עברה חצי שנה נוספת, שמחתו של אבא נוטפת,
הנסיכה כבר חוגגת שנה, טיפת חלב שלחו הזמנה,
בגאווה ובעיזוז מציג את הקטנה, עגולה ושמנמנה,
באושרו כי רב עליו, אינו שם ליבו לליהוגים ורהב,
נשמתו מושקעת בבתו, לא תצליח לבלבל אותו,
נו, חשבתי גם לכתוב על זה קטע...
פעם אחת שלחתי את בעלי עם התינוק, ועל זה אפשר לכתוב קטע בפני עצמו:
"אז מה, אבא, מה הוא עושה?"
"מה זאת אומרת?" פיהוק משועמם. "הכל!"
"הכל?"
"ה-כ-ל!" מבטיח. "כל מה שצריך!"
"מעביר חפץ מיד ליד?"
"בטח" כלומר, עובר מיד ליד כמו חפץ. מה זה בעצם משנה, הדיוק?
"אהמממ... מתהפך?"
"באררור" האמת, לא יודע אם מתהפך, אבל אותנו הופך. זה גם כן נקרא לפרוטוקול.
"מהגב לבטן או מהבטן לגב?"
ריבונו של עולם, מה עוד אני צריך לזכור. "מהגב לבטן" אני מהמר.
"יפה!" אני עובר את הציון. "אז מן הסתם גם מהבטן לגב, לא?"
אם היא מחליטה. מי אני שאחליט אחרת? "כן, כן"
"טעימות- התחלתם?"
"כן" לא יודע, לא יודע, לא יודע.
"להקפיד על טיפות ברזל!" מניפה אצבע בחומרה.
"אין ספק" אני מנענע בראשי.
"טוב" משתעממת מאד האחות. "נשקול אותו ואחר כך נחסן"
אורז את החבילה המתוקה ויוצא רגוע. נו, ברור. אין כמו מולי שלנו!
----
"השתגעת? אמרת שהוא מתהפך? לשני הצדדים??? הוא עדיין לא מתהפך אפילו מהבטן לגב!!!"
"נו, עזבי, מה זה משנה. זה כדי לחסוך לך בפעם הבאה להסתבך למלא שם את השאלון."
אוף, חבל שהאחות לא שאלה אותי גם את השאלות של גיל שמונה חודשים ואפילו של שנה, הייתי חוסך לה את כל השאלות של החודשים הקודמים ועונה לה על הכל מראש.