התייעצות לצאת לפגישה שניה או להוריד?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
בתור בחורה בשידוכים, רציתי לשמע את דעתכם על הנושא:
אני יוצאת עם בחורים ואחרי פגישה ראשונה חוזרת הביתה עם הרגשה חזקה ש"זה לא זה" בדברים חיצוניים, או פנימיים אבל לא משהו חד משמעי.
זאת אומרת , הרגשה כזו- לא מתלהבת, (מה שבעיני רוב הנפגשים מרגישים אחרי פגישה ראשונה) ולא ממש רוצה עוד פגישה, מצד שני- אולי זה זה.
מכירה מחברות שלי- שיוצאות לפגישה ראשונה ומורידות בלי להניד עפעף אם הוא לא הרגיש להם...

בתור הגישה שיש אצלינו בבית, יוצאים עד שברור- כן או לא.
מענין אותי מה דעתכם בענין- בתור אמא, שדכן\ית, או כאחד\ת שבשידוכים.
מתי מורידים? האם לצאת שוב עד שברור? האם זה יפה לעשות כזה דבר לבחור\בחורה (לצאת שוב (ושוב) עד שברור שלא.???...) והאם זה יפה לשדכן.
מחכה לשמע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
צריכה להיות סיבה רצינית וברורה כדי להוריד אחרי פגישה אחת. הרבה פעמים זה לא מייצג כלום
ומרגישים אחכ שונה לגמרי.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
את לא חייבת להרגיש בפגישה הראשונה שזה זה.
זה נורמלי לחלוטין.
להפך, זה הפחות נורמלי...

הפגישות נועדו כדי לבדוק התאמה, וזה מה שצריך לעשות.
כל עוד לא ברור לך שלא, תמשיכי לבדוק.
רק לא לשחק יותר מדי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בתור בחורה בשידוכים שיכולה להזדהות עם העניין הייתי אומרת לך לנסות עוד פגישה לפני שאת קובעת שזה לא זה.
מצד שני- תסמכי על האינטואיציות שלך, אם מרגיש לך ממש חזק שזה לא זה- אז אין סיבה להתעקש להיפגש סתם שוב כי אולי זה זה ואלי יצא משהו...
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מסכימה עם כל מה שאומרים,
השאלה היא אינטואיציה זה שם המשחק? או דברים ברורים שמפריעים?
ולמה אם כן (כרגע כולם הסכימו עם זה שצריך להמשיך לעוד פגישה) מכמה שאני מכירה - מורידים כל כך הרבה וכל כך בקלות אחרי פגישה ראשונה?
(אני מעולם לא נפגשתי רק פעם אחת עם בחור לעומת אחרות שנפגשו רק פעם אחת עם כולם...)
מנסה להבין איפה הבעיה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
כותבת מניסיון אישי לא להוריד אחרי פגישה אחת עם היה פרווה או שסתם לא היה נראה.
בדר"כ במקרים כאלו חושבת שהכי טוב להמתין לתשובת הצד השני.

כמובן שגם אם ממשיכים חשוב כל פגישה לעשות הכנה לפני:
רוחנית- להתפלל שאם זה לא זה שנדע בוודאות וירד מהר.
מעשית- להכין שאלות על דברים עקרוניים אצלך שיתנו את התשובה האם להמשיך או לא.
לא להמשיך ולמשוך עוד ועוד כי לא יודעים אם זה מתאים בגלל שנושאי השיחות בפגישות היו רק על מזג האוויר...

מכירה מישהי שמתוך עיקרון לא הייתה מורידה אחרי פגישה אחת גם אם לא היה נראה לה בכלל,
נפגשה עם בחור שלא דיבר כל הפגישה ורצתה להוריד אבל בגלל העיקרון לא הורידה והיום הם נשואים😊
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
על מי השאלה על אלה שמורידות לאחר פגישה ראשונה?
מה העניין לשחק באינטואציה האם צדקה או לא
את צודקת בגישה שלך להפגש בפעם השניה
מי אמר שיש בעיה אצלך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני לא הורדתי אחרי פגישה אחת
כי באמת בפגישה שניה דברים יכולים להשתנות מאד
לטוב ולמוטב...
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אינטואיציה היא ממש לא שם המשחק
אבל אי אפשר להתעלם ממנה
מסכימה מאוד, קרה לי שנפגשתי עם בחור שלכאורה סיבה עקרונית לא היה לי להוריד אבל פשוט לא הרגשתי בנח כל הפגישה הסתכל לרצפה וזרק אליי מבט אחד או שניים, הרגשתי שפשוט לא מתאים לי
מכמה שאני מכירה - מורידים כל כך הרבה וכל כך בקלות אחרי פגישה ראשונה?
לא חושבת שעושים נכון, ובכלל נשמע שהרבה "לוחצים בקלות על ההדק",
שמעתי על הרבה כאלו שסגרו וורט וביטלו, יותר ממה שהיה לפני שנים בודדות...
צריך לעשות החלטה עם שיקול דעת
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
את צודקת בגישה שלך להפגש בפעם השניה
מי אמר שיש בעיה אצלך?
אני רוצה לדעת למה אצל כל הסובבות שלי- לא מתקדם לפגישה שניה (ברור שחלק זה כי הוא הוריד אבל חלק גם מעצמם) האם הבעיה אצלם...
לפני שאני הולכת לשכנע אותן להמשיך לפגישות שניות גם אם ולא נראה. רוצה לשמע את דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כותבת מניסיון אישי לא להוריד אחרי פגישה אחת עם היה פרווה או שסתם לא היה נראה.
בדר"כ במקרים כאלו חושבת שהכי טוב להמתין לתשובת הצד השני.
ברור שמחכים לצד השני.... השאלה היא מה אם הוא רוצה, ובזה שאת אומרת כן את נוטעת תקוות כשאת מרגישה שזה לא מרגיש זה. (לפגישה שלישית נגיד)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני רוצה לדעת למה אצל כל הסובבות שלי- לא מתקדם לפגישה שניה (ברור שחלק זה כי הוא הוריד אבל חלק גם מעצמם) האם הבעיה אצלם...
לפני שאני הולכת לשכנע אותן להמשיך לפגישות שניות גם אם ולא נראה. רוצה לשמע את דעתכם.
ברור שאם רואים בצורה מוחלטת שזה לא אז זה לא
אבל במקרה פרווה ממשיכים לפגישה שנייה ושם רואים בצורה ברורה יותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ברור שמחכים לצד השני.... השאלה היא מה האם הוא רוצה, ובזה שאת אומרת כן את נוטעת תקוות כשאת מרגישה שזה לא מרגיש זה.
להגיד כן אחרי פגישה ראשונה לא אומר שרוצים, זה אומר שממשיכים לברר האם זה מתאים.
אחרי פגישה שניה להגיד כן זה הרבה יותר מחייב ולכן כמו שרשמתי צריך להגיע מוכנים לפגישה השנייה (וכמובן בהמשך),
כי אחרי הכל פגישה ראשונה זה רק הכרות ושאלות כלליות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אינטואציה היא שם המשחק אם את בן אדם שיש לו אינטואציות גבוהות ומודעות עצמית שעברה תהליך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הבעיה היא שאם יש לך אינטואיציות גבוהות, את עולה על הרבה דברים קטנים שמפריעים בכל אחד. ואת לא מסונוורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הייתי מציעה מתי שיש ספיקות רציניות ללכת לכותל לקרוא ספר תהילים זה הכי עוזר מניסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני חושבת שהבחורה צריכה לשבת עם עצמה ולחשוב מה בדיוק מפריע לה בו, בסוף היא תמצא את את מה שהפריע לה בתת מודע.. ותחשוב אם היא רוצה להמשיך או לא.... ואם עדיין לא יודעת למה שתנסה פגישה שניה ותדמיין כאילו זה בעלה.. ואז היא תדע מה מפריע לה בו.... מקווה שאני הגיונית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הייתי מציעה מתי שיש ספיקות רציניות ללכת לכותל לקרוא ספר תהילים זה הכי עוזר מניסיון.
הלוואי והחיים היו מאפשרים את כל הזמן הזה:)
אני חושבת שהבחורה צריכה לשבת עם עצמה ולחשוב מה בדיוק מפריע לה בו, בסוף היא תמצא את את מה שהפריע לה בתת מודע.. ותחשוב אם היא רוצה להמשיך או לא.... ואם עדיין לא יודעת למה שתנסה פגישה שניה ותדמיין כאילו זה בעלה.. ואז היא תדע מה מפריע לה בו.... מקווה שאני הגיונית...
מניסיון? כי נשמע לי מוזר...
אחרי פגישה ראשונה בעיני לא יכולים לדעת כלום חוץ ממשפחה ומראה חיצוני. בעיני בכל אופן. אני מדברת על פגישה שניה-שלישית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לפני שיוצאים לפגישה ראשונה כדאי לתכנן עם מה רוצים לצאת מהפגישה
נראה לי שכדאי להתמקד בחיצוניות ואם זה עובר את הביקורת אפשר לעבור לשלב ב'
ואם יש דברים אחרים שלא קריטיים אפשר לשמור לפגישה הבאה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

חשבתי היום על רעיון גאוני שובר שוק שישבור את הקיפאון ושישנה את כל שוק הנדל"ן
רק אסביר בקצרה מה היה עד היום:


משנת 23 אחרי עליית הריבית השוק נקפא בהתחלה היו ירידות עד שהקבלנים והבנקים יצאו בטריק שיווקי של הפריסליים וכך חזרו המשקיעים ונהיה ביקוש מזויף ועלו המחירים

בשנת 25 בנק ישראל ביטל את זה וחזר וגדל הקיפאון העליות שהיו נמחקו ואף התחילה ירידה כולנו היינו בטוחים שהקבלנים ישברו

אבל אז הקבלנים הנשימו את עצמם במשקיעי שוק ההון שהדמיון שלהם מפותח יותר ממשקיעי שוק ההון (ושמתמחרים את העליות שאחרי הירידות) ובכך נוצר מלחמת התשה כל אחד מחכה שהצד השני יכנע וכ"א מסביר למה השני יושב על הגדר ועוד רגע נשבר ומלחמות ההתשה יכולות להיגרר שנים (אנחנו במלחמה הזאת כבר שנתיים וכמו שעד היום לא זז כנראה שגם ההמשך לא יזוז הקבלנים לא פראיירים ויש להם רעינות חדשים כל הזמן ולקונים אין יכולת וכך אין איך לצאת מהסבך)
קחו דוג' את ישראל וחמאס כ"א מנסה להתיש את השני וזה לוקח ויקח שנים את שמישהו יכנע וינצח

כולם מחכים לשלום ופתרון שובר שוק אז הנה הוא אשמח לשמוע את דעתכם

הקדמה:
מי שבאמת יכול לשבור את השוק זה המדינה (שראשיה מצהירים שמעוניינים בירידות אז בוא נראה שזה אמיתי ולא קרדיטים על מה שלא עשו)
החוליא החלשה היום זה דווקא המשקיעים שקנו בקרונה ומחכים לממש את הרווח אבל הם מחכים שהקבלנים ישברו קודם או הקונים והם יושבים ומחכים אותם קל יותר לשבור וזה באמצעות הנחות ומבצעים

הרעיון: פשוט מאוד המדינה עושה הוראת שעה לחצי שנה (שזה מוגבל זה מזרז ואין הרבה הפסד למדינה כי רק צריך להניע את הגלגל ואחרי זה זה יסע לבד ואפשר אחרי זמן קצר לבטל)
1.שמס שבח יורד מ25% ל-15% או 20%
2.ונותנים שחרור לכל המחיר למשתכן גם מי שלא עברו לו 7 שנים (חד פעמי)
3.נותנים פטור מיידי למס שבח לדירה ראשונה
4.מורידים קצת את המע"מ לדירה ראשונה מה שיתן כח ותירוץ לקבלנים להוריד מחירים שמשם זה ימשיך וירד
5.מעלים את המס רכישה כדי שקונים יחזרו ולא משקיעים מה שעלול לעלות את המחירים כמו אחרי הקרונה ושהקונים שאין להם דירה ירוויחו ולא המשקיעים העשירים
כמובן שאם זה לחצי שנה זה יזרז את כולם למכור מיד והקונים יתחילו לחזור עד שהשוק יתקן את עצמו מהעליות של הקרונה וימשיל לעלות ולפרוח כמו שוק תקין (ולרובם ברור שהשוק יתקן אתעצמו אז מה העניין למרוח)


ומי שמפחד שיהיה עליה כמו אחרי הקרונה שהמדינה ידעה להתערב (לטובת הקבלנים) והורידה את המס רכישה
יש 2 הבדלים ענקיים
1.אחרי הקרונה חזרו הרבה משקיעים מה שעכשיו לא יקרה בגלל שזה יהיה תחילת ירידות וגם מעלים את מס הרכישה
2.היום יש מספיק דירות לכולם בשונה מאחרי הקורונה
3.שהמחירים עולים כולם לחוצים לקנות, שהמחירים יורדים כולם לחוצים למכור ולקנות לא לחוצים כי מחר ירד יותר (ולכולם ידוע שזה ירד עוד עד סיום התיקון שוק של עליות הקרונה)


מה המדינה תרוויח 1.רווח כלכלי לאזרחים (אם זה מעניין אותה) ירידה במחירים בקנייה ושכירות
2.המון הכנסות ממכירות וקניית דירות
3.השוק יפרח ויצא מקיפאון והכלכלה תנוע
4.ימכרו אח"כ את הקרקעות יותר יקר שכל עוד שבונים על ירידה הקרקעות זולות אבל אחרי הירידה הקרקעות יעלו ובכך המדינה תרוויח ולא הקבלנים שקונים קרקעות היום בזול בשביל למכור ביוקר עוד כמה שנים
5.הריבית תרד וכך הקרקעות יעלו עוד ובמקום שהבנקים ירוויחו המדינה והאזרחים ירוויחו
6. מניעת קריסת הבנקים והקבלנים שככל שיעבור הזמן כך המשבר יגדל והקבלנים יהיו להם הפסדים יות גדולים

לדעתי מי שיעשה את זה יהיה מנצח הבחירות הבאות כי זה שהכי מעניין אזרח ישראלי יותר מהמריבות הקטנוניות של המדינה ובג"ץ שנמאסו על כולם

ואם הח"כ החרדים יצליחו לעשות את זה זה יכפר על כל הכשלונות שלהם (שנעשו שלא על ידם) ויחזיר את אמון הציבור

אשמח לשמוע את דעתכם וכן כל מי שיש לו השפעה על ח"כ ויוכל לקדם להצלת הציבור והמדינה שכרו רב לאין שיעור בזה ובבא!
כמי שנמצאת בשנים האחרונות ברשתות החברתיות ומשווקת את כתיבתה ודעותיה בלי הפסקה כמעט ובאופן בלתי פרופורציונלי לדעתי, בעוד אין לי קהל ואף אחד לא ממש מתעניין בדעותיי ובכתיבתי (למזלי, האמת), אני מנסה להבין מדוע אני כל כך הרבה זמן ברשתות.
מכיוון שכמה שאני מתחננת בפני עצמי להפסיק לכתוב לציבור, תמיד יש איזה מאורע או חשיבה או דבר מה שגורם לי לחזור לפרסם.

אני חושבת שמעניין אותי מה המניעים שלי, אם אני כותבת בגלל:
1. הרגל
2. התמכרות
3. רצון לשנות את העולם
4. אכפתיות אמיתית
5. משהו חיצוני כופה עלי (רוח כלשהי, במידה ויש כזה דבר)
6. רצון להכרה ותשומת לב
7. רצון להשתלט
8. חשיבה מסוימת
9. רצון שיראו אותי, תחושת בדידות
10. תחושת דחיה (בעיקר מצד ההו"ל) שגורמת לי לרצות להוכיח שאני חלק מהכלל.
11. מחשבה שאני משהו מיוחד
12. חשיבה שיש לי שליחות
13. חשיבה שאם לא אבצע את תפקידי, שליחותי, יכול לקרות חורבן חס וחלילה כי לכל אחד יש תפקיד שאמור לגרום לעולם להגיע להמלכת ה', וה' ימלוך עלינו בכל מקרה בין אם נרצה ובין אם לאו, אז צריך להכנע אליו.
14. רצון להיות מפורסמת או רצון שיחשבו עלי
15. פחדים וחרדות
16. אמונה וידיעה, על סמך דברי נביאים, שהעולם אמור להשתנות ורצון לחוש וליטול חלק בשינוי.
17. רצון להשפיע
18. רצון פשוט להעביר הלאה את האומנות והיצירה שלי
*
למה חשוב לי להבין מה המניע שלי?
כי היציאה לאור שלי, וזה שאני כותבת לציבור ככה בצורה כזו וכל מה שעובר עלי, זה מעט קיצוני, לדעתי, זה מנוגד לערכים שלי, מנוגד לאמונות שלי ולאורח חיי, ומנוגד לאמונה הבסיסית שלי כאדם שרגיל לחיים בשקט, בצללים.

היציאה לאור גם מנוגדת לאגו שלי שרגיל להיות פסיבי ולא מאמין במאמץ כדי להשיג משהו, אולי מרוב פחד מתחושת כשלון, או מרוב רצון להרגיש שאני מוצלחת בלי מאמץ.
בקיצור, אני מקשיבה לעצמי, עוקבת אחרי עצמי, ואין לי תשובה ברורה לגבי המניע שלי.
אולי זה הכל ביחד.
זה בסדר, אבל זו קצת תחושת השפלה כי אני אוהבת לפעול מתוך תחושת נדיבות ולא תוך תחושת צורך או מתוך מניעים. מה עוד שאין לי קהל ואני מרגישה כמו אורחת לא רצויה, בתור אמנית שצריכה לשווק את עצמה בכח, בלי תוצאות.
וזה מעניין אותי עד כמה אני צריכה לצאת לאור ואם מה שמניע אותי זה צרכים, אם אני באמת יוצרת שינוי, ואם הוא לטובה, או סך הכל מקדמת את עצמי בלבד, ואם כן - אם אני באמת מתקדמת באופן הזה בו אני כותבת לציבור.
ואם יש צורך להלחם בזה או לקבל את זה.
*
אין לי תשובה לתהיות הללו, אבל כן יש לי הבנה שעברתי בחיי כברת דרך, ולא לחינם הגעתי למודעות גבוהה, יחסית למה שהייתי, זה היה בגלל מחשבות-השווא איתן אני מתמודדת שגרמו לי להשקיף על המחשבות שלי ולזהות מניעים שלי וכו'
אני חושבת שזה כיף גדול לכתוב לציבור, מצד שני שוב עולות לי התהיות הנ''ל.
כי אם זה כיף, אולי זו התמכרות.
ואולי זה כן חשוב עבור העולם?
עד כמה?
ומתי אני צריכה לחזור לעצמי ולהפסיק עם הכתיבה לציבור, או להפחית?
האם אני לא משתלטת על המרחב?
*
אני חושבת שלמרות כל התהיות הנ''ל האדם צריך לצאת לאור כי העולם צריך אותו.
כל אדם, ולא משנה עד כמה הוא "לא שווה" צריך להשתדל למצוא את נקודת השליחות שלו בעולם ולפעול עבור עולם מתוקן.
גם אם הוא טועה,זה בסדר. כתוב בתהילים " שגיאות מי יבין".
אבל זה מסע משותף של כולנו,לבנות עולם חדש, כל אחד מול עצמו, מול הציבור ושוב מול עצמו.
מול הציבור זה הכי מאתגר לפעמים.
אבל זה גם שטח שצריך ללמוד אותו כל הזמן, לא להזניח את השטח הזה אבל כן ללמוד את הנושא של "אני מול קהל".
*
כל התהיות הללו קצת משעשעות, לדעתי.
כי אני טיפוס של תהיות, שאלות, בעיות.
ואם אין - אני יוצרת אותם בכח.
כך שיתכן שאני סתם דרמטית, ומדובר במחשבות מיותרות ובחפרנות-יתר כלפי עצמי וכלפי המניעים שלי.
אני סך הכל צריכה לחזור לשאיפה שלי: להגיע לחיים נורמטיביים, ולהבין שיציאה לאור והגשמה עצמית הן חלק מאותם חיים נורמטיביים.

כי לא משנה מה המניעים, העיקר שנרגיש טוב עם עצמנו.
זה הכי חשוב, תמיד.
וצריך למצוא את הדרך לשלב בין ערך לבין צורך.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה