שיר מַשָּׂא בַּעְרָב

[דיונון]

קֹר לֵילוֹת הֲמִדְבָּר
וְיָמָיו הַחַמִּים
שְׁקִיעוֹת וּזְרִיחוֹת
מַנְגִּינָה וְרוּחוֹת
מְסַפְּרִים אֶת קוֹרוֹת הַיָּמִים

בִּנְעוּרֵי הַפֶּרֶא,
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בַּשָּׁרָב
וְהַשֶּׁמֶשׁ צָרַב
וְהַמָּוֶת קָרַב.
בֶּן הָאָמָה
הִבִּיט בִּדְמָמָה
בְּאִמּוֹ הַנּוֹטֶשֶׁת
כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת
לְבַל תִּרְאֶה קִצּוֹ בַּצָּמָא

וְהָאֱלֹקִים שָׁמַע...

לֵילוֹת הֲמִדְבָּר
כְּיָמָיו הַחַמִּים
וּבַגַּיא פְּעִיּוֹת
אֵילֵי קֵידָר וּנְבָיוֹת
מְסַלְסְלִים שִׁיר רַחֲמִים

וּבְגָלוּת הַחֵיל,
וַיֵּלְכוּ בְּלֹא כֹּחַ
שָׁפוֹף וְשָׁחוֹחַ
שְׁבִי וּמַלְקוֹחַ.
וּבְנֵי דְּדָנִים
מֵי זֵדוֹנִים
וְהַכְּאֵב הַצּוֹרֵחַ
עֵת בָּא בָּם הָרוּחַ
בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה נִדּוֹנִים

לְקֵל נְקָמוֹת הַדִּינִים...

חוֹלוֹת הֲמִדְבָּר
חוֹלוֹת אֲדֻמִּים
אֶרֶץ הוֹי אֶרֶץ
פָּרַץ בָּךְ הַפֶּרֶץ
אַל תְּכַסִּי הַדָּמִים

 

[קופי 100]

שיר עמוק וקולח גם יחד.
אשוב ואשנה בלנ

 

[גוגלית]

שיר שהוא יצירה. כתיבה מדהימה.

בִּנְעוּרֵי הַפֶּרֶא,
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בַּשָּׁרָב
וְהַשֶּׁמֶשׁ צָרַב
וְהַמָּוֶת קָרַב.
בֶּן הָאָמָה
הִבִּיט בִּדְמָמָה
בְּאִמּוֹ הַנּוֹטֶשֶׁת
כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת
לְבַל תִּרְאֶה קִצּוֹ בַּצָּמָא

קראתי את הקטע הזה מספר פעמים, התיאור מצמרר כל כך.
עכשיו אני בקונפליקט: מותר לרחם עליו?

עריכה: לא מרחמת.
קראתי גם את הקטע שאחריו מספר פעמים.

 

[דיונון]

"וישמע אלקים את קול הנער וגו' באשר הוא שם" (בראשית כא יז)
"באשר הוא שם" - לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים - רבש"ע, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר? והוא משיבם - עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו צדיק. אמר להם - לפי מעשיו של עכשיו אני דנו. וזה באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא - כשהגלם נבוכדנצר שנאמר (ישעיהו כא) "משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו'" כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשבאים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו שנאמר (שם כה) אורחות דודנים אל תקרי דודנים אלא דודים. ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו הרוח נכנס בגופו ומת. (רש"י)

"משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים. לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד" (ישעיהו כא יג-יד)
"משא בערב" - על ערביים.
"ביער בערב תלינו" - ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי והיו מבקשים לשבאים שלהם להוליכם דרך עליכם, לפי שאתם בני דודיהם אולי תרחמו עליהם. ואתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת שיירות.
"אורחות דדנים" - בני דודכן.
"לקראת צמא" - דרך להביא מים, ואתם יושבי ארץ תימא לא עשיתם כן, אלא בלחמו קדמו נודד - הביאו להם מיני מאכלים מלוחים ונודות נפוחים מלאי רוח, והיה אוכל ומבקש לשתות ונותן פי הנוד לתוך פיו והרוח נכנס במעיו והוא מת. ד"א - לקראת צמא התיו מים, לא כן עשיתי לאביכם כשהיה צמא גליתי לו באר מים. (רש"י ישעיהו כא יג-יד)

יש לציין שבמדרש איכה (ב ד) מובא קצת אחרת.

 

[דיונון]

כמוזכר לעיל, שיר זה נכתב על פי המדרש המחדד את אכזריות בני ישמעאל מול החסד שנעשה עם ישמעאל סבא.
אין הרבה מה לפרש כאן, אבל בכל זאת...

ספוילר: גילוי נאות

אציין שלשיר זה (לפחות לפזמון) יש מנגינה, ולזיופי זמזומה הוא נכתב. כמו כן, מילות הפזמון נכתבו על בסיס השיר המקורי. שם השיר: לילות ערב (אלאדין)

קֹר לֵילוֹת הֲמִדְבָּר
וְיָמָיו הַחַמִּים
שְׁקִיעוֹת וּזְרִיחוֹת
מַנְגִּינָה וְרוּחוֹת
מְסַפְּרִים אֶת קוֹרוֹת הַיָּמִים

בִּנְעוּרֵי הַפֶּרֶא, - נאמר על ישמעאל 'והוא יהיה פרא אדם' (בראשית טז יב).
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בַּשָּׁרָב - על פי הפסוק 'ותלך ותתע במדבר באר שבע' (בראשית כא יד)
וְהַשֶּׁמֶשׁ צָרַב
וְהַמָּוֶת קָרַב.
בֶּן הָאָמָה - כינוי לישמעאל בן הגר שפחת שרה. ביטוי זה מופיע בפיוטים שונים.
הִבִּיט בִּדְמָמָה
בְּאִמּוֹ הַנּוֹטֶשֶׁת
כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת
לְבַל תִּרְאֶה קִצּוֹ בַּצָּמָא - על פי הפסוקים המתארים הגר הנוטשת את ישמעאל 'ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד'

וְהָאֱלֹקִים שָׁמַע... - 'וישמע אלקים את קול הנער' (בראשית כא יז)

בית זה מספר שעצם הקיום המוכר לנו של חיי קדר ונביות (בני ישמעאל) וכל שגרת חייהם מעיד על גילוי הרחמים שעשה הקב"ה עם ישמעאל.

לֵילוֹת הֲמִדְבָּר
כְּיָמָיו הַחַמִּים
וּבַגַּיא פְּעִיּוֹת
אֵילֵי קֵידָר וּנְבָיוֹת - על פי הפסוק 'כל צאן קדר יקבצו לך, אילי נביות ישרתונך' (ישעיהו ס ז)
מְסַלְסְלִים שִׁיר רַחֲמִים

כאן עוב רהשיר לחלקו השני - גלות ישראל ותלאותיהם ובפרט מעשה הזוועה של הערביים.

וּבְגָלוּת הַחֵיל, - שאול מהפסוק בעובדיה (א כ) 'וגלות החיל הזה'. ועיין במצודות שם.
וַיֵּלְכוּ בְּלֹא כֹּחַ - איכה א ו
שָׁפוֹף וְשָׁחוֹחַ
שְׁבִי וּמַלְקוֹחַ. - שבויים. (וראה מלבי"ם במדבר לא יא)
וּבְנֵי דְּדָנִים - דדן הוא מבני ישמעאל. ועל הפסוק בישעיהו (כא יג) 'ארחות דדנים' נסוב המדרש והשיר.
מֵי זֵדוֹנִים - על פי הפסוק 'המים הזדונים' (תהלים קכד ה). כלומר צרות קשות ורעות. בהקשר הסיפור המתואר יש כאן רמיזה ל'מים' שלא היו מים אלא אויר.
וְהַכְּאֵב הַצּוֹרֵחַ
עֵת בָּא בָּם הָרוּחַ - כלומר, כשנכנס האויר שבנודות המים למעיהם והמיתם בייסורים. השאלה
בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה נִדּוֹנִים

לְקֵל נְקָמוֹת הַדִּינִים... על פי הפסוק 'קל נקמות ה' קל נקמות הופיע, הנשא שופט הארץ השב גמול על גויים' (תהלים).

חוֹלוֹת הֲמִדְבָּר
חוֹלוֹת אֲדֻמִּים
אֶרֶץ הוֹי אֶרֶץ
פָּרַץ בָּךְ הַפֶּרֶץ - על מות עוזה נכתב בפסוק 'פרץ ה' פרץ בעזה' (שמואל ב ו).
אַל תְּכַסִּי הַדָּמִים - על פי הפסוק 'ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי' (איוב טז יח).

 

[מנוחה כהן]

וואו.
תודה!

 

[RACHELIZ]

אין לי מילים

 

[כנפיים]

מיוחד מאד מאד

 

[Angular]

וואו, מדהים!
קראתי כמה פעמים ויכולה שוב.

 

[הפצחן]

עבודת המחקר הרב משמעית הזאת אומרת הרבה על יכולותיך כסופר.
כל שבוע כזאת פצצה.