השבוע סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה.
כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן - אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת
לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה:
ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו שמסתובב בעולם. כמה תאום? ברמת הופרדו בלידתם. אותם צבעים, אותו פונט, אותה נראות. אותו תחום - גם החקיינית היא צלמת... יותר שכפול מזה לא יכול להיות.
יש תופעה הזויה שהולכת ורווחת לאחרונה במגזרנו הקטן
אנשים שמחליפים באופן גורף בין המושג 'העתקה ל'השראה'.
במקום לעבוד כמו שצריך וליצור מהלב והראש של עצמם, הם פותחים פינטרסט, 'הפסקת פרסומות', אתרים של קולגות - מחפשים משהו שנראה יפה, ויוצרים גרסה נוספת שלו. מקסימום משנים קצת צבע או פונט או מיקום.
כשפונים אליהם ושואלים מה זה ועל מה זה, מקבלים את אחת משתי התשובות הבאות:
"לא העתקתי, רק לקחתי השראה"
"זה אמור להיות מחמאה בשבילך"
גניבה אינה מחמאה
כנראה שלא ניכנס לבנאדם הביתה, נגנוב לו את הפמוטות, ונגיד שזו מחמאה בשבילו שיש לו פמוטות ששווים גניבה.
לא אמורים לנרמל את התופעה הזו, ולא אמורים לכבס מילים. אנחנו מגזר שאמון על יושרה ועל מצפון - איך מציאות כזו קורית בצורה כל כך רווחת?
זה לא רק פגיעה ביוצר, גם נזק ללקוח
כשפתחתי את הנושא הזה השבוע, קיבלתי המון תגובות כואבות מבעלי עסקים. אנשים שהשקיעו המון כסף בפרסום מקורי, מדויק, כזה שמבדל אותם, ואחרי חודשיים או שנה קם מתחרה קטן, חמוש בגרפיקאית סוג ד’, מעתיק אחד לאחד, והורס להם את כל התדמית. עשרות אלפי שקלים - לפח.
מישהי כתבה לי שההעתקה הייתה כל כך שקופה, שאנשים הגיעו עם הפלייר של המתחרים לחנות שלה - ודרשו את ההנחה שפורסמה שם!
אדריכלית שיתפה שאליה הגיע פעם מישהו, בירר מחירים, אמר שזה יקר - ולא סגר .אחרי חודשיים היא רואה אותו משתף בגאווה צימר חדש, שמועתק אחד לאחד מצימר שהיא עצמה עיצבה, ושמופיע אצלה באתר. הוא כנראה נכנס לאתר, עשה "לקיחת השראה", ושכפל בדיוק.
כשהיא פנתה אליו הוא אמר
שהיא צריכה להיות מוחמאת שמעתיקים ממנה.
אמנית שיוצרת יודאיקה מדהימה עבודת יד, מצאה חיקוי עלוב של כתובה שעיצבה באתר מתחרה (וכשפנתה אליהם נענתה באדישות 'לקחנו השראה מפינטרסט'. אגב האתר הזה בדיוק טורח לכתוב בכל פינה שאסור להעתיק מהם כי יש זכויות יוצרים. כנראה שהזכויות הן חד צדדיות). ועוד ועוד סיפורים מקוממים ומרתיחים ממש.
מה ההבדל בין השראה להעתקה?
הרבה פעמים מעצבות עושות את זה בתום לב. הן באמת לא מתכוונות לרע, ובטוחות שזה בסדר ושזה נחשב השראה. אז בואו נברר מה זה באמת השראה:
השראה זה לראות משהו יפה, לקחת ממנו רעיון כללי או כיוון מסוים, וליצור משהו
חדש לגמריי משלך. עם הסגנון שלך, החשיבה שלך והטאצ’ האישי שלך.
העתקה זה לקחת את אותו הדבר כמעט כמו שהוא, עם אותם צבעים, קומפוזיציה או אלמנטים, לשנות קצת - זה כבר לא מקורי ולא תמיד חוקי. כשאת שמה את שתי העבודות זו לצד זו, הן נראות בנות דודות? כנראה שאת עדיין ברמת העתקה.
השראה זה ללמוד, לפתח ולתת פרשנות אישית. העתקה זה לעשות קיצור דרך על חשבון מישהו אחר.
להעתיק זה פלילי
אפשר לתבוע על זה, אגב, ולקבל עד 100,00 שח אפילו בלי הוכחת נזק. תבדקו משפטית ותראו. אבל עזבו שניה את הערכאות והתביעות. כי תכלס רוב האנשים לא באמת יתבעו. אין להם כוח לזה.
בכנות, מול עצמך, בסוף היום, רק את והמסך: זו באמת העבודה שלך? הלב שלך שלם איתה? את מרגישה בנוח להציג ללקוחה עיצוב שלא את יצרת - ולקחת עליו תשלום מלא?
אי אפשר לרמות את הלב, ואי אפשר להשתיק אותו.
את יודעת לבד אם זה נולד ממך, או אם פשוט חיקית.
הלב לא משקר.
ואם אין לב? לפחות שיהיה היגיון
גם אם ההעתקה 'חוקית' - מעצבת עם יושרה וכבוד מקצועי לא תעשה את זה. זה פוגע באמינות שלך, במקצועיות שלך.
זה לא רק לא מוסרי - זה גם לא חכם. להעתיק ממישהי אחרת זו הצהרה שאין לך סגנון, שאין לך מקוריות. זו פרסומת עצמית גרועה.
בסוף, זה לא רק מצפון. זה הפסד תדמיתי ואישי לטווח ארוך.
אם נראה לך שאף אחד לא יודע, תחשבי שוב
לפני כמה שנים מעצבת אחת, נגיד ששמה זילפה, עיצבה סדרת מודעות לאיזשהו ארגון. סדרה מהממת, מאופיינת מאד, עם שילוב צבעים ייחודי וטכניקה מסוימת שיוצרת נראות מזוהה.
תקופה לאחר מכן גרפיקאית בשם סניוריטה (בדוי!) העתיקה את הכל אחד על אחד לארגון מקביל - כולל הצבעים, הנראות, הפונטים והטכניקה, שמה קרדיט ופרסמה. (והשקט הנפשי הזה שבו שמים קרדיט על עבודה מועתקת הוא תופעה בפני עצמה. זה כמו לשים את הפמוטות הגנובים בחלון ולכתוב 'אני סניוריטה וגנבתי אותם')
זילפוש היתה באיזשהו כנס בתור מרצה, ושיתפה את סדרת המודעות הנ"ל. סניוריטה ישבה בקהל וקברה את פניה האדומות בטלפון. ואת הסיפור קיבלתי ממישהי שישבה מאחוריה וידעה על ההעתקה. יש מצב שזילפה לא יודעת אפילו מכל הסיפור - אבל סניוריטה יודעת, והקולגות יודעות,
והשם יודע. וזה עצוב ומעורר רחמים.
אנחנו מגזר קטן ועולם קטן. הסיכוי שלא יעלו על חיקוי - הוא נמוך. את האנרגיות שמשקיעים על 'השראות' - עדיף להשקיע ביצירה. כל כך הרבה יותר משתלם.
תודה לקולגות שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: רותי שפירא, כבי אלטמן, יפי שורץ, אורטל רחמים, יעל זפרני. הדיוקים והדוגמאות שלהן העשירו אותו המון.
שתפו את הפוסט הזה הלאה. אני מעדיפה להאמין שרוב המעתיקניות פועלות מתמימות וחוסר ידע. ביחד נעשה פה שינוי.
הנושאים החמים
