מבט ליפו

  • הוסף לסימניות
  • #61
ענק

קודם כל אין לי מילים......................:eek:
גם אם אני אכתוב "יפיפה" או "מדהים" זה לא מביע את מה שאני באמת חושבת על זה :confused:

דעתי היא שזה אומנות ממש ולא בזבוז בכלל לצייר דבר כזה. להפך! רק ככה לומדים! רק אחרי שמציירים ככה אז קל הרבה יותר ללכת ללמוד ולהבין איך לצייר כמו שצריך את כל הדברים המופשטים\דימיוניים וכו' (ומי כמוני אוהב את זה).
נכון, אפשר לצייר ולצבוע נחמד דברים פשוטים גם בלי לדעת לצייר ככה...אבל בשביל לעשות את זה כמו שצריך, כדאי לעבור את השלב הזה של ראליסטי ועוד יותר מזה.
להשיג כמה שיותר ידע בציור זה אף פעם לא בזבוז.
והלואי וקצת מהכישרון וההתמסרות לציור שלך "ינחת" עליי :rolleyes:
חוץ מזה "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ואם זה מה שאת אוהבת... :p
תמשיכי בשלך :)

וסליחה אם פגעתי בדעת מישהו...זאת הדעה שלי :rolleyes:

מחכה לראות עוד. תודה המורה לאה ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
נכתב ע"י אריאלה+;695637:
קודם כל אין לי מילים......................:eek:
גם אם אני אכתוב "יפיפה" או "מדהים" זה לא מביע את מה שאני באמת חושבת על זה :confused:

דעתי היא שזה אומנות ממש ולא בזבוז בכלל לצייר דבר כזה. להפך! רק ככה לומדים! רק אחרי שמציירים ככה אז קל הרבה יותר ללכת ללמוד ולהבין איך לצייר כמו שצריך את כל הדברים המופשטים\דימיוניים וכו' (ומי כמוני אוהב את זה).
נכון, אפשר לצייר ולצבוע נחמד דברים פשוטים גם בלי לדעת לצייר ככה...אבל בשביל לעשות את זה כמו שצריך, כדאי לעבור את השלב הזה של ראליסטי ועוד יותר מזה.
להשיג כמה שיותר ידע בציור זה אף פעם לא בזבוז.
והלואי וקצת מהכישרון וההתמסרות לציור שלך "ינחת" עליי :rolleyes:
חוץ מזה "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ואם זה מה שאת אוהבת... :p
תמשיכי בשלך :)

וסליחה אם פגעתי בדעת מישהו...זאת הדעה שלי :rolleyes:

מחכה לראות עוד. תודה המורה לאה ;)

תודה, עם כזה פירגון מי צריך יותר?
מחכה לראות גם את הציורים הנהדרים שלך,
ו"המורה לאה" כבר לא מורה, רק לאה...:);)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מרתק אותי ההשפעה של בינה מלאכותית בתחומים רבים.
התחום הוויזואלי משותף גם לעיצוב גרפי, אבל אין ספק שצילום תופס חלק נכבד.
צילום אמיתי & בינה מלאכותית.



1760699328044.png

יאללה, נפתח את זה רגע.

לבלבל אנשים? קל.
להטעות חובבים? עוד יותר.
אבל להטעות צלם מקצועי – פה כבר צריך לעבוד.

ועכשיו... לפני שמישהו יקפוץ –
זה לא פוסט על AI.
לא טיפים לפרומפטים.
ולא “תראו מה יצרתי”.

זה פוסט על צילום.
על איך חושבים כמו צלם.
על מה עושה תמונה לטובה באמת – גם אם היא בכלל לא צולמה.

כי כשאני עובד עם בינה מלאכותית,
אני עדיין חושב כמו צלם.


לוקיישן.
תאורה.
קומפוזיציה.
צבעים.
פוזה.
פרצוף.
סיפור.

אם אני לא מבין איך אור נופל על פנים,
איך רקע משפיע על תחושה,
או למה שיער בתנועה נראה “אמיתי” רק מזווית אחת –
לא משנה כמה ה-AI חכם, זה עדיין ייראה מזויף.

אז כן, זה קשור לצילום.
במאה אחוז.

כי כדי לדעת לזהות תמונה אמיתית,
צריך להבין מה גורם לה להרגיש אמיתית.
וכדי לגרום לתמונה דיגיטלית להיראות מציאותית,
צריך לדעת איך מצלמה באמת “חושבת”.


אני רוצה לפתוח דיון.
להבין יחד איפה עובר הגבול.
מה עין אנושית תופסת,
ומה רק צלם קולט.

נושאים שאני חופר בהם:
🎨 התאמת צבעים – לא לפי חוקים, לפי תחושה.
🧍‍♂️ פוזה טבעית מול פוזה “מושלמת מדי”.
👀 מבט אמיתי לעומת מבט שמחושב מדי.
💡 תאורה שמספרת סיפור – לא רק מאירה.
📷 עומק שדה אמיתי, כזה שנושם.
🎭 טקסטורות אמיתיות – קמט, לכלוך, הצללה.
👕 בגדים ש“נופלים” נכון על הגוף ולא נראים מודבקים.
🪞 השתקפויות אמיתיות – כאלה שמפתיעות, לא מתוכננות.
🧠 פרצופים עם פגמים קטנים – כי מושלם זה חשוד.
🎬 רגע תנועה, לא פוזה.
📸 טעויות קטנות שהופכות צילום לחי.
🏙️ פריימים לא סימטריים בכוונה – כי ככה אנשים באמת רואים.
🧩 עומס ובלגן אמיתי ברקע, לא סטרילי מדי.
🌇 משחק בין חדות לרכות – כמו בעדשה אמיתית.
🧤 אינטראקציה עם חפצים – לא רק “נמצא לידם”.
🎤 רגש. מתח. נשימה. משהו שקורה מתחת לתמונה.

אז כלללל הרשימה הזו מביאה להישג אחד.
ידע מקצועי מעמיק בתחום הצילום.
ואת זה אפשר ללמוד רק כאן בפורום.

זה מסע ארוך.
סבלנות תניב כאן המון.



הגעתם עד כאן?
תודה.
עכשיו הזמן לחשוב, להגיב.
נתראה כאן למטה...
יש לי התלבטות לגבי עניין מסוים בקטע, לא משהו שנסמך על פרקים קודמים וכדומה.
אשמח לביקורת, אולי תבחינו בזה גם אתם.

*

איש לא אורב לי מצידה השני של דלת המתכת המפורזלת, אף בחור לא נרעש למראי חוצה את המסדרונות, שום פריט לא העז להפר את הסדר שניסיתי להשליט במזוודתי רק הבוקר ואפילו האוזניות שלי נחות בשלווה במקומן, כמו לא ארע דבר.

הרבה ארע, אבל לא זו הסיבה בשלה אני מחניק אנחת רווחה, אלא חמש חברי החדר החדש שלי, שלא מצאו שום תעסוקה אחרת מלבד לבהות בגבי ולהתלחש חרש.

"הרבצת לגאודקר", אחד מהם לבסוף אוזר אומץ, וקולו, כשהוא נדחף אל קִצַה הימני של שדה ראייתי, מתגבר בתרעומת: "שברת לו ת'אף!"

אצבעותיי קופאות על מגוף הרוכסן. אז גאודקר קוראים לו. מזל טוב על הזכייה! משונה שלא ראיתי אותה מתנוססת על פניו.

"אתה יכול לשתוק עד מחר", ממשיך ההוא. פרצוף בלונדיני-נמשים, עיניים צרות, חומות, ומידות בריון מתחיל. "אבל שתדע שזה לא עובד ככה פה. אתה לא מפליק למי שבאל'ך וחוזר כאילו כלום אחרי חופשה של שבוע!"

מאה ואחת אפשרויות תגובה בוערות לי על קצה הלשון, רק הדיסלקציה, שמול בני גילי תמיד כבשה חלקות מיכולת ההבעה שלי, מרוקנת עליהן מטף שלם.

"הבנת?!" הבלונדיני כמעט שואג. "או שאני צריך להסביר בשפה שלך?!"

הבנתי. הבנתי שעושים עליי אמבוש, שאיכשהו אני צריך לשרוד אותו, לחייך, להושיט יד לפיוס ובסופם של עוד כמה צעדים מתקתקים – לאתר את ראש השועלים ולהגיש אותו מבושל לדבעי היישר לטלפי משטרת המודרניזציה. אם הוא אכן קיים.

"הבנתי", אני ממלמל. מחזיר מבט למזוודה הפתוחה, דוחק אגרוף ימין לבד האפור ושני קומץ על המגוף. רוכס באיטיות בניסיון לבלוע את הזעם שמתעורר בי, מדגדג בשרירי זרועותיי.

"יופי", מתרשם המנומש. "אז תסדר ביניכם את העניינים עד ארוחת הערב, למה אני לא אהבתי מה שעשית לבנדודה שלי".

אם תמהתי על מעורבותו הפעילה – קפצה עליי התשובה, ויש לציין שאני ממש לא מחבב אותה. אין לי שום צורך בשועלים נוספים בלהקה, במיוחד לא כאלה שמקשקשים בזנבם המנופח כנגד חבר מעודדים.

"גם אני לא אוהב את מה שהוא עשה לי", הנה, הלשון שלי מצאה אותי, ועל אף שתגובתה הנרעשת לא חכמה במיוחד, אין לי ברירה חוץ מלהמשיך בהפגנת הנוכחות שלה והחזרת האגו האבוד שלי: "אז תגיד לו שאני מחכה".

עפעפיו מצטמצמות, רק אישוניו נראים תחתיהן. "בסדר", אומר הבריון המתחיל בהיסוס ניכר. "אני אלך להגיד לו".

הוא הולך. ארבעת מעודדיו פורשים, דבקים בקרבתי. אני פותח שוב את המזוודה, מחליט לפזר אותה בארון ארבע דלתות שנשען על הקיר החיצוני, לצד החלון, מאשר לעמוד מולם בטל, גם כך לא נראה שיתאפשר לי לחזור הביתה עוד היום.

חבל. חבל שלא עשיתי אחורה-פנה שבוע שעבר, יכולתי למצוא לעצמי בית כנסת נאה, ללמוד בו מבוקר עד לילה בלי הפרעות, ושיגידו הנתקלים בי מה שירצו. למה עשיתי את זה לעצמי?

בגלל העדר. בגלל הרועה שמצפה ממני ללכת בתלם. בגלל שאיפושהו, אחרי הליכה ארוכה, אמור לצוץ אחו רענן וטרי, מזין ומחיה נפשות.

דלת ארון ימנית נפתחת. נסגרת. ימנית תחתונה נפתחת, מזוודה מושכבת לצידה. שפתיי נמשכות בגיחוך. אף אחד לא חושב שהכבשה התמימה רוצה מאד את התלם, ושרק הזאב, שאורב לה על כל צעד ושעל, מבריח אותה אחור.

אני מנענע ראש, מסלק כל זאב שהוא מדמיונותיי. מחלץ מגדלים ודוחף לקרבי המדף, ממלא אותו עד תום ומחפש מקום אחר להניח את השארית.

הארון מפוצץ, לאו דווקא באמצעים חיוניים, ואין לי הכוח לנסות ולהידבר עם עדת גאודקר ששומרת עליי לבל אברח. נאנח ונסוג אל המזוודה שלי, מחזיר אותה למקומה הבטוח על מיטתי ומתמקד בצמד תמונות המודבקות על הקיר מעל זו שמתחתיה.

אז מכל המקומות, לפי הפרצוף הנוכח בשתיים, בחרתי להתמקם מעל בריון מתחיל. נחמד לי, אבל כמו שלא יכולתי לדעת לפני כן, גם לא ממש נשארה לי ברירה, כך שהתנצלות לא תעזור פה.

רגע אחד נוסף עובר עליי בסריקת חבריו מְעַוְותי הפנים, שחלקם נוכחים מאחוריי, בשני אני כמעט צורח אאורה.

שכחתי מהפוסטר של נאור!

כמו שור זועם, מתודלק בבד אדום, אני סב על עקביי. מסתער אל פתח החדר ופוגש חזיתית ובמלוא האון ברבע עוף עם פנים ששכחו להיות מרוחים, אבל גב שממהר להידבק לרצפה.

גאודקר, איזה תזמון.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה