עזרה מאיזה גיל מלמדים ילדים לוותר?

[יום שישי]

זה הולך בד"כ שמבקשים מהגדולים לוותר לקטן ואז מגיע הזמן ללמד את הקטן לוותר- באיזה גיל אפשר לדרוש ממנו להבין ולוותר?

 

[מילולית]

מהגיל שהוא מתחיל להבין הוראות פשוטות.
כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
את מתכוונת לנתינה? או לויתור? כי יש הבדל...

 

[חדוי פלבני]

ילד בן שנתיים (ואפילו לפני...) מבין טוב מאוד את המשמעות של ויתור.
לא קשור לגדולים... מה עשית אצל הבכור? גם הוא צריך ללמוד מתי שהוא לא?
כשיש גדולים זה מקל את העבודה אבל לא בהכרח הסדר...

 

[ורסצ'ה]

שנתיים ,שנתיים וחצי מהרגע שהוא מבין...

 

[mirih]

לדעתי זה אינדוודואלי לאותו סיפור.
מגיל שנה תינוק יכול להבין (כמובן ברמה שלו).
יש דברים ששייכים לגדול.

 

[יום שישי]

ויתור במשחקים או בממתקים, בעצם כמו שכתבת נתינה.
הוא מבין שיש דברים ששיכים לגדול, אבל הגדולים מעצמם עד עכשיו ויתרו ואהבו ופתאום הוא גדל ומתחיל לקחת בכח ולהם אולי כבר נגמרה הסבלנות ואז הם פחות מותרים וכאן מתחילה הבעיה.

 

[חדוי פלבני]

ויתור במשחקים או בממתקים, בעצם כמו שכתבת נתינה.
הוא מבין שיש דברים ששיכים לגדול, אבל הגדולים מעצמם עד עכשיו ויתרו ואהבו ופתאום הוא גדל ומתחיל לקחת בכח ולהם אולי כבר נגמרה הסבלנות ואז הם פחות מותרים וכאן מתחילה הבעיה.

אני מוחאת כפיים ואומרת כל הכבוד לפני שהוא מוותר- נותן ואז זה ממריץ....
אבל כמובן לא לחייב.

 

[מרחבית]

לוותר ולהיות מוכרח לתת - הם שני הפכים.
כל מהות הוויתור זה שאדם נותן מרצונו.
אי אפשר לחנך לוויתור על-ידי שמאלצים לתת.

מאוד חשוב ללמד ילד, שלא לוקחים דבר של אח בכוח או בלי רשות. זה לא פחות חשוב מללמד לוותר.
במקביל, מלמדים את הגדול כמה טוב ויפה לוותר, ו'תראה איך הוא שמח! בזכותך!'
כשעומדים על כך שלא ייקחו דבר שלו בלי רשות, רואים פלאים איך הוא פתאום מוכן לוותר הרבה יותר. וזה די מובן. אם מותר לו לא לתת, יהיו פעמים שהוא ייתן. ומחמאות אחרי שהוא נותן - יגרמו לנתינות נוספות.

ילד (וגם מבוגר) שמכבדים את זכותו ובעלותו על חפציו שלו - מוכן הרבה יותר לוותר עליהם ולהעניק משלו.
ילד (וגם מבוגר) שצריך להיאבק על זכותו ועל חפציו, לא ייתן מרצונו.

 

[אמיליה]

בד"כ שמבקשים מהגדולים לוותר לקטן

רציתי להעיר על הנקודה הזאת- בהרצאות של הרב יעקובזון הוא אומר שצריך ללמד את הקטן לוותר לגדול. הוא מסביר מאד יפה גם למה.
מעדיפה לא להסביר בשמו, אלא ממליצה לכם לשמוע בעצמכם.
מאז ששמעתי את זה , הפכתי את הכללים הברורים של הגדול מוותר לקטן. (כמעט, לא תמיד זה מצליח...)

 

[ששונית]

ילד לומד לוותר ממתי שההורים שלו למדו לעשות את זה.
יש הורים שאופן ההתנהלות שלהם גורם לילדים להיות רכושנים וקמצנים, ויש כאלו שמזינים את הילדים ויתור מרגע הולדתם.
ולפני שאחטוף על הראש אסייג ואומר שקיצוניות אף פעם לא הוכיחה את עצמה.

 

[יום שישי]

רציתי להעיר על הנקודה הזאת- בהרצאות של הרב יעקובזון הוא אומר שצריך ללמד את הקטן לוותר לגדול. הוא מסביר מאד יפה גם למה.
מעדיפה לא להסביר בשמו, אלא ממליצה לכם לשמוע בעצמכם.
מאז ששמעתי את זה , הפכתי את הכללים הברורים של הגדול מוותר לקטן. (כמעט, לא תמיד זה מצליח...)

יש לך קישור להרצאה ספציפית?

 

[יום שישי]

ילד לומד לוותר ממתי שההורים שלו למדו לעשות את זה.
יש הורים שאופן ההתנהלות שלהם גורם לילדים להיות רכושנים וקמצנים, ויש כאלו שמזינים את הילדים ויתור מרגע הולדתם.
ולפני שאחטוף על הראש אסייג ואומר שקיצוניות אף פעם לא הוכיחה את עצמה.

לא דיברתי על ויתור, הרי אמרתי שהגדולים כן מוותרים. אבל מטבעו ילד קטן (יותר נכון תינוק גדול) יותר קשה לו לוותר, הוא פחות מבין את המשמעות של הויתור.
נגיד הוא קיבל ממתק בגן ואני מבקשת ממנו עדש אחד הוא ישר מכניס הכל לפה...
ניסיתי לתת לו להיות המחלק ממתקים וככה ילמד לוותר, אבל הוא לא מחלק בצורה הוגנת והגדולים מתעצבנים...

 

[אהובה ו]

המושג ויתור קצת קשה להבנה. בהתחלה אני משתמשת במילים אחרות ״עכשיו תורו״ לדוגמה
ומעודדת על ידי מעשים ״איזה יוםי נתת למוישי לשחק במשחק״

אחר כך אפשר להתחיל להישתמש במילה ״ויתור״ כהמושג עצמו כבר מתחיל להיות חלק מהיומיום

 

[ששונית]

בספר הרוח שגברה על הדרקון יש סיפור מטלטל על אמא שהשיגה תפוח. היא נתנה לילד שני חצאים וביקשה אחד לעצמה.
למחרת היא נתנה לו את החצי מאתמול וביקשה חצי לעצמה....
אין לימוד גדול יותר מזה.

 

[אמיליה]

בספר הרוח שגברה על הדרקון יש סיפור מטלטל על אמא שהשיגה תפוח. היא נתנה לילד שני חצאים וביקשה אחד לעצמה.
למחרת היא נתנה לו את החצי מאתמול וביקשה חצי לעצמה....
אין לימוד גדול יותר מזה.

יש לזה המשך מרגש עוד יותר (ככה שמעתי, לא קראתי- יכול להיות שמדובר על סיפור אחר הדומה לזה)
הילד החזיק בידו את שני הרבעים של התפוח , הסתכל עליהם והסתכל על האמא, ואז נגס ביס מכל אחד בכל רבע והביא לאמא רבע נגוס.
תחושת אכזבה עמוקה הציפה את האמא, היתה לה תחושה שהיא הנחילה לבנה את ערך הוויתור והדאגה לזולת והנה, הילד שלה נוגס מכל תפוח , כ"כ קשה לו לוותר לה..
ואז, היא התאפקה ולא שפטה אותו, אלא נתנה לו להסביר את עצמו ושאלה אותו- ילדי, למה עשית את זה?

והוא ענה, נגסתי בהם כי רציתי לבדוק מי מהם התפוח הטעים ביותר שאוכל לתת לך....

עוד לימוד מדהים שלנו האמהות כלפי הילדים, כמה ההתנהגות שלנו בונה אותם ,וכמה דוגמא אישית משפיעה עליהם...

 

[מרחבית]

גיד הוא קיבל ממתק בגן ואני מבקשת ממנו עדש אחד הוא ישר מכניס הכל לפה...
ניסיתי לתת לו להיות המחלק ממתקים וככה ילמד לוותר, אבל הוא לא מחלק בצורה הוגנת והגדולים מתעצבנים...

זה שני מקרים שונים. במקרה הראשון זה שלו. נחמד אם הוא יוותר, אבל הוא לא חייב.
במקרה השני - הממתקים לא שלו. הוא רק אמור לחלק אותם. והוא אמור לעשות זאת בצורה הוגנת.
הוא כנראה מידי קטן בשביל להבחין ולהבין את המושגים האלה. ולא הייתי נותנת לו לחלק.

לגבי הגדולים כן הייתי עושה איתם את ההבחנה - כאן (בחלוקה) הוא צריך לתת לכם בצורה הוגנת. ואם הוא מידי קטן בשביל להבין מה זה בכלל - אז מישהו גדול יחלק.
ולגבי ממתקיו שלו - להסביר לגדולים שזה שלו, ואי אפשר להכריח לוותר. הוא יגדל קצת וילמד לוותר. הוא יראה דוגמא אישית מכם הגדולים, וכשהוא כן ייותר - נודה ונחמיא לו, כדי שיבין כמה זה חשוב.

אותו הדבר במשחקים. אם זה משחק שלו, והוא מסרב לוותר, להסביר לגדולים, שזה שלו. אי אפשר ולא נכון להכריח אותו לתת. וכשהוא יגדל, הוא ודאי יסכים לוותר יותר.
באשר למשחקים של הגדולים - לא קשור לוויתור של הקטן. זה שלהם. אם הם מוותרים - מה טוב. אם לא - הייתי לוקחת את הקטן, ומאפשרת להם לשחק.

כל המושג של נתינה וויתור עומד קודם כל על ההבנה של שייכות של חפצים למישהו.

 

[סמינר דוד]

ואני לא מתחברת לחינוך לוויתור.

אני חושבת שצריך ללמד ילד להבין את המצב שהוא נמצא בו, מתי מגיע לגדול, כי הוא גדול, ומתי מגיע לקטן כי הוא קטן. או כי יש סיבה אחרת, כמו בעיה/מחלה...

השיח וההבנה, בונים אצל הילד אחריות לעצמו ולסביבתו. וגם ילד קטנטן מבין.