הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הודעה שהועברה
חברות יקרות
גיסתי, כותבת טור קבוע ב"בתוך משפחה", אני מצרפת לכן את הטור שהופיע השבוע:
ישבנו קבוצת נשים בתור לרופא הילדים. חדר ההמתנה היה עמוס. התור ארוך, והילדים חסרי סבלנות.
אחרי שכל אחת ספרה למה היא כאן, והתחרינו במן תחרות סמויה של מי הילד הכי חולה, ומי הפסידה הכי הרבה ימי עבודה, אמרה מישהי "נס שחנוכה באופק..." והוסיפה בחיוך "החופש הזה הוא נס אמתי! נס חנוכה הפרטי שלי."
בתגובה קבלה הגברת מבטים מלאי קנאה מאלו שלא זכו להיות מורות או גננות, ובשבילן מדובר בסיוט של ממש – לצאת לעבודה ולמצוא סידור לילדים שבבית.
נוצר שקט של רגע כמישהי מבוגרת מעט שאלה "מה אתם עושים לאחר הדלקת נרות החנוכה?"
כנראה שהשאלה הייתה במקום. כיון שרוב מוחלט של האימהות סביבי העלו חיוך על הפנים... "אצלנו שרים את מזמורי ההדלקה ורוקדים קצת." ענתה אחת. "אצלנו מקבלים מטבע שוקולד מאבא... זוהי האינטרפרטציה שלנו למושג 'דמי חנוכה'.. פרשנות אברכית משהו..." דייקה.
"אצלנו משחקים במשחקי קופסא, ואוכלים לאטקעס כמובן" אמרה אחרת, ומיד שאלה את הגברת "למה את שואלת? אצלכם עושים משהו אחר?"
"כן." השיבה 'מנחת הערב'. במשך שנים היינו עושים את כל הדברים שציינתן. אבל בשנים האחרונות כבר לא. בשנים האחרונות הדקות שלאחר הדלקת הנר ואמירת הפזמונים, הם רגעים טמירים ונעלים."
האמת? הסתכלתי עליה בדאגה. על מה היא מדברת? איך בדיוק הופכים את רגע ההדלקה למשהו טמיר ומקודש כששבעה או שמונה זאטוטים מקפצים מעלה ומטה, נרגשים מזה שאבא מרשה לשחק באש?
אבל אותה גברת שתפה והסבירה.
"זה התחיל עם הבן השלישי שלי. הוא נכנס למכינה, והתקשה בקריאה. עשינו לא מעט כדי לעזור לו, אבל הילד לא הצליח לקלוט כלום. האותיות התבלבלו, הניקוד לא חדר למוחו. הילד היה במצוקה – וכמוהו, גם אנחנו.
לקחנו אותו לאבחונים, ובדיקת ראיה ושמיעה, אבל לא מצאו שום סיבה שתסביר למה ילד חכם ומוכשר לא מצליח לתפוס את אומנות הקריאה.
כמה ימים לפני חנוכה, הרגשתי שאני מתייאשת. הילד התחיל לדבר על כך שהוא לא חרוץ, ודפוק. ושהוא לא יהיה תלמיד חכם. ראיתי איך הוא שמחת החיים שלו נמחקת...
מתוך צער ועצב אמתי שלחתי את בעלי לאחד מגדולי ישראל. "לך ותבקש ברכה!" וכך היה. בעלי נכנס לבית הרב וביקש ברכה וישועה. הרב שמע את הדברים, ובירך מכל הלב... אבל אז הוסיף ואמר "ימי החנוכה קרבים ובאים.. אז תנצלו את הזמן!"
בעלי שמע ושאל "איך לנצל? מתי? מה לעשות?"
הרב הסתכל אליו בתימהון, לא מבין כיצד בעלי לא יודע... "הרמב"ן..." ניסה להזכיר, ובעלי ביקש הסברים.
"כשמדליקים את הנרות זהו רגע גדול לבקש על לימוד התורה." הסביר הרב. ובעלי הנרגש שב הביתה ועיין ברמב"ן, ואכן כן! הדברים מובאים שחור על גבי לבן!
כשראה אהרן הכהן את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: "חייך ששלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות." ותוהה הרמב"ן איזו נחמה יש בזה? הרי הדלקת המנורה לא קיימת לעולם, כי לאחר חורבן הבית אין מנורה!.
וכותב הרמב"ן: "אבל ענין אגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני על ידי אהרן ובניו. רוצה לומר חשמונאי ובניו. יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמך. וראיתי בתנחומא שהנרות לא בטלין לעולם – לא רמזו אלא לנרות חנוכת בית חשמונאי שנוהגת אף לאחר החורבן. העניין המיוחד שזכה בו אהרן הכהן בהדלקת המנורה וההארה המיוחדת שהאירה בכח מעשיו, הרי היא ממשיכה בכל דור ודור. וזהו "שלך לעולם קיימת".
(קונטרס בענייני ימי החנוכה – מחיבוריו של רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצ"ל)
"באותה שנה," המשכיה הגברת לספר, "נגשנו כולנו להדלקת הנרות מתוך התכווננות ותפילה. לאחר הברכות, אני נעמדתי ללחוש פרקי תהילים, ובעלי הקדיש את חצי השעה ללימוד משותף עם הבן.
שמונה ימים.
שמונה נרות.
שמונה סדרי לימוד.
ונס אחד!!!
הילד תפס את הקריאה, ומאותו הרגע הדביק את הקצב במהירות שלא תתואר!"
ההארה של נרות המקדש היא הארת השגת עומק התורה. ששמן רומז לחכמה, ומנורה בדרום כי הרוצה להחכים ידרים. וכן הארת נר החנוכה בכל דור ודור היא הארה הזו, כלומר שעל ידי נרות חנוכה זוכים להארת השגת עומק התורה. ואף על פי שנר חנוכה הוא רק שמונה ימים, מכל מקום על ידי שמונת ימים אלו זוכים אנו להארת התורה במשך כל ימות השנה.
(שם)
שמעתי את הסיפור המרגש של הגברת, והודיתי לה' שזימן לי לפגוש אותה. מי מאתנו לא מחפשת סגולות? מי לא זקוקה לישועה כזו או אחרת? מי לא מקדישה תפילות ועשייה כדי שהבנים ילמדו טוב. כדי שיהיה להם חשק, כדי שיחוו הצלחה?
הרגיל בנר חנוכה הווי ליה בנים תלמידי חכמים. והשאלה מתבקשת – איך אפשר להיות רגילים בנר החנוכה? הרי ההדלקה היא רק שמונה ימים... אלא הכוונה היא שמעשה ההדלקה משפיע לכל ימות השנה.
שמונת ימי החנוכה לפנינו. הפעם, בנוסף לשיר ולמזמור אצרף תפילות, כי הסופגנייה והלביבה ומטבע השוקולד יכולים להמתין מחצית השעה.
חברות יקרות
גיסתי, כותבת טור קבוע ב"בתוך משפחה", אני מצרפת לכן את הטור שהופיע השבוע:
ישבנו קבוצת נשים בתור לרופא הילדים. חדר ההמתנה היה עמוס. התור ארוך, והילדים חסרי סבלנות.
אחרי שכל אחת ספרה למה היא כאן, והתחרינו במן תחרות סמויה של מי הילד הכי חולה, ומי הפסידה הכי הרבה ימי עבודה, אמרה מישהי "נס שחנוכה באופק..." והוסיפה בחיוך "החופש הזה הוא נס אמתי! נס חנוכה הפרטי שלי."
בתגובה קבלה הגברת מבטים מלאי קנאה מאלו שלא זכו להיות מורות או גננות, ובשבילן מדובר בסיוט של ממש – לצאת לעבודה ולמצוא סידור לילדים שבבית.
נוצר שקט של רגע כמישהי מבוגרת מעט שאלה "מה אתם עושים לאחר הדלקת נרות החנוכה?"
כנראה שהשאלה הייתה במקום. כיון שרוב מוחלט של האימהות סביבי העלו חיוך על הפנים... "אצלנו שרים את מזמורי ההדלקה ורוקדים קצת." ענתה אחת. "אצלנו מקבלים מטבע שוקולד מאבא... זוהי האינטרפרטציה שלנו למושג 'דמי חנוכה'.. פרשנות אברכית משהו..." דייקה.
"אצלנו משחקים במשחקי קופסא, ואוכלים לאטקעס כמובן" אמרה אחרת, ומיד שאלה את הגברת "למה את שואלת? אצלכם עושים משהו אחר?"
"כן." השיבה 'מנחת הערב'. במשך שנים היינו עושים את כל הדברים שציינתן. אבל בשנים האחרונות כבר לא. בשנים האחרונות הדקות שלאחר הדלקת הנר ואמירת הפזמונים, הם רגעים טמירים ונעלים."
האמת? הסתכלתי עליה בדאגה. על מה היא מדברת? איך בדיוק הופכים את רגע ההדלקה למשהו טמיר ומקודש כששבעה או שמונה זאטוטים מקפצים מעלה ומטה, נרגשים מזה שאבא מרשה לשחק באש?
אבל אותה גברת שתפה והסבירה.
"זה התחיל עם הבן השלישי שלי. הוא נכנס למכינה, והתקשה בקריאה. עשינו לא מעט כדי לעזור לו, אבל הילד לא הצליח לקלוט כלום. האותיות התבלבלו, הניקוד לא חדר למוחו. הילד היה במצוקה – וכמוהו, גם אנחנו.
לקחנו אותו לאבחונים, ובדיקת ראיה ושמיעה, אבל לא מצאו שום סיבה שתסביר למה ילד חכם ומוכשר לא מצליח לתפוס את אומנות הקריאה.
כמה ימים לפני חנוכה, הרגשתי שאני מתייאשת. הילד התחיל לדבר על כך שהוא לא חרוץ, ודפוק. ושהוא לא יהיה תלמיד חכם. ראיתי איך הוא שמחת החיים שלו נמחקת...
מתוך צער ועצב אמתי שלחתי את בעלי לאחד מגדולי ישראל. "לך ותבקש ברכה!" וכך היה. בעלי נכנס לבית הרב וביקש ברכה וישועה. הרב שמע את הדברים, ובירך מכל הלב... אבל אז הוסיף ואמר "ימי החנוכה קרבים ובאים.. אז תנצלו את הזמן!"
בעלי שמע ושאל "איך לנצל? מתי? מה לעשות?"
הרב הסתכל אליו בתימהון, לא מבין כיצד בעלי לא יודע... "הרמב"ן..." ניסה להזכיר, ובעלי ביקש הסברים.
"כשמדליקים את הנרות זהו רגע גדול לבקש על לימוד התורה." הסביר הרב. ובעלי הנרגש שב הביתה ועיין ברמב"ן, ואכן כן! הדברים מובאים שחור על גבי לבן!
כשראה אהרן הכהן את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: "חייך ששלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות." ותוהה הרמב"ן איזו נחמה יש בזה? הרי הדלקת המנורה לא קיימת לעולם, כי לאחר חורבן הבית אין מנורה!.
וכותב הרמב"ן: "אבל ענין אגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני על ידי אהרן ובניו. רוצה לומר חשמונאי ובניו. יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמך. וראיתי בתנחומא שהנרות לא בטלין לעולם – לא רמזו אלא לנרות חנוכת בית חשמונאי שנוהגת אף לאחר החורבן. העניין המיוחד שזכה בו אהרן הכהן בהדלקת המנורה וההארה המיוחדת שהאירה בכח מעשיו, הרי היא ממשיכה בכל דור ודור. וזהו "שלך לעולם קיימת".
(קונטרס בענייני ימי החנוכה – מחיבוריו של רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצ"ל)
"באותה שנה," המשכיה הגברת לספר, "נגשנו כולנו להדלקת הנרות מתוך התכווננות ותפילה. לאחר הברכות, אני נעמדתי ללחוש פרקי תהילים, ובעלי הקדיש את חצי השעה ללימוד משותף עם הבן.
שמונה ימים.
שמונה נרות.
שמונה סדרי לימוד.
ונס אחד!!!
הילד תפס את הקריאה, ומאותו הרגע הדביק את הקצב במהירות שלא תתואר!"
ההארה של נרות המקדש היא הארת השגת עומק התורה. ששמן רומז לחכמה, ומנורה בדרום כי הרוצה להחכים ידרים. וכן הארת נר החנוכה בכל דור ודור היא הארה הזו, כלומר שעל ידי נרות חנוכה זוכים להארת השגת עומק התורה. ואף על פי שנר חנוכה הוא רק שמונה ימים, מכל מקום על ידי שמונת ימים אלו זוכים אנו להארת התורה במשך כל ימות השנה.
(שם)
שמעתי את הסיפור המרגש של הגברת, והודיתי לה' שזימן לי לפגוש אותה. מי מאתנו לא מחפשת סגולות? מי לא זקוקה לישועה כזו או אחרת? מי לא מקדישה תפילות ועשייה כדי שהבנים ילמדו טוב. כדי שיהיה להם חשק, כדי שיחוו הצלחה?
הרגיל בנר חנוכה הווי ליה בנים תלמידי חכמים. והשאלה מתבקשת – איך אפשר להיות רגילים בנר החנוכה? הרי ההדלקה היא רק שמונה ימים... אלא הכוונה היא שמעשה ההדלקה משפיע לכל ימות השנה.
שמונת ימי החנוכה לפנינו. הפעם, בנוסף לשיר ולמזמור אצרף תפילות, כי הסופגנייה והלביבה ומטבע השוקולד יכולים להמתין מחצית השעה.
מהאתר
