שיתוף - לביקורת מהומות בגן הלבנט

[ישיבע בוחער]

בפינה הרחוקה של ארגז החול בגן הלבנט ישב ילד שזוף עם סוודר שחור ארוך מדי. היה לו פרצוף זועף וכל הזמן הוא ניסה לחפור בורות בחול, והיה מחביא שם חלקי מתכת כדי שאף אחד לא יגנוב לו אותם. הוא גם היה מחביא שם את כל הגולות המוזרות שהיה מביא מהבית.
היתה לו קבוצה של פעוטות ששיתפו איתו פעולה. הוא היה נותן להם גולות כדי לזרוק על שאר הילדים. בעיקר על הנדנדה שישב עליה ילדון מסודר עם שיער כסוף, מסורק לצד. הוא כל הזמן נאם בפני חבריו שצריך לזרוק את המפה הזו מהגן. למחוק אותה מהמפה. אחרת אי אפשר לחיות כך בגן.
הילד שעל המגלשה ישב שם עם פנקס קטן, ורשם מי זרק עליו גולות. אף פעם לא קרה שזה שזרק לא התחרט על כך, כי הילד המסודר ידע לגרום לאחרים להצטער על מעשיהם, אבל איכשהו תמיד הם היו ממשיכים להיטפל ולהציק לו.
הוא גם לא שכח את המריבה הגדולה שהיתה לו עם הילד עם הסוודר בעצמו, כשהוא זרק עליו הרבה גולות. אז, הילד עם השיער הכסוף שבר לפעוט עם הסוודר הארוך את כל המגדלים שהוא בנה, וגם הרס לו חלק מהבורות שהחביא בהם גולות. אז, הילד ההוא עבר את הקו האדום. והוא לא יתן לו לעשות את זה שוב.
לפתע התקרב לשם ילד גדול ועגלגל, עם בלורית בלונדינית ועניבה אדומה. הוא היה הילד הכי חזק בגן, ותמיד הביא איתו מטוסי צעצוע ומשחקים נוספים שהיו הכי חזקים, הכי גדולים והכי יפים בגן.
הילד על המגלשה היה חכם; הוא ידע ששווה לו להיות חבר של הילד הבלונדיני, והוא גם צדק. הם סיכמו ביניהם שהפעם הם לא ישתקו לילד עם הסוודר הארוך.
הבלונדיני צעק לעבר ארגז החול: "תקשיב טוב, ילד מעצבן! אם לא תפסיק לזרוק גולות או לשכנע את החברים שלך לעשות את זה, אנחנו כבר נטפל בך! אנחנו נחזיר את הגן הזה לגדולתו!"
הזאטוט עם השיער הכסוף הנהן בראשו. "אנחנו עוד נגיע לניצחון מוחלט בארגז החול שלך!"
הילד עם הסוודר השחור והארוך נעמד. "אני לא מפחד! אתם חושבים שתצליחו לעשות לי משהו? אני הרבה יותר חזק מכם!" אמר, וידה על הילד המסודר חופן של גולות.
כאן המסודר כבר התרגז סופית. הוא החל לשלוח לעבר ארגז החול טיסני ניר, שנחתו על המחילות של הילד השחור. בינתיים, הילד עם העניבה האדומה זרק את הצעצועים שלו על הילד השחור ועל הבורות שחפר, עד שהם קרסו.
הילד השחור, בתגובה, זרק לכל עבר חופנים של חול וגולות, אבל אף אחד כבר לא רצה בקרבתו. גם החברים שלו, פחדו כבר לעזור לו. רק חבר אחד הצטרף אליו, מצפון, אבל מהר מאוד התחרט על זה. הילד עם השיער הכסוף וידא שיתחרט על זה. הוא הסתובב לילדים האחרים: "אתם חושבים שהם מסוגלים להצטרף אליו? כבר לא. הם מכירים אותנו. הם מ פ ח ד י ם".
כשילד קטן שעמד בצד שאל למה הם לא עוזבים אותו בשקט, הילד המסודר הסתובב אליו: "אתה לא מבין? ארגז החול הזה הוא סכנה קיומית לשלום בגן! חייבים להשמיד אותו!". "כן", הצטרף אליו הבלונדיני. "אנחנו נעשה את הגן נהדר שוב! מנהרות הגולות האלו הן בסך הכול נמר של נייר".
בסוף אותו יום, ארגז החול היה נראה אחרת לגמרי. הבורות נהרסו, הגולות התפזרו, והילד עם הסוודר השחור והארוך ישב בצד, לא זז מרוב כאב שחטף מטיסני הנייר של הילד המסודר ומהצעצועים החזקים של הבלונדיני.
הילד הבלונדיני החזק עם העניבה האדומה, לעומתו, רק עמד וסיפר לכולם איך הוא הוריד את הילד עם הסוודר. אה, הוא גם זעם על כך שאחד הילדים במגלשה לא היה מוכן לתת חנינה לכסוף. הילד ההוא טען שהכסוף ביקש מהבלונדיני לומר את זה, אבל מכאן זה כבר גלש למריבות הרבה יותר תינוקיות.

 

[ישיבע בוחער]

 

[צביה ר.]

חזק!!
רעיון מקורי ומשעשע וכתיבה מעולה!