לתבוע את הרבנות זה פיתרון שנראה לא יעיל במיוחד.
הוא יכול כמובן לדרוש לקבל את הכסף בחזרה, אבל זה לא יפצה אותו, ומן הסתם - זה יקרה גם בלי דרישה מצידו.
הבעיה של האיחור בהחזרת תשובות מבחני הרבנות, היא בעיה ידועה ומוכרת שכל נבחן מכיר. התשובות מגיעות במקרה הטוב - חצי שנה או יותר אחרי הבחינה, כך שמי שנכשל - פספס את המועד הסמוך ולעיתים שני מועדים, ונדרש ממנו לזכור חומר שהוא היה בקי בו לפני חודשים רבים.
במקרה הזה, המציאות מתסכלת יותר, כי זו לכאורה טעות שלהם, והם אמורים לספוג את ההשלכות כתוצאה ממנה.
אבל בסופו של דבר - למרות הכעס המוצדק עליהם, נראה שבמצב הנוכחי - אין הרבה מה לעשות. הרי ברור שהם לא יכולים לתת למישהו הסמכה על בסיס מבחן שלא ידוע אם הוא הצליח בו או נכשל, גם אם הנסיבות הן באשמת המערכת. ושוב, הכעס עליהם מובן ומוצדק, כי הם לא אמורים לאבד את המחברת, ואם הם כבר איבדו - הם צריכים היו לקחת אחריות ולחשוב על פיתרון יותר מרוכך ממבחן חוזר. אבל לאחר מעשה - לא נראה שיש מה לעשות, ותביעה לא תועיל - אלא אם כן, הם יסרבו להחזיר את דמי ההרשמה, ואז אפשר יהיה לקבל את זה מהם בחזרה.
בכל מצב, כעצה פרקטית כללית - הייתי אומר לו שינסה להיבחן שוב בחשוון. הוא לא צריך ללמוד שוב את החומר מחדש, כי מן הסתם - הוא למד היטב לפני המבחן הקודם, והחומר נמצא איפשהו בזיכרון. הוא צריך אמנם לרענן את הידיעות שלו, ובשביל זה - הוא יכול לחזור מתוך ספר סיכום או משהו כזה. זה מתסכל נורא, אבל לטווח הרחוק - הוא יזכור את החומר הרבה יותר מכל מי שלמד ועבר את המבחן (כידוע לכל מי שחוזר על לימודו, חזרה כזו - בטווח כזה מהפעם הקודמת שבה הוא למד, היא אפקטיבית מאוד, והלימוד יישאר חרוט בזיכרונו לזמן הרבה יותר ממושך).
ועוד משהו: המאמץ וההשקעה, לא באמת הלכו לאיבוד. אין ספק, שאם הוא הרגיש מספיק מוכן כדי להיבחן - הוא בוודאי השקיע רבות קודם לכן, ולא רק הוא בלבד - אלא המשפחה כולה, כי אי אפשר באמת ללכת לבחינה כזו בלי תמיכה מבני הבית. המבחן הוא תמריץ טוב, אבל הוא רק תמריץ. המבחן - יכול להיאבד, אבל התוצאה האמיתית - היא במקום שאינו בהישג יד אדם, ואיש לא יפגע בו. ואני לא מדבר רק על העולם הבא, אלא גם על העולם הזה. שכן, לימוד אפקטיבי כזה שמטרתו ידיעת ההלכה - ללא ספק, יוצר שינוי פנימי באדם, ובו אי אפשר לפגוע בשום דרך שהיא.
הנושאים החמים
