מאיירים עונים על שאלות - ינואר 2012

  • הוסף לסימניות
  • #1
שאלנו ארבעה מאיירים חמש שאלות זהות לגבי תהליך העבודה ועתיד המקצוע.
הנה מה שהיה להם להגיד:

1. מה יגרום לך להרים את העיפרון ולהתחיל לצייר?
2. מהם מקורות ההשראה שלך?
3. החל מתיאור מדויק של מציאות וכלה ביצירת עולם דמיוני וחדש - עם איזה תפקיד הכי תזדהה?
4. ספר על פרויקט מעניין בו לקחת חלק לאחרונה.
5. כעת, כשתחום האיור מוצא עצמו בשדות חדשים, איפה תרצה לראות את עצמך בעתיד?


שי ודל (38), בוגר הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון ומאייר.


1. מה יגרום לך להרים את העיפרון ולהתחיל לצייר?
מילדות הצורך לצייר מלווה אותי, אין דבר שמעורר אותי יותר מדף ריק ועד היום אני מוצא את עצמי רושם בכל הזדמנות אפשרית.

2. מהם מקורות ההשראה שלך?
יש לי משיכה עזה לאסטטיקה של מכונות, ליופי הלא מתוכנן האגבי של מנגנונים מכאניים הנגזר משימושיות, לפרטים, למורכבות.

3. החל מתיאור מדויק של מציאות וכלה ביצירת עולם דמיוני וחדש - עם איזה תפקיד הכי תזדהה?
גם התיאור הנאמן ביותר של המציאות משלב הרבה השלמות של האמן, בתוך הרווח הזה מצוי הביטוי האישי והאופי שמייחד אותו. מצד שני- אין עולם דמיוני שנברא במוחו של יוצר שלא בנוי מפיסות של מציאות קודמת וחוויות אישיות. בסופו של דבר, תהליך היצירה שלי יכול להתחיל מכל אחד מהקטבים הללו ותמיד יסתיים במקום לא צפוי. אחת ההנאות הגדולות היא לראות כיצד אלמנטים שמקובצים יחד מקבלים משמעות חדשה לחלוטין ושונה אף מהמתוכנן. הרבה עבודות שלי החלו ברישום סתמי של אובייקט שהיה מונח לפני והסתיימו, מספר רב של שעות אחר כך, כעולם מסובך וחסר הגיון שכלל לא ברור מהיכן נבע.

4. ספר על פרויקט מעניין בו לקחת חלק לאחרונה.
רוב עבודתי המסחרית היא בתחום עולם הפרסום. לפני מספר חודשים נשכרתי לאייר מודעה לדה-מרקר המתמקדת בשלט רחוב בצומת תל אביבי טיפוסי. תהליך העבודה היה מהיר וכלל מעט מאד סקיצות, מצאתי שהמשיכה שלי וגעגועי לבניינים המתקלפים, לצינורות החשופים ולמזגנים התלויים המאפיינים את העיר עזרה לי ליצור רחוב אקראי אך מייצג, מאויר בסגנון קווי ומשורטט שנראה כאילו יצא מתוך דפי אחד מהסקצ'בוקים הרבים שחיסלתי בתקופת מגורי בתל אביב. התוצאה הייתה הרבה יותר אישית מבדרך כלל, ויוצאת דופן גם בסגנונה ביחס לרוב עבודותיי בתחום.

5. כעת, כשתחום האיור מוצא עצמו בשדות חדשים, איפה תרצה לראות את עצמך בעתיד?
ככל שהזמן עובר, אני מוצא שאחוזים הולכים וגדלים מעבודתי מבוצעים ללא מעורבות של נייר אמיתי ועפרון או דיו. קיימת אצלי התנגדות מסוימת למגמה הזאת, למרות שככל שהתכנה והתכנות מתקדמים, הייצוג הדיגיטלי מדמה בצורה מציאותית יותר את האנלוגי ובמקביל, מייצר סגנונות חדשים הנובעים ממנו.


אורית ברגמן, בוגרת בהצטיינות של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עובדת כמאיירת עצמאית, כותבת ומאיירת ספרי ילדים, כותבת לתיאטרון ויוצרת תפאורות להצגות. ברגמן גם מרצה לאיור ועיצוב בבצלאל.


1. מה יגרום לך להרים את העיפרון ולהתחיל לצייר?
טלפון מהעיתון או דד ליין קרוב, זאת התשובה הראשונה... אבל אני הכי אוהבת לעבוד על רעיונות שלי, ולעשות פרויקטים ארוכים. בשביל זה צריך משמעת ולכן אני עובדת כמו פקידה, משמונה בבוקר ועד שהילדים חוזרים. השעה שמונה היא הסיבה שאני מרימה את העיפרון כל בוקר.

2. מהם מקורות ההשראה שלך?
מאיירים אחרים כמו ברכט וונדרבורג מאירה קלמן ושרה פנילי, ספרי ילדים שאני אוהבת כמו משפחת המומינים, סרטים, אנשים, דברים שהילדים שלי אומרים לי, מקומות חדשים, מקומות ישנים במזג אוויר אחר... בקיצור החיים.

3. החל מתיאור מדויק של מציאות וכלה ביצירת עולם דמיוני וחדש - עם איזו משימה הכי תזדהי?
הפרויקטים שאני הכי אוהבת הם אלו שבהם המאייר בורא עולם חדש, שלם. לכן אני משתדלת להיות מעורבת בכמה שיותר אספקטים של היצירה. אני יכולה לעשות את זה כשאני כותבת את ספרי הילדים שאני מאיירת, או כשאני עובדת לתיאטרון, שם אני יכולה לכתוב את המחזה וגם לעצב את התפאורה, כמו במקרה של ההצגה 'מה קורה עם שבתאי' הרצה בתיאטרון קליפה.

4. ספר על פרויקט מעניין בו לקחת חלק לאחרונה.
לאחרונה עבדתי עם האקדמיה ללשון על מילון של 100 מונחים, לכבוד 100 שנה לאקדמיה. המילון יצא בקרוב ויחולק חינם כשרות לציבור בפארקים הלאומיים. יחד עם צילה חיון שהזמינה את העבודה ומיכל שפירא שעיצבה, החלטנו על סגנון מאופק מבחינה צבעונית, המזכיר טכניקות איור ישנות של חיתוך עץ או תחריט עם תוספת עכשווית. רצינו שהאיורים לא יהיו איורי מילון קלאסיים אלא יכילו משהו מעבר לתיאור המונח. זה לא היה פשוט- מילים כמו 'עיור', או 'גלגינוע' (קורקינט) או 'משמריות' הן לא נושא מובן מאליו לאיור.

5. כעת, כשתחום האיור מוצא עצמו בשדות חדשים, איפה תרצי לראות את עצמך בעתיד?
אני מקווה להמשיך לכתוב ולאייר את הספרים שלי ולהמשיך לעבוד לתיאטרון. באופן כללי כל מה שמשלב כמה דיסציפלינות מעניין אותי- איור וכתיבה, איור ותלת מימד כמו בתפאורות או בתערוכות.
תחום אחר שמעניין אותי מאוד הוא הספרים הדיגיטליים. לפני שנים עבדתי בתחום ההייטק ואני מרגישה שעכשיו אוכל לשלב את שתי הקרירות השונות שלי ליצירה אחת.


מתן קידרוני (29), מתגורר בתל אביב, בוגר המרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ''ו חיפה, במחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור ואנימציה. כיום עובד כמעצב אינטראקטיב בחברת INHOUSE אשר בונה משחקים ואפליקציות. נהנה מאוד מהשילוב הזה שבין עיצוב לאיור, תכנות וחשיבה קונספטואלית-חווייתית על מוצר שבסופו של דבר משרת מטרה אך צריך להיות גם מהנה, אסתטי, ברור ומושך את העין.


1. מה יגרום לך להרים את העיפרון ולהתחיל לצייר?
אני מצייר ומקשקש ללא הבחנה, מאז שאני זוכר את עצמי, כך שאני לא מכיר דרך אחרת או סיבה מיוחדת. אין דבר יותר מפחיד, מאתגר ומרגש בו-זמנית מלהסתכל על דף נייר לבן, שרק מחכה שיעניקו משמעות לחייו הריקים.

2. מהם מקורות ההשראה שלך?
עם הזמן אני מבין שכמעט כל דבר - הרחוב, אנשים, סיפורים, מוסיקה - החיים... השראה היא לא תמיד כזו שנוחתת עלייך בלי שום הכנה, אלא היא מופיעה אחרי התכווננות והשקעה. לעיתים אני אתחיל בלסדר את שולחן העבודה שלי- מה שעוזר גם בסידור המחשבות והרעיונות.

3. החל מתיאור מדויק של מציאות וכלה ביצירת עולם דמיוני וחדש - עם איזה תפקיד הכי תזדהה?
בשבילי הכל זה בלספר את הסיפור - בין אם הוא אמיתי או דמיוני. אני אישית תמיד נמשכתי יותר למקום האישי, פנימי, לא מציאותי אך גם לא תלוש לגמרי, משהו על קו התפר בין חלום למציאות וזו התחושה שאני אוהב להעביר באיורים שלי.
אין כמו ההרגשה בלהמציא עולם עם חוקים ודמויות שהם רק שלך ולהצליח לרגש או להצחיק.

4. ספר על פרויקט מעניין בו לקחת חלק לאחרונה.
כרגע אני עובד על סרטון אנימציה קצר, שמטרתו היא להסביר שירות אינטרנטי מסוים. אני לא כל כך יכול לספר מה קורה בו אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה.
אנימציה היא כלי מעולה, שמאפשר לך לעשות כמעט הכל- היכולת הזו לתת חיים למשהו שאיירת מרגשת אותי כל פעם מחדש. זו באמת העבודה הכי טובה בעולם.

5. כעת, כשתחום האיור מוצא עצמו בשדות חדשים, איפה תרצה לראות את עצמך בעתיד?
איור ואנימציה בהחלט כבר נמצאים בכמעט כל תחום, ומתבלטים בו באופן ברור, אך לא מספיק.
היום, כשהרוב הוא דיגיטלי ומעוצב, נראה לי חשוב שהמעצב/מאייר ייתן את הצד האישי, האנושי יותר, ופחות ממוחשב ומהודק. כולי תקווה שתחום האיור והאנימציה יתרחב ויגיע לכל מקום, עם נוכחות חזקה בטלוויזיה, בקולנוע, בתרבות ובחיי היומיום שלנו ויקבל את המעמד שמגיע לו.
באופן אישי, השאיפה היא להמשיך לעסוק בעיצוב, איור ואנימציה וכל מה שביניהם, להמשיך להתפתח ולהשתתף בכמה שיותר פרויקטים מעניינים, ושלא אפסיק ללמוד לעולם.


ערן מנדל (32), בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עוסק באיור ובעיצוב דמויות עבור משרדי פרסום ומיתוג, חברות אינטרנט, טלוויזיה,עיתונים ומגזינים. האיורים ועיצובי הדמויות שלי מושפעים מהרקע שלי באנימציה, בדגש שהם שמים על האפיון והמשחק של הדמויות, ועל תחושה של דינמיות.


1. מה יגרום לך להרים את העיפרון ולהתחיל לצייר?
מי שגרמו לי להרים את העיפרון בפעם הראשונה היו הדינוזאורים. אלה היו הציורים הראשונים שלי שניתן היה לראות בהם משהו מעבר לציור שגרתי של ילדים. היום, לשמחתי, אני מרים את הוואקום לפרנסתי, ושואב מזה סיפוק רב.

2. מהם מקורות ההשראה שלך?
דינוזאורים, רובוטריקים, הסימפסונס, סאות'פארק, פאבלו לובטו ,לי הסלר ,כריס וויר, דייויד בואי, לגו, משחקי מחשב ישנים ועוד...

3. החל מתיאור מדויק של מציאות וכלה ביצירת עולם דמיוני וחדש - עם איזה תפקיד הכי תזדהה?
מנסיוני, גם עולם דמיוני יכול לתאר במדויק את המהות של המציאות. בסגנון שלי יש יסודות קומיים והומוריסטיים, ואם יש אפשרות להכניס לאיור חוצן או מפלצת אני אקפוץ על המציאה. כאשר מזמינים ממני איור או דמויות, אני מנסה להבין מה הרעיון המרכזי שרוצים להעביר ולפי זה אני יודע מה המקום הנכון על הציר שבין ריאליזם לדמיון, בין סגנון חדשני לקלאסי.

4. ספר על פרויקט מעניין בו לקחת חלק לאחרונה.
אני מוצא עניין בכל פרויקט בו אני מעורב. לדוגמא, אני מאייר באופן קבוע את הטור "חוזר עם תשובה" של בלדד השוחי במוסף כלכליסט. זהו מדור של שאלות ותשובות בתחומי ידע שונים, המוגש באופן קליל ונגיש. בכל שבוע אני זוכה להתפרע עם האילוסטרציה לשאלה, שעשויה לעתים להיות יבשה לכאורה, ולהציג אותה באור משעשע. אני נהנה לקרוא את השאלות והתשובות, וגם נהנה לתרום מעט משלי לפופולאריות של הטור.

5. כעת, כשתחום האיור מוצא עצמו בשדות חדשים, איפה תרצה לראות את עצמך בעתיד?
אני חושב שמבחינה טכנולוגית העתיד כבר כאן, במובנים רבים. יש לי ניסיון באנימציה ובעיצוב דמויות עבור פרויקטים מתקדמים כגון משחקי מחשב, סדרות אנימציה ואיורים אינטראקטיביים. אני מאמין שבעתיד, האפליקציות, למשל, יתפסו מקום נרחב יותר בעשייה שלי. עם זאת, אני נהנה מאוד גם מאיורי עיתונות מסורתיים, ואשמח להמשיך ליצור אותם עבור כל מדיום שבאמצעותו אנשים יצרכו חדשות.

http://www.archijob.co.il/aj-newsletter/nl_201201_03kzarim.asp
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

כשהגבולות מיטשטשים

כשחבקנו את הבכור, הייתי צעיר ונאיבי מכדי להבין את גודל האחריות שנפלה על כתפיי הצרות. הטייטל החדש שקיבלתי, נראה אז טבעי ופשוט. המשך ישיר של החיים עצמם.

זוכר את עצמי, באותם ימים ראשונים, מביט בעריסה הקטנה בעיניים נוצצות, ומבטיח לעצמי חרישית: 'אני אהיה האבא הכי טוב בעולם. נקודה'. 'גם כשהעייפות תכריע', אמרתי לה אז, בביטחון של מי שטרם טעם טעמו של לילה לבן אמיתי, 'אני לא מתכוון לתת לשגרה לשחוק אותנו. הילדים תמיד יהיו במקום הראשון. חד משמעית'. גם היא הנהנה אז בהסכמה, וחיוך עייף אך מאושר על שפתיה.

יצאנו לדרך, בטוחים שנצליח דווקא היכן שרבים וטובים לפנינו כשלו...

היום, כעשור שנים קדימה, ההחלטה הזו עומדת למבחן יום יום, שעה שעה. היא פוגשת אותי כשאני רץ בבוקר להספיק לשלוח את הזאטוטים לגנים, דוחף את העגלה ביד ימין, מחזיק את הקטנה ביד שמאל, מוודא שהשלישי תופס בעגלה... בעוד הם, רעננים וערניים להפליא, רק מנסים להדביק אותי אל הקצב... לֵך תסביר להם, שאני לא מסוגל לשמוע עכשיו על מסיבת יומולדת שתהיה היום, אין לי זמן לשמוע על הפתק שאמא הכניסה לתיק האוכל, ובכלל לא מעניין אותי לשמוע מי הולכת להיות 'אמא של שבת'... עכשיו אני רק רוצה לעבור את הכביש בבטחה, להספיק את האוטובוס, לראות אותם נכנסים אל הגן, וסוף סוף... להתחיל את היום.

ההחלטה הזו, אינה מרפה ומעמתת אותי שוב כשאני חוטף ביקור קצרצר בבית בשעות הצהריים, כשחצי מהראש עדיין מונח בלימוד, וחציו השני, להבדיל, מונח במשימות ודאגות של מנהל משק בית. כשכולם יחד, כמו במקהלה, מבקשים את תשומת לבי, נאבקים על שאריות הג'יגה שעדיין נותרו פנויות ביכרתי מוחי, זה בכֹה וזו בכֹה. זה במה שסיפר היום הרבי בחיידר, זו בבובת המשחק החדשה, זה ביצירת הקשקוש הנדירה, וזו בנשכן המנגן שנגמרה לו הבטרייה...

גם בערב, היא ממתינה לי. ההחלטה הנושנה. אז היא כבר עומדת ממש מעבר לדלת הבית, בדמות ילקוטים זרוקים במסדרון, המולה של משחקים וקולות רמים של ויכוחים ילדותיים, בעוד העייפות, המנטלית, שרק מבקשת תנוחת ספה ולגימת קפה, גורמת לי לפלוט אנחות קצרות של חוסר סבלנות. בניסיון לקצר תהליכים, לחפש את השקט התעשייתי, אני מוצא את עצמי מתפקד כפקח תנועה וכשוטר משמעת: 'תסדר את זה', 'למה זה כאן', 'שקט עכשיו'. המילים יוצאות מן הפה על אוטומט, מכסות שכבה עבה של אבק על אותה החלטה תמימה וטהורה.

***​

אבל באותו ערב כבר נשברתי.

היה זה בשעת ערב מאוחרת. הגדול ניגש אליי בעיניים בורקות, מחזיק בידו ציור שהשקיע בו, כך נראה, את כל נשמתו בשעות האחרונות. הוא עמד שם, ממתין למילה טובה, למבט, לליטוף. אבל אני הייתי שקוע. הראש היה טרוד בחשבונות של סוף החודש, בשיחה קשה שהייתה לי מוקדם יותר, במטלות הממתינות למחר.

'אחר כך, חמוד', אמרתי לו מבלי להרים את המבט מהדפים שבידי. 'אבא עסוק עכשיו. שים את זה בצד, אני אראה אחר כך'. הוא עמד שם עוד רגע קט, וה'אחר כך' הזה הפך לנצח. האמת היא שלא שמתי לב אפילו מתי הוא הלך...

רק מאוחר יותר, כשהבית נדם, עברתי ליד חדרו. הוא כבר ישן עמוק, נשימותיו קצובות ורכות. וליד הכרית: הציור. מקופל בעדינות.

הבטתי בציור. דמויות פשוטות, צבעים עליזים, ובצד כתוב בכתב יד ילדותי ורועד: 'לאבא, אני אוהב אותך'.

הדמעות הציפו את עיניי. טשטשו את שדה ראייתי.

דקות ארוכות עמדתי שם. הבטתי בפניו השלוות, המשכתי להתבונן בפניהם הרכות של האוצרות האחרים. התכווצתי מרגשות החמצה, התייסרתי מרגשות מצפון, נמסתי מרגשות חמלה.

מה שווה כל העמל הזה, מלמלתי בכאב. בשביל מי אני רץ, בגלל מי אני דאוג וטרוד, למען מי אני עסוק, אם לא בשביל העיניים הטהורות האלו שמביטות בי בציפייה...

אז לא. לא הדמעות הן שטשטשו את שדה ראייתי. השגרה היומיומית, המרוץ האינסופי, הקצב התמידי והבלתי מתפשר – הם אלה שטשטשו את שדה הראייה. טשטשו את גבולות ההחלטה שקיבלתי. טשטשו את הגבול הדק והאנין בין 'אבא טוב' לבין 'אבא טוב באמת'.




מיותר לציין, שזה לא סיפור חיים אישי של הכותב. אלא תיאור מציאות טריוויאלית שמשקף נקודת חולשה נפיצה.


אשמח לשמוע הארות והערות. תודה מראש!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה