לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר(שאלה ארוכה)

  • פותח הנושא SPOT
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
וזה פשוט לא נגמר!!!!!!!!!!!!:(:(:(
אולי זה לא העיתוי המתאים כמה ימים לפני ר"ה לשתף אתכם אבל זהו נמאס כבר ,
במיוחד שזה הרבה על חשבון הרוחניות שלי
אז ככה ,הענין הוא כזה שמאדד חשוב לי שהבית שלי יהיה מסודר קשה לי לתפקד בבלאגן
אז אני כווווווווולללללללל היום רק מסדרת אחרי 3 הילדות שלי- הגדולה בת 4.5
(וגם קצת אחרי בעלי:( )
ואין לדבר סוף!!
ולכן אני לא מגיעה לעוד ה-מ-ו-ן פרטים קטנים אחרים- כי כשהבית מבולגן- צריך לסדר
וכשהוא מסודר אני אוגרת כוחות לבלאגן שעוד מעט יבוא:(
מיותר לציין שאני פונה לעיצה אחרי שלפחות שנה וחצי (כן אני לא מגזימה!)
אני מחנכת את הבנות שלי לסדר אחריהם: "לא הולכים לגינה לפני שמסדרים"
"מי שמסדר יקבל פרס"
מי שלא מסדר יקבל עונש- וכן על זה הדרך
ואז אם רגע אחד אני מסיחה דעתי מהם או לא מקפידה עליהם -הכל חוזר לתוהו ובוהו
ניסיתי גם שרק אני אשים את חפצי ואת מה שאני מוציאה- במקום (והיו הרבה... התפוח לא נופל רחוק מהעץ...) אבל זה לא עזר כי כשאחד מתוך 5 נפשות מסודר זה לא מורגש
יש עוד תקווה?
אולי כבר אשלים עם זה לחיות בבלאגן וזהו?
אה ועוד פרט קטן -זה קצת תורשתי- תמיד אצל ההורים שלי וסבתא שלי היו אנשים מסדרים ולא מסודרים
הבו עיצה לפני שאני מתיאשת
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
להלן הרגל יעיל שסיגלתי לעצמי עת הייתי בשלב הזה: (קטנים)
לא לרוץ ולסדר כל היום. זה מייגע, זה מיאש.
מה כן?
לקבוע זמן סידור קבוע לפחות פעמיים ביום:
"לסגור יום" אחרי שהילדים ישנים, משימה ראשונה: סדר בסלון/מטבח.
אם את עובדת בבית: לסדר לפני שובם של הילדים/בעל מהלימודים.
אם את עובדת מחוץ לבית? לעזוב בית מסודר.
בין לבין? לא לרדוף אחר הסדר, זו עבודת פרך...
כשהילדים יותר גדולים אפשר יותר לחנך להרגלי סדר(לשים בגדים בכביסה, להחזיר ספרים למדף, לאסוף את נירות הציור וכו') אבל כל הזמן היד על הדופק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אצלי גם היה ככה.
אני אמנם "רק" עם שני ילדים בן ובת בני 3 וחצי ו 4 וחצי ותמיד הייתי רודפת אחריהם ומתרגזת למה כל היום אני צריכה לסדר אחריהם.

אני חושבת שאין צורך לאיים עליהם בעונש ובטח שלא לתת פרס (תמיד יש יוצא מן הכלל)
אלא לתת להם את האחריות.
אני קודם כל מודיעה להם מראש לפני תחילת גזירה למשל:
"אתה יודע שאחר כך אתה צריך לאסוף את הניירות אז שים לב. חבל, שלא יהיה לך קשה..."

או:
"לא כדאי לך לפזר את כל הטושים והצבעים כי אחר כך כשתרצי לצאת לחצר, יקח לך הרבה זמן לאסוף והחברות יקראו לך ולא תוכלי לצאת"

את בעצם מודיעה להם מה תהיה התוצאה ופונה לעניניך.

ככה הרווחתי שאני לא חונקת אותם שזו הייתה הנטיה שלי. כי הייתי רוצה שהכל יהיה מבריק, וגם יודעת שאני לא צריכה לאסוף את כל זה ואני פונה לשטוף כלים או לעשות כל דבר אחר.

היום הם כבר מתורגלים הייטב לרוב בשמחה ובלי צעקות:
"אמא, אני מסדרת את החדר, פרפק.." (במקור: פרפקט :) )
"אמא, אל תדאגי אני אטאטא את הכל ויהיה פה מבריק!! "

היום, הם עצמם משתוממים כשהם רואים בלאגן אצל אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י נוי;1379952:
להלן הרגל יעיל שסיגלתי לעצמי עת הייתי בשלב הזה: (קטנים)
לא לרוץ ולסדר כל היום. זה מייגע, זה מיאש.
מה כן?
לקבוע זמן סידור קבוע לפחות פעמיים ביום:
"לסגור יום" אחרי שהילדים ישנים, משימה ראשונה: סדר בסלון/מטבח.
אם את עובדת בבית: לסדר לפני שובם של הילדים/בעל מהלימודים.
אם את עובדת מחוץ לבית? לעזוב בית מסודר.
בין לבין? לא לרדוף אחר הסדר, זו עבודת פרך...
כשהילדים יותר גדולים אפשר יותר לחנך להרגלי סדר(לשים בגדים בכביסה, להחזיר ספרים למדף, לאסוף את נירות הציור וכו') אבל כל הזמן היד על הדופק.

הגדרת נכון- עבודת פרך!! אין קצבה
תודה אנסה בל"נ
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
דבר נוסף שאמא שלי אמרה לי:
"אל תשכחי מהחלום שלך לבית מסודר ומבריק, רק תגנזי אותו לעוד עשרים שנה..."
(טוב, היא גידלה בית של 12 ילדים צפופים בלי עין הרע)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
דבר ראשון - תתפטרי מכל מה שלא צריך. בית שמכיל הרבה פריטים מיותרים - מתבלגן מאד בקלות.
דבר שני - שימי לב - האם לכל חפץ בבית יש מקום מוגדר? אם כן, יותר קל לילדים לשמור על הסדר.
ועוד טיפ (שקבלתי מאחותי המאד מאד מסודרת) - כל הזמן שמים במקום! את הולכת מחדר לחדר - קחי איתך דברים שצריך לשים בחדר ההוא ושימי אותם מיד במקומם. כך הסדר נשמר.

אגב, אל תחשבו שאצלי תמיד מסודר - פשוט אלו הכללים שאני שומעת מהאנשים היותר מסודרים במשפחה...

שבוע טוב ומסודר
חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י רותי בן שימול;1379975:
דבר נוסף שאמא שלי אמרה לי:
"אל תשכחי מהחלום שלך לבית מסודר ומבריק, רק תגנזי אותו לעוד עשרים שנה..."
(טוב, היא גידלה בית של 12 ילדים צפופים בלי עין הרע)

יפה,
גם אימי אמרה לי- לא שווה לך לבזבז על כך את השנים הכי יפות שלך- בהם את יכולה להנות מהילדים, להשקיע יותר בעבודה וכו' נצלי אותן לדברים יותר שווים
אבל תכל'ס גם לחיות בבלאגן זה מעצבן.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הילדים שלך לא בגיל של לסדר רציני.
כן הייתי מתחילה איתם עם תמריצים, וגם כדי שלא יקשה עליהם, כל אחד צריך לאסוף רק 10 צעצועים מהרצפה.
סופרים ביחד 10, ואת השאר את אוספת. כשיש שניים שאוספים 10, זה כבר נהיה 20..
הבעיה עם ילדים בגילאים קטנים, זה שהאח בן השנתיים מפזר, ואז האחיות לא רוצות לאסוף כי מה הן אשמות שהוא שפך את הקופסא על כל תכולתה.. לכן אם מקצים להם מספר בודד של חפצים שעליהם לאסוף, זה מקל על העניין.

אפשר לעשות לוח נקודות על המקרר. ילד שמגיע ל20 מקבל ממתק או חפץ מרשת הכל ב2..

בימות הקיץ- אני יוצאת מידי יום לגינה, מפזרים שם, אוכלים ארוחת ערב בגינה, חוזרים הביתה- אמבטיות ולישון. ואז אין משחקים לסדר. אם אין זמן- אפשר להביא לגינה סכין חד פעמי, כיכר לחם וגבינה. בגינה כבר מורחים על הלחם ויש יותר תאבון. עם מלפפון ירוק או עגבניה נחמדה זה נפלא..

באיזה שהוא שלב, כשהילדים היו קטנים החלטתי שלפחות הסלון צריך להיות נקי. הייתי כל ערב מתמקדת בו, בד"כ הגעתי גם למטבח, ואז ישבתי על הספה עם רגליים למעלה, שמעתי את נשימותיהם הרגועות של הילדים, והיה לי סדר בעיניים. אל החדרים הפנימיים יותר הגעתי כשהיה לי יותר זמן.

בזמן כזה שהילדים עדיין קטנים, להשתדל כמה שפחות להוסיף בלגן. משתמשים בחד פעמי (גם בשבת!- אפשר חד פעמי צבעוני) משחקים- עדיף את אלו המחוברים ביניהם עם כמה שפחות חלקים, משתמשים במייבש גם בקיץ (אם הבגדים יהרסו- קונים חדש. היום הביגוד עולה גרושים).

ואגב, נראה לי שאת לחוצה בעיקר בגלל הפסקה האחרונה שהוספת. את חוששת שאת מבולגנת יותר בגלל התורשתי ואת לא רוצה להמשיך את המעגל.
אז קודם כל- כל הכבוד לך על ההחלטה. זה צעד ראשון לסדר. דבר שני, באמת תנסי לגרום שלפחות הסלון מקסימום המטבח יהיו כל ערב מסודרים. זה נותן תחושה טובה מאד ומסודרת. ולבסוף- תדעי שב"ה זו ההתמודדות בכל הבתים כשיש ילדים בגיל של ילדייך, ובע"ה עוד תהיינה מספיק שנים שהבית יהיה מסודר ומבהיק בקלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נזכרתי בעוד משהו...
אחרי שאת עצמך מסדרת את הבית, קחי את הבנות איתך לסיבוב ותראי להם:
"תראו איך הבית שלנו נעים כשהוא מסודר.
איך נחמד לנו שהנעליים במקום ולא צריך לחפש אותם. תראו איך כל המשחקים במקום אחד ורואים את הרצפה הנקייה.." וכ"ו

אצלי זה עבד, הם למדו שהסדר נעים לנו ועושה אותנו יותר רגועים ולא רק מלחיץ כשצריך לסדר ויש עצבים.

אני יודעת שזה תפס את הבת שלי, כי כשבהזדמנות היא התעצבנה שלשכנים "יש כל מיני דברים טובים ולנו אין", שאלתי אותה מה את הכי אוהבת בבית שלנו?
"היא אמרה לי, שמסודר ונקי..." עכשיו אני כבר מבינה שהיא נהנית מזה בעצמה.

(ואל תפתיעו אותי בביקור כי מאוד יכול להיות שלא תמצאו הכל כל כך מבריק... הלואי!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני מאודדד מזדהה עם הצורך שהבית יהיה מסודר, ועם ההתמודדות היום-יומית כדי שזזה יקרה...

אז כמה דברים שעזרו לי:
א. לנסות להרפות (לנסות - כי זה לא פשוט) - דווקא זו העצה הראשונה שלי - כי מאוד מאוד קשה לדאוג בבית של ילדים שהכל יהיה תמיד פרקפט, אז יש דברים מסויימים שאני מנסה להרפות ופחות להתייחס לזה שהם לא בדיוק כמו שהייתי רוצה.

ב. לא לחכות שיהיה בלאגן - עדיף להתעסק בלמנוע אותו מאשר בלסדר אותו!
למשל, להוריד בגדים לילדים בחדר שלהם ולפני שיוצאים מהחדר דואגים שהוא מסודר (המגבונים חוזרים למקום, הנעליים למגירה, הטיטול נלקח בדרך לפח, הכביסה המלוכלכת בדרך לכביסה וכו'). גם בהכנת קפה, מוציאים סוכר - לא מניחים על השיש!!! מחזיקים את הצנצנת ביד, שמים בכוס כמה שרוצים ומחזירים לארון, כנ"ל עם הקפה, הקומקום והחלב. כל דבר נלקח ממקומו וחוזר למקומו מיד - והנה חסכנו את בלאגן השיש לאחר הכנת הקפה.
(מי שמבלגן את כל השיש אחרי הכנת קפה מבין על מה אני מדברת. לקח לי המון זמן להבין (מבעלי) איך מצליחים לבלגן שיש שלם בהכנת קפה פשוטה - וכמובבן ללמד אותו את הפטנט הסודי איך לא לעשות את זה...).
הרעיון הוא פשוט - אחרי שהבית מסודר - תמיד לדאוג שישאר מסודר - ומה שבכל זאת מתבלגן (שלא באשמתך) - לסדר בבוקר אחרי שהילדים יותאים ועוד פעם אחת בערב, אבל לא לבד, בשבילך זה יש את הסעיף הבא...

ג. להאציל סמכויות - הרי לא הגיוני שאשה אחת תשתלט על הבלאגן שעושה משפחה שלמה, בפרט אם הם לא מזן המסודרים...
אז נותנים לבעל תפקיד אחד קבוע (למשל לעשות כלים בערב), וכשמסדרים לא מסדרים לבד אלא "מפעילים" גם את הילדים. אצלך הילדות עדיין קטנות אך בהחלט יכולות לעזור בלשים את המשחק/הנעליים/התיק במקום, לזרוק את הטיטול לפח, לפרוס מפה על השולחן בסלון וכדו'.
אין לך מושג כמה הדברים הקטנים האלה עוזרים ופתאום את רואה שאת מסיימת לארגן הרבה יותר מהר כי את לא צריכה ללכת 80 פעם לחדרים לשים דברים במקום...
כשהן תגדלנה תוכלי ללמד אותן לסדר את החדר שלהן לפני היציאה לבית הספר (שמיכה מקופלת למגירה וכרית באלכסון בצד המיטה) - וכבר יש לך חדר פחות לסדר.
אצלי יש 2 גדולות אז אחת מסדרת את החדר שלהן ואחת את חדר התינוק.
הקטנים שלי מאוד אוהבים לשים דברים במקום - פשוט מחיאות הכפיים ותשבחות על כל פעולה מדרבנים אותם לחכות למוצא פי ולעזור כמה שיותר...
וזו בכלל נקודה חשובה - לא רק לקטנים, אלא גם לבעל וגם לגדולים - לפרגן לפרגן לפרגן על העזרה שהם עוזרים!
אפילו שזה כל יום אותו דבר ואפילו שאת עושה פי 10 ואף אחד לא טורח להודות לך כל יום - אבל זה מה שמדרבן אותם לעשות את הדברים בשמחה ולא בעצבים ואז עוד יבוא היום שהם יעשו את הדברים לבד, או כמצוות אנשים מלומדה או פשוט כדי לשמח אותך :)

והכי חשוב, כשקשה ועומדים חסרי אונים מול הבלאגן, לא לשכוח להודות לה' על המתנות היקרות והמבלגנות שנתן לנו...
הרבה בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
סבתא שלי הייתה אומרת כשהיינו "מתלונננים"על הבלאגן.
"שאצל השונאים (הגויים) שלנו יהיה תמיד תמיד מסודר...
ב"ה שיש מי שמבלגן לנו את הבית.(ואל תחשבו שאצלי בית מרקחת....)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י צבי 554;1380002:

זה מעציב?
לכבד את השבת אפשר גם בחד פעמי. מפיות יפות ומפה לבנה.
לא הצלחתי למצוא מקור שכתוב שחד פעמי לא יאה לשבת.
הצלחתי להבין שאם בעלת הבית לחוצה כל השבת מהשטיפה שממתינה לה במוצ"ש, עדיף שתהיה רגועה ושמחה ותתענג על כל רגע בשבת עם החד פעמי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
משפט אחד קצת מעודד שסבתא שלי ז"ל הייתה אומרת לנו:
"בבית של הרבנית X היה תמיד מסודר" (לא היו לה ילדים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
גם אני כזאת,
מבולגנת שאוהבת סדר.
כל היום מבלגנת ומסדרת מבלגנת ומסדרת.
(לדוגמא: שעות הבוקר - בין 7:15 ל-8:00, סה"כ שלושת רבעי שעה, ואיזה בלגגגגגגגגגגגגגגגגן!...:
- מכינה סנדוויצים - החבילה של הלחם נשארת בחוץ, הממרחים, הסכין.
- מכינה קפה - הסוכר, הסוכרזית, הקפה, השוקו, החלב - הכל על השיש.
- כותבת פתק לגננת של הילדים - המחברת, המספריים, העט על השולחן של המטבח.
- מסרקת את הבת - המברשת, הסיכה שבסוף החלטנו שלא, הכל על הספה.
- מסיימת להלביש את מה שלא לבשו - 2 חולצות פיג'מה, 2 מכנסי פיג'מה, כיפת שינה של הצוציק, על רצפת הסלון)
- ובדרך כלל עוד דברים שונים ומשונים, כולם מושלכים בפינות הסלון-מטבח, והבלגן חוגג).

כיון שאני באמת אוהבת סדר, אחרי שכולם הולכים אני מסדרת ומחזירה הכל למקום, ולפני שמגיעים אני מסדרת שוב את מה שהספקתי לבלגן במשך הבוקר (והספקתי), ותוך כדי שהילדים באמבטיה (אל תדאגו! הם גדולים, ואני שומרת על קשר עין אוזן כל הזמן :)) אני גם מנסה נואשות לתת לבית מראה שפוי, ואחרי שהם הולכים לישון שוב, ואחרי ארוחת ערב שוב ושוב ושוב - - -

ובסופו של יום אני מותשת מיום של בילגונים וסידורים והרוסה לגמרי.

טוב,
אז כמובן שצריך להיות מודעים לבעית הבלגניסטיות, ולהחליט לעבוד עליה ולטפל בה.



ואחרי שהבנתי את זה וניסיתי לעזור לעצמי, חלקתי את סוגי הבלגנים ל-2:
1. פעולות קצרות וממוקדות שלוקחות זמן קצר ומסתיימות (כגון: החלפת טיטול / הכנת קפה / בדיקת כינים לילדים / וכו').
2. פעולות ארוכות ומתמשכות, שאורכות זמן רב (כגון: משחק של הילדים / ציור / שטיפת כלים רבים וכו').

הפעולות הקצרות והממוקדות - כדי להשלים אותן - חייבים לסדר. הסדר הוא סיום הפעולה. סגירת הפינות.
החלפתי טיטול - עדיין לא סיימתי את פעולת ההחלפה אם לא הכנסתי את המשחה והמגבונים לתיק ההחתלה, סגרתי אותו, והחזרתי למקום.
הכנתי קפה - לא סיימתי את הפעולה עד שלא הכנסתי את הקפב והסוכר לארון, ואת החלב למקרר.
הסדר הוא מעין השלמת הפעולה, סגירת כל הקצוות, בלי להשאיר שום דבר פתוח.

הפעולות הארוכות, כמו משחק ארוך טווח: קליקס, דפי ציור וצבעים, ועוד - זו פעולה ארוכה ומתמשכת, ויהיה זה בזבוז זמן ואנרגיה מיותרים לסדר כל הזמן את המשחקים שהולכים להתבלגן שוב.
סוג כזה של בלגן - ישאר עד שתגמר הפעולה לחלוטין, ואמצא את הזמן והרוגע לסדר את הבלגן לצמיתות (יומית כמובן :))

אחרי החלוקה ל-2 סוגי הבלגנים, מצאתי את עצמי חושבת כל הזמן: האם זו פעולה קצרה? ממקודת? האם סיימתי את הפעולה? האם יש פינה שלא סגרתי? כוס הקפה הגמור בכיור? הטיטול בפח? השאריות של הארוחה במקום? המגהץ והקרש חזרו למקום?
אם התשובה היתה שלילית - מיהרתי לסיים את הפעולה ולשים את החפצים במקום.

כך מצאתי את עצמי מסדרת מיד אחרי, ולא נותנת לבלגן להצטבר.
הכל בשליטה,
דברים שהחלטתי שלא זה הזמן לסדר אותם (כדי לחסוך באנרגיות מיותרות) - נדחו במכוון,
דברים שצריך לסדר - לא דחיתי ולא התעצלתי.
זה היה ועודנו קצת מאמץ קוגנטיבי,
אבל שווה,
וגם באיזהשהוא שלב מתחיל להיות אוטומטי.

איזה אורך...!
אבל החלוקה הזאת כל כך עזרה לי - שאני אשמח אם תוכל לעזור לעוד בלגניסטיות שכמותי :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני קיבלתי ברכה מאבי בחתונה שהוא קיבל מדודו:
"שיהא שולחנכם מבולבל ומבולגן..."
ב"ה הברכה מתקיימת במלואה.

אני אישית גם טיפוס "חולה" סדר.. אבל כבר השלמתי עם זה שהבית שלי נקי כמו שאני אוהבת בזמן
שבין הדלקת נרות לקידוש..
וזהו,
אז אני מתרווחת בנחת על הספה, הריצפה מבריקה, גם החלונות..
ומאז עד השבת הבאה אני הולכת בעצימת עיניים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י א"ב;1380038:
גם אני כזאת,
מבולגנת שאוהבת סדר.
כל היום מבלגנת ומסדרת מבלגנת ומסדרת.
(לדוגמא: שעות הבוקר - בין 7:15 ל-8:00, סה"כ שלושת רבעי שעה, ואיזה בלגגגגגגגגגגגגגגגגן!...:
- מכינה סנדוויצים - החבילה של הלחם נשארת בחוץ, הממרחים, הסכין.
- מכינה קפה - הסוכר, הסוכרזית, הקפה, השוקו, החלב - הכל על השיש.
- כותבת פתק לגננת של הילדים - המחברת, המספריים, העט על השולחן של המטבח.
- מסרקת את הבת - המברשת, הסיכה שבסוף החלטנו שלא, הכל על הספה.
- מסיימת להלביש את מה שלא לבשו - 2 חולצות פיג'מה, 2 מכנסי פיג'מה, כיפת שינה של הצוציק, על רצפת הסלון)
- ובדרך כלל עוד דברים שונים ומשונים, כולם מושלכים בפינות הסלון-מטבח, והבלגן חוגג).

כיון שאני באמת אוהבת סדר, אחרי שכולם הולכים אני מסדרת ומחזירה הכל למקום, ולפני שמגיעים אני מסדרת שוב את מה שהספקתי לבלגן במשך הבוקר (והספקתי), ותוך כדי שהילדים באמבטיה (אל תדאגו! הם גדולים, ואני שומרת על קשר עין אוזן כל הזמן :)) אני גם מנסה נואשות לתת לבית מראה שפוי, ואחרי שהם הולכים לישון שוב, ואחרי ארוחת ערב שוב ושוב ושוב - - -

ובסופו של יום אני מותשת מיום של בילגונים וסידורים והרוסה לגמרי.

טוב,
אז כמובן שצריך להיות מודעים לבעית הבלגניסטיות, ולהחליט לעבוד עליה ולטפל בה.



ואחרי שהבנתי את זה וניסיתי לעזור לעצמי, חלקתי את סוגי הבלגנים ל-2:
1. פעולות קצרות וממוקדות שלוקחות זמן קצר ומסתיימות (כגון: החלפת טיטול / הכנת קפה / בדיקת כינים לילדים / וכו').
2. פעולות ארוכות ומתמשכות, שאורכות זמן רב (כגון: משחק של הילדים / ציור / שטיפת כלים רבים וכו').

הפעולות הקצרות והממוקדות - כדי להשלים אותן - חייבים לסדר. הסדר הוא סיום הפעולה. סגירת הפינות.
החלפתי טיטול - עדיין לא סיימתי את פעולת ההחלפה אם לא הכנסתי את המשחה והמגבונים לתיק ההחתלה, סגרתי אותו, והחזרתי למקום.
הכנתי קפה - לא סיימתי את הפעולה עד שלא הכנסתי את הקפב והסוכר לארון, ואת החלב למקרר.
הסדר הוא מעין השלמת הפעולה, סגירת כל הקצוות, בלי להשאיר שום דבר פתוח.

הפעולות הארוכות, כמו משחק ארוך טווח: קליקס, דפי ציור וצבעים, ועוד - זו פעולה ארוכה ומתמשכת, ויהיה זה בזבוז זמן ואנרגיה מיותרים לסדר כל הזמן את המשחקים שהולכים להתבלגן שוב.
סוג כזה של בלגן - ישאר עד שתגמר הפעולה לחלוטין, ואמצא את הזמן והרוגע לסדר את הבלגן לצמיתות (יומית כמובן :))

אחרי החלוקה ל-2 סוגי הבלגנים, מצאתי את עצמי חושבת כל הזמן: האם זו פעולה קצרה? ממקודת? האם סיימתי את הפעולה? האם יש פינה שלא סגרתי? כוס הקפה הגמור בכיור? הטיטול בפח? השאריות של הארוחה במקום? המגהץ והקרש חזרו למקום?
אם התשובה היתה שלילית - מיהרתי לסיים את הפעולה ולשים את החפצים במקום.

כך מצאתי את עצמי מסדרת מיד אחרי, ולא נותנת לבלגן להצטבר.
הכל בשליטה,
דברים שהחלטתי שלא זה הזמן לסדר אותם (כדי לחסוך באנרגיות מיותרות) - נדחו במכוון,
דברים שצריך לסדר - לא דחיתי ולא התעצלתי.
זה היה ועודנו קצת מאמץ קוגנטיבי,
אבל שווה,
וגם באיזהשהוא שלב מתחיל להיות אוטומטי.

איזה אורך...!
אבל החלוקה הזאת כל כך עזרה לי - שאני אשמח אם תוכל לעזור לעוד בלגניסטיות שכמותי :)

אהבתי!!
ניסחת מעולה!
אני אומרת לילדים שלי אל תשאירו אחריכם מזכרות! לא כולם צריכים לראות מה עשיתם/אכלתם/גזרתם/קראתם....
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
2 עצות קטנות אבל שוות:
* פעילויות של ציור ויצירה הילדים עושים על השולחן במטבח (למרות שיש שולחן מצוין בחדר הילדים), כך לא מגיעים למצב המייאש שאחרי ארוחת ערב צריך להתחנן לילדים שיאספו את הצבעים וניירות. הילדים בעצמם רואים שא"א לאכול ארוחת ערב עד שלא מסודר וכך הסידור הולך מהר ובקלות, והעיקר- לא נדחה!!
* מרפסת השירות אצלי יוצאת מהמטבח ולא מהאבטיה, כך ששנים רבות הייתי צריכה כל ערב להתכופף (!) לרצפה, לאסוף את כל הבגדים המלוכלכים ולנייד אותם לסל הכביסה במרפסת השרות. כמובן שמסיבות של עומס ועצלות וכו' לא ממש עשיתי זאת כל ערב, והמצב היה ממש בלתי נסבל. הפתרון: קניתי סל רשת מתקפל (כ-10 ש"ח, מחזיק לחצי שנה בערך), מקומו הקבוע מקופל בין הקיר למכונת הכביסה, והילדים התרגלו שכשנכנסים לאמבטיה, דבר ראשון מביאים את הסל. בערב לא נותר לי אלא לקחת את הסל המלא, לרוקן ולקפל חזרה. (אין לי מספיק מקום באמבטיה לסל קבוע, וזה גם לא אסטטי לטעמי)
מקווה שעזרתי קצת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בעניין הכביסה, זו הזדמנות מעולה להביע הכרת הטוב לניק רותי ה שערכה לי היכרות עם סלי כביסה שמייעלים את כל ההתארגנות שלי עם בגדים בבית.
הנה הלינק:
http://www.prog.co.il/showpost.php?p=1041256&postcount=12

קניתי 4 סלסלאות, לכל צבע סלסלה, הילדים מכניסים ישר למקום (הסלסלאות מונחות במקום בו הם מתלבשים) ואין בגדים מפוזרים בבית! כמעט...

עוד משהו: לגבי גזירות של הילדים: לוקחים קערה, מחוררים אותה קרוב לשפה, משחילים חוט, אותו קושרים למספריים = הילדים גוזרים לתוך הקערה + המספרים לא הולכות לאיבוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני אישית גם טיפוס "חולה" סדר.. אבל כבר השלמתי עם זה שהבית שלי נקי כמו שאני אוהבת בזמן
שבין הדלקת נרות לקידוש..
וזהו,
אז אני מתרווחת בנחת על הספה, הריצפה מבריקה, גם החלונות..
ומאז עד השבת הבאה אני הולכת בעצימת עיניים.[/QUOTE]

אהבתי כמה שזה נכון
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה