הנושאים החמים
ort
משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור מקצועי
צילום מקצועי
- הוסף לסימניות
- #1
בעזרת ה' יתברך.
קיבלתי קישור לכתבה מדהימה...
ברוך ה' לא מזדמן לי לגלוש לשם- אבל את הקישור שקיבלתי ל"מעריב" הפעם לדעתי שווה וראוי לפרסם...
חרד לשנאת היהודים.
פאבל ברומסון גדל בורשה כנוצרי קתולי, גלוח ראש וניאו נאצי.
עוד בהיותו נער צעיר, נהג להסתובב יחד עם חבריו בעיר הבירה הפולנית ולהתנכל לבני מיעוטים - יהודים, ערבים, שחורים ועוד.
באחת הפעמים, הוא מספר, עלה יחד עם חבריו לרכבת לעיירה אושוויצ'ים, שם נמצא מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, וכאשר הגיעו למחנה החלו להשחית חלק ממנו תוך שהם מטיחים בעובדי המקום עלבונות קשים. לחלק מהמבקרים והעובדים במחנה הם אף צעקו כי "רצח העם היה צריך להיות גדול יותר". השנאה של ברומסון כלפי היהודים לא ידעה גבולות. הוא האשים אותם במצבה הכלכלי הגרוע של פולין ובכל תחלואי המדינה.
הכל השתנה לפני 14 שנים.
פאבל ברומסון הצעיר, אז בן 22, עמד להתחתן עם אלכסנדרה, חברתו מזה מספר שנים. רק ביום החתונה העזה הכלה המיועדת לספר לבעלה לעתיד כי הוא בעצם עומד להתחתן עם בחורה יהודיה והתוודתה בפניו על שורשיה היהודיים.
תגובתו של ברומסון לא איחרה לבוא. "אמרתי לחמותי לעתיד כי כמו שישנם אנשים שמחזיקים בחיית מחמד כמו כלב, דג או ציפורים, אני אחזיק ביהודיה".
באחד הימים, זמן קצר לאחר נישואיהם, החליטה אשתו של ברומסון לבקר במכון להיסטוריה יהודית בורשה על מנת ללמוד על אילן היוחסין היהודי שלה. במהלך החיפושים בין הניירות המשפחתיים שלה היא החליטה להציץ גם בניירות המתעדים את אילן היוחסין של בעלה. אז, לתדהמתה, היא הבחינה כי סבו וסבתו של ברומסון היו יהודים. מה שאומר כי גם בעלה, האנטישמי ושונא היהודים, הוא למעשה יהודי...
"יום אחד אשתי הגיעה הביתה עם חיוך מוזר על הפנים" סיפר ברומסון. "היא החזיקה בידיה ערימת מסמכים וסיפרה לי כי גילתה שאני למעשה יהודי".
ברומסון ההמום מיהר להתייצב מול הוריו ודרש לדעת את האמת. בחשש גדול הם סיפרו לבנם כי הדבר אכן נכון, והוא עצמו יהודי.
"חשבתי שהחיים שלי גמורים. עם הדיעות הקדומות שהיו לי אז, זה היה אסון עבורי" תיאר ברומסון את תחושותיו לאחר הגילוי הדרמטי ששינה לחלוטין, כפי שתקראו מיד, את חייו.
לאחר ש"התאושש" מהבשורה המרה, ערך ברומסון שיחה נוספת עם הוריו שבה סיפרו לו כי כמו משפחות רבות בפולין של אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, הם ביקשו להסתיר ממנו את זהותו האמיתית על מנת להגן עליו.
ברומסון ההמום החל אט אט להשלים עם הידיעה שהוא יהודי, ולאחר תקופה מסויימת גם החל לחקור ולהתעניין באותה דת שרק לפני מספר חודשים היתה שנואת נפשו. הוא אפילו ניגש לבית הכנסת בורשה ושם דיבר ארוכות עם הרב המקומי על הדת, על היהדות, על המנהגים והחגים היהודיים ועוד. "אשתי עודדה אותי ללכת לבית הכנסת מדי ערב שבת. לאחר תקופה מסויימת של אי נוחות הרגשתי שאני ממש רוצה להיות שם. הרב שאל אותי "נו, זה כל כך רע להיות יהודי?". חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהרבה יותר טוב לפתוח ספר וללמוד יהדות. כעת אני מבין שאם לא הייתי לומד על יהדותי, הייתי עדיין מבזבז את זמני על דברים בטלים".
באחד מביקוריו של ברומסון בבית הכנסת של ורשה, הוא פגש יהודי חסידי, שסיפר לו כי הוא ניצול אושוויץ. לאחר שיחה ארוכה שניהלו השניים הרגיש ברומסון כי הוא מוכן לעשות את הצעד שהיה נראה לו עד אז כבלתי נתפס. לאחר חודשים ארוכים של מחקר ולמידה על היהדות, החליט ברומסון לחזור אל חיקה של היהדות, ואף יותר מכך - לחזור בתשובה ולהפוך ליהודי חסידי.
מאז, כאשר נשאל ברומסון על מעשיו כנער צעיר, גלוח ראש וניאו נאצי, הוא מבקש תמיד "אנא אל תשאלו אותי, אני מנסה לשכוח את החלק הזה של חיי אבל עדיין לא יכול".
פולין, מספר ברומסון, השתנה לחלוטין בעשרים השנים האחרונות. הרבה מאוד יהודים גילו את דתם שהוסתרה מהם שנים ארוכות וחזרו לחיקה של היהדות. הוא עצמו, כך הוא מספר, דווקא מרגיש בנוח לצעוד ברחבי ורשה עם הזקן הארוך וכובעו השחור, אם כי הוא עדיין מבחין במבטים שנזרקים לעברו ברחוב מדי פעם מאותם אלו שעדיין לא רגילים למראה הלא ממש שגרתי של יהודי חרדי צועד לצידם.
וכך, אם תסתובבו בעיר הבירה הפולנית ותבחינו באדם יהודי חרדי, חבוש חליפה וכובע שחורים ובעל זקן ארוך, יתכן מאוד כי זהו פאבל ברומסון, ניאו נאצי לשעבר ויהודי גאה ואדוק כיום.
קיבלתי קישור לכתבה מדהימה...
ברוך ה' לא מזדמן לי לגלוש לשם- אבל את הקישור שקיבלתי ל"מעריב" הפעם לדעתי שווה וראוי לפרסם...
חרד לשנאת היהודים.
פאבל ברומסון גדל בורשה כנוצרי קתולי, גלוח ראש וניאו נאצי.
עוד בהיותו נער צעיר, נהג להסתובב יחד עם חבריו בעיר הבירה הפולנית ולהתנכל לבני מיעוטים - יהודים, ערבים, שחורים ועוד.
באחת הפעמים, הוא מספר, עלה יחד עם חבריו לרכבת לעיירה אושוויצ'ים, שם נמצא מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, וכאשר הגיעו למחנה החלו להשחית חלק ממנו תוך שהם מטיחים בעובדי המקום עלבונות קשים. לחלק מהמבקרים והעובדים במחנה הם אף צעקו כי "רצח העם היה צריך להיות גדול יותר". השנאה של ברומסון כלפי היהודים לא ידעה גבולות. הוא האשים אותם במצבה הכלכלי הגרוע של פולין ובכל תחלואי המדינה.
הכל השתנה לפני 14 שנים.
פאבל ברומסון הצעיר, אז בן 22, עמד להתחתן עם אלכסנדרה, חברתו מזה מספר שנים. רק ביום החתונה העזה הכלה המיועדת לספר לבעלה לעתיד כי הוא בעצם עומד להתחתן עם בחורה יהודיה והתוודתה בפניו על שורשיה היהודיים.
תגובתו של ברומסון לא איחרה לבוא. "אמרתי לחמותי לעתיד כי כמו שישנם אנשים שמחזיקים בחיית מחמד כמו כלב, דג או ציפורים, אני אחזיק ביהודיה".
באחד הימים, זמן קצר לאחר נישואיהם, החליטה אשתו של ברומסון לבקר במכון להיסטוריה יהודית בורשה על מנת ללמוד על אילן היוחסין היהודי שלה. במהלך החיפושים בין הניירות המשפחתיים שלה היא החליטה להציץ גם בניירות המתעדים את אילן היוחסין של בעלה. אז, לתדהמתה, היא הבחינה כי סבו וסבתו של ברומסון היו יהודים. מה שאומר כי גם בעלה, האנטישמי ושונא היהודים, הוא למעשה יהודי...
"יום אחד אשתי הגיעה הביתה עם חיוך מוזר על הפנים" סיפר ברומסון. "היא החזיקה בידיה ערימת מסמכים וסיפרה לי כי גילתה שאני למעשה יהודי".
ברומסון ההמום מיהר להתייצב מול הוריו ודרש לדעת את האמת. בחשש גדול הם סיפרו לבנם כי הדבר אכן נכון, והוא עצמו יהודי.
"חשבתי שהחיים שלי גמורים. עם הדיעות הקדומות שהיו לי אז, זה היה אסון עבורי" תיאר ברומסון את תחושותיו לאחר הגילוי הדרמטי ששינה לחלוטין, כפי שתקראו מיד, את חייו.
לאחר ש"התאושש" מהבשורה המרה, ערך ברומסון שיחה נוספת עם הוריו שבה סיפרו לו כי כמו משפחות רבות בפולין של אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, הם ביקשו להסתיר ממנו את זהותו האמיתית על מנת להגן עליו.
ברומסון ההמום החל אט אט להשלים עם הידיעה שהוא יהודי, ולאחר תקופה מסויימת גם החל לחקור ולהתעניין באותה דת שרק לפני מספר חודשים היתה שנואת נפשו. הוא אפילו ניגש לבית הכנסת בורשה ושם דיבר ארוכות עם הרב המקומי על הדת, על היהדות, על המנהגים והחגים היהודיים ועוד. "אשתי עודדה אותי ללכת לבית הכנסת מדי ערב שבת. לאחר תקופה מסויימת של אי נוחות הרגשתי שאני ממש רוצה להיות שם. הרב שאל אותי "נו, זה כל כך רע להיות יהודי?". חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהרבה יותר טוב לפתוח ספר וללמוד יהדות. כעת אני מבין שאם לא הייתי לומד על יהדותי, הייתי עדיין מבזבז את זמני על דברים בטלים".
באחד מביקוריו של ברומסון בבית הכנסת של ורשה, הוא פגש יהודי חסידי, שסיפר לו כי הוא ניצול אושוויץ. לאחר שיחה ארוכה שניהלו השניים הרגיש ברומסון כי הוא מוכן לעשות את הצעד שהיה נראה לו עד אז כבלתי נתפס. לאחר חודשים ארוכים של מחקר ולמידה על היהדות, החליט ברומסון לחזור אל חיקה של היהדות, ואף יותר מכך - לחזור בתשובה ולהפוך ליהודי חסידי.
מאז, כאשר נשאל ברומסון על מעשיו כנער צעיר, גלוח ראש וניאו נאצי, הוא מבקש תמיד "אנא אל תשאלו אותי, אני מנסה לשכוח את החלק הזה של חיי אבל עדיין לא יכול".
פולין, מספר ברומסון, השתנה לחלוטין בעשרים השנים האחרונות. הרבה מאוד יהודים גילו את דתם שהוסתרה מהם שנים ארוכות וחזרו לחיקה של היהדות. הוא עצמו, כך הוא מספר, דווקא מרגיש בנוח לצעוד ברחבי ורשה עם הזקן הארוך וכובעו השחור, אם כי הוא עדיין מבחין במבטים שנזרקים לעברו ברחוב מדי פעם מאותם אלו שעדיין לא רגילים למראה הלא ממש שגרתי של יהודי חרדי צועד לצידם.
וכך, אם תסתובבו בעיר הבירה הפולנית ותבחינו באדם יהודי חרדי, חבוש חליפה וכובע שחורים ובעל זקן ארוך, יתכן מאוד כי זהו פאבל ברומסון, ניאו נאצי לשעבר ויהודי גאה ואדוק כיום.
