ"ל
והזוג הצעיר קורס ולוקח משכנתאות שלא יכול לעמוד בהם כשהיה לו הרבה ילדים וגם ההורים קורסים

לכן חשבתי שאולי כדאי לעבור לשכירות ויש בזה כמה רווחים וכמשנ"ת

רק אחד מהמניעים הגדולים זה שהזוג הצעיר משלם שכירות בלי לקבל שום תמורה ורווח כנגד הנדוניא שמובטחת לו כך שההורים הם בעיקר מרווחים ולא הזוג שברוב הפעמים מצבו גרוע מההורים ובעיקר הוא צעיר ולכן אפי' שעדיף שכירות הרבה מעדיפים בגלל זה לקנות דירה בפריפריה ולשכור ולהשכיר או בטאבו משותף שסכנותיו מרובות ואכמ"ל

לכן חשבתי שהפתרון זה להקל את השכירות מעל הזוג הצעיר ולהשתתף איתם עד שיקנו דירה כמה שנים וההורים מרווחים מזה כי רק הריבית שהם ישלמו על המשכנתא זה יותר מהשכירות (באחוזים מכל מחיר הדירה ולא רק מהנדוניא אבל גם שכירות הם ישלמו רק חלק) ויותר מזה מרוויחים את ההחזר החודשי שאין להם לשלם ומספיק שההורים ישתתפו רק את הריבית של הנדוניא שהיו משלמים לבנק ואפי' פחות מחצי מהשכירות

ויכולים לסכם את זה בתנאים שישתתפו מהשנה השניה בסכום מסוים עד שיקנו דירה או 5 שנים או עד שיתבססו וכפי המצב של הזוג וההורים וכפי ראות עיניהם

(ואם יכולים ללות מגמ"ח (המרכזי וכדו') שההורים ישימו את הכסף בקרן כספית בבנק שזה הכי בטוח בעולם וזמים מיד ותשואה של 4% בשנה שזה יותר משכירות -וצריך שאל"ח אם מותר )

וגם לכלל זה יעזור כי אם הציבור לא יהיה להוט קנות דירה בכל מחיר -המחירים ירדו וידוע שהיום שהשוק בקיפאון ובירידה וכל מה שצריך בשביל להמשיך לרדת זה לא להעיר את השוק מחדש בביקושים (והשוק היה יורד הרבה יותר וגם בריכוזים החרדים אם לא המשקיעים והלחוצים לקנות בכל מחיר ומרבית המשקיעים (ןהמפסידים) כיום זה בציבור החרדי כידוע)

רווח נוסף זה המחיר למשתכן שבכל מקום שתזכו (גם בפריפריה) זה רווח של חצי מליון (ושוב גםשם מטעים אותנו שבינתיים השכירות לפח זה היה נכון שהריבית הייתה נמוכה ולא היום שהריבית יותר משכירות)

ופרסמו בחצרות-סוכות בשם הגרמ"ה הירש שהיום עדיף לשכור
סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה