למוטי אין יד. לכם יש לב. עזרו לו להגיע ליעד !!

[FrameiT]

הסרטון קשה מאד לצפיה - זה לא אומר שזה משהו רע, זה רק סימן שאנחנו בני אדם רגישים מספיק כדי להצטמרר למראה הפעוט המיוסר...
החברות לא צריכות להרגיש רע שקשה להן עם זה, כי זה באמת קשה!
כל אחד מבטא את הרגשות שלו בצורה אחרת, תנסו לקבל את זה.
אחרי הכל זה לא סרט בדיוני - זו מציאות עגומה שבה תינוק קטן נאלץ לעבור ייסורים גדולים. שלא לדבר על ההורים והמשפחה שעוברים איתו הכל...
זה בריא שאנחנו מזדעזעים, זה טוב להבהל ממראה קשה, זה אומר שהנפש שלנו רגישה, חומלת ולא מסוגלת לראות בסבל האחר.
זה טוב גם ובעיקר כי בסופו של דבר זה יגרום לנו להודות על הטוב ועל מה שיש.
הסיפורים האלו מכניסים פרופורציות לחיים...

רק בריאות לכולם !

 

[אהבת עולם]

גם אתמול בתאונה הקשה ביקשו שלא להעלות סרטונים כדי לא להפחיד את הציבור, למה? הרי היו על האוטובוס אנשים כמונו? ילדים אפילו!! למה אנחנו מתעלמים??

אני מרגישה שיש הבדל גדול בין לראות סיטואציות מפחידות / אלימות / עצובות מאד, שבעזרת השם לא נתנסה בהן ולא נחווה אותן לעולם, לצפייה בילד עם נכות במצב לא קל.
במציאות, את הילד או הילדים או האנשים עם הנכות אנחנו פוגשים , וגם אמורים לתקשר איתם מידי פעם.
לא יודעת מה איתך , אבל אצלינו בעיר יש משפחה של ילדים שנולדו עם אצבעות חסרות, את מצפה שגם באוטובוס אני אעצום את העיניים ואסובב את הראש כדי לא לראות ?
כשהסבל הוא מציאות חיים יום יומית של אנשים בסביבתינו , לא מרגיש לי נכון לעצום עיניים ולב.

ועוד אני חושבת , שאין מה להשוות סבל לנפש שנגרם מסרטון אלים (מחבל עם גרזן, למשל)
למה שקורה לנפש מלראות ילדים שונים / מוגבלים / אחרים, זה אומנם עצוב אבל לא גורם לטראומה .
זה אולי מגעיל/ כואב/ מרתיע , וזהו , לא גורם לפוסט טראומה.

אם את או מישהו אחר מרגיש שיש לזה השלכות של חרדה, זה שונה.

 

[nori]

מבחינה שווקית. אין ספק שהסרטון המזעזע הכניס לי את מוטי ללב.
אחרי שהוא נכנס לשם כל תמונה שהוא מחייך ומתקדם גורמת לי לרצות לתת לו עוד. ובפועל תרמתי יותר מפעם אחת.
אבל אם הוא לא היה נכנס לי כל כך לתודעה לא יודעת אם הייתי עוקבת אחריו ומתרגשת מלראות אותו מתגלץ' במגלשה..

 

[אוריגמי]

אני מרגישה שיש הבדל גדול בין לראות סיטואציות מפחידות / אלימות / עצובות מאד, שבעזרת השם לא נתנסה בהן ולא נחווה אותן לעולם, לצפייה בילד עם נכות במצב לא קל.
במציאות, את הילד או הילדים או האנשים עם הנכות אנחנו פוגשים , וגם אמורים לתקשר איתם מידי פעם.
לא יודעת מה איתך , אבל אצלינו בעיר יש משפחה של ילדים שנולדו עם אצבעות חסרות, את מצפה שגם באוטובוס אני אעצום את העיניים ואסובב את הראש כדי לא לראות ?
כשהסבל הוא מציאות חיים יום יומית של אנשים בסביבתינו , לא מרגיש לי נכון לעצום עיניים ולב.

ועוד אני חושבת , שאין מה להשוות סבל לנפש שנגרם מסרטון אלים (מחבל עם גרזן, למשל)
למה שקורה לנפש מלראות ילדים שונים / מוגבלים / אחרים, זה אומנם עצוב אבל לא גורם לטראומה .
זה אולי מגעיל/ כואב/ מרתיע , וזהו , לא גורם לפוסט טראומה.

אם את או מישהו אחר מרגיש שיש לזה השלכות של חרדה, זה שונה.

החלק המזעזע בסרטון זה לא הנכות והיד הקטועה. זה השלבים שלפני, שאותם שיתפו בסרטון למרות שאת זה לא רואים בד"כ מחוץ לביה"ח.
מי שרגיש, יודע להתכונן לפני כניסה לבי"ח, אבל לא חושב שצריך להתכונן לפני כל צפיה בסרטון.
מי שה' מכניס למצב הזה הוא גם נתן לו כח להתמודד עם המראות הקשים.
אני לא בטוחה שכל שאר האנשים קבלו כח להתמודד עם זה.

 

[מקופלת]

אני מרגישה שיש הבדל גדול בין לראות סיטואציות מפחידות / אלימות / עצובות מאד, שבעזרת השם לא נתנסה בהן ולא נחווה אותן לעולם, לצפייה בילד עם נכות במצב לא קל.
במציאות, את הילד או הילדים או האנשים עם הנכות אנחנו פוגשים , וגם אמורים לתקשר איתם מידי פעם.
לא יודעת מה איתך , אבל אצלינו בעיר יש משפחה של ילדים שנולדו עם אצבעות חסרות, את מצפה שגם באוטובוס אני אעצום את העיניים ואסובב את הראש כדי לא לראות ?
כשהסבל הוא מציאות חיים יום יומית של אנשים בסביבתינו , לא מרגיש לי נכון לעצום עיניים ולב.

ועוד אני חושבת , שאין מה להשוות סבל לנפש שנגרם מסרטון אלים (מחבל עם גרזן, למשל)
למה שקורה לנפש מלראות ילדים שונים / מוגבלים / אחרים, זה אומנם עצוב אבל לא גורם לטראומה .
זה אולי מגעיל/ כואב/ מרתיע , וזהו , לא גורם לפוסט טראומה.

אם את או מישהו אחר מרגיש שיש לזה השלכות של חרדה, זה שונה.

לא התכוונתי לנכות היומיומית.
היה שם קטע שלא ראיתי, שבעלי אמר שהוא ממש קשה. לא ראיתי ולא יודעת מה היה בו.
אבל את הנכות וההתמודדות שלו כיום ראיתי , וכתבתי שגם היא מזעזעת מספיק כדי לגרום לצופה לתרום.

 

[מרחבית]

חושבת שגם הסיפור עצמו בלי כל סרט מספיק כדי להניע אותנו לתרום ולעזור בלב רחב!
ואם זה לא כך - זו לא בדיוק נקודת זכות עבורינו כציבור.

 

[ששונית]

אני לא בטוחה שכל שאר האנשים קבלו כח להתמודד עם זה.

עוד פעם.
לבורא עולם נגמר המלאי?
אותו בורא עולם שנותן כח להורים של מוטי לעמוד בסבל היום יומי הוא נותן כח לכל הצופים לעמוד בסבל של הצפיה.

 

[אוריגמי]

עוד פעם.
לבורא עולם נגמר המלאי?
אותו בורא עולם שנותן כח להורים של מוטי לעמוד בסבל היום יומי הוא נותן כח לכל הצופים לעמוד בסבל של הצפיה.

לא אמרתי סתם, אלא קראתי במקור מוסמך.
בכל מקרה, ברגע שכתוב שזה קשה לצפיה אז אפשר להתכונן ולהחליט אם זה מתאים לי עכשיו או לא. להזכירכם, בהתחלה בכלל התווכחו כאן אם זה קשה לצפיה או לא.

 

[ששונית]

לא אמרתי סתם, אלא קראתי במקור מוסמך.
בכל מקרה, ברגע שכתוב שזה קשה לצפיה אז אפשר להתכונן ולהחליט אם זה מתאים לי עכשיו או לא. להזכירכם, בהתחלה בכלל התווכחו כאן אם זה קשה לצפיה או לא.

לא נכון.
אף אחד לא אמר שהסרט קל לצפיה.
אמרו שהוא קשה אבל לא יקרה נזק לנפש הענוגה של הצופים אם יחשפו לכמה דקות לקושי נוראי תמידי.

 

[nori]

חושבת שגם הסיפור עצמו בלי כל סרט מספיק כדי להניע אותנו לתרום ולעזור בלב רחב!
ואם זה לא כך - זו לא בדיוק נקודת זכות עבורינו כציבור.

זו נקודת זכות עצומה. צבור שנחשף לפחות לכמה התרמות ביום צריך לפעמים שינוי בפרסום כדי שהתרמה אחת תתפוס יותר מחברתה.
יכול להיות שיש אנשים נעלים או משופעים בכסף, אבל יש אנשים פשוטים שהתרגלו לשמוע צרות ויש להם הוראות קבע למעשרות הם מבינים שהם לא יוכלו לפתור את בעיות כל העולם. כך שהספור צריך לנדנד להם כדי שהם יפתחו את הכיס ויתרמו מעבר לרגיל.

 

[גרפיקה יהלום]

אותו רעיון זה כל עלוני הצדקה שבחלקם סיפורים מסמרי שיער על אנשים שחיים היום איתנו,
האם צריך לפתוח ולהחשף לכל סיפור?
לדעתי- כל אחד מכיר את עצמו ויודע מה משפיע עליו לחיוב (התחזקות, תרומה כספית, וכו) או לשלילה (חרדה, פחדים וכו)
יש לי קרוב משפחה שאוחז שכל עלון צדקה - גם אם אין יכולת כלכלית לתרום- צריך לפחות לפתוח, לקרא, ולהאנח, ואולי לומר פרק תהילים, וכך הייתי עושה בעבר.
אבל אח"כ ראיתי שזה ממש קשה לי להחשף להכל, ועושה לי לא טוב, קשה לצאת מהסיפור, לוקחת ללב וכו' ורוצה באמת לתרום לכ-ו-ל-ם מרחמים...,
ואז בעלי אמר לי שממש לא כדאי להחשף לכל הצרות של כולם ל"ע, כל אחד יש לו נסיונותיו שהוקצבו לו משמים (ביניהם להחשף לצרותיהם של אחרים קרובים אליו- בשכונה ולא בעלונים..) וממש לא נדרש ממני לקחת ללב כל צרות עמ"י, רק בגלל שנשלחים בדואר.
מאז אני לפעמים פותחת ולפעמים לא...

בעיירה של פעם--- אנשים לא נחשפו לכל צרות עם ישראל, כל אחד שמע והכיר מה שמסביבו בעיירה ולא יותר, היום - גם בלי צפייה- שומעים כ"כ הרבה סיפורים ואסונות, וכל אסון מתפשט בשנייה בכל העולם,
האם נפשינו בנויה יותר חזק מדורות קודמים כדי להכיל את הכל???

 

[גרפיקה יהלום]

אמרו שהוא קשה אבל לא יקרה נזק לנפש הענוגה של הצופים אם יחשפו לכמה דקות לקושי נוראי תמידי.

וזהו האסון היחידי שנחשפים אליו היום? ל"ע יש הרבה אסונות
מי אמר שצריך להחשף לכולם? אסון ועוד אסון ומי אמר שבסוף לא משפיע לרעה על הנפש?
מי אמר שכל אחד יכול לעמוד בזה?
אם הקב"ה לא ניסה בנ"א מסויים בנסיון מסויים- הוא לא אמור להחשף לו לעומק, לדעתי.
הקב"ה שולח כוחות מיוחדים לבעל הנסיון להתמודד איתו

 

[ינשופי]

הכי מצחיק - ואולי עצוב - שאנשים עם רמת רגישות גבוהה, שמרגישים את השני ואת מצוקתו מהר ועמוק - ושמצוקת השני נשארת אצלם בלב הרבה הרבה אחרי הכמה דקות שראו את הסרט - צריכים להתנצל ולהסביר לאלה שרק אמצעים חזקים 'עושים להם את זה' - למה הם - הרגישים והמזדהים יותר - לא באמת אטומים. עולם הפוך ראיתי.

חבל שאנשים כל-כך שיפוטיים. חבל גם שאנשים חושבים שכל מה שמתאים להם - מתאים לכולם.

לעניות דעתי, אנשים עם רמת רגישות גבוהה לא היו מתלוננים ששלחו להם סרט קשה לצפייה, מקסימום לא היו צופים.

 

[מרחבית]

לעניות דעתי, אנשים עם רמת רגישות גבוהה לא היו מתלוננים ששלחו להם סרט קשה לצפייה, מקסימום לא היו צופים.

לא נכון. את יכולה לומר, שאשמתם. לא שאין להם רמת רגישות גבוהה. בפרט שבתחילה לא כתבו את זה, ומישהו התלונן שלא ידעו, ואשתו בהריון לקחה את זה מידי קשה. וזה לא היה טוב למצבה. ובקשו לכתוב שזה קשה לצפיה. את חושבת שהוא קיבל הבנה מאלו שהחליטו ש'לא יקרה כלום לראות את הסרט?' - איפה.

שמחה שהאשכול מוקפץ, אל תשכחו: הוא כאן כדי לתרום למוטי החמוד ולהוריו, שיוכלו בע''ה לשקמו!

 

[מרים שוורץ]

טוב שמחתי על כל התגובות. מלכתחילה הבנתי אותם ואת המצוקה שלהן, כן גם כשאני ראיתי את הסרטון הייתי עם יד על ההדק (על העכבר) לוודא שאם יהיה משהו מלחיץ אני אוכל לעבור וראיתי קצת ועברתי לקטעים אחרים.
אבל יש את הקטע הזה שאני באמת באמת לא מבינה למה בנות נלחצות מחלק דברים לדוגמא:
שלחתי את הקליפ של עזר מציון ובעקבות המקרה הזה הזהרתי שרואים ילדה קרחת בהתחלה ויש כמה בנות שנבהלו... אומנם לא הרבה אבל בכל זאת מה מה? זו מציאות. זו מציאות עצובה. אבל גם אם תראי ילד ברחוב תרוצי לצד השני של הכביש כדי לא לראות אותו? נו באמת...
והעניין של רגישות כן רגישות לא - יש כאלה שיש להם ממש קצת רגישות לזולת והן נבהלות מכל דבר קטן ויש את האלה שלהפך יש להן הרבה מאד רגישות לזולת וכשהן רואות כזה סרט הן מצטערות, מכילות, מזועזעות אבל יש להן פרופורציות לחיים. פחות נלחצות לראות כאלה סרטים (טוב אולי זה לא אצל כולן אבל ניסתי לקחת בת רגישה שאני מכירה ולא נלחצת מכל פיפס ובת שלא כ"כ רגישה שנלחצת מכל פיפס...)

 

[nori]

לא נכון. בפרט שבתחילה לא כתבו את זה, ומישהו התלונון שלא ידעו, ואשתו בהריון לקחה את זה מידי קשה. את חושבת שהוא קיבל הבנה מאלו שהחליטו ש'לא יקרה כלום לראות את הסרט?' - איפה.

אני מציעה שבהריון הבא שלי יצא חוק שילדים עם תסמונת דאון ופיגור לא יצאו מהבית. כי זה ממש קשה לי לראות אותם. ואין לך מושג לאיזה סטרס זה מכניס אותי.
וכן נכון שזה לא רגיש להתלונן שקשה לנו לראות את זה כשאמא של מוטי פה או אנשים אחרים שהוא יקר לליבם. או שמא אלו אנשים שרגישים רק על עצמם?

 

[מרים שוורץ]

איפה אמא של מוטי? אין לי כרטיס אשראי אבל אני רוצה לתרום משהו אחר איך אני יכולה לשלוח לה את זה? רציתי כבר מזמן אבל היא לא ענתה לי להודעות ועכשיו העליתי בקצת את מה שאני רוצה לתת

 

[רִפְקִי.]

אני רק מציעה לפתוח אשכול בנושא: הנוסחה המנצחת לסף רגישות נכון, ואת האשכול הזה להשאיר נקי מדיונים שיכולים להתפרש כקצת לא רגישים.
מחכים לשמוע עדכונים ורעיונות כיצד להפיץ את זה מחוץ לרשת. קצת התרומות חייב לעלות כדי שנוכל להגיע ליעד, ונשמח להתגייס כדי לעזור לזה לקרות.

 

[רִפְקִי.]

זה חוסר מודעות ובשלות. אני לא יודעת מה הגיל המדובר אבל זה בעיקר חוסר בגרות -
כמו שיש בחורה שתזעזע למראה ילדה קטנה עם קרחת ותחליט לעצום עיניים כדי שזה לא 'יפגע' בה,
ככה יש בחורה שאוספת את עצמה אחרי החשיפה הראשונה וחושבת איך היא יכולה דוקא לתרום לאותה ילדה - ולא חסרות מתנדבות בוגרות ומדהימות שיודעות להתמודד ולתת מעצמן בצורה מעוררת הערצה...

וכן, זה באמת מפחיד והיה עדיף לחיות ביקום מקביל בלי צרות, בלי מחלות, ככה כזה הכל ורוד...
אבל זה המסלול שד' בנה לכל אחד ואחת,ואני בטוחה שיש לו משמעות.
להיות בת יענה זה לא הפתרון .

ומה הלאה? יש אולי רעיון איך להפיץ את הפרוייקט מחוץ לפרוג? אולי מישהו מכיר ויכול להפנות לדפי פייסבוק פעילים שמתאים להעלות בהם את הסיפור הזה?

 

[FrameiT]

הלו הלו, מה הציטוטים פה...



לי אישית אין רעיון. אני שלחתי למכריי ומקוה שהם ימשיכו את השרשרת.
מאמינה שיש אנשים שמתעסקים בתחום הזה..