קופירייטינג לקחת את זה אישית?

[רחל סרולוביץ]

בימים האחרונים תופסים אותי חיבוטים באשר להכרחיותה של הפניה האישית בכתיבת תכנים שיווקיים.
מה עורר זאת? לקוח שהזמין דף נחיתה, דף מכירה ומיילים שיווקיים וביקש: 'בלי פניה אישית'.
למה? הוא לא אוהב את זה. לא הסגנון, לא הטעם, לא הריח. לא.
עצמתי עיניים וניסיתי לזרום איתו, המקלדת תקתקה אבל גם המסמך הסגור לא סייע לי להיות שלמה עם עצמי.
האם ניתן לוותר על פניה אישית? להניע לפעולה בלעדיה? כמה ארוכה הדרך לליבו של קהל היעד כאשר לא מדברים אליו ישירות?
האם מישהו טועה? שנינו צודקים? יש קו אמצע?
@גוגלית @קופירייטה @לאה בלוי @מיכל ב' ושאר הניקים המוכשרים ששמותיהם לא עולים לי עכשיו,
דברו על זה רגע.

(דוגמאות? בבקשה:
הרשמו עכשיו / תוכל להגיע לאן שתרצה / הקש כאן / זה בידיים שלך / בדיוק מה שאת צריכה/ הכירי את גישת.....)

 

[פוטושופר]

טוב,
זה לא קשור ישירות למה שאת שואלת, אבל אולי ייתן לך כיווני חשיבה שונים
(ואם לא רלוונטי לך, אפשר גם למחוק...)

קרובת משפחה חוצניקית, כעסה על שיחות טלפון מהקופת חולים שהתנהלו בנימה אישית, פניה בשם פרטי, ועוד הקפדה לחזור על השם הפרטי לאורך השיחה...
היא הרגישה חדירה לרשות הפרט, וכעסה על הנימה הזו, "בחו"ל לא פונים אליך בשם פרטי... מקפידים להגיד גברת כהן... אדוני... גברתי..."

אמנם המקרה הזה ארע לפני כבר יותר מעשור, אך ההרגשה הפנימית כנראה נשארת. התחושה של לאפשר "ספייס" לשני, לא להיכנס לתוך המרחב הפרטי בלי רשות...

ואולי הלקוח הוא חוצניק, וגם קהל היעד שלו גם כזה?

 

[מיכל ב']

זה תלוי לדעתי במוצר.
עכשיו סיימתי כתיבת מייל שיווקי ללקוחה שלא הסתדר לה שורות קצרות.
היא אוהבת ארוכות.
אז נתתי לה שתי סקיצות כדי שתבחר, והסברתי לה שהקצרות יותר קריאות כי הן נותנות מרווח נשימה.
ובשורה תחתונה זו הבחירה שלה.

אם ננתח לפי סוגי טיפוסים, אז כל אחד מרגיש אחרת, והשאלה למה קהל היעד שלנו מתחבר.

שיחות טלפון מהקופת חולים שהתנהלו בנימה אישית

צרי באמת לשים לב לזה. כי זו חדירה לפרט. מספיק לומר פעם אחת: מיכל? ואז לשוחח רגיל. להגיד מיכל לאורך כל השיחה כבר חופר, מתקתק מדי, ומדיף ניחוח שיווקי מעצבן.

לגבי פניה אישית, אני חושבת על אופציה שלישית ואוהבת להשתמש בה:
בשל הקורונה, כולנו מרגישים מחנק כלכלי, גם לי יש התלבטות אם להוציא כסף על מוצרים שניתן להסתדר בלעדיהם,
למרות שהם הכרחיים.

כלומר לצרף את עצמי לכולם, ואז זה מעורר הזדהות כי זה לא את או אתה או אתם. זה אנחנו. כולנו באותה סירה.

וגם עם זה להיזהר, כדי שלא יתקוממו: לא נכון. לא כולם חשו מחנק. אני דווקא הרווחתי הרבה יותר בקורונה..

 

[גוגלית]

אני חסידה של פניה אישית. *
לכתוב בלי פניה אישית זה כמו לדבר עם מישהו ולא להסתכל עליו.
ובמשל הזה אפשר למצוא גם את הגבולות...לא 'להתקרב' מדי.
כמו שאמרו מעלי:

לא להיכנס לתוך המרחב הפרטי בלי רשות...

ולא לתת הרגשה שאנחנו יודעים עליו הכל / מכירים אותו יותר טוב ממנו.
למשל-

בדיוק מה שאת צריכה

זה משפט שאפשר לכתוב בכפוף להקדמה סוג - 'אם את...זה בדיוק מה שאת צריכה!'

זה תלוי לדעתי במוצר.

בהחלט.
ומאד תלוי ביחסים הקודמים ביניכם.
אם זה ניוזלטר קבוע למשל, אז יש מקום לפניה יותר אישית.
אם זה מייל שיווקי יחיד / ראשון בסדרה, הפניה תהיה אישית בקטנה, יותר דיסטאנצית.

* אישית (זה הנושא, לא? ; ),
רשימות תפוצה עושות לי בחילות. לי אין רשימה כזו, ואני יוצאת סדרתית מרשימות כאלה.
כשאני רוצה לשלוח ללקוחות שלי מיילים בתזמונים מסויימים, אני...(שבו רגע)
שולחת אחד-אחד, כן ככה, כמו אורז...
כותבת כמה מילים אישיות על בסיס האינטראקציה בינינו, ואז שולחת.
זו לא פניה יענו-אישית. אלא אישית ממש. (ולא, @חויד , אני לא הולכת להיגמל... תשכחי מזה : )

 

[רחל סרולוביץ]

ואולי הלקוח הוא חוצניק, וגם קהל היעד שלו גם כזה?

לא הם לא
בכל מקרה נקודת מבט יפה!

ובשורה תחתונה זו הבחירה שלה.

צודקת. טקטיקה מצוינת

כלומר לצרף את עצמי לכולם, ואז זה מעורר הזדהות כי זה לא את או אתה או אתם. זה אנחנו. כולנו באותה סירה.

יפה!

אני חסידה של פניה אישית

גם אני. באותה קהילה הננו. לכן התקשיתי כשהבהירו לי 'אאוט פניה אישית'.

זה משפט שאפשר לכתוב בכפוף להקדמה סוג - 'אם את...זה בדיוק מה שאת צריכה!'

כמובן. זו דוגמא לנוסח אישי

שולחת אחד-אחד, כן ככה, כמו אורז...
כותבת כמה מילים אישיות על בסיס האינטראקציה בינינו, ואז שולחת.
זו לא פניה יענו-אישית. אלא אישית ממש.

שיטה שיווקית נכונה מאד ועובדת מאד. אכן דורשת השקעה יתירה אבל שווה את זה.
רק בל נסטה מנושא האשכול...

 

[כבשה שחורה]

ניתן לעשות פנייה אישית בגוף שלישי
כלומר אני X ממליצה על Y שהוא...
כך הפנייה היא עקיפה אם הלקוח עצמו אינו מעוניין לפנות אישית
(ואם צורת פנייה זו כן מקובלת עליו...)

 

[בונבוניירה פיקנטית]

אם התוכן חזק אז הוא גובר על פניה אישית.
לפעמים הפניה האישית היא מעושה ומלאכותית.
אם מדברים אל הלב של קהל היעד, 'מוכרים' לו משהו שהוא צריך בצורה מושכת ומדגישים לו כמה משתלם להיות חלק מ... הנימה האישית יכולה גם להיות מיותרת.
אבל על הפניה אף אפעם לא מוותרים, תמיד יש תחליפים. שהם מילים חכמות שמקרבות את הקורא אל התוכן.

 

[א-ירושלמית]

(דוגמאות? בבקשה:
הרשמו עכשיו / תוכל להגיע לאן שתרצה / הקש כאן / זה בידיים שלך / בדיוק מה שאת צריכה/ הכירי את גישת.....)

בעיני, זה כבר מיצה את עצמו.
אם יש מספיק סיבות איכותיות להנעה לפעולה תוך כדי הפוסט עצמו, הקריאה הצעקנית בסופו של דבר עושה רושם של איסתרא בלגינא קיש קיש קריא. כן אפשר לכתוב משהו קריאייטיבי בהפניה לרישום, אבל לא צעקני, לא שתלטני, לא פטרוני, ולא מצווה.

אגב כתיבה, יש כמה טכניקות מעולות שעושות את העבודה בצורה הרבה יותר טובה מאשר פניה לוחצת, אישית ודוחקת לקיר.

 

[נמש =)]

רשימות תפוצה עושות לי בחילות. לי אין רשימה כזו, ואני יוצאת סדרתית מרשימות כאלה.

כמוני כמוך....

 

[בתנופה]

כמוני כמוך....

רף ההצלחה של ניוזלטר עומד על 35-50 אחוזי פתיחה. (כאשר הרשימה ממוקדת יש יותר)
כך שרוב הציבור כמותכם.
ועדיין... יש אחוזים ניכרים שפותחים את הניוזלטר.

ניוזלטר מוצלח הוא ניוזלטר שמספק לכם חומר.
אם זה חדשות בנושאים בהם אתם מתעניינים. או ידיעות שהתחמקו מהרדאר, מבצעים משתלמים.
הוא מצויין גם לשימור לקוחות שמימילא מתעניינים בעסק שלכם.

קהל יעד מרכזי בניוזלטר הוא החסומים. אברכים ומשפחות שכמות המיילים החדשית שהם מקבלים שווה למיילים שלכם בשעה.

ולסיכום, כשאתה מביא חומר טוב, הפנייה האישית מיותרת

 

[הני ר.]

בימים האחרונים תופסים אותי חיבוטים באשר להכרחיותה של הפניה האישית בכתיבת תכנים שיווקיים.
מה עורר זאת? לקוח שהזמין דף נחיתה, דף מכירה ומיילים שיווקיים וביקש: 'בלי פניה אישית'.
למה? הוא לא אוהב את זה. לא הסגנון, לא הטעם, לא הריח. לא.
עצמתי עיניים וניסיתי לזרום איתו, המקלדת תקתקה אבל גם המסמך הסגור לא סייע לי להיות שלמה עם עצמי.
האם ניתן לוותר על פניה אישית? להניע לפעולה בלעדיה? כמה ארוכה הדרך לליבו של קהל היעד כאשר לא מדברים אליו ישירות?
האם מישהו טועה? שנינו צודקים? יש קו אמצע?
@גוגלית @קופירייטה @לאה בלוי @מיכל ב' ושאר הניקים המוכשרים ששמותיהם לא עולים לי עכשיו,
דברו על זה רגע.

(דוגמאות? בבקשה:
הרשמו עכשיו / תוכל להגיע לאן שתרצה / הקש כאן / זה בידיים שלך / בדיוק מה שאת צריכה/ הכירי את גישת.....)

אנשים לא אוהבים שמוכרים להם.
אנשים אוהבים מאד מאד מאד לקנות.
יעידו החנויות והקניונים [הרגילים והוירטואלים]
צריך מיזוג עדין במילים שיתן לי לקנות בלי שימכרו לי כלום.