הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
איזה טרמפיסט העליתי עכשיו.
נראה שהוא קרא את הספר: 6 טיפים כיצד תהיה הטרמפיסט המושלם
הם היו שניים. דבר ראשון הוא משתף אותי: אני גרשון וזה (חבר שלו) יצחק. אנחנו מבאר יעקב. ומה השם שלך?
כשלמדתי בישיבה, חבר שלי (אדם חכם. אין לי חברים טיפשים ואם כן אנחנו חברים בטעות) אמר לי פעם: תשתדל תמיד שיהיה שגור על לשונך שם בדוי. זה יכול לעזור לפעמים.
מיד אימצתי את השם הקונצנזוסציאלי: חיים ברקוביץ'. שם קליט עם אסוציאציה לאנשים מוכרים וחשובים. כל אחד בטח מכיר איזה הרב ברקוביץ' ואם לא לפחות יש איזה ברקוביץ' אחד מהכדורגל. ככה שמעתי.
אחר כך ניסיתי לחשוב על סיטואציות שהשם הבדוי יכול להציל אותי. אולי אם אקלע חלילה לפח"ע שבו המחבל רוצה להרוג רק אנשים ששמם קלמן לייב?
אולי סיטואציה שהרושיבה תופס אותי מעשר את הצ'ולנט בליל שבת? והרי זה ידוע שבישיבה עם כמה מאות בחורים הוא לא מכיר את כל השמות. אז אני שולף לו שאני חיים ברקוביץ' וביום ראשון חיים עף מהישיבה. מצטער. לא ידעתי שבאמת יש כזה בחור.
אולי כשאני בעצמי עוצר טרמפים והנהג האברך מתחיל לחפור מי אני ואיפה אני לומד. אז כדי לחרטט אותו אני מוציא את השם הבדוי ומספר ניסים ונפלאות. ואחרי שבועיים שומעים שחיים ברקוביץ' התארס עם בדודה של האברך הנהג. או שהיא הורידה אותו, וכדי ביזיון.
למעשה כמה שהוגעתי את מוחי בלילות נטולי שינה וירח, לא מצאתי את התועלת הגדולה של חברי החכם, וכבר חשבתי לסווגו כחברי לשעבר.
אבל הנה עלה לי אותו גרשון ושאל אותי מה שמי.
שאני יאמר לו את השם האמיתי? איזה חרדי עונה את השם האמיתי שלו? מילא לפרסם תעודת זהות עם תאריך הנפקה ולשרבט כרטיס אשראי לכל צרוע וזב. אבל לא את השם. השם הוא המהות.
מיד עניתי לו בשלוף: אני חיים ברקוביץ'.
למרבה הבאסה הוא האמין לי.
ואז המשיך לפרק ב' בספר: ספר בדיחה.
אז הוא לי סיפר לי את הבדיחה החבוטה על הגוי שישב ברכבת ושאל את היהודי איך אתם כאלה חכמים? היהודי אמר לו זה בזכות ההרינג. ואם אתה רוצה יש לי פה כמה זנבות הרינג ואני יכול למכור לך בחמישים רובל. הגוי מיד קנה ואכל. אחרי זה הוא אמר ליהודי, איזה טיפש אני, אני יורד בתחנה הבאה ושם אני יכול לקנות עשרים חתיכות ברובל אחד? אמר לו היהודי, אתה רואה, זה כבר התחיל לעבוד.
חיכיתי לפאנץ', איזה קנייטש, איזה איינפל, כי הרי לא יתכן שבן אדם יספר לי בדיחה עתיקה זו ועוד יחשוב שזה משמח אותי. גם כששמעתי את זה לפני עשרים שנה זה לא הצחיק. אבל לא. הבדיחה הסתיימה ב: נו, הנה זה כבר עובד. נותרתי מבואס. לא ידעתי מה עוד מצפה לי.
למזלי הוא נרדם מיד אחרי הבדיחה המתישה, ואיני יודע אם עשה זאת משום שבפרק ג' היה כתוב לעשות כך או משום שבאמת היה עייף.
בשילת הוא ירד והדבר נותר חידה בעיני.
נראה שהוא קרא את הספר: 6 טיפים כיצד תהיה הטרמפיסט המושלם
הם היו שניים. דבר ראשון הוא משתף אותי: אני גרשון וזה (חבר שלו) יצחק. אנחנו מבאר יעקב. ומה השם שלך?
כשלמדתי בישיבה, חבר שלי (אדם חכם. אין לי חברים טיפשים ואם כן אנחנו חברים בטעות) אמר לי פעם: תשתדל תמיד שיהיה שגור על לשונך שם בדוי. זה יכול לעזור לפעמים.
מיד אימצתי את השם הקונצנזוסציאלי: חיים ברקוביץ'. שם קליט עם אסוציאציה לאנשים מוכרים וחשובים. כל אחד בטח מכיר איזה הרב ברקוביץ' ואם לא לפחות יש איזה ברקוביץ' אחד מהכדורגל. ככה שמעתי.
אחר כך ניסיתי לחשוב על סיטואציות שהשם הבדוי יכול להציל אותי. אולי אם אקלע חלילה לפח"ע שבו המחבל רוצה להרוג רק אנשים ששמם קלמן לייב?
אולי סיטואציה שהרושיבה תופס אותי מעשר את הצ'ולנט בליל שבת? והרי זה ידוע שבישיבה עם כמה מאות בחורים הוא לא מכיר את כל השמות. אז אני שולף לו שאני חיים ברקוביץ' וביום ראשון חיים עף מהישיבה. מצטער. לא ידעתי שבאמת יש כזה בחור.
אולי כשאני בעצמי עוצר טרמפים והנהג האברך מתחיל לחפור מי אני ואיפה אני לומד. אז כדי לחרטט אותו אני מוציא את השם הבדוי ומספר ניסים ונפלאות. ואחרי שבועיים שומעים שחיים ברקוביץ' התארס עם בדודה של האברך הנהג. או שהיא הורידה אותו, וכדי ביזיון.
למעשה כמה שהוגעתי את מוחי בלילות נטולי שינה וירח, לא מצאתי את התועלת הגדולה של חברי החכם, וכבר חשבתי לסווגו כחברי לשעבר.
אבל הנה עלה לי אותו גרשון ושאל אותי מה שמי.
שאני יאמר לו את השם האמיתי? איזה חרדי עונה את השם האמיתי שלו? מילא לפרסם תעודת זהות עם תאריך הנפקה ולשרבט כרטיס אשראי לכל צרוע וזב. אבל לא את השם. השם הוא המהות.
מיד עניתי לו בשלוף: אני חיים ברקוביץ'.
למרבה הבאסה הוא האמין לי.
ואז המשיך לפרק ב' בספר: ספר בדיחה.
אז הוא לי סיפר לי את הבדיחה החבוטה על הגוי שישב ברכבת ושאל את היהודי איך אתם כאלה חכמים? היהודי אמר לו זה בזכות ההרינג. ואם אתה רוצה יש לי פה כמה זנבות הרינג ואני יכול למכור לך בחמישים רובל. הגוי מיד קנה ואכל. אחרי זה הוא אמר ליהודי, איזה טיפש אני, אני יורד בתחנה הבאה ושם אני יכול לקנות עשרים חתיכות ברובל אחד? אמר לו היהודי, אתה רואה, זה כבר התחיל לעבוד.
חיכיתי לפאנץ', איזה קנייטש, איזה איינפל, כי הרי לא יתכן שבן אדם יספר לי בדיחה עתיקה זו ועוד יחשוב שזה משמח אותי. גם כששמעתי את זה לפני עשרים שנה זה לא הצחיק. אבל לא. הבדיחה הסתיימה ב: נו, הנה זה כבר עובד. נותרתי מבואס. לא ידעתי מה עוד מצפה לי.
למזלי הוא נרדם מיד אחרי הבדיחה המתישה, ואיני יודע אם עשה זאת משום שבפרק ג' היה כתוב לעשות כך או משום שבאמת היה עייף.
בשילת הוא ירד והדבר נותר חידה בעיני.
