שיתוף - לביקורת לצאת מהדעת מהראשונים לדעת...

  • הוסף לסימניות
  • #1
"וואו דודי לא להאמין, אה? עוד בן נולד לנו!"

"כן, ברוך ד'! זהו, צריך לעדכן את המשפחה אני מתקשר לאימא שלי ואת תתקשרי לאימא שלך..."

"מה פתאום? חכה! אם אימא שלי שומעת שאתה מספר לאימא שלך באותו זמן ושהיא לא הראשונה היא לא תדבר אתנו שנה!"

"נו, אז מה נעשה חני? אם אימא שלי תשמע השנייה היא תמחק את המספר שלנו מאנשי הקשר שלה..."

"נו, אז מה עושים?"

"רגע, ולפני שאנחנו מתחילים להתקשר צריך לחשוב גם על סדר האחים והאחיות שלא יהיה פגיעות... צריך לגבש תוכנית מסודרת כולל פתחי מילוט ולמקרי חירום כגון אי ענייה של אחד האחים. בנוגע לאימא שלך אם אני אצא לדבר תוך כדי שא.."

"שום סיכוי היא תרצה להגיד לך באותו זמן מזל טוב ואתה תצטרך לענות ו...אל תבקש ממני לשקר כי היא מזהה עליי!"




-------------------------------




"אוקיי, סוף סוף כל התוכנית מגובשת. אפשר להתחיל עם ההורים. כמו שסיכמנו, בלחש שלא ישמעו את השיחה השנייה, ואני שם על השתק מיד אחר כך כשאת עושה את אימא שלך על רמקול ו..."

"הכל טוב אני זוכרת הכל. בסדר גמור!"

שניהם התקשרו יחד.

"הלו, אימא? נולד לנו בן במזל טוב!" אמרו בדואט שקט.

"בן? מזל טוב! מתי זה קרה?" שאלו שתי האימהות באחת.

"מתי זה קרה?" 'כמה זמן באמת עבר עם כל הארגונים והתוכניות למבצע 'שיחות ללא פגיעות'?' חשבו הזוג והסתכלו על צג הפלאפון. "אתמול?!" זעקו בהלם.

"אתמול?" אמרה אימא של חני, "ורק עכשיו התקשרתם? אני לא רוצה לדבר איתכם יותר לעולם!"

"לא מאמינה שעדכנת אותנו רק יום אחרי" אמרה אימא של דודי "אני מוחקת אתכם מאנשי הקשר!"
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
הקטע הוא קטע מגירה כמו שקוראים לזה. אהבתי אותו, אז העליתי. אני מבין שהציבור פחות...

אז הנה קטע חדש שכתבתי. (אני מעלה אותו באשכול הזה כיוון שקבלתי הערה שאולי הוא לא יהיה מספיק מובן בפורום, אז אולי לא שווה לפתוח עליו אשכול חדש...)


2-3 הבי-תה (על קושי המילואימניקים החוזרים לביתם...)

"לכניסת אבא היכון להקשב, הקשב!"
הוא נכנס בסערה לביתו.

"מה קורה נשמה, רוצה לשתות משהו דוד?" צצה מאחוריו אשתו.

"סורי, מההרגל..." הוא התנצל.

"מבינה, בכל זאת שלושה חודשים".

"רגע, איפה הילדים?"


"עדיין נסחבים עם ההתלבשות..."

"ילדים? ילדים לכאן! אני פותח שעון! חמש עשרה שניות אתם ליד הדלת!"


"דוד?"

"כן, אני..."


"חחח... זה דווקא חמוד".

"תודה".


"אבא אין לי כח ללכת היום!"
צץ הילד מאחוריהם.

"מה זה אין לי כח? רד עכשיו לקרקע, תן לי שלושים!"

"מה?"

"אוי, משה, הכל בסדר! אבא פשוט חזר ממקום שככה מדברים שם, לך להתלבש!"

"אוחחח... לא אחזתי! אז איך עושים שהם יצאו?"

"אתה תזכר אני לא דואגת."

"אוקיי, יאללה, יש חי"ר?"

"חיל רגלי??"

"מה? אה, אופס... חביתת ירקות רקובים".
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
"וואו דודי לא להאמין, אה? עוד בן נולד לנו!"

"כן, ברוך ד'! זהו, צריך לעדכן את המשפחה אני מתקשר לאימא שלי ואת תתקשרי לאימא שלך..."

"מה פתאום? חכה! אם אימא שלי שומעת שאתה מספר לאימא שלך באותו זמן ושהיא לא הראשונה היא לא תדבר אתנו שנה!"

"נו, אז מה נעשה חני? אם אימא שלי תשמע השנייה היא תמחק את המספר שלנו מאנשי הקשר שלה..."

"נו, אז מה עושים?"

"רגע, ולפני שאנחנו מתחילים להתקשר צריך לחשוב גם על סדר האחים והאחיות שלא יהיה פגיעות... צריך לגבש תוכנית מסודרת כולל פתחי מילוט ולמקרי חירום כגון אי ענייה של אחד האחים. בנוגע לאימא שלך אם אני אצא לדבר תוך כדי שא.."

"שום סיכוי היא תרצה להגיד לך באותו זמן מזל טוב ואתה תצטרך לענות ו...אל תבקש ממני לשקר כי היא מזהה עליי!"




-------------------------------




"אוקיי, סוף סוף כל התוכנית מגובשת. אפשר להתחיל עם ההורים. כמו שסיכמנו, בלחש שלא ישמעו את השיחה השנייה, ואני שם על השתק מיד אחר כך כשאת עושה את אימא שלך על רמקול ו..."

"הכל טוב אני זוכרת הכל. בסדר גמור!"

שניהם התקשרו יחד.

"הלו, אימא? נולד לנו בן במזל טוב!" אמרו בדואט שקט.

"בן? מזל טוב! מתי זה קרה?" שאלו שתי האימהות באחת.

"מתי זה קרה?" 'כמה זמן באמת עבר עם כל הארגונים והתוכניות למבצע 'שיחות ללא פגיעות'?' חשבו הזוג והסתכלו על צג הפלאפון. "אתמול?!" זעקו בהלם.

"אתמול?" אמרה אימא של חני, "ורק עכשיו התקשרתם? אני לא רוצה לדבר איתכם יותר לעולם!"

"לא מאמינה שעדכנת אותנו רק יום אחרי" אמרה אימא של דודי "אני מוחקת אתכם מאנשי הקשר!"
זה היה פשוט מצחיק!
ומה שאמא של חני אמרה..בכלל משהו
הקטע הוא קטע מגירה כמו שקוראים לזה. אהבתי אותו, אז העליתי. אני מבין שהציבור פחות...

אז הנה קטע חדש שכתבתי. (אני מעלה אותו באשכול הזה כיוון שקבלתי הערה שאולי הוא לא יהיה מספיק מובן בפורום, אז אולי לא שווה לפתוח עליו אשכול חדש...)


2-3 הבי-תה (על קושי המילואימניקים החוזרים לביתם...)

"לכניסת אבא היכון להקשב, הקשב!" הוא נכנס בסערה לביתו.

"מה קורה נשמה, רוצה לשתות משהו דוד?" צצה מאחוריו אשתו.

"סורי, מההרגל..." הוא התנצל.

"מבינה, בכל זאת שלושה חודשים".

"רגע, איפה הילדים?"

"עדיין נסחבים עם ההתלבשות..."

"ילדים? ילדים לכאן! אני פותח שעון! חמש עשרה שניות אתם ליד הדלת!"

"דוד?"

"כן, אני..."

"חחח... זה דווקא חמוד".

"תודה".

"אבא אין לי כח ללכת היום!" צץ הילד מאחוריהם.

"מה זה אין לי כח? רד עכשיו לקרקע, תן לי שלושים!"

"מה?"

"אוי, משה, הכל בסדר! אבא פשוט חזר ממקום שככה מדברים שם, לך להתלבש!"

"אוחחח... לא אחזתי! אז איך עושים שהם יצאו?"

"אתה תזכר אני לא דואגת!"

"אוקיי, יאללה, יש חי"ר?"

"חיל רגלי??"

"מה? אה, אופס... חביתת ירקות רקובים".
ממש מצחיק!
אבל מצד שני עצוב..מההיכרות אישית הם חוזרים חוץ מההתרגלות של הצורת שיח אלא גם טראומות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
שני הקטעים חזקים!!!
הקטע השני ראוי לאשכול בפני עצמו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שני הקטעים חזקים!!!
הקטע השני ראוי לאשכול בפני עצמו!
תודה.
יש קצת קצת קצת דיסוננס בין ילד שאומר "לא אחזתי" לאבא שצועק להימתח להקשב
החיסרון בלא לפרט כל קטע על ידי מי נאמר... המשפט הזה נאמר על ידי האב.
עיין למעלה, עשיתי הגהה על כל הקטע בזכותך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הקטע הוא קטע מגירה כמו שקוראים לזה. אהבתי אותו, אז העליתי. אני מבין שהציבור פחות...
ממש לא!!
קוראים בשקיקה כל מילה
גם אם לא מגיבים באותה דקה!
אני, למשל, רציתי להגיב כבר אתמול
אבל לקח לי זמן לגבש תוכנית מסודרת לתגובה, כולל פתחי מילוט (של עריכה) למקרי חירום...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הוא יודע שהוא שקוף. לא תמיד הוא היה כזה. ליבו נזכר בערגה, רק לפני כמה שנים. נו בן כמה הייתי אז?, 18 17 בערך. מוקף חברים, ידידים, קרובים, או במילים אחרות "אדם חי"... התבגרתי לאיטי. עדיין מחכה. ומאז נהייתי שקוף. בשמחות, בשבתות, בחגים, ובסתם זמנים. לא רואים אותי כנראה... טוב אדון אותם לכף זכות, עסוקים עם החיים שלהם... זה יותר מעניין ממני....

הוא ממשיך וחושב, איך שפעם אהבתי לדבר עם חברים. אבל מאז כל פעם שנפגשים הם רק מדברים על ילדים. טוב אין להם עדיין בחורים בשידוכים. עוד מזל, אם כן גם את זה הייתי צריך כאילו לא לשמוע...

גם לשמחות של משפחה אני כבר לא הולך. בשביל מה, שהחתן יענה לי עם מבט מרחם "אצלכם בשמחות". אני יכול כמעט להיות אבא שלו. ובכלל הדודים שבטוחים שהם "המחזקים הלאומיים". נו, מה איתך? "בקרוב ממש נבוא לרקוד איתך" אתה תראה... נו בטח, כי לא אמרו לי את זה כבר לפני שבע ושמונה שנים.

גם בבית כנסת אני לא דורך. בשבת אני מתפלל בשטיבלאך שנמצאים רחוב ליד. בשביל מה להתפלל שם?. בשביל לראות את המבטים של החברים שלי, מנסים לא להיתקל בי. כדי שהגבאי יעבור לידי וישאל "עוד כמה זמן לשמור לך פתיחה?". או " אנחנו כבר מחכים לשבת עלייה לתורה שלך!!!!!". והשכן לספסל, נו זה שבאמת אכפת לו, יגיד "תשמע אתה צריך להתחיל להתפשר".... "אז לא תקבל דירה שלימה"......

ומאז אני מנסה להיות שקוף...

למה אין אפילו אחד שיכול פשוט להבין אותי וזהו?...
שיתוף - לביקורת לביבות
מעט הפעמים שהזכרתי את בן דודי, אך ב'נסיעה כלה' הזכרתיו באחת,
הלילה אזכירו בעניין אחר.
הרי שהיינו מסובין אצל בית סבי שיחיה לאורך שנים וחשק בשרנו בדבר מה לאכלה, מיד קפץ בן דודי והציע את הצעתו ולא עבר רגע והיינו נתונים אצל הירקן ומשכנו ממנו שק של תפוחי אדמה ואחר כן באנו אצל החנווני ואחזנו ממנו ליטרה אחת או שנים של שמן ונמצאנו מטגנים לביבות,
אין צריך להזכיר שעמדנו בטבורו של חנוכה שאותו היום זמן מאכלי שמן הוא זכר לפך השמן הטהור שנמצא חתום בחותמו של כהן גדול.
הקיצור שמגש ענק של לביבות נישא בידינו אל עבר השולחן הרחב שבראשו ישב סבי שליט"א ה' יאריך ימיו ושנותיו.
גדלו של המגש לו תאם את קומתו, שלביבות רבות כרוכות היו זו בזו עד שנגבהו לגובה, ברם כך לא נטרדנו בזאת, הרי משפחתנו מצוידת ביכולות מופלאות בעניין האכילה,
נתישבנו איפה אצל השולחן שהיה מכוסה במפת תחרה נאה ופנינו אל המגש הנשגב, כמתבקש מההלכה נטל ראשונה סבי שליט"א את הלביבה, אנו שנתחקינו אחריו, החמרנו ונטלנו כפליים, לא עברו רגעים אחדים שכפלנו את מעשינו ושילשנום וכן הלאה בסדר גדל והולך ולא נתרוקן המגש אלא בכל עת נדמה בעינינו כאילו גדל המגש ואיתו הלביבות הנסמכות עליו,
תחילה לא נרתענו כלל, שהרי רגילים אנו בכך, אם שעברו השעות ועודנו אוכלים מן המגש והוא איננו אוכל, אזרנו בנפשנו לערב גורמים חיצוניים,
ראשונה בגורמים היתה הבירה, איננה בירה רגילה היא, אלא בירה לה שוף IPA שיותר מרה היא מן הבירה המכוערת ודרכנו לשתותה לסאונה יבשה כשהיא קפואה כמעט לחלוטין, או אז מתבטלת מרירותה ונזרמת היא בפינו ואין צריך לומר בחיכנו. אותו היום היינו בסלון סבי שיחיה, משמע שאיננו בסאונה וודאי שהבירה לא היתה קפואה כדבעי, בכל זאת נתפתינו לשתותה,
הבירה היתה מרה מתמיד וגופי נרתת ונזדעעזע מחמת המרירות הרבה, אולם כששכך גופי מזעזועו המריר, נתגלתי לראות שגופי נתאפס והרי שוב אני יכול לאכול מן הלביבות הרכות,

לביבות אלו, אין בהם מן סרכי העולם הזה, צורתם אינה סימטרית, מראם אינו מן המשופרים, וטעמם נסוג בין קצוות שרופים לבין אמצעם אשר איננו מבושל מספיק, ועדיין אנו אוכלים אותם, גם אם לא לשם מצווה.

שעה ורעותה חלפו עלינו ועדיין אנו מדשדשים באותו עניין, או אז קם בן דודי היקר ושלף מהיכן ששלף בקבוק אשר תכנו ענברי וטעמו חריף ומלא חדווה, שתינו כוסית או שניים, תודעתינו החלה להתרחב במתינות, ואנו שבנו לאכול מן הלביבות העומדות מול עינינו ונדמה כי נוזפות הם בנו נמרצות על כך שהכנום לחינם חלילה.

העמיק לו הלילה ואני כבר ידעתי שהאוטובוס האחרון חלף לו על פני התחנה הקרובה ואף הרחיק לו נדוד אל עבר עיירת הנופש אשר אני שרוי בה תדיר, ברם לא נטרדתי בכך שהרי ההווה אוחז בי ואני תלוי בבית סבי עם בן דודי ביקר שמרוקן כעת כוסית נוספת אל כוסי, דפנות הבקבוק הבהיקו לאור המנורה לאחר שנתרוקנו לחלוטין ואנו זנחנו בליבנו את מגש הלביבות והחילונו מסיחים בדברי תורה כגון בשאלת הבית יוסף ובספק היכן מדליקין את הנרות בבנין משותף וכן בכל הספקות העומדים בראש מעיינינו בימי החנוכה,

נתאחרה לנו השעה ומגש הלביבות נזנח הוא זה מכבר ואף לסבי שיחיה נתאחרה השעה והרי אנו נדחקים אל מקומנו והלביבות נשארות להם וננזחות במקומם, אבל תוכן הבקבוק עודו בתודעתינו.
אני טלפון ציבורי. גוש מתכת במרכז רחוב רבי עקיבא בבני־ברק של תחילת שנות האלפיים, רק בגרסה אנושית ועדכנית יותר. בין מתן שירות שיחה לילד מוזנח אחד לחברו המיוזע, אני מנסה גם להספיק כמה הספקים אישיים: לגדל ילדים, לפרנס אותם, ולרצות אישה. טוב, לגבי האחרון לא בטוח שזה בכלל אפשרי, אבל ה'מדריך' שלי הזהיר אותי בשעתו שלא להתייאש כדי לא להתגר... ככה זה כשהמדריך שלך הוא גם משורר.

אין בי פתח בפרצופי לתחיבת אסימונים, למרות שלא פעם נשמעתי אומר שנפל לי האסימון. אין לי במצח חריץ לדחיפת טלכארד, אבל בכל שאר הפרמטרים אני ממש טלפון ציבורי. אני לא יודע איזה תו בפנים שלי גורם לאנשים לבקש דווקא ממני שיחה. חצי מטר לפני צועד מתנדב ב"איחוד הצלה" עם חגורה מפלדה ומנוף שנוסע צמוד מחברת "מנופי אבי" לתמוך בעומס הניידים שעל חגורתו, אבל הילדים יעדיפו דווקא את הנייד הבודד והשחוק שלי. תעלומה.

בימי הקורונה ניגש אליי בחור חמוד וביקש שיחה. הוא דיבר כמעט שעתיים. בסוף השיחה בישר לי שמגיע לו מזל טוב: פגישה חמישית ומסכמת, אונליין. כמות הבקטריות שדחף לי לנייד באותה שיחה יכלה להקים מחלקה זיהומית שלמה. לאחר חודשיים במיטה התאוששתי בחסדי שמיים מאותה שיחה, ויצאתי סוף־סוף לרחוב, רק כדי לתת למישהו אחר שיחה.

אבל זו עוד הבעיה הקטנה. מה שבאמת מציק לי זו כפיות הטובה של בני הדור הצעירים. הם מבקשים שיחה, חוטפים את הנייד, מדברים, מתווכחים, רבים, מנתקים בפרצוף, חוזרים לשיחת השלמה והופכים שוב לחברים קרובים. אני עומד בצד, סבלני, מזדקן לי בשקט, ובסוף מקבל את הנייד חזרה בלי "תודה" אפילו. הם טורקים את האפרכסת על הטלפון הציבורי הנייד וממשיכים הלאה, להתקדם בחיים בהתאם למה שהוחלט בשיחת הנצח שזה עתה סיימו.

החלטתי שבמקרה הבא אעיר בעדינות על חוסר ההערכה. זה הגיע מוקדם מהצפוי. הלקוח, ילד שסיים זה עתה חיידר, ביקש להתקשר לאימו. הוא רצה ללכת לביתו של חבר לשחק, והיא לא הסכימה. לא ברור מה דחוף לה להשאיר את ה"אוצר" הזה בבית. הוא השתולל בבכי וצעקות, היא דרשה שיודה על התנהגות לא יפה מאתמול, והוא עמד על כך שלא להודות.

בסוף טרק עליי את השפופרת. ללא תודה כמובן. "למה שלא תודה?" שאלתי בעדינות. "מה אתה מתערב בוויכוח ביני לבין אימא שלי?" התעצבן הילד. "התכוונתי שתודה לי", ניסיתי להסביר, אבל הוא רתח: "איך אתה קשור בכלל לסיפור?"

ואז הבנתי את מקומי כטלפון ציבורי. אני פלטפורמה - שיטת תקשורת בין אנשים. תספק את השירות באדיבות. אל תנסה להשמיע קול. אנשים לא אוהבים חפצים דוממים שפוצים פה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה