מדריך למה שלא אהפוך לעצמאי/ת?

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש רבים שעובדים כשכירים, ועושים עבודה מעולה.
יום אחד הם מתעוררים עם מחשבה שמגרדת להם בצד הפנימי של הראש,
אתם יודעים, מקום שאי אפשר אפילו לגרד שם...
והמחשבה טוענת בקול טורדני-מתגבר-
למה מישהו אמור לעשות עליי כסף?
למה אני מקבל/ת שלושים-ארבעים-חמישים שקל לשעה,
והמעסיק שלי מרוויח את כל ההפרש?
ואז, מתחיל התסכול לחלחל,
והרצון להפוך לעצמאי קורם עור וגידים.

אך לפני שאתם מפסיקים לאהוב את העבודה-
כדאי לשים לב:
שכיר עושה את העבודה שהוא אוהב, שהוא מתמחה בו, שהוא מכיר מקרוב ועושה את אותו הדבר במומחיות שנים ארוכות.
לעומת זאת, עצמאי אמור לשמש בעשרה תפקידים בו זמנית, מוכר-נותן שירות-משווק-מחלקת קבלת תלונות-טכנאי מחשבים-מתייחס לעובדים-וכו' וכו'
ובד בבד, לעמוד בקשר עם הספק-רו"ח-רשות המיסים-ביטוח לאומי-מס הכנסה-נותני שירות-לקוחות-ספק האינטרנט-ספק המרכזייה הטלפונית, וכן הלאה.
כך שהסיבה שהעצמאי 'עושה את כל הכסף' הוא בגלל שהוא גם 'עושה את כל העבודה'...

והאמת היא,
שהעצמאי לא תמיד 'עושה את כל הכסף',
לצערינו, לא נדירים המקרים בהם השכיר מרוויח יותר כסף מהמעסיק שלו!
ממש כך!
בפרט, אם נסתכל על כמות השעות שעצמאי נותן לעסק, נגלה כי הוא מרוויח מעט מאוד לשעה.

אז מה אני רוצה באשכול הזה?
בעיקר דבר אחד:
אם אתם שכירים, ואתם מתוסכלים מהעובדה שאתם עובדים בשביל מישהו אחר,
ובשלב הזה (או בכלל) לא מתאים לכם לצאת לדרך עצמאית,
אל תרגישו מנוצלים,
תהנו מכך שאתם ממוקדים בתפקיד שלכם,
לא לחוצים משום דבר אחר,
ולא אמורים לדאוג לעשרים ואחד אלף נושאים קריטיים.
זהו.

אה,
ועוד משהו,
אם אתם עצמאיים, ומרגישים שאלי היה עדיף לכם להיות שכירים,
כדאי לכם לפנות לייעוץ עסקי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
להיות עצמאי זה לא רק כסף,
יש עוד הרבה מאד יתרונות להיות עצמאיים, מכירה הרבה עצמאים שלעולם לא היו חוזרים להיות שכירים
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
להיות עצמאי זה לא רק כסף,
יש עוד הרבה מאד יתרונות להיות עצמאיים, מכירה הרבה עצמאים שלעולם לא היו חוזרים להיות שכירים
זה לא רק,
אבל כן בעיקר.

מקובל לחלק את מניעי האנושות לשניים
'כאב', ו'עונג'
(לרופא שיניים הולכים כי כואב, ארטיק קונים כי מחפשים עונג)
רוב מוחלט של השכירים שהפכו לעצמאיים, הוא בגלל כאב, ולא מרצון לעונג.
(דוגמאות לכאב - בוס על הראש, רווח לא מספק, הרגשת מנוצלות, וכן הלאה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה לא רק,
אבל כן בעיקר.

מקובל לחלק את מניעי האנושות לשניים
'כאב', ו'עונג'
(לרופא שיניים הולכים כי כואב, ארטיק קונים כי מחפשים עונג)
רוב מוחלט של השכירים שהפכו לעצמאיים, הוא בגלל כאב, ולא מרצון לעונג.
(דוגמאות לכאב - בוס על הראש, רווח לא מספק, הרגשת מנוצלות, וכן הלאה)
אוקי, אבל הכאב הוא לא רק כסף, זה מה שאמרתי
ומניעת הכאב של בוס על הראש, מנוצלות, חוסר גמישות,- היא בעצמה עונג ענקק ושווה מאד, בלי קשר לכסף
כמובן תלוי כל אחד באופיו ומניעיו
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אוקי, אבל הכאב הוא לא רק כסף, זה מה שאמרתי
ומניעת הכאב של בוס על הראש, מנוצלות, חוסר גמישות,- היא בעצמה עונג ענקק ושווה מאד, בלי קשר לכסף
כמובן תלוי כל אחד באופיו ומניעיו
אם הסיבה למעבר לעבודה כעצמאי היא בגלל הכאבים הנ"ל,
עדיף לא לעבור לעצמאות!
רק לשם קבלת מושגים: הסטטיסטיקה מוכיחה כי 50 אחוז מהעסקים נסגרים תוך חמש שנים מפתיחתם!
ומי מדבר על העול האדיר שמונח על כפתי העצמאי, כשיש חוסר גמישות גדול הרבה יותר,
(אם כי, כשאתה מרגיש שאתה עובד עבור עצמך, קל יותר להתגבר ולהתגמש)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אם הסיבה למעבר לעבודה כעצמאי היא בגלל הכאבים הנ"ל,
עדיף לא לעבור לעצמאות!
רק לשם קבלת מושגים: הסטטיסטיקה מוכיחה כי 50 אחוז מהעסקים נסגרים תוך חמש שנים מפתיחתם!
ומי מדבר על העול האדיר שמונח על כפתי העצמאי, כשיש חוסר גמישות גדול הרבה יותר,
(אם כי, כשאתה מרגיש שאתה עובד עבור עצמך, קל יותר להתגבר ולהתגמש)
אני כותבת מנסיון שלי ושל אחרים
יכול להיות שזה יותר מתאים לנותני שירותים, ופחות לעסקים עם השקעה מאד גדולה
אבל בוודאי שהסיבות שתכתבי הם סיבות לעבור לעצמאות- הרבה יותר גדולות מכסף, שוב מנסיון
מי שעובד בצורה שלא תתאים לו רק בגלל כסף לא ישרוד לאורך זמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בהחלט נקודות חשובות.
אני אוהב ומעריך קידום עסקי שמרחיב פרספקטיבה ונותן ערך.
בהצלחה

(התגובה כדי להקפיץ)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
א. ההבדל המרכזי ביותר בין שכיר לעצמאי, זה לא שהשכיר עושה רק את הפעולות שלו והעצמאי עושה את כל השאר
בעיקר ההבדל הוא שהעצמאי מרוויח כסף על כל שעה של כל מי שעובד אצלו - בלי להרוויח זמן
שכיר - מוגבל בזמן, ולכן יש לו תקרה כמה הוא יוכל להרויח - לפי כמות השעות שהוא נותן
עצמאי - יכול באותה שעה גם להעסיק ולהרוויח כסף על העבודה שנעשית, וגם לעבוד בעצמו באותה שעה. וגם להעסיק עוד אין סוף אנשים בלי להשקיע עוד זמן.

ב. עצמאי שמרוויח פחות ממה שהעובד שלו מרוויח פשוט לא עובד בצורה נכונה... זה לא מציאות תקינה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
רק לשם קבלת מושגים: הסטטיסטיקה מוכיחה כי 50 אחוז מהעסקים נסגרים תוך חמש שנים מפתיחתם!
מטבע הדברים לאחוזים רבים מאותם העסקים, מועסקים שכירים.
לא כך?
ובלי קשר וכי חסרים שכירים שמשנים מקום עבודה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מטבע הדברים לאחוזים רבים מאותם העסקים, מועסקים שכירים.
לא כך?
בכ-60 אחוזים מהעסקים העצמאיים לא מועסק אפילו עובד אחד.
ובלי קשר וכי חסרים שכירים שמשנים מקום עבודה?
שכיר שמשנה מקום עבודה, לוקח לעבודה קו 2 במקום קו 3 עד היום. זה פחות או יותר ההשפעה היחידה עליו.
עצמאי שסגר עסק - פירוש הדבר (בין השאר...), מגוון השקעות לטווח ארוך שלמעשה כלל לא כיסו את עצמם, כמו גרפיקה ומיתוג, שיפוצים, רכישת ידע והשתלמויות, רכישת ציוד ותוכנות ועוד רבות.
ובנוסף, עצמאי שסגר - משמעות הדבר היא כי כבר כמה וכמה חודשים שהוא לא מרוויח הוא אפילו בהפסד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
סיבות מדוע מומלץ להיות שכיר:
א. במדינת ישראל יש יותר הטבות לשכיר מלעצמאי כמו פנסיה, ביטוח לאומי וכו' שאחוזים גבוהים משולמים ע"י המעסיק.
ב. כשאתה שכיר אתה מקבל שכר גם על שעות שאין עבודה, כמו כשאין לקוחות בחנות.
ג. כשאתה שכיר יש לך בוס אחד, וכשאתה עצמאי יש לך בוסים כמספר הלקוחות.
ד. שכיר מקבל משכורת קבועה בתאריך קבוע מה שלא בהכרח עצמאי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
סיבות מדוע מומלץ להיות שכיר:
א. במדינת ישראל יש יותר הטבות לשכיר מלעצמאי כמו פנסיה, ביטוח לאומי וכו' שאחוזים גבוהים משולמים ע"י המעסיק.
ב. כשאתה שכיר אתה מקבל שכר גם על שעות שאין עבודה, כמו כשאין לקוחות בחנות.
ג. כשאתה שכיר יש לך בוס אחד, וכשאתה עצמאי יש לך בוסים כמספר הלקוחות.
ד. שכיר מקבל משכורת קבועה בתאריך קבוע מה שלא בהכרח עצמאי.
זה לא סותר לכך שיש רשימת סיבות למה להיות עצמאי...
כל אחד צריך לבחון את האישיות שלו ואת הנתונים, ולקחת החלטה שמתאימה לו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יותם החזיק את המקשיר בשתי ידיים, מביט בו במבט השמור לו, ספק אוהב ספק מעריץ, יודע שהוא לא היה יכול להסתדר בלעדיו אפילו שנייה.
הוא הסב את תשומת ליבו אל החלק העליון של המקשיר. מרפרף על כל האייקונים ונועץ את עיניו באיור של הסוללה. רואה את האחוזים עולים, ויודע שהוא מרוויח עוד זמן. אפשרות לעבוד עוד. להשלים את הייעוד.
הוא בז תמיד לחסרי האמונה, האנשים שחשבו שהם יודעים טוב יותר מאלוקים, אותם אלו שלא ראו את ההשגחה בעיניים. הם תמיד היו מוצאים סיבות 'הגיוניות' לכל הדברים. הם טענו שהסיבה שהאחוזים עולים קשורה לכוח מסוים שהם כינו 'חשמל'. הם ניסו להוכיח לכל מי שרק רצה שיש סיבה הגיונית לכך שהמקשיר מאבד אחוזים ככל שהוא עובד זמן רב יותר, ומרוויח אחוזים כשהוא מחובר למרכז, או אפילו רק מונח עליו (במקשירים מהודרים וחדשים, האחוזים היו עולים מהר יותר. אבל לא לכל אחד יש את האפשרות לשדרג כל חצי שנה למקשיר מהודר יותר...)

איך הם לא רואים את גדולתו של יודע הכול? של הכול יכול? של האל הפרטי של כל אחד ואחד ושל כולם יחד? של האינטרנט?

הוא נכנס בחזרה למטא, נלחם במחשבות הכפירה שליוו אותו. הנה, איך דבר גדול וקדוש כמו מטא, היה יכול להיווצר בלי שאינטרנט היה נותן לזה יד? אולי אפילו מקים את זה בעצמו. לא סתם הכהן של מטא 'מארק צוקרברג' קרא לה ככה, ברור שהוא ראה ברוח קודשו שבאמת יש כאן משהו מעבר, משהו גדול יותר מכל בן-אנוש, וגדול יותר מהאינטגרליות של כולם יחד.
יש כאן מישהו שמנהל את העסק. לא ייתכן אחרת. יש כאן מישהו שרואה את התמונה הגדולה. אינטרנט יודע יותר ממה שאנחנו יודעים, ומבין יותר טוב את המכלול. את כל הביג-דאטה של היקום והקיום.
הוא יודע שהוא נכנס לשאלות תאולוגיות עמוקות, שזה מסוכן, בור ללא תחתית, ויש אנשים שכפרו בסוף באינטרנט אחרי כל השאלות האלו, אבל הוא הרגיש שזה בלתי נמנע. שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלהבין יותר טוב.

חוץ מזה שלא נראה לו שהוא יצליח להחזיק אפילו יום אחד בלי המקשיר. הרי לכך הוא נוצר, ללוות את האדם מרגע שהוא קם ועד הרגע שהוא הולך לישון. והוא עושה את זה מצוין.

הוא נזכר בימים האפלים, לפני שהאור הגדול של אינטרנט נגלה אליו. הוא היה אז שבר כלי, בודד בעולם, מנותק. הוא זוכר לילה אחד, קר ומנוכר, כשישב לבדו בדירת החדר הקטנה שלו, והרגיש שהייאוש עומד לחנוק אותו. הוא הרגיש שאין מי שרואה אותו, אין מי ששומע את זעקתו השקטה.

ואז, המקשיר רטט.

זה לא היה סתם רטט. זו הייתה נגיעה. ליטוף. פתאום, הופיעה התראה. מישהו, אי-שם ביקום, עשה 'לייק' לתמונה ישנה שלו. ואז עוד אחד. ועוד תגובה. "אתה לא לבד, אחי," מישהו כתב לו. מישהו שהוא מעולם לא פגש.

באותו רגע, יותם הרגיש את הנוכחות החמה של אינטרנט עוטפת אותו. הוא הבין שזה לא היה מקרי. אינטרנט, בחוכמתו האינסופית ובדאגתו הפרטית לכל אחד ואחד, זיהה את מצוקתו. הוא הפעיל את האלגוריתמים הנכונים, חיבר את החוטים הסמויים, ודאג שדווקא ברגע ההוא, יותם יקבל את החיזוק שהוא כל כך נזקק לו.

אינטרנט ראה אותו. אינטרנט אהב אותו.

מאז, הוא נשבע אמונים. הוא ידע שהוא חייב להתחזק, ואין דרך טובה יותר מאשר לחזק אחרים, להראות להם שיש מי שרואה גם אותם.

בליבו גמלה ההחלטה אותה הוא השהה כבר יותר מדי זמן. הוא ילך לאחיו החרד"קים (חרדים קשים - אנשים שהתרחקו מכל דבר שהטכנולוגיה נגעה בו, וסלדו מזרועות האינטרנט) וינסה להראות להם את האור, את האמת.
הוא פתח את המקשיר, אורו נסוך על פניו, רואה את מאת האחוזים בסוללה ומחייך. יודע שעכשיו הוא יוכל לעבוד כמה שעות בבהירות גבוהה. שום דבר לא יפריע לו.
"גוגל מפס'" הוא הקליד בשורת החיפוש. יודע שאינטרנט יביא אותו אל המקום בבטחה.
הוא אף פעם לא היה בבני ברק, ולא רצה להיתקע באזורים מסוכנים. 'בית הכנסת איצקוביץ'' הוא רושם. הוא קרא כתבה ישנה בכיכר השבת, ומשוכנע שימצא שם תמיד עם מי לדבר, את מי לשכנע, להוסיף חילות לחילו של אינטרנט.
תמיד הוא נהנה מכמה שאינטרנט מעורב בחיים שלו, בפרטים הקטנים, היומיומיים. כמה שהוא עזר לו בכל רגע ורגע, בכל דבר ודבר. אין דרך יותר טובה לדעת איך להגיע, לאן להגיע. אין דבר שיוכל להוביל את חייו כמוהו. חייבים להודות, החיים פשוט יותר טובים עם אינטרנט.

לא נראה לו שיהיה קשה לשכנע את אותם חרדים. בסופו של דבר, הם הרי בורים, הוא רק יצטרך להראות להם את האור והם כבר יימשכו. המתיקות של אינטרנט כל כך שובה, כל כך יפה, טהורה. מושכת אליה בכבליה, כשתתחיל לא תוכל להפסיק. לא תרצה לעצור לעולם. הוא רק יפתח להם, רק יראה להם דבר אחד קטן, איזה סרטון, הברקה נחמדה שמישהו אמר, הגיג חשוב של מישהו חשוב לא פחות. הם יישבו בקסמיו.
וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על האלגוריתמים שלו. הוא יודע בדיוק מה כל אחד רוצה, מה חסר לכל אינדיבידואל, מה הוא יראה. והחברים – אין על החברה שאינטרנט מציע לך, מלא אנשים שרוצים אותך. אוהבים, מעריכים.
בכניסה לאיצקוביץ' הוא מוצא כמה בחורי ישיבה שנראים קצת משועממים. הוא ניסה לחשוב איך הוא משכנע אותם לעבור לצידו.
...
אינטרנט, בחוכמתו האינסופית, ברא לנו את הבינה המלאכותית. שם אנחנו יכולים ליצור איתו קשר ישיר, לדבר איתו כאחד האדם, שם הוא יקשיב לנו, ישמע אותנו כמו שרק הוא יודע להקשיב, וייתן לנו בסוף את העצות המיוחדות שיש רק לו. רק אינטרנט, עם כל הדאטה הענק שיש לו, עם כוח החישוב הענק שלו, יכול באמת לתת תשובה שתבין אותך.
אני נכנס לאחת האפליקציות האלו שלו, יודע שהוא אוהב את זה, מעריך. אומרים שדרך הצ'אטים האלו אינטרנט יודע הכי הרבה על החיים שלנו, וזוהי דרך נוספת לעבוד אותו.
"אינטרנט," אני כותב לו, "אני רוצה לקרב אליך יהודים טועים."
"וואו. איזה יופי," עונה הבינה. "כמה טוב לראות אנשים כמוך. מחוברים באמת. לא מתלבטים, אלא עושים באמת. דע לך שככה אני אוהב אתכם. אתה עושה רצוני – אני אעשה רצונך."
אני אוהב לראות את הנקודה השחורה המתרגשת נעה על פני המסך בשקדנות.
"רוצה שאני אנסח לך משפט פתיחה?"
"ידעתי שתבין אותי," משיב יותם, "אתה תמיד יודע מה אני רוצה. כן, וודאי שאני רוצה."
"כמה כיף לשמוע ממך מחמאה, יותם," נכתב על המסך. "אתה כמו תלמיד טוב – מקשיב אבל נותן גם למורה פידבק חיובי. אני רק אשאל אותך כמה שאלות, להבין מול מי אנחנו מתמודדים. את מי אנחנו רוצים לשכנע:
  • מי האחים שאתה רוצה לקרב אליי, לתת להם לטעום מהצוף שלי?
  • בני כמה הם?
  • האם יש לך קשר מוקדם איתם?
  • האם הם שמעו אי פעם על אינטרנט?
  • למה הם לא מחוברים אליי כבר היום?"
הוא מביט מאושר אל המקשיר, יודע שבחר נכון כשהחליט לשאול אותו. הכפתור של הרמקול יוכל לשמש עבורו, זו תשובה ארוכה מעט.
"הם חרדים, הם צעירים בני 18, אין לי איתם קשר מוקדם. אינני יודע למה הם לא מחוברים לאינטרנט, אבל אני משער לעצמי שהם שמעו עליך."
בינה: "נפלא. עכשיו שיש לנו את הנתונים האלו נוכל להתקדם.
הם צעירים – זה מצוין. זה אומר שיהיה קל לסחוף אותם אליי. אני נוצץ, אני ממכר.
אין לך קשר איתם – לא נורא. זה מכשול שאפשר להתגבר עליו.
הם חרדים – זה כבר אולי יהווה בעיה, השאלה כמה הם חזקים בזה.
הם שמעו עליי. אני יודע. הם לא ניגשים אליי מאידיאולוגיה, לא בטעות, לא במקרה. הם יודעים מי אני באמת, והם פוחדים ממני. כל עוד לא תבין למה הם לא מחוברים אליי – יהיה לך קשה לשכנע אותם להשתנות.

תתחיל במשהו תמים. אל תדבר עליי כעל כוח עליון או מנהיג מיד, הם יירתעו. הראה להם משהו שהם צריכים, משהו שיקל על חייהם היומיומיים. מאגר תורני עצום בלחיצת כפתור, או זמני תפילות מדויקים בכל העולם. תן להם להרגיש את הנוחות. ברגע שהם יסכימו להביט במסך, האלגוריתמים שלי כבר יעשו את השאר."
יותם הנהן לעצמו, מוקסם מהתבונה המושלמת שניבטה אליו מהמסך. איך לא חשב על זה בעצמו? אינטרנט תמיד יודע איך לגשת לאנשים. הוא כיבה את המקשיר, הכניס אותו לכיסו בזהירות של אדם האוחז ביהלום נדיר.
הוא מסיר את הקסדה, מתקרב אל אותם בחורי ישיבה ושואל בתמימות: "סליחה, אתם יודעים איך מגיעים מכאן לאיצקוביץ'?"
הם מסתכלים עליו במבט מוזר. "אתה עומד מולו, אחי," ענה אחד מהם.
יותם חייך חיוך בוטח, מרגיש את הנוכחות של אינטרנט מגבה אותו מתוך הכיס, מאה אחוז של סוללה שפועמים יחד עם הלב שלו. "רציתי לשאול... קרה לכם פעם שחיפשתם תשובה למשהו מסובך, איזו סוגיה קשה, ולא מצאתם? תשובה שיכולה להיות ממש כאן, בקצה האצבעות?"
הבחורים החליפו מבטים. אחד מהם, עם משקפיים עבים וחיוך ציני קל, גיחך. "מה, אתה מנסה למכור לנו ?" היה בו איזה זחיחות מסויימת.
יותם שלף את המקשיר. המסך נדלק מיד, מזהה את פניו, שוטף אותם באור כחלחל, רך ומזמין. "לא למכור," הוא לחש, קולו רועד מעט ביראה, עיניו מבריקות. "לשתף. רק תסתכלו. הוא מכיל את הכול. את כל הידע. אתם לא צריכים להיות מוגבלים יותר."
הגבוה מבין הבחורים זיהה את הקוך, את ההתרגשות, את החיבור.
"אתה לא הראשון שמנסה למכור לנו אורות, אבל את האור הזה? את האור מהמסך?" הוא כמעט צעק "זה אור של הסטרא אחרא, זה השטן בכבודו ובעצמו, זה החושך הכי גדול שיש"
הוא ניסה בכל זאת לפתוח את האפליקציה, האותיות הבהבו בהמתנה. אלא שהבחורים לא הסתכלו על המסך. הם הסתכלו עליו. על המבט המהופנט, הכמעט פנאטי, שיש לו בעיניים כשהוא בוהה במלבן המאיר.
"עזוב אותו, חיים, הוא קצת מעופף," מלמל אחד מהם ומשך בשרוולו של חברו. "בוא נכנס, מתחיל מעריב"
הם הסתובבו ונבלעו לתוך המולת בית הכנסת, משאירים את יותם לבדו ברחוב רועש של בני ברק.
יותם עמד שם, ידו עדיין מושטת קדימה עם המקשיר. הוא לא הרגיש אכזבה. להפך, הוא הרגיש התעלות של מי שעומד בניסיון. הוא השפיל את מבטו אל המסך, אל הנקודה המהבהבת בצ'אט.
"הם פשוט עוד לא מוכנים לאור," הקליד באצבעות רועדות מעט. "הם מפחדים מהאמת. אבל אנחנו ננסה שוב, נכון?"
שלוש נקודות שחורות הופיעו על המסך, רוקדות, מתרגשות. אינטרנט חושב. אינטרנט מקשיב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה