קורונה למה עשיתם לי את זה? - זעקת הילדים.

  • הוסף לסימניות
  • #21
שלא משאירים ילד בבידוד לבד!!
אלא נכנסים איתו כל המשפחה לבידוד
אני לא יכולה לשמוע על האימלול הזה
מסכים!!
עשיתי את זה!
כבר פעמיים!
לא מבין איך אפשר לעשות את זה לילד. לא מבין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
סיפרה לי מישהי שהכניסה ילד לבידוד(בן 8 בערך),
יום אחד היא שמה לב שהוא שקט מדי והחליטה להציץ לחדר,
היא גילתה אותו שוכב על הגב ובוהה בתקרה-
ולא שלא היה לו שם תעסוקה היא הכניסה לו כל מה שרק יכלה,
אבל האדם הוא יצור חברותי
וילד בן שמונה לא יכול להיות לבד בחדר במשך שבועיים!
היא לא חשבה אפילו לא שניה והוציאה אותו
לא יכלה לראות את המחזה הקורע הזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מה טיב הקשר עם ילדיהם, מהם הקשיים שלהם, מהם אילוצי החיים וכו וכו,
באמת שאיני מבינה את המשפט הזה.
וכי טיב הקשר עם ילד שהוא מאתגר או מורכב אמור להשליך על האחריות ההורית? ההורה אחראי לשלומו ורווחתו הנפשית והגופנית של הילד בכל מצב! בכל אופי של ילד!
ילד צעיר מדי שמצוי בבידוד לבדו - זו תופעה שלא אמורה לעלות על הדעת ולא לקבל שום לגיטימציה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אחותי גרה באזור בית ספר מרכז, לא מעט הורים הכניסו את הבנות לבידוד לחדר לבד,
האבא עובד, ולא יכל להשאר בבית, האופציה מבחינתם הייתה לסגור את הילדה לשבועים לבד

אני בכוונה לא כותבת תיאורים זוועתיים, אבל בחלק מהמקרים זה היה נורא
ולחשוב שזה היה בלי שום סיבה לבידוד.
כאז כן היום, כל כיתות א' ב' נכנסו לבידוד
מקווה שכל ההורים כבר לא כ"כ תמימים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
סיפרה לי מישהי שהכניסה ילד לבידוד(בן 8 בערך),
יום אחד היא שמה לב שהוא שקט מדי והחליטה להציץ לחדר,
היא גילתה אותו שוכב על הגב ובוהה בתקרה-
ולא שלא היה לו שם תעסוקה היא הכניסה לו כל מה שרק יכלה,
אבל האדם הוא יצור חברותי
וילד בן שמונה לא יכול להיות לבד בחדר במשך שבועיים!
היא לא חשבה אפילו לא שניה והוציאה אותו
לא יכלה לראות את המחזה הקורע הזה
חבל שהיא לא נכנסה אליו אלא הוציאה אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
וסתם ככה זה מעניין לחשוב איך השתנינו. לפני 50 60 שנה בודדו ילדים בלי לחשוב אפילו שזה סיבה למצפון.
היום זה ברור שלא יעלה על הדעת.
אז אולי יש גם עליית הדורות, לא רק ירידה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מוזר.
לא ידוע לי שאנשים משאירים ילד לבד
תגידי תודה שאת לא מכירה אופציה שכזאת.
אבא שלי, כמנהל מוסד חינוכי גדול נתקל בזה גם נתקל. והוא לא צועק אז, אלא צורח...
כן, שמע גם על בידוד של ילד בן 5 (!!!) לבד. אמא שמה לו אוכל מאחורי הדלת והוא אכל לבד. גם אמבטיה אמרו לו לעשות לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
תגידי תודה שאת לא מכירה אופציה שכזאת.
אבא שלי, כמנהל מוסד חינוכי גדול נתקל בזה גם נתקל. והוא לא צועק אז, אלא צורח...
כן, שמע גם על בידוד של ילד בן 5 (!!!) לבד. אמא שמה לו אוכל מאחורי הדלת והוא אכל לבד. גם אמבטיה אמרו לו לעשות לבד.
כל הסיפורים המובאים באשכול כאן חוץ ממה שהם חשובים בפנ"ע שהורים 'פחות חכמים' לא יעשו את זה לילדיהם.
אלא גם שאנשים יצאו מעט מעט מהחרדה, גם אם אבא צריך לצאת לעבודה וכד' יש מנעד מספיק רחב וגדול איך לתת לו לצאת ולשמור על הילד/ה.
אני שמעתי על הורים שהכריחו ילד בגיל 6 ללכת כל היום עם מסיכה בבית, ולאכול בחדר נפרד - ולא זה בגלל עבודה או הכרח אחר! פניאקה ! לחץ ! ודרמות מיותרות !
שווה הפוסט הזה שהורים יהיו קודם הורים! ואחרי זה שידאגו לשאר הדברים!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
תגידי תודה שאת לא מכירה אופציה שכזאת.
אבא שלי, כמנהל מוסד חינוכי גדול נתקל בזה גם נתקל. והוא לא צועק אז, אלא צורח...
כן, שמע גם על בידוד של ילד בן 5 (!!!) לבד. אמא שמה לו אוכל מאחורי הדלת והוא אכל לבד. גם אמבטיה אמרו לו לעשות לבד.
סיפורים כאלו נראים לי מקרה קיצון.
רוב ההורים ורוב המשפחות הם נורמלים
לאלו שלא- השירים כאן לא יעזרו
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
את יודעת לכתוב ממש יפה
רק חבל שאת עם נקודת מבט כל כך שלילית על העינין
בידוד יכול להפוך לזמן חוויתי
בידוד יכול להפוך
לזמן של יחס עודף
ואני חושבת שנשיקה וחיבוק אפשר לתת לילד גם אם הוא נמצא דרך הטלפון ולא רק צמוד
אהבה זה דבר שבא מהלב זה דבר ומי שאוהב יכול להיות גם מעבר לים
ילד בדור הקורונה יודע ואם לא אז הוא צריך לדעת
ותסליחי לי התאומים שלי והגדולה שלי בני ה3.5 ו4.5 יודעים שמי ששומר ונזהר לא להדבק ולא להדביק
זה אומר שהוא גדול הוא מיוחד הוא חכם הוא בוגר
זה לא אומר שהוא מיסכן
"והחי יתן לליבו" כיצד הוא מעביר מסר ויחס נכון לילד גם אם הוא נמצא מאחורי מסך שקוף סגור בחדר בבידוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
חשוב לא פחות לא להדביק אנשים אחרים מתוך הרחמים על הילד שלכם.
קחו אחריות ותתבודדו ביחד איתו.
במקום לחפש תרגילים איך להמשיך גם ללכת לעבודה וגם 'לצפצף' על הבידוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
כל הסיפורים המובאים באשכול כאן חוץ ממה שהם חשובים בפנ"ע שהורים 'פחות חכמים' לא יעשו את זה לילדיהם.
אלא גם שאנשים יצאו מעט מעט מהחרדה, גם אם אבא צריך לצאת לעבודה וכד' יש מנעד מספיק רחב וגדול איך לתת לו לצאת ולשמור על הילד/ה.
אני שמעתי על הורים שהכריחו ילד בגיל 6 ללכת כל היום עם מסיכה בבית, ולאכול בחדר נפרד - ולא זה בגלל עבודה או הכרח אחר! פניאקה ! לחץ ! ודרמות מיותרות !
שווה הפוסט הזה שהורים יהיו קודם הורים! ואחרי זה שידאגו לשאר הדברים!!!
עם התגובה הזו אני ממש מסכימה.
המחלה הזו בעה תעלם מן העולם ואז ישארו התסמינים שלה.
החרדות. הפחדים. הפוביות. הכפיתיות ועוד..

צריך להזהר. צריך לשמור. חייבים לקחת אחריות אבל בלי הלחץ והפאניקה.

בצורה ענינית להסביר ולהמשיך לחיות.
בסופו של דבר לכל כדור יש כתובת
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
לגבי ילדים בוגרים אני מכירה אבות שלא הלכו לכולל אלה ישבו מאחורי דלת החדר שאליה מחובר מפה קריסטלית החוגרת את הדלת הרמטית ולמדו בצוותא עם הילד גמרה משנה וכו
הכל ענין של השקעה ותצומת לב נכונה
זה תפקיד של הורה
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אם התגובה הזו אני ממש מסכימה.
המחלה הזו בעה תעלם מן העולם ואז ישארו התסמינים שלה.
החרדות. הפחדים. הפוביות. הכפיתיות ועוד..
יישארו עוד כמה דברים.
400 ומשהו משפחות שאיבדו את יקיריהן.... כבר נמצאות כאן בארץ ישראל.
ושה' יאמר למשחית הרף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
מעניין איך נשמע השיר של הילדה שהוריה משאירים אותה בצהרון ואח"כ צועדת משם לחוג ושבה לבייתה לקראת השינה..
(ואולי הם אותם הורים וותו שיר??!!)
לכו תקראו ספרים על ילדי הקיבוצים!!!
זוועה זו לא מילה!!!
ואנשים היום בגלאי ה 45 + לא מפסקים לדבר על החור שנוצר!
וגם על זה נכון לעורר אבל עדיין בנסיבות, ובצורה שתוארו כאן לאורך האשכול זו קטסטרופה!!!! הורית, חינוכית, נפשית וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
יישארו עוד כמה דברים.
400 ומשהו משפחות שאיבדו את יקיריהן.... כבר נמצאות כאן בארץ ישראל.
ושה' יאמר למשחית הרף.
הנה דוגמא חייה !
להודעה הבאה שתכניס עוד ילד או ילדה לבעיות נפשיות שלא יספרו במצבת של משרד הבריאות,
לא ימומנו ע"י אירגונים שיתמכו בנפגעי קורנה
ושאף אחד בעולם לא יקשר את להודעה הזו!!!
ושלא תחשבו שאני מזלזל בהוראות וכד' אנחנו בבית בבידוד עם הילדים כולם! מחומרא!! ולא משרד הבריאות!
לקחת זהירות! בלי דרמות מיותרות!! ואמירות פופוליסטיות מנותקות מהמציאות!! (אין כוונתי בזה לאמירה שיש למעלה מ 400 משפ' וכו' - אלא לשיח המתלהם בכל נושא בקרונה שהנה מתו וכו' כאילו הילד שיוצא מהחדר הוא מחזיק נשק ויורה להם בראש!}
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה